לבנין הצנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןלבנין הצנון
Pieris.rapae.6834.jpg
לבנין הצנון על פרח קוצן השדה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: פרפראים
תת־סדרה: Glossata
משפחה: לבניניים
סוג: לבנין
מין: לבנין הצנון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pieris rapae
ליניאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לבנין הצנון (שם מדעי: Pieris rapae) הוא מין של פרפר ממשפחת הלבניניים. תפוצתו של לבנין הצנון היא רחבת היקף וניתן למצוא אותו ברחבי אירופה, צפון אפריקה, אסיה, אמריקה הדרומית ובממלכה המאוחדת. הוא גם הובא בשוגג לאמריקה הצפונית, אוסטרליה וניו זילנד. בישראל הוא נפוץ בכל הארץ, מלבד המדבר הקיצוני, בכל ימות השנה.[1] זחלי הפרפר נחשבים לרוב כמזיקים בחקלאות המסחרית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבנין הצנון הוא פרפר קטן עד בינוני המאופיין בצבעו הלבן עם כתמים שחורים קטנים על כנפיו. קיים דמיון גדול בינו לבין לבנין הכרוב, ובאזורים שונים בעולם נוהגים אף לכנותו בתור "לבנין הכרוב הקטן", בגלל שגודלו קטן יותר משל לבנין הכרוב. כנפיו הקדמיות לבנות ברובן וקצוותיהן העליונות שחורות. לנקבה, בנוסף לכתמים שבחלק התחתון של הכנף הקדמית, ישנם גם שני כתמים עגולים במרכז בחלקן העליון של כנפיה הקדמיות.[1] צבע כנפיו האחוריות הוא צהבהב עם נקודות שחורות זעירות. בגלל מראהו הפשוט לכאורה, פעמים רבות מניחים בשוגג שהוא עש. מוטת כנפיו היא כ-32-47 מ"מ.[2]

תפוצה ומרחב מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למין זה תפוצה טבעית ברחבי אירופה, אסיה וצפון אפריקה.[3] בערך בשנת 1860, הוא הובא בטעות לקוויבק, קנדה, והתפשט במהרה ברחבי אמריקה הצפונית.[4] המין התפשט בכל אזורי המחיה באמריקה הצפונית מהחלק הדרומי התחתון עד קנדה.[5] הערכות מראות שנקבה אחת של מין זה יכולה להגיע לעד כמיליון צאצאים תוך מספר דורות.[6][7] רק לעיתים נדירות, או כאשר הוא טועה או נאבד בדרך, ניתן למצוא אותו באזורים מדבריים או מדבריים למחצה (מלבד לאזורים העוברים השקיה). הוא לא נמצא צפונה ממרחב המחיה הקנדי, וגם לא באיי התעלה מחוץ לחוף קליפורניה הדרומית. עד 1898, הספיק לבנין הצנון להגיע עד להוואי; עד שנת 1929, כבר הספיק להגיע עד ניו זילנד[8] ולאזור מלבורן, אוסטרליה ומצא את דרכו עד לעיר פרת' כבר בשנת 1943.

ניתן למצוא מין זה בכל אזור פתוח בעל צמחייה. הוא נפוץ ביותר בקרבת אדם, בגינות נוי ובשטחי חקלאות.[1] בדרך כלל ניתן לראותו בערים, אך גם בחיק הטבע, בדרך כלל בעמקים. למרות הימשכותו למקומות פתוחים, לבנין הצנון נצפה במספר קרחות יער קטנות בשנים האחרונות.[9]

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבת לבנין הצנון מטילה באופן מהיר את ביציה על צמחים מתורבתים וצמחי בר ממשפחת המצליבים, כמו חרדל השדה, תודרה רפואית, כרוב וצנון. הנקבה מטילה ביצה אחת בכל פעם על הצמח הפונדקאי. הביצה מאופיינת בצבע צהבהב ו-12 שקעים ארוכים לאורך הביצה ואורכה כ-1 מ"מ.[10][11] תהליך יצור הביצה לוקח עד כשבוע לאחר גדילה במעבדה והנקבה יכולה לחיות עד כ-3 שבועות לאחר ההטלה. נקבות מטילות בדרך כלל פחות ביצים על צמחים סבכיים מאשר על צמחים מבודדים.[12][5]

לאחר שבוקע הזחל מהביצה, הוא אוכל את קרום הביצה וצבעו לאחר הבקיעה הוא צהוב ולאורך גבו פס ירוק עם גדילתם משתנה צבעם לירוק-כחלחל, עם נקודות שחורות זעירות ופסים צהובים לאורך גבו.[10][4] בשיא גודלו מגיע לאורך של כ-25-30 מ"מ.[10]

גודלו של הגולם כ-20 מ"מ וצבעו ירוק או חום בהיר. תקופת הגולם תלויה מאוד במזג האוויר (משבוע בקיץ ועד לחודש בחורף).[1]

אויבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים בבריטניה הראו שציפורים הן האויב העיקרי של לבנין הצנון באזורים עירוניים בבריטניה, ובאזורים כפריים האויבים העיקריים שלו הם דווקא פרוקי הרגליים. בין הציפורים נמנים: דרור הבית, חוחית וזרעית השדה.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לבנין הצנון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "לבנין הצנון". מן השדה (בעברית). 2 ביוני 2014. בדיקה אחרונה ב-10 באוקטובר 2017. 
  2. ^ Agriculture and Agri-Food Canada;Government of Canada, Butterflies of Canada - Cabbage White, www.cbif.gc.ca (באנגלית)
  3. ^ Samuel H. (Samuel Hubbard) Scudder, Boston Society of Natural History, The introduction and spread of Pieris rapae in North America, 1860-1885 [i.e. 1886 [microform]], Boston : Boston Society of Natural History, 1887
  4. ^ 4.0 4.1 The butterflies of North America, Garden City, NY: Doubleday & Company, Inc, 1975
  5. ^ 5.0 5.1 Scott, James A., 1946-, The butterflies of North America : a natural history and field guide, Stanford, Calif.: Stanford University Press, 1986
  6. ^ N. Gilbert, Control of Fecundity in Pieris rapae: I. The Problem, Journal of Animal Ecology 53, 1984, עמ' 581–588 doi: 10.2307/4536
  7. ^ Holland, W. J. (1931). The Butterfly book. Garden City, New York: Dubleday, Doran & Company, INC.
  8. ^ Gibbs, G. W. (1980). New Zealand butterflies identification and natural history. Auckland, New Zealand: Collins.
  9. ^ Klots, Alexander B. (1951). A Field guide to the Butterflies of North America, East of the Great Plains. Cambridge: The Riverside Press.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 חזי יצחק- biking, http://www.boker.org.ilלבנין הצנון, www.boker.org.il
  11. ^ O. W. Richards, The Biology of the Small White Butterfly (Pieris rapae), with Special Reference to the Factors Controlling its Abundance, Journal of Animal Ecology 9, 1940, עמ' 243–288 doi: 10.2307/1459
  12. ^ Marc Hasenbank, Stephen Hartley, Weaker resource diffusion effect at coarser spatial scales observed for egg distribution of cabbage white butterflies, Oecologia 177, 2015-02-01, עמ' 423–430 doi: 10.1007/s00442-014-3103-7
  13. ^ J. W. Ashby, R. P. Pottinger, Natural regulation of Pieris rapae Linnaeus (Lepidoptera : Pieridae) in Canterbury, New Zealand, New Zealand Journal of Agricultural Research 17, 1974-05-01, עמ' 229–239 doi: 10.1080/00288233.1974.10421002