לביבה האשם
לידה |
1880 ביירות, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה |
1947 (בגיל 67 בערך) ברזיל |
שם לידה | لبيبة ماضي هاشم |
מדינה | לבנון |
שפות היצירה | ערבית |
לביבה האשם (בערבית: لبيبة هاشم; 1880-1947) הייתה סופרת, משוררת ועיתונאית מצרית ממוצא לבנוני, הידועה גם בשם נעוריה לביבה יוסף נאסיף מאדי. היא החלה לכתוב בגיל 16, והיא מהראשונות שקראו לשחרור האישה, ועמדה על זכותה ללמוד ולעבוד.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לביבה האשם נולדה בשנת 1880 בביירות, באזור שנקרא אל-ח'נדק אל-עמיק. היא קבלה חינוך פורמלי יסודי בבית הספר אל-מחבה, המשיכה את לימודיה בבית ספר שנוהל על ידי נזירות אנגלו-אמריקאיות; בזכות לימודים אלו שלטה בשפה האנגלית והצרפתית ברמה טובה מאד.[1]
בשנת 1897 היגרה עם משפחתה לקהיר, מצריים; שני אחיה - נג'יב וח'ליל - גרו שם, כפי שעשו הרבה סופרים ועיתונאים סורים ולבנונים. כשהגיעה לקהיר הכירה את הסופרת ורדה נאסיף אל-יאזג'י וגם את אחיה. האשם השתתפה בדיונים שהתקיימו בסלון הספרותי של ורדה אל-יאזג'י והכירה סופרים והוגים שהגיעו לדיונים אלה. היא הכירה גם אבראהים אל-יאזג'י, שתמך בה ועודד אותה לכתוב.[2]
אבראהים אל-יאזיג'י היה עיתונאי, שעמד מאחורי פרסום עיתון "אל-ביאן" המצרי, והוא אשר הבחין ברמת האינטליגנציה והחוכמה של לביבה האשם. הוא לימד אותה את יסודות התחביר והדקדוק של השפה הערבית, ובנוסף לימד אותה את יסודות הכתב הפרסי והיא אכן שלטה בו היטב. לביבה האשם הייתה גם ציירת, צלמת, והצטיינה במוזיקה ולכן כינו אותה "מאדאם דה סטאל".[2]
בסלון הספרותי של לביבה האשם השתתפו סופרים ומשוררים שחיו בתקופתה, ביניהם אחמד לוטפי א-סייד, עורך העיתון אל-ג'רידה ועלי יוסף, עורך העיתון אל-מוא'יד, ועיתונאים נוספים שפרסמו בכתב העת פתאת א-שרק (فتاة الشرق). הדיונים בסלון הספרותי הוקדשו לפעילות למען חינוך נשים וזכותן לעבוד במגזר הציבורי, הרחבת בתי הספר הממשלתיים במקום בתי הספר המסיונריים המערביים שהיו קיימים במצרים.[3]
בשנת 1898 השתתפה עם אבראהים אל-יאזגי בפרסום כתב העת א-דיאא (الضياء) עד שנת 1906.(4) בתאריך 15/10/1906 החליטה להוציא לאור את הירחון פתאת א-שרק, עד שנת 1939.[4]
בשנת 1908 התחילה לביבה האשם להרצות באוניברסיטת "פואד הראשון" בעיר אל-ג'יזה כמרצה שלא מהמניין בנושאים הקשורים לחינוך והוראה עד שבשנת 1911/1912 נתמנתה מטעם האוניברסיטה למרצה מן המניין במכללה לנשים ללימודי חינוך.[1] (1) כך היא זכתה להיות האישה הערבייה הראשונה לאייש תפקיד בכיר כזה. בהרצאות היא העבירה מסרים ברורים על חשיבות הלמידה בקרב נשים והשפעת חינוך זה על חינוך הדור הבא וקידום החברה בכלל (1).
בשנת 1911 היא התחתנה עם הסופר עבדו האשם, ומאז הייתה ידועה בשם לביבה האשם (4).
בשנת 1919 חזרה לגור בסוריה לאחר קבלת מינוי מהמלך פייסל הראשון כמפקחת על בתי ספר לבנות במשרד החינוך הסורי, וכך הייתה האישה הראשונה לאייש תפקיד בכיר זה. עם נפילת הממשל של המלך פייסל אחרי קרב מייסלון בשנת 1920 ותחילת המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון, חזרה למצרים.[5]
בשנת 1921 היגרה עם בעלה לסנטיאגו, צ'ילה שם הוציאה לאור את כתב העת המזרח והמערב (א-שרק ואל-ע'רב) בתאריך 15/09/1923 למשך שנה. היא ניצלה את מעמדה וכתבה על הידוק הקשרים ואינטראקציה בין התרבות הערבית ושאר תרבויות העולם המערבי.
בשנת 1924 החליטו בני הזוג לחזור למצרים, והיא החלה להוציא שנית את כתב העת שלה. בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הפסיקה להוציא לאור את כתב העת והיגרה עם בעלה לברזיל, שם חיה עד סוף ימיה בשנת 1952.[1]
ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹפעילות חברתית ועמדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לביבה האשם הייתה מהראשונות ומגדולי תקופת אלנהדה אלערבי אלחדית'ה, ותרמה לבניית יסודות, אלנהדה אלפקריה, עם שאר האינטלקטואלים והסופרים שחיו באותה תקופה כמו בוטרוס אלבוסתאני, מוחמד עבדו, עאישה אלתיימוריה, עפיפה קרם, ורדה אליאזג'י, מאי זיאדה, ועוד(5).
לביבה האשם הייתה ידועה והצטיינה בנאומים. עלתה לבמה באוניברסיטאות הגדולות בעולם הערבי, מצריים, סוריה, לבנון, והשפיעה על כל מי ששמע אותה.
הנאומים שלה התמקדו בזכותן של נשים ללמוד, ולצאת לשוק העבודה. ההשקעה בחינוך נשים תורמת להתקדמות והתפתחות כל החברה, בהיותה המחנכת של הדור הבא. היא ניצלה מעמדה זה וקראה להקמת עמותות נשים, נחשבה מהראשונות שעזרו וייסדו עמותות כאילו שמטרתם עידוד וחיזוק מעמד האישה במזרח(4).
היא כתבה וקראה למתן זכויות לנשים ע"פ השריעה והאסלאם בהיותו דת הוגן ונתן הרבה זכויות לנשים, ולא לתת זכויות ע"פ מנהגים ומוסכמות חברתיות(1).
אישה וגבר שווים מבחינה פיזיולוגית ושכלית לכן מגיע לה לקבל את זכויותיה. הסופרת כתבה מאמר בשם,(נור אל עלם ירפע אל חיג'אב), התמקדה בחשיבות החינוך והעצמאות לאישה. החג'אב לא חובה, כל אישה מחליטה, ויכולה להתלבש איך שהיא רוצה, החג'אב לא מונע מנשים לרכוש ידע (5).
היא טוענת אם האישה קבלה חינוך טוב אין סכנה שהיא תוריד אל חג'אב, דבר כזה נותן לה להרגיש שהיא אחראית לשמור על עצמה. אל חג'אב אינו שומר על נשים, אפילו נזירה שהיא מכוסה כולה למעט פניה עדיין היא מצליחה לעורר את הגבר מינית (9).
לביבה האשם התייחסה גם לפעילויות של התנועה הציונית בארץ פלסטין, ומטרת הפרויקט הציוני בהקמת מדינה ליהודים בארץ פלסטין. התעסקה בפרסום פעילויות נשים בפלסטין במיוחד הכנס הנשי שהתקיים ב 10/1929 שמטרתו קריאה לפסילת הצהרת בלפור (4).
הסופרת קראה לכתיבה בשפת האם- ערבית ע"מ שתהיה גישה לבנות החברה לקריאה, ולא לכתוב בשפות זרות מאחר שהן בקושי יודעות לקרוא ערבית. היא תקפה בחריפות כל בתי הספר המערביים שמלמדים שפות זרות במדינות ערב.
מה שמאפיין את הסופרת בכתיבתה שהיא יצרה אינטראקציה בין שתי תרבויות שונות, התרבות המערבית והמזרחית. הצד המזרחי בלט בכתיבה שלה ובהתעניינותה באישה ובחברה הערבית. היא האמינה בחשיבות קיום האישה בחברה, וגילתה הבנה למוסכמות החברתיות, וניסתה להבין הקשר בין האישה והגבר, ומחויבותו של הגבר כלפי האישה. המעברים שלה בין מדינות מערב והחינוך שקבלה בילדותה תרמו לה לפתח מיומנויות ודרכי חשיבה לשילוב בין תרבות המזרח והמערב, הישן והחדש. זה מה שראינו ברומן, קלב אל רגל (10).
קריירה ספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לביבה האשם התחילה לכתוב בגיל 16, ופרסמה את מאמרה הראשון בתאריך 15/07/1896 בכתב העת א-ת'ריא בביירות בשם "לביבה מאדי". במאמר התייחסה לחשיבות החינוך וההוראה לנשים. בנוסף קראה לנשים הערביות ללמוד את שפת האם שלהן קודם ולפני כל שפה אחרת.[2] היא כתבה גם רומנים, שירים וסיפורים, פרסמה את יצירותיה בכתבי עת ובעיתונים מצריים שונים כמו אל-מוקתאטף, א-דיאא ופתאת א-שרק.[6] היצירות והמאמרים שלה עסקו במתן זכויות לנשים, חינוך ולמידה, הזכות לעבוד ושוויון זכויות עם גברים ונשים מערביות. היא גם התעניינה וכתבה על ההיסטוריה של תנועות הנשים הפוליטיות בעולם ובמיוחד באירופה(1).
הרומן קלב א-רג'ל (לב של גבר), 1904 הוא רומן שמורכב מ-21 פרקים, מתייחס למלחמת האזרחים על רקע עדתי בהר הלבנון בשנת 1860 בין הנוצרים והדרוזים. הסופרת מתארת מה שקרה בכפרים, את הטבח הנוראי והגירת הנוצרים ויציאתם מכפר דיר אל-קמר ובית א-דין. חלק הגיעו לביירות והתחילו לחפש מקומות עבודה ומגורים, עבדו בסחר ובמלונאות, ומי שהגיעו למצרים עבדו בסחר או שולבו במשרדים ממשלתיים, למי שיש לו את ההכשרה המתאימה. הרומן מתחיל בסיפור הצלת בחורה דרוזית מהמוות על ידי בחור נוצרי שהתאהב בה. הסופרת מציגה את האישה כנאמנה ואת הגבר כבלתי יציב וכבוגד. גיבורי הרומן עוברים מלבנון למצרים ואירופה ובסוף חוזרים למצרים. מעברים אלו סימלו את האינטראקציה בין שתי התרבויות.[7] הרומן "קלב א-רג'ל" נכתב בתקופה שנשים היו מאוד פגיעות. בהקשר הזה לביבה האשם עשתה שימוש במילה "מורואה" שמשמעותה "התחשבות" כדי לתאר תכונה "גברית" של דאגה ורגישות לנשים, אך היא גם מראה שגברים לא מפתחים את השימוש שלהם במילה הזו ולא מעלים אותה כתוכנית להתנהגות גברית מתאימה.[8]
רומנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חסנאא' אל-גסד 1898
- קלב א-רג'ל, 1904
- שירין, 1907
סיפורים ושירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חסנאת אל חוב, 1898 - הסיפור הראשון שפורסם בעיתון א-דיאא
- אל-פאוז בעד אל-מוות, 1899
- מאדלין, 1900
- פאלנתין, 1901
- גזאא' אל-ח'יאנה, 1903
- גזאא' אל-אחסאן
- שהיד אל-מרואא' ואל-ופאא'
- ההימורים והנישואים - מאמר זה התייחס למנהג כבעיה חברתית קשה מאוד, כמחלה קטלנית, בעיה אשר פוגעת בחיי הנישואים והורסת אותם.[9]
תרגומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קלב אל-אסד, 1887
- אל-פתאת אל-אנגליזיה, מצרפתית, 1895
- מבאחת'אל אחלאק, 1922
- ספר בחינוך- עשר הרצאות שהעבירה באוניברסיטה המצרית בנושא חינוך ילדים- 1912.
כתב העת פתאת א-שרק, 1906-1939
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתב עת מדעי, ספרותי והיסטורי. כתבה בשביל הנשים וגם בשביל שהגברים יקראו מה הנשים יכולות לכתוב ולייצר. רוב המאמרים שלה פורסמו בפתאת אל שרק, אשר התעסקו בסוגיות שונות הקשורות בנשים בכל העולם הערבי, הדגישה אחדות בקרב מוסלמים ונוצרים, למשך 33 שנה (5).
בנוסף היא עקבה ופרסמה פעילויות עמותות הנשים במצרים, וגם עקבה אחרי השתתפות נשים בכנסים בינלאומיים כמו הודה שעראוי.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- فتوح، عيسى .أديبات عربيات سِيَرٌ ودراسات،ط1. 1994.
- فواز، زينب. الدر المنثور في طبقات ربات الخدور. ط.1. القاهرة: مطبعة بولاق، 1893.
- Zeidan, Goseph. T. The Formative Years and Beyond. New York Press,1995
- http//elfagr.com/print.aspx?2664389
- Marilyn Booth, May Her Likes Be Multiplied: Biography and Gender Politics in Egypt, University of California Press, 2001
- هاشم، لبيبة. قلب الرّجل. ط.1. سوريا: دار المدى للثقافة والنّشر، 1904.
- محمد، فتحية. بلاغة النساء في القرن العشرين. المكتبة المصرية .
- Fruma Zacks and Sharon Halevi.. Gendering Culture in Greater Syria: Intellectuals and Ideology in the Late Ottoman Period. New York: I.B. Tauris, 2015.
- Hayek. Ghenwa." Experimental Female Fiction; Or, The Brief Wondrous Life of the Nahda Sensation Story".Middle Eastern literature.2013.249-265
- هاشم، لبيبة. واجبات الزوج مجلة الضياء، آراء لبيبة هاشم الاجتماعية، القاهرة: مطبعة المعارف ، 426-430.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 فتوح، عيسى .أديبات عربيات سِيَرٌ ودراسات،ط1. 1994.
- ^ 1 2 3 فواز، زينب. الدر المنثور في طبقات ربات الخدور. ط.1. القاهرة: مطبعة بولاق، 1893.
- ^ Joseph T. Zeidan, Arab Women Novelists: The Formative Years and Beyond, SUNY Press, 1995, p. 52.
- ^ Marilyn Booth, May Her Likes Be Multiplied: Biography and Gender Politics in Egypt, University of California Press, 2001
- ^ هاشم، لبيبة. قلب الرّجل. ط.1. سوريا: دار المدى للثقافة والنّشر، 1904.
- ^ Joseph T. Zeidan, Arab Women Novelists: The Formative Years and Beyond, SUNY Press, 1995.
- ^ هاشم، لبيبة. قلب الرّجل. ط.1. سوريا: دار المدى للثقافة والنّشر، 1904.
- ^ Fruma Zacks and Sharon Halevi.. Gendering Culture in Greater Syria: Intellectuals and Ideology in the Late Ottoman Period. New York: I.B. Tauris, 2015.
- ^ محمد، فتحية. بلاغة النساء في القرن العشرين. المكتبة المصرية.