לא בלי בתי (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לא בלי בתי
NotWithoutMyDaugjhter.jpg
שם מקורי Not Without My Daughter
במאי בריאן גילברט
שחקנים ראשיים סאלי פילד
אלפרד מולינה
שילה רוזנטל
רושאן סת
שרה באדל
מוני ריי
ז'ורז' קורפיס
מוזיקה ג'רי גולדסמיט
מפיץ מטרו גולדווין מאייר
מדינה ארצות הברית
הקרנת בכורה 11 בינואר 1991
משך הקרנה 116 דקות
שפת הסרט אנגלית
ערבית
פרסית
דף הסרט ב-IMDb

"לא בלי בתי"אנגלית: Not Without My Daughter) הוא סרט המבוסס על סיפור חייה של בטי מחמודי כפי שמתואר בספרה בעל השם הזהה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטי האמריקנית נשואה למודי, רופא אמריקני ממוצא איראני והם מגדלים ביחד ילדה בשם מהטוב, בעיר שיקגו. הם נראים כמשפחה מאושרת למדי. אולם, לאט לאט, היחסים בין ארצות הברית לבין איראן מתדרדרים ועוברי אורח, כמו גם עמיתים לעבודה, שוב ושוב משפילים את מודי בשל מוצאו. בסופו של דבר, מודי מפוטר מעבודתו, אך לא מגלה זאת לאשתו ולבתו.

מודי משכנע את אשתו ובתו לבוא לביקור באיראן, בבית הוריו. לאחר שהן מגיעות, מתברר להן כי מודי לא מתכוון לחזור לעולם לארצות הברית וכי הן לא יכולות לחזור גם כן, בלא רשותו. הן לא יכולות לעשות כמעט שום דבר בלא רשותו, כי חוקי המדינה האירנית הפכו לשוביניסטים. הן לא יכולות אפילו להשתמש בטלפון בלא רשותו.

בטי ובתה מחליטות להימלט מן המדינה הפונדמנטליסטית מנסות להשיג ידידי אמת, שיעזרו להן בזה. הן מתקשות למצוא ידידים כאלו במקום החדש, גם משום שהן לא מכירות את השפה ולא יכולות לסמוך כמעט על אף אחד. בטי מוצאת אישה נוספת במצבה ומנסה לשתף איתה פעולה למציאת פתרון. אך אותה אישה נכנעת לחלוטין לבעלה האלים ומלשינה על בטי למודי וזה גם כן מפעיל אלימות כלפי בטי. בטי גם לא מצליחה להשיג התערבות בינלאומית, כי הדיפלומטים הזרים היחידים שנותרים באירן, הם שווייצרים, ואלו אדישים לחלוטין לבעיותיה.

בינתיים, גם מודי מתאכזב מאירן, שרואה בו אמריקני ושוללת ממנו את הזכות לעבוד. אבל הוא לא יכול לעזוב את אירן, כי אם הוא יחזור אל המערב, הוא יואשם בחטיפת אשתו ובתו. לכן מודי פותח מרפאה לא חוקית ונאלץ להשתמש בבטי כמזכירתו. הדבר נותן לבטי הזדמנות להכיר הרבה אירנים, שלא בדיוק מצייתים לחוק ומגיעים למרפאה לא חוקית ונותן לה גם טלפון בידיים.

בסופו של דבר, בטי מצליחה לצור קשר עם ארגון, שמבריח אנשים מאירן לטורקיה, דרך כורדיסטן. הברחת בטי לבדה, היא קלה יחסית. אך בטי ואנשי הארגון ממתינים זמן רב לרגע הנכון להברחתה שלה ביחד עם בתה. מודי מתחיל לחשוד, שמשהו אינו כשורה ומציע לבטי, שהיא תטוס לבדה לחופשה בארצות הברית, כדי לבקר את הוריה. היא כמעט מתפתה לעשות זאת, אך חבריה החדשים מגלים לה, שהיא לא תורשה לעולם לחזור לאירן ולא תזכה לעולם לראות עוד את בתה.

מסע ההברחה דרך כורדיסטן, מתברר גם הוא כקשה ומסוכן ובמהלכו בטי כמעט נאנסת.

צילום הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית צילומי הסרט נעשו ברובם בישראל, באתרים ביפו, תל אביב ועכו. עוד צילומים נעשו בארצות הברית ובטורקיה. בסרט ניתן לזהות מבנים מפורסמים בישראל כמו חאן אל עומדאן בעכו המככב בתור בית הספר האיראני, העבודה על הסרט נעשתה באולפני גלובוס גרופ בנווה אילן. כמו כן בעקבות כך שצילומי הסרט נעשו בישראל מרבית שחקני המשנה הם ישראליים.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לא בלי בתי" ספג ביקורת על מצג שווא, כביכול, של המוסלמים האיראנים ושל התרבות האסלאמית האיראנית. בניו יורק טיימס בסקירה, מצוין כי הסרט "מנצל את הסטריאוטיפ הדמוני של איראן ... זהו כישלון אמנותי מוחלט, והסתמכות על הסטריאוטיפ התרבותי הוא הגורם העיקרי". סקירה של לוס אנג'לס טיימס תיארה את הסרט בתור "מאוזן ומעוות", אשר "אינו מבחין בין המדינה (איראן) לבין אנשים". בסקירה של מבקר הקולנוע רוג'ר אברט מצוין שהסרט עושה "טעויות מוסריות גזעניות, מדאיגות מאוד". בתגובה לסרט "לא בלי בתי", יצא סרט תיעודי, שכותרתו "בלי בתי" הסרט מורכב מראיונות עם מודי מחמודי באיראן על סיפורה של בטי.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאלי פילד הייתה מועמדת לפרס פטל הזהב עבור השחקנית הראשית הגרועה ביותר, בעוד שילה רוזנטל זכתה בפרס האמן הצעיר עבור השחקנית הטובה ביותר.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]