לא יכולה בלי זה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לא יכולה בלי זה
She's Gotta Have It
כרזת הסרט באנגלית
כרזת הסרט באנגלית
בימוי ספייק לי עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי מונטי רוס, ספייק לי
תסריט ספייק לי עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ספייק לי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים טרייסי קמילה ג'ונס
טומי רדמונד היקס
ג'ון קנדה טרל
וספייק לי
מוזיקה ביל לי עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ארנסט דיקרסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה 40 Acres & A Mule Filmworks עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה איילנד רקורדס, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1986
משך הקרנה 84 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קומדיה רומנטית, דרמה קומית
הכנסות באתר מוג'ו shesgottahaveit
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לא יכולה בלי זה (She's Gotta Have It) הוא סרט דרמה קומית אמריקאי משנת 1986, שכתב, ערך וביים ספייק לי.[1] זהו סרטו הראשון של לי באורך מלא, הוא נוצר בתקציב נמוך, וזכה לביקורות חיוביות. הסרט מספר את סיפורה של צעירה אפרו-אמריקאית בשם נולה דרלינג, היוצאת עם שלושה גברים, ומעביר את רגשות ומחשבות הדמויות בסגנונו הייחודי של לי.

בשנת 2017 לי עיבד את הסרט לסדרה באותו שם עבור נטפליקס, בכיכובה של דוונדה וייז.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולה דרלינג היא תושבת ברוקלין צעירה ומושכת, המלהיבה שלושה מחזרים: ג'יימי אוברסטריט המנומס והמשורר החובב; גריר צ'יילדס הדוגמן האובססיבי לעצמו; ומארס בלקמון (ספייק לי) הילדותי והמובטל. נולה נמשכת לטוב בכל אחד מהם, אך מסרבת להתחייב לאחד מהם, מטפחת את חירותה האישית במקום זאת, בעוד כל גבר רוצה אותה לעצמה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט מככבים טרייסי קמילה ג'ונס, טומי רדמונד היקס, ג'ון קנדה טרל וספייק לי עצמו.

בתפקידי משנה מופיעים הצלם ארנסט דיקרסון (אנ') בתור תושב קווינס, ש. אפאתה מרקרסון בתור ד"ר ג'יימיסון, ביל לי (אנ') אביו במציאות של ספייק לי, שכתבת את פסקול הסרט, מופיע כאביה של גיבורת הסרט, ואחותו של ספייק, השחקנית ז'ואה לי (אנ') מופיעה כשותפה לשעבר.

נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האידיאליזציה של נולה לחירות מינית למספר רב של בני זוג שלרוב גברים נהנים ממנה. "אשה (או לפחות נולה) יכולה להיות יצור מיני, לא צריכה להיות שייכת לגבר, ואולי אפילו לא צריכה לרצות דבר כזה."[2] קולה של נולה תואר כאלמנט המהפכני ביותר בסרט, ייצוג של המאבק שאפרו-אמריקאיות התייצבו מולו באותה תקופה.[3]

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח בציטוט של זורה ניל הרסטון מתוך ספרה "עיניהם צופות באלוהים". בסרט קיימת גם מחווה לסרט "הקוסם מארץ עוץ". לי ציין שספג השראה מצפייה בסרט "רשומון" של אקירה קורוסאווה, אליו נחשף בלימודי הקולנוע.[4]

בניו יורק טיימס נכתב כי הסרט הוביל בשנות השמונים (יחד עם "זרים" של ג'ים ג'ארמוש) את תנועת הקולנוע העצמאי בארצות הברית. זה היה גם סרט פורץ דרך לסרטים אפרו-אמריקאים ושינוי מבורך בייצוג השחורים בקולנוע האמריקאי, המתאר גברים ונשים צבעוניים לא כסרסורים ולא כזונות, אלא כאנשים עירוניים יוקרתיים ואינטליגנטיים".[5]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל הקולנוע בקאן
  • "פרס הנוער" סרט החוץ - ספייק לי (זכייה)
1986 פרסי מבקרי הסרטים של לוס אנג'לס
  • "פרס הדור החדש" - ספייק לי (זכייה)
פרס אינדפנדנט ספיריט
  • הפיצ'ר הראשון טוב ביותר - ספייק לי (זכייה)
  • השחקנית הראשית הטובה ביותר - טרייסי קמילה ג'ונס (מועמדות)

סדרת טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב -15 בספטמבר 2016, הודיעה נטפליקס על עסקה להפקת סדרה המבוססת על הסרט, כאשר לי חוזר לביים את העונה הראשונה ומשמש כמפיק בפועל.[6] הוזמנו עשרה פרקים בני 30 דקות, ונטפליקס שחררה את הסדרה בנובמבר 2017.

הרהורים בדיעבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014, לי אמר כי אחת החרטות שלו כקולנוען היא סצנת האונס בסרט: "אילו הייתי מסוגלת לעשות משהו שוב, זה יהיה זה. זה היה לגמרי [...] טיפשי. הייתי לא בוגר. הקלתי עם אונס, וזה הדבר האחד שאקח בחזרה. הייתי לא בוגר ואני שונא שלא הראיתי אונס כמעשה הנתעב שהוא. אני יכול להבטיח לך, כי לא יהיה דבר כזה בסדרה לא יכולה בלי זה, זה בטוח."[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lee, Spike (1987). Spike Lee's Gotta Have It: Inside Guerrilla Filmmaking. Simon & Schuster. ISBN 0-671-64417-3.
  2. ^ “She’s Gotta Have It” PopMatters
  3. ^ Diawara, Manthia: "Homeboy Cosmopolitan", in Search of Africa. Cambridge, MA: Harvard University Press, 1998, pp. 237-76.
  4. ^ Fresh Air, December 14, 2017
  5. ^ Scott, A. O. (7 בפברואר 2005). "We're Sorry". The New York Times. נבדק ב-23 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Andreeva, Nellie (15 בספטמבר 2016). "Netflix Orders 'She's Gotta Have It' Spike Lee Series Based On His Landmark Movie". Deadline (באנגלית אמריקאית). {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ The Huffington Post