לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב
"לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו" הוא פתגם שמקורו בתלמוד, ופשוטו: יצורים (בעלי חיים ואנשים כאחד) שיש ביניהם קרבה ביולוגית או התנהגותית, נוטים לדבוק זה בזה. הביטוי משמש בהשאלה גם לציון נטייתו של פלוני להתחבר עם אנשים מסוגו. המשפט ידוע גם בצורתו הקצרה: "הלך הזרזיר אצל העורב". ביטוי דומה המשמש אף הוא בהשאלה לתיאור רעיון זה הוא: "מצא מין את מינו".[1] בדרך כלל הביטויים האלה משמשים לתיאור קשרים לא רצויים.
המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשפט מצוטט בתלמוד בשם רבי אליעזר מברייתא: ”רבי אליעזר אומר: לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו”.[2] לדעת רבי אליעזר, הזרזיר הוא מין של עורב, שהוא עוף טמא, ולפיכך נכלל במה שנאמר בתורה בפרשת העופות הטמאים ”את כל עֹרב למינו”.[3] המילה "למינו" נועדה לכלול את כל סוגי העורב המצויים, ומאחר שהזרזיר מצוי הוא אצל העורב ומתחבר עמו הרי זו הוכחה לכך שהם בני אותו מין.
במסכת בבא קמא[4] הגמרא מרחיבה בעיקרון זה בפן ההתנהגותי ועושה שימוש אגדי בדברי רבי אליעזר, כחלק מרצף מקורות למשפט ארמי עממי בעל משמעות דומה: "מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי" (תרגום חופשי: דקל רע גדל בין אילנות סרק). הגמרא מראה שהרעיון קיים כבר בכתבי הקודש, מציגה את האמור בספר בראשית על נישואי עשו למחלת בת ישמעאל: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל..."[5] ואת האמור בספר שופטים: "וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל-יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים, וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ".[6] עליהם מוסיפה הגמרא הרחבה מספר בן סירא (פרק י"ג): "כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו", ומסבירה את הרעיון הכללי בדברי המשנה[7] "כל המחובר לטמא - טמא, כל המחובר לטהור - טהור", ובדברי רבי אליעזר שבברייתא. משמע, עשו התחבר לישמעאל ויפתח התחבר לבני בליעל, משום שהיו דומים זה לזה, כפי שהזרזיר הוא בן מינו של העורב.
במדרש בראשית רבה מועלית סברה שהליכת הזרזיר אל העורב היא למטרת הזדווגות, עקב הדמיון הרב ביניהם.[8]
הזרזיר שמתואר בתלמוד מזוהה על ידי המדענים כזרזיר מצוי, והוא דומה בצבעיו, במבנה גופו ובהתנהגותו לעורב.[8]
שימושים בפתגם בעברית המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ככלל, משמש הפתגם כמשל לקשרים בין אנשים, שיש להם מכנה משותף כלשהו, ובדרך כלל שלילי - בעיני הכותב.
- בעיתון "המשקיף" נכתב בשנת 1945: "'לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב', והכח המשותף הזה: השומר הצעיר והליגה הסוציאליסטית, סיעה ב' והקומוניסטים, עלול להרבות את המכשולים העומדים במאבקנו לתחייה במדינת ישראל".[9]
- בשנת 1949 פורסמה בעיתון "חרות" הודעה שכותרתה: "הלך הזרזיר אצל העורב", ובה מסופר שחאג' אמין אל-חוסייני, המופתי הירושלמי לשעבר, הגיע לג'דה כאורחו האישי של המלך אבן סעוד.[10]
- בשנת 1977 הביא א. ארליך בעיתון "דבר" את הפתגם כדוגמה ל"ביטויים פלסטיים אסוציאטיבים" של המקורות, כשהוא דן בקשרים שבין גנדי ואולמרט.[11]
- מאמר בעיתון "מעריב" משנת 1980 נעזר בפתגם כדי לתאר את פגישת אחמד טיבי וחבריו עם יאסר עראפאת, והביא את המדרש של חז"ל.[12]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ג, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ה, עמוד א'
- ^ ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ט"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ב, עמוד ב'.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק ט'.
- ^ ספר שופטים, פרק י"א, פסוק ג'.
- ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"ב, משנה ב'
- ^ 1 2 משה רענן, "לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו – זרזיר מצוי" פורטל הדף היומי
- ^ "לשותפי הקומוניסטים בארץ", המשקיף, 11 באוגוסט 1945
- ^ "הלך הזרזיר אצל העורב", חרות, 27 בספטמבר 1949
- ^ א. ארליך, "הלך עורב אצל זרזיר", דבר, 19. באוגוסט 1977
- ^ ק. נפתלי, "הזרזירים והעורב", מעריב, 3 באוקטובר 1980