לארכ (אי)
 | |
| מראה האי לארכ וסביבתו מן החלל | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
המפרץ הפרסי, תעלת לארכ-קשם  |
| קואורדינטות | 26°51′12″N 56°21′20″E / 26.853333333333°N 56.355555555556°E |
| שטח | 49 קמ"ר |
| אורך | 10.5 ק"מ |
| רוחב | 6.5 ק"מ |
| גובה מרבי | 138 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
איראן |
| אוכלוסייה | 466 |
| אזור זמן | UTC+3:30 |
| עיר ראשית | לארכ שהרי |
  | |
האי לָארַכּ (בפרסית: جزیره لارک) הוא אי איראני קטן במפרץ הפרסי, השוכן מול חופי דרום איראן. האי ממוקם במצר הורמוז, מזרחית לאי קשם ודרומית לאי הורמוז. מבחינה מנהלית, האי משתייך למחוז הורמוזגאן.
גאוגרפיה וגאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי לארכ ממוקם בנקודה הצרה ביותר של מצר הורמוז; המרחק בינו לבין האי אום סלאמה (Great Quoin) השייך לעומאן עומד על כ-38.7 קילומטרים בלבד.[1] המרחק מהאי לעיר החוף האיראנית בנדר עבאס הוא כ-45 ק"מ, ומרחקו מהאי קשם הוא כ-18 ק"מ.[2]
מבחינה גאולוגית, האי הוא כיפת מלח, ופני השטח שלו מורכבים בעיקר מאבן חול, מלח סלע ותחמוצת ברזל. פני האי משובצים במספר גבעות, כאשר הפסגה הגבוהה ביותר מתנשאת לגובה של 138 מטרים מעל פני הים. לאי יש רצועת חוף חולית יפהפייה, ושוניות האלמוגים המקיפות אותו נחשבות לאזור אקולוגי עשיר במיוחד במפרץ הפרסי, עם 37 מינים שונים של אלמוגי אבן שזוהו בסביבתו.[3]
דמוגרפיה וכלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב היחיד הקיים באי הוא לארכ שהרי (Larak Shahri), הממוקם בחוף הצפון-מזרחי. מתגוררים בו כ-460 תושבים המאוגדים בכ-100 משפחות. בעבר היה יישוב נוסף בשם לארכ קוהי (Larak Kuhi) באזור הגבעות שבפנים האי, אך הוא ננטש באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20. גם כפרים קטנים יותר, כגון סלמי בחוף המערבי, ננטשו עם השנים.[4]
מבחינה בלשנית, התושבים מדברים בניב "לארכי" שהוא פלג של השפה הכומזארית (Kumzari). מחקרים משנות ה-70 הראו כי לארכי הייתה השפה המרכזית בלארכ שהרי, בעוד שבלארכ קוהי דיברו בעיקר ערבית.[4]
כלכלת תושבי האי מתבססת ברובה על דיג, רעיית עזים במידה מוגבלת, ומסחר. בעבר, כלכלת האי נשענה גם על גידולי תמרים ושעורה, וכן על יצוא מלח סלע לחצי האי מוסנדם ולקשם.[4]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה והתקופה הפורטוגזית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-16 הפך האי לחלק מהאימפריה הפורטוגזית. במהלך המצור על הורמוז, השתמש האדמירל הפורטוגזי אפונסו דה אלבוקרקי באי לארכ כמקור המים המתוקים המרכזי עבור הצי שלו. האי הופיע לראשונה במפות פורטוגזיות בשנת 1510. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-16 הקימו הפורטוגזים מבצר מרובע קטן עם ארבעה צריחים בחלקו הצפוני של האי, ככל הנראה בתכנונו של האדריכל הצבאי אינופרה דה קרבאליו.[5] שרידי המבצר הפורטוגזי קיימים באי עד היום.
המאה ה-17 עד המאה ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 1622 ביקר באי הנוסע האיטלקי פייטרו דלה ואלה, ותיאר בתים נטושים שנהרסו על ידי שודדי ים. בשנת 1624 ביקש שאה עבאס הראשון את עזרתם של ההולנדים כדי לכבוש מחדש את איי האזור מידי הפורטוגזים, וכך הוחזרה השליטה האיראנית לאי. לארכ ידע חילופי שלטון נוספים: ב-1717 נכבש על ידי עומאן, ב-1720 חזר לשליטת הספווים, וב-1729 נשלט לזמן קצר שוב על ידי הפורטוגזים. ב-11 בינואר 1897 פקדה את האי רעידת אדמה קשה שגרמה לאבדות בנפש.[2]
העידן המודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת איראן–עיראק, לאחר שעיראק תקפה את מסוף ייצוא הנפט המרכזי של איראן באי חארג בשנת 1985, חיפשה איראן נתיבי ייצוא חלופיים. ביוני 1986 הוקם מסוף נפט צף בסמוך ללארכ. המסוף והאי הפכו ליעד צבאי, ובנובמבר 1986 הופצץ האי על ידי חיל האוויר העיראקי.[6] איראן הקימה באי בסיס צבאי בו הוצבו טילי קרקע-קרקע מתוצרת סין מסוג "תולעת משי" (Silkworm) החל משנת 1987.
האי עמד במוקד סכסוכים בינלאומיים במפרץ הפרסי. ב-19 באפריל 1988, במהלך מבצע גמל שלמה, הטביעו כוחות הצי של ארצות הברית את הפריגטה האיראנית "סהנד" (IS Sahand) כ-200 מטרים דרומית-מערבית לאי לארכ, לאחר שהאחרונה ניסתה לתקוף כוחות אמריקניים. בהטבעה זו נהרגו 45 מלחים איראנים.
שבועות ספורים לאחר מכן, ב-14 במאי 1988, תקפו מטוסי קרב עיראקיים את מסוף הנפט באי. במסגרת התקיפה הוטבעה מכלית הענק הליברית "סיווייז ג'איינט" (Seawise Giant), שהייתה באותה עת האונייה הגדולה ביותר בעולם, בעודה עוגנת סמוך לאי וטעונה בנפט גולמי איראני.[7] (מאוחר יותר נמשתה המכלית, שוקמה, וחזרה לשירות). באותה התקפה נפגעה גם מכלית הענק הבריטית "Burmah Endeavour".
חי וצומח
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצמחייה באי דלילה למדי וכוללת בעיקר עצי שיטה נמוכים, דקלים, שיחים ועשבייה. בדיווחים של נוסעים אירופאים מהמאה ה-17 תואר כי האי שפע עזי בר, ובמאה ה-19 תועדו בו עדרי צבאים שניצודו על ידי המקומיים. כאמור, הסביבה הימית של האי מתאפיינת בשוניות אלמוגים עשירות ומגוונות במיוחד.
אתרים מרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקצהו הצפוני של האי ניצב מגדלור "לארכ צפון" (Larak Nord). זהו מגדלור מודרני מבטון שנבנה בשנת 2008 ומתנשא לגובה של 40 מטרים. המגדלור מפיץ אות אזהרה לבן המורכב משני הבהובים כל 10 שניות, וטווח הראות שלו עומד על 18 מיילים ימיים (כ-33 קילומטרים).[8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך לארכ באנציקלופדיה איראניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Joyner, Christopher C. (1 בינואר 1990). The Persian Gulf War: Lessons for Strategy, Law, and Diplomacy. Greenwood Publishing Group. p. 3. ISBN 978-0-313-26710-9.
{{cite book}}: (עזרה) - 1 2 "LĀRAK – Encyclopaedia Iranica".
- ↑ J. Vajed Samiei, K. Dab, P. Ghezellou und A. Shirvani: Some scleractinian corals (Scleractinia: Anthozoa) of Larak Island, Persian Gulf in Zootaxa; 3. April 2013
- 1 2 3 Anonby, E., & Yousefian, P. (2011). Adaptive Multilinguals: A Survey of Language on Larak Island. Uppsala University, pp. 41-43.
- ↑ Fernando Cristóvão (Hrsg.): Dicionário Temático da Lusofonia. Texto Editores, Lissabon/Luanda/Praia/Maputo 2006, ISBN 972-47-2935-4, עמ' 817.
- ↑ Kostiner, Joseph (2009). Conflict and Cooperation in the Gulf Region. Springer. p. 74. ISBN 978-3-531-91337-7.
- ↑ Lloyd's Nautical Year Book. Lloyd's. 1988. p. 147. ISBN 9781850441953.
- ↑ NGA List of Lights – Pub.112