לבאנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטור מדאראש: קורוץ ולבאנץ, בבעלות מוזיאון החרסינה של הרנד[1]

לבאנץ או ברבים: לבנציםהונגרית: labancok) היה הכינוי בהונגריה במאה ה-17 ובמאה ה-18, לצבאות גרמניים בעיקר, שהיו נאמנים לבית הבסבורג ושהו בשטח הונגריה וכן כינוי למצדדים ההונגרים בשושלת הבסבורג שלחמו שניהם בעיקר בכוחות של הרוזן אימרה טקלי (משנת 1690 נסיך טרנסילבניה) שהוביל את התקוממות נגד ההבסבורגים וכן ולאחר מכן לכוחות במלחמת פרנץ ראקוצי. אלה שעמדו נגדם מהצד ההונגרי נקראו קורוץ או קורוצים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר רעיונות לגבי מקור השם לבאנץ:

  • ייתכן ומקורו במילה ההונגרית לובונץ, שהתייחסה לפאה גדולה אופנתית בחצר הקיסר בווינה. גם המילה לופונץ עשויה להסביר, מכיוון שמשמעותה היא מרושל או מרופט.
  • על פי גרסה פופולרית אחרת, המילה היא חיבורן של שתי המלים "לאוף הנס" {Lauf Hans) הגרמנית (שפירושו "רוץ הנס"). עם זאת, על פי המילון הפרשני ההונגרי למילים מדעיות ושל שפת דיבור, זה לא נכון.[2]
  • המילה עשויה להיות גם ממקור צרפתי מ-"Le Blanc" (מבוטא בצרפתית לבלאן), שפירושה "לבן". זאת בשל העובדה כי הרוב המכריע של הצבא האוסטרי של אותה התקופה (במיוחד חיל הרגלים) לבש מדים לבנים. בחצרו של ראקוצי היו הרבה קציני הכשרה והדרכה צרפתים. ההונגרים לקחו מהם את המונח, כנראה, מכיוון שהצרפתים כינו לעיתים קרובות את האוסטרים "לְבּלַאן" (או כפי שמבוטא פונטית בהונגרית:לבלאנץ), כלומר לבנים.

שינויים במשמעות המילה לבאנץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לקורוצים, המילה לבאנץ לא הפכה לשם עצמאי במהלך מאבקי העצמאות המוקדמים של התקופה נגד בית הבסבורג. המורדים הקורוצים התכוונו במילה בעיקר לצבא הזר של ההבסבורגים, ורק מאוחר יותר הוחלה המילה גם על חסידי בית החצר הווינאי ההונגרים, עם שינוי המשמעות המתבקש.

למילה לבאנץ יש משמעות שלילית בהונגרית מאז המאה ה-19, מאז ייסוד ההיסטוריוגרפיה הלאומית ההונגרית, והמילה שומרת למעשה על משמעות זו עד היום. המילה לבאנץ הפכה בהונגרית לשם נרדף לפחדנות, לערמומיות ולאי-פטריוטיות עבור נציגי ההיסטוריוגרפיה המקובלת הפרוטסטנטית ההונגרית (בית הבסבורג הייתה קתולית ונלחמה ללא הרף בפרוטסטנטים). בחיים הציבוריים ההונגריים של המאה ה-21, עדיין ניתן למצוא את ההקבלה קורוץ-לבאנץ, וקמים כל העת ארגונים על בסיס עולם הרגשות קורוץ ולבאנץ כסוג של רנסאנס לאומי.

גאורג פיליפ רוגנדס: לבנצים אחרי הקרב

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]