לא תענה ברעך עד שקר
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| מקרא | שמות, כ', י"ב |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות עדות, פרק י"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רפ"ה ספר החינוך, מצווה ל"ז |
לא תענה ברעך עד שקר הוא מצוות לא תעשה על נתינת עדות שקר. איסור זה הוא הדיבר התשיעי בעשרת הדיברות.
מקור האיסור ומהותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור איסור זה מופיע בספר שמות, פרק כ', פסוק י"ב: "לֹא תִּֿרְצָח לֹא תִּֿנְאָף לֹא תִּֿגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
עדים זוממים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עשרת הדיברות | |
|---|---|
| אנוכי ה' לא יהיה לא תשא זכור את כבד את |
לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמד |
ערך מורחב – עדים זוממים
ערך מורחב – דין אדם שהעיד עדות שקר, מופיע. בספר דברים, פרק י"ט, פסוקים ט"ז-כ"א. בפסוק מפורטת מצוות עשה העוסקת בענישת עדים אשר נמצא שהעידו עדות שקר, עדים אלו נקראים בלשון חז"ל 'עדים זוממים'. ועל פי התורה בית הדין מחיובים לנהוג בהם כפי שהיו שזממו לעשות בנאשם החף מפשע שהעידו עליו את עדות השקר.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
