לא ביום ולא בלילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לא ביום ולא בלילה
מאת חיים נחמן ביאליק

לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלָּיְלָה –
חֶרֶשׁ אֵצֵא לִי, אֲטַיְּלָה;

לֹא בָּהָר וְלֹא בַּבִּקְעָה –
שִׁטָּה עוֹמְדָה שָׁם עַתִּיקָה.

וְהַשִּׁטָּה פּוֹתְרָה חִידוֹת
וּמַגִּידָה הִיא עֲתִידוֹת.

אֶת-הַשִּׁטָּה אֶשְׁאַל אָנִי:
מִי וָמִי יְהִי חֲתָנִי?

וּמֵאַיִן יָבֹא, שִׁטָּה –
הֲמִפּוֹלִין אִם מִלִּיטָא?

הַבְּמֶרְכָּבָה יַעֲבֹר שְׁבִילוֹ,
אִם בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ?

וּמַה-יָּבִיא לִי שִׁלּוּמִים:
חֲרוּזֵי פְנִינִים אִם אַלְגֻּמִּים?

וּמַה-תָּאֳרוֹ: צַח אִם-שָׁחֹר?
אַלְמָן הוּא אִם-עוֹדוֹ בָחוּר?

שֶׁמָּא זָקֵן, שִׁטָּה טוֹבָה,
אָז לֹא אֶשְׁמַע, אָז לֹא אֹבֶה.

אֹמַר לְאָבִי: הֲמִיתֵנִי –
וּבְיַד זָקֵן אַל תִּתְּנֵנִי!

לְרַגְלָיו אֶפֹּל וְאֶשָּׁקֵן:
אַךְ לֹא זָקֵן, אַךְ לֹא זָקֵן!

מתוך פרויקט בן יהודה

"לא ביום ולא בלילה" הוא שיר, שפרסם חיים נחמן ביאליק בכתב העת "השילוח" במרץ 1908. השיר פורסם כאחד מקבוצה של חמישה שירי עם.[1]

בשיר מבקשת עלמה צעירה את עץ השיטה לספק לה פרטים על חתנה המיועד לה על ידי אביה. השיר דן, באופן היתולי, בחתן המיועד, מקצועו, מעמדו, תארו, ואף גילו של החתן, ומחשבותיה של הנערה בקשר לכך.

על השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאליק ביצע בשיר תמהיל מקורי בין שירי עם יהודים עממיים ושירי עם סלאביים. נערה פונה למעין עץ פלאים, שפותר לה חידות ומנבא עתידות.[2]

השיר ערוך בצורת שאלות חסרות מענה בין הנערה הדוברת לבין השיטה השותקת. מתוך השאלות מצטיירת, מצד אחד, דמותו הנכספת של החתן; ומצד שני, מנהגי השידוך בחברה היהודית המסורתית והפטריארכלית של התקופה, בתרבות העיירה היהודית. ההחלטה של בחירת החתן המיועד נתונה בצורה שרירותית בידי האב, ואילו הנערה מצדה יכולה רק לתהות על מה שצפוי לה מהחלטתו.

חרש, באין רואים, בזמן שאינו מוגדר ("לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה"), יוצאת הנערה מביתה ופונה למקום שאיננו מוגדר ("לֹא בָּהָר וְלֹא בַּבִּקְעָה"), אל השיטה הפלאית, ושוטחת בפניה את מצוקתה הנפשית: מי יהא חתנה? תחילה היא תוהה על מוצאו של הבחור. "המפולין אם מליטא?" - יוצאי פולין נחשבו לסוחרים, אנשים קלים ומלאי שמחת חיים, חסידים. לעומתם, יוצאי ליטא הם "מתנגדים", יבשים ומחמירים.[3]

חשוב לנערה תארו של החתן המיועד, הסטטוס האישי שלו, ומצבו הכלכלי. לדוגמה, "הַבְּמֶרְכָּבָה יַעֲבֹר שְׁבִילוֹ, אִם בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ?" האם יגיע במרכבה, כלומר הוא אדם אמיד ובעל יכולת, או שיגיע במקלו ובתרמילו, משמע: הוא אדם עני שידו אינה משגת מרכבה או אפילו סוס לרכיבה. היא מתעניינת בנדוניה שיביא עמו. "וּמַה-יָּבִיא לִי שִׁלּוּמִים: חֲרוּזֵי פְנִינִים אִם אַלְגֻּמִּים?" אלגומים הם אלמוגים בשיכול עיצורים. (ומכאן היחיד אַלְגֹּם). אלמוגים אמנם מובאים מהים אך הם פחות יוקרתיים מפנינים.

תוך כדי השאלות, מספקת העלמה את התשובות בעצמה, כביכול, והמונולוג, לאמתו של דבר הוא בינה לבין עצמה; הנערה חולקת עם הקורא את חששותיה. ואז נחשף החשש העיקרי שלה: היא דואגת שמא אביה מכין לה חופה עם חתן לא צעיר, "זקן" כדבריה. לכך היא מביעה התנגדות עזה, ומביעה מעין מרד מנומס במנהג המקובל; מצד אחד היא קובעת: "אז לא אשמע, אז לא אבה", ומצד שני היא נופלת לרגליו ומתחננת לביטול ה"גזירה".[2][3]

גם במבנה השיר, הבנוי מ-11 בתים מחורזים, המסודרים בחמש יחידות זוגיות, מובלט השינוי, מעין התהפכות של השיר לכיוון שונה; השיר מורכב מבתים 1–2, 4-3, 6-5, 8-7, 11-10. בתי היחידות מתקשרים ביניהם בקשרים רטוריים, תחביריים וכרונולוגים. ואילו ביחידה הבנויה מהבית התשיעי בלבד, מתפרצת מצוקתה האמיתית של הנערה, והבית בולט בבידודו. "שֶׁמָּא זָקֵן, שִׁטָּה טוֹבָה, אָז לֹא אֶשְׁמַע, אָז לֹא אֹבֶה" כאילו עומד בפני עצמו בשיר שנדמה כקליל עד כאן, ומכריז על ההיפוך במצב רוחה של הנערה.[3]

אבנר הולצמן מתרשם, ששאלותיה של הנערה ורתיעותיה מתבססות על הנסיבות בחייה, ורומזות על כך ש"יש דברים בגו". וכך, הוא סבור, כמו בשאר שירי העם שבקבוצה, שבמרכזם עומדת נערה המצפה לחתנה - הציפייה "לא תביא עמה, כנראה, בשורות טובות"[2]

לחנים וביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרוב שיריו של המשורר, נכתב השיר בהגייה אשכנזית, עם הטעמה במלעל ולא במלרע. הלחן, שמחברו אינו ידוע, משמר את ההגייה האשכנזית של השיר. הזמר "לא ביום ולא בלילה" היה פופולרי בישראל בעבר, ובוצע על ידי זמרים רבים, ביניהם: נחמה הנדל, חוה אלברשטיין (ביידיש) ריקה זראי, אופירה גלוסקא ואחרים. הלחן הוא עממי. אליהו הכהן סובר שמקור הלחן הוא ואלס רוסי.[4]

קיים גם לחן מזרחי שכתב המלחין והזמר עזרא אהרן.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארבעת השירים האחרים בקבוצה הם: "יש לי גן", "תרזה יפה", "מנהג חדש" ו"בין נהר פרת ונהר חידקל"
  2. ^ 1 2 3 חיים נחמן ביאליק, השירים; ערך והוסיף מבואות, ביאורים ונספחים: אבנר הולצמן, דביר, 2004, עמ' 358
  3. ^ 1 2 3 אבי מעפיל, הדוכיפת, הנערה והגן : להוראת "שירי העם" של ח"נ ביאליק, מכון מופ"ת, 2004, עמ' 104-98
  4. ^ לא ביום ולא בלילה, זמרשת
  5. ^ "לא ביום ולא בלילה" (לחן: עזרא אהרון), זמרשת