לא תחנם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לא תְּחָנֵּם הוא שמה של קבוצת איסורים בהלכה היהודית שמקורם בציווי מקראי יחיד, ואשר עיקרם הוא התרחקות יהודים מגויים מחשש להיטמעות בתרבותם. אלו כוללים איסור על מכירת קרקע בארץ ישראל לגויים, על נתינת מתנת חינם, ועל מתן תשבחות להם.

מקור האיסור ופרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה, בספר דברים (פרק ז') מצווה משה את בני ישראל לפני כניסתם לארץ על ביעור שבעת העממים עובדי עבודה זרה מן הארץ והכרתתם:

בפרק מתוארת התגשמות נבואת החורבן על בית עלי. הפלשתים, האויב הגדול של שבטי ישראל באותם ימים, וישראל יצאו לסבב נוסף של מלחמה. הפלשתים חנו באפק, ובני ישראל חנו באבן העזר. בסיבוב הראשון הובסו ישראל והיו להם אבידות גדולות. לכן החליטו זקני העם, המנהיגים, להביא איתם למחנה את ארון ה’. הידיעה על דבר הגעתו של ארון ה’, גרמה לפלשתים להתאמץ יותר, וכך הם ניצחו גם בפעם הזאת. תוצאות הקרב: בני ישראל הובסו וברחו, בני עלי, חפני ופנחס נהרגו, וארון ה’ נשבה בידי הפלשתים. כששמע עלי, מפי המבשר, על גודל התבוסה, ועל נפילת ארון ה’ ביד הפלשתים, הוא נפל מכסאו, שבר את מפרקתו ומת. באותו זמן ילדה כלתו, אשת פנחס, בן, וקראה לו: “אי כבוד”, סמל לאסון האישי שלה, ולנפילת הארון בשבי הפלשתים.

ספר דברים, פרק ז', פסוקים א'-ב'

פשט הדברים מלמד על איסור לחון ולחמול על שבעת העממים, שהרי המצווה היא להכריתם מן הארץ. עם זאת, חז"ל הבינו שמדובר בציווי לדורות בעל משמעויות קונקרטיות. אך מכיוון שבהרחבת האיסור אין אפשרות להישאר בהבנה של איסור חמלה בלבד, נפסקו להלכה שלושה איסורים, המתבססים על שלוש קריאות שונות של המילה 'תחנם':

  1. לא תַחֲנֵם - "לא תיתן להם חניה בקרקע"; איסור על מכירה או השכרה של קרקע ארץ ישראל לגויים.
  2. לא תְחִנֵּם - "לא תיתן להם מתנת חינם"; איסור על נתינת מתנות לגויים.
  3. לא תְחָנֵּם - "לא תיתן להם חן"; איסור לספר בשבחם של גויים.

מטרתן של ההלכות הללו היא מניעת התקרבות לגויים על מנת שלא ללמוד ממעשיהם.
האיסור "לתת להם חניה בקרקע" נועד גם למנוע מהם להיאחז בארץ ישראל. איסור זה זכה גם לפסוק מפורש, שלא בדרך הדרש:

לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי: כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ.

ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ל"ג

השלכות אקטואליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן פולמוס השמיטה אודות היתר המכירה, שבו נתנה הרבנות הראשית לישראל היתר למכור את קרקע ארץ ישראל לגויים כדי להפקיעה מקיום מצוות השמיטה, הותקפו המתירים (ובראשם הרב אברהם יצחק הכהן קוק) בין השאר גם בטענה שמכירה זו היא איסור תורה של 'לא תחנם'. תשובת הרב קוק הייתה שאיסור זה הוא רק על שבעת העממים או על גויים עובדי עבודה זרה, אבל אין איסור למכור לישמעאלים, בפרט שמכירה זו אינה קבועה.

בזמן המאבקים נגד מסירת שטחים בהסכמי אוסלו, הועלה על ידי אנשי ימין דתיים גם איסור זה, בטענה שהממשלה עוברת על איסור תורה במוסרה שטחים של ארץ ישראל לשליטת הרשות הפלסטינית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]