לב פראי (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לב פראי
מבוסס על Wild at Heart : The Story of Sailor and Lula עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי דייוויד לינץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי סטיב גולין, סיגורג'ון סיגווטסון עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט דייוויד לינץ', בארי גיפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה דוויין דנהאם עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ניקולס קייג' (Sailor Ripley)
פרדי ג'ונס
ג'ק נאנס
דייוויד פטריק קליי
Calvin Lockhart
פרנק קוליסון
ג'ון לורי
W. Morgan Sheppard
מרווין קפלן
פרנסס ביי
סקוט קופי
טרייסי וולטר
שרילין פן
גרייס זבריצקי
קריספין גלובר
וילם דפו
לורה דרן
שריל לי
דיאן לאד
הארי דין סטנטון
איזבלה רוסליני
פרואיט טיילור וינס
ג'יי. אי. פרימן
Charlie Spradling עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה אנג'לו בדלמנטי עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום פרדריק אלמס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה PolyGram Filmed Entertainment עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה מוקפ, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 24 באוגוסט 1990 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 120 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט פשע, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט דרמה, סרט רומנטי עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו wildatheart
פרסים פרס דקל הזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לב פראיאנגלית: Wild At Heart) הוא דרמת פשע קומית, אלימה וסוריאליסטית משנת 1990. את הסרט כתב וביים הבמאי האמריקני דייוויד לינץ'. הסרט מבוסס על רומן בעל אותו שם מאת הסופר והתסריטאי האמריקני בארי גיפורד. בתפקידים הראשיים מופיעים השחקנים ניקולס קייג' ולורה דרן. כן משתתפים בסרט דיאן לאד, איזבלה רוסליני, וילם דפו והארי דין סטנטון.

הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע של קאן ב־1990. כמו כן זכתה השחקנית דיאן לאד למועמדות לפרס האוסקר לשחקנית משנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט זה.

הסרט משלב בתוכו מספר סגנונות כמו דרמה, קומדיה, פשע וסרט מסע, והוא עוקב אחרי דמויותיהן של סיילור ולולה הבורחים מאימת אמה של לולה המתנגדת לקשר ביניהם. בסרט התייחסויות לאלמנטים בולטים של התרבות האמריקנית כגון הקוסם מארץ עוץ, אלביס פרסלי ורוק'נ'נרול.

זהו הסרט השני של לינץ' שבו שיתף פעולה עם הצוות המרכזי של סרטו הקודם, קטיפה כחולה; את המוזיקה הלחין אנג'לו בדלמנטי, על הצילום הופקד פרדריק אלמס ועל העריכה דווין דנהאם. אחד ממפיקי הסרט, והאיש שהציע לדייוויד לינץ' לקרוא את הרומן של גיפורד היה מונטי מונטגומרי, מי שלימים יופיע בתפקיד הקאובוי בסרטו של לינץ' מלהולנד דרייב.

עם יציאתו זכה הסרט לביקורות מעורבות ובינוניות, אך עם זכייתו בדקל הזהב בפסטיבל קאן ביסס את מעמדו של לינץ' כאחד מחשובי הבמאים האמריקניים של דורו.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתמקדת בסיילור ריפלי (ניקולס קייג') ולולה (לורה דרן), צמד נאהבים צעירים מדרום ארצות הברית, אשר בתחילת הסרט מופרדים לתקופה ארוכה לאחר שסיילור הורג באכזריות עבריין שתוקף אותו בסכין. מאוחר יותר יסתבר שאת העבריין שלחה מארייטה (דיאן לאד), אמה של לולה, כדי שיהרוג את סיילור משום שהיא איננה רוצה שבתה תצא איתו.

לאחר שסיילור משתחרר הוא ולולה מחליטים לברוח יחדיו ולממש את אהבתם על אפה וחמתה של מארייטה. בשל כך, מזמינה מארייטה בלש פרטי שיעקוב אחריהם, ג'וני פראגוט (הארי דין סטנטון). פראגוט, המאוהב במארייטה, מבטיח לה שהוא לא ייתן להם לחמוק ממנו.

סיילור ולולה מגיעים לבית מלון ומתנים אהבים בלהט. בערב הם יורדים למועדון שבמלון ושם מופיעה להקת רוק כבד בשם Powermad. השניים רוקדים לצלילי המוזיקה כאשר לפתע בחור צעיר מנסה להתחיל עם לולה. סיילור מתרה בו שיעזוב אותה אך זה לועג לו. סיילור תוקף אותו ומכניע אותו ולאחר מכן אוחז במיקרופון ומתחיל לשיר, לעיני כל המוכחים, את השיר של אלביס פרסלי Love Me.

לאחר שג'וני פראגוט מבושש לעדכן את מארייטה באשר למקום המצאם של השניים, שוכרת מארייטה את שירותיו של מארסלוס סאנטוס, עבריין פסיכוטי, שיעקוב אחרי השניים. היא מספרת לו שכבר שלחה את פראגוט לעקוב אחריהם ומבקשת ממנו שלא יפגע בו. מארסלוס מבטיח לה שלפראגוט לא יאונה כל רע. מארסלוס יוצר קשר עם ראש מאפייה נוסף ושולח לו שני מטבעות של דולר, אחד לכל אחד מהאנשים שצריך לחסל, הלא הם סיילור ופראגוט.

לאחר שנגמר להם הכסף, מגיעים סיילור ולולה לעיירה שכוחת אל בטקסס בשם ביג טונה. שם הוא פוגש את חברתו הוותיקה פרדיטה דוראנגו (איזבלה רוסליני). סיילור מבקש ממנה שתעזור לו למצוא עבודה. היא מבטיחה לו שתעדכן אותו אם תשמע על משהו, אלא שהיא עצמה כבר מודעת לכך שעל ראשו של סיילור הוצא חוזה חיסול. היא מזמנת אליה את העבריין המטורף בובי פרו (וילם דפו) ומעדכנת אותו שסיילור ולולה נמצאים בביג טונה. היא מגישה לו את אחד ממטבעות הדולר ששלח מארסלוס לשם חיסולו של סיילור ריפלי.

בובי מגיע לביג טונה ובאחד הערבים, שעה שסיילור ולולה יושבים עם שכניהם ושותים בירה קרה בערב החם, הוא מציג את עצמו בפניהם. בבוקר שלאחר מכן, אחרי שסיילור יוצא לענייניו, דופק בובי על דלת חדרם ונכנס. הוא מוצא את לולה לבושה בכתונת הלילה שלה ועל השטיח כתם של קיא. הוא שואל אותה אם היא בהריון וממשיך להטריד אותה מינית באגרסיביות. בשלב מסוים חשה לולה שהיא מתפתה לבובי אך באותו רגע הוא מניח לה ויוצא מהחדר. לולה חשה מושפלת ונותרת בוכייה.

בינתיים, ג'וני פראגוט נתפס על ידי אנשי המאפיה, על פי הזמנתו של מארסלוס, ומוצא להורג בירייה בסצנה גרוטסקית בהנהגתה של מאפיונרית נכה (גרייס זבריצקי).

בובי מציע לסיילור לשדוד יחדיו סניף בנק. בהתחלה סיילור מהסס אך בובי מבטיח לו שהסניף קטן ושהשוד יהיה קל לביצוע. סיילור משתכנע, וביום המיועד מגיע בובי ברכב השוד יחד עם פרדיטה. השלושה נוסעים לעיירה סמוכה ושם מבצעים את השוד האלים. בובי יוצא מדעתו ויורה למוות בפקיד הבנק. המשטרה סוגרת עליהם וכשבובי מנסה להימלט הוא יורה בשוטרים שיורים בו בחזרה. הוא מחליט להתאבד ויורה לעצמו בראש עם הרובה שלו. ראשו נערף ועף למרחק. סיילור נכנע ונעצר על ידי השוטרים.

מארסלוס מחזיר את לולה לאמה ובינתיים יולדת לולה את בנו של סיילור. לאחר שהוא משתחרר היא נפגשת איתו בתחנת רכבת ומציגה לו את בנו. היא מקווה שסיילור ירצה להישאר איתה ולהקים בית יחדיו, אך סיילור מבין שעליו לחפש את דרכו לבדו בחיים. הוא נושק לבנו והולך. על אם הדרך הוא נתקל בחבורת עבריינים שמקיפה אותו, ללא כל סיבה נראית לעין. הם מכים אותו נמרצות עד שמאבד את הכרתו. בחלומו הוא רואה את המכשפה הטובה מארץ עוץ יורדת אליו ואומרת לו שהוא צריך לבחור באהבה ולחזור ללולה. הוא מתעורר ורץ בחזרה. הוא מגיע אל הכביש המוביל מתחנת הרכבת אל העיר ושם מוצא את לולה במכוניתה עם בנו. הוא עולה על מכסה המנוע ומתחיל לשיר לה את שירו של אלביס פרסלי Love Me Tender.

הפצה וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכתו של הסרט הושלמה כיום אחד בלבד לפני הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן. לאחר ההקרנה זכה הסרט לתשואות סוערות מהקהל, אך כשהכריז נשיא חבר השופטים ברנרדו ברטולוצ'י, בטקס הסיום, כי לב פראי הוא הזוכה בדקל הזהב, גברו קריאות הבוז על מחיאות הכפיים. מבקר הסרטים האגדי רוג'ר איברט היה מן המבקרים הקולניים כנגד הסרט. הסופר בארי גיפורד סיפר כי "הייתה הרגשה שהעיתונאים התאכזבו שהסרט זכה. כולם, החל ממגזין טיים ועד למקומונים בלונדון התאכזבו כשלא ביקרתי את הסרט ושלא אמרתי שלינץ' הרס לי את הרומן. הם התאכזבו כשאמרתי שהסרט נפלא ושהוא קומדיה מוזיקלית שחורה ונפלאה"[1].

הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב־17 באוגוסט, 1990, ולעומת תקציב של 10 מיליון דולר הוא הכניס בקופות 14 מיליון דולר בלבד.

איברט כתב ש"דייוויד לינץ' הוא אכן במאי טוב, אך יש משהו לא כנה בסרטיו. אם היה עושה סרט על מה שבאמת מעניין אותו היינו מקבלים יצירה משמעותית כמו ראש מחק, אך לינץ' מעדיף לשחק את המשחק שמעניק לו כותרות ליד קופות הקולנוע ולכן הוא עושה סרטים כאלה"[2]. המגזין USA Today העניק לסרט כוכב וחצי מתוך ארבעה וקבע שהסרט הוא בדיחה רעה[3]. ג'ונתן רוזנבאום מהמגזין Sight & Sound כתב כי "לינץ' מתעניין כנראה רק באיקונוגרפיה ולא בדמויות אמיתיות. כשמדובר באלימות, שחיתות, טירוף, רוע והשחתת איברים - לב פראי הוא ממש קרן השפע"[4]. לעומתם, פיטר טראוורס מהמגזין רולינג סטון כתב כי "לינץ' הופך רומן בינוני על צמד נאהבים בורחים לסרט לוהט ופרוע המבסס את מעמדו כאחד הבמאים הגדולים של דורו"[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Chris Rodley, Lynch On Lynch, Faber and Faber, 1997
  2. ^ Roger Ebert, Wild at Heart movie review & film summary (1990) | Roger Ebert, https://www.rogerebert.com/ (באנגלית)
  3. ^ Mike Clark, Wild, A Bad Joke, USA Today
  4. ^ Jonathan Rosenbaum, The Good, The Bad and The Ugly, Sight and Sound
  5. ^ Wild At Heart : Review : Rolling Stone, web.archive.org, ‏2007-10-02