לגיון הזרים הצרפתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לגיון הזרים הצרפתי
Légion Étrangère
Flag of legion.svg
דגל הלגיון


  • "Legio Irus Actica" (הלגיון הוא כוחנו)
  • "Legio Patria Nostra" (הלגיון הוא מולדתנו)
  • "Marche ou crève" (צעד או מות)
פרטים
מדינה צרפתצרפת  צרפת
שיוך צבא צרפת
סוג לגיון זרים
בסיס האם אבויין
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 10 במרץ 1831
מקים היחידה לואי פיליפ (המלך האזרח)
מלחמות כיבוש אלגיריה, ההתערבות הצרפתית במקסיקו, מלחמת קרים, מערכות איטליה, מלחמת צרפת פרוסיה, מלחמות קולוניאליות, מלחמות העולם, הודו-סין.
נתוני היחידה
כוח אדם 7,700 איש ב-11 גדודים ותתי יחידות
פיקוד
מפקדים בריגדיר גנרל כריסטוף דה סנט שמס (נוכחי)
חיילי לגיון הזרים הצרפתי

לגיון הזריםצרפתית: Légion Étrangère) היא יחידה מיוחדת בתוך הצבא הצרפתי מאז 1831. הלגיון נוסד במיוחד לשמש כיחידה לשרות אזרחים זרים המבקשים להצטרף לצבא צרפת, אולם מפקדיו הם קצינים צרפתים. ללגיון יכולים להצטרף אף אזרחי צרפת והם מהווים 24% מן המגויסים. לאחר מהפכת יולי 1830 נאסר על אזרחים זרים להתגייס לצבא צרפת והלגיון נוסד כדי לעקוף מגבלה חוקית זו. הלגיון אף שימש את השלטון כדי לשלוח לחזית מהגרים רבים, אשר חלקם נחשבו למהפכנים בדעותיהם.

עיקר תפקיד חיילי לגיון הזרים היה בשמירה ובהרחבת האימפריה הצרפתית במהלך המאה ה-19, אולם הם אף לחמו בכל מלחמות צרפת, כולל מלחמת צרפת-פרוסיה ושתי מלחמות העולם. לאורך כל שנות קיומו היה לגיון הזרים בעל תפקיד בולט בצבא צרפת. בתחילת המאה ה-21 מהווה לגיון הזרים יחידת עילית שאימוניה משלבים תורות לחימה מודרניות עם רוח קרב ייחודית. אימוני הלגיון נודעים לא רק בדרגת הסיבולת הגופנית הגבוהה הנדרשת להם, אלא אף בלחץ הפסיכולוגי הקיצוני המופעל על המגויסים, זאת כאמצעי לגבש יחד חיילים הבאים ממגוון גדול של תרבויות ולאומים. באופן רשמי, לאורך כל שנות קיומו שרתה בלגיון הזרים אשה אחת בלבד, הבריטית סוזן טרוורס, אשר הצטרפה ללגיון בשנות ה-40.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגיון הזרים נוסד על ידי לואי פיליפ מלך הצרפתים, ב-10 במרץ 1831, לשם תמיכה במלחמתו באלג'יריה, אך לאחר שהוקם הלגיון הוא תיגבר את כוח הצבא הצרפתי במלחמות רבות כמו במלחמת קרים, במקסיקו ובאיטליה. בהתחלה הוקמו רק שני גדודים אך הם נמסרו במהרה לידי איזבלה השנייה מלכת ספרד כסיוע במלחמתה בדודה דון קרלוס על כס השלטון בספרד. מתוך כ-4,000 לגיונרים שנשלחו להלחם לצד מלכת ספרד רק כ-500 חזרו לצרפת.

Légion Étrangère 1852.png

אלג'יריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלגיון נשלח לתגבר את כוחות צרפת באלג'יריה אשר נלחמו בכוחות מורדים ערבים אשר הונהגו על ידי עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי אמיר ערבי אשר נחשב לאיש קדוש בעיניי המוסלמים באלג'יריה. בתחילה, זכה עבד אל-קאדר בהצלחות רבות, בזכות טקטיקות של פגע וברח ופשיטות על יישובים מבודדים, בהן נקט. כ-3,000 לגיונרים נשלחו בשנת 1837, כדי לסייע בחיסול המרד, וכן מונה מפקד חדש לאלג'יריה, תומאס בוגואד. המפקד החדש החליט לשנות את טקטיקת הלחימה, ובמקום לנוע בשירות גדולות עם ציוד כבד הוא החליט לצייד את הלגיונרים בציוד הבסיסי ביותר ולדרוש מהם לחיות מן הסביבה. שינוי זה הפך את הלגיון לכוח פעולה מהיר אשר יכל לעבור מרחקים ארוכים במהירות ולא היה זקוק לסיוע לוגיסטי מסורבל. הלגיון השתמש באותן טקטיקות בהן השתמש עבד אל-קאדר. ב-1840 החלה הטקטיקה החדשה להראות תוצאות, והמרד החל להתפורר. ב-1847 נכנע סופית עבד אל-קאדר, והוגלה לסוריה. המערכה באלג'יריה קבעה את אופיו של לגיון הזרים, כיחידה הנעה עם ציוד מינימלי, ומכלכלת את עצמה מן השטח. לאחר הניצחון על כוחות המורדים ביצעו כוחות הלגיון עבודות תשתית אזרחיות (כגון סלילת כבישים) לשיפור פני אלג'יריה והכנתה להתנחלות צרפתית. בסיס הלגיון נקבע בעיירה הקטנה סידי בל-עבאס. עם הקמת מפקדת הלגיון בעיירה, גדלה אוכלוסייתה מ-400 איש ל-150,000, ובכך היא הפכה לאחת הערים הגדולות באלג'יריה.

מקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1862 נחתו כוחות צרפתים במקסיקו כיוון שנשיא מקסיקו הקפיא את תשלומי החובות של ארצו לצרפת, בריטניה, ספרד וארצות הברית. נפוליון השלישי קיסר צרפת תכנן לכבוש את מקסיקו ולהפוך את מקסיקו למדינת חסות צרפתית. הלגיון לא נשלח להשתתף בפלישה ונשאר בתפקידי שיטור ובנייה באלג'יריה. קציני הלגיון, אשר כעסו על כך שהם נשארו לבצע תפקדי שיטור ובנייה ולא נשלחו למקסיקו להשתתף במערכה, כתבו מכתב תלונה לקיסר בו הם ביקשו שהלגיון יישלח למקסיקו. ב-19 בינואר 1863 נפוליון השלישי אישר את בקשתם וציווה לשלוח כוח בגודל של חטיבה מן הלגיון להשתתף במערכה במקסיקו. ב-28 במרץ הכוח שהורכב מ-48 קצינים ו-2,000 לגיונרים הגיע לורה קרוז במקסיקו. על הלגיון הוטלה המטלה של אבטחת צירי האספקה אשר עברו בשטחי ביצות מוכי מחלות. הפיקוד הצבאי אשר חשש מפגיעה במורל של כוחות הצבא הסדירים אם הם יוצבו באזורים מוכי מחלות, העדיף להציב בהם את כוחות הלגיון אשר היו מורכבים מזרים שכירים. הישיבה בביצות פגעה קשות במצבת כוח האדם של הלגיון ובמהרה צמצמה את כמות הלגיונרים וגרמה לצמצום סד"כ הכוחות שאבטחו את צירי האספקה.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב קמרון

ללגיון הזרים נוצר שם עולם במקסיקו ב-30 באפריל 1863 בהתקלות אשר נודעה בשם קרב קמרון. יחידת הסיור הזעירה בפיקודו של קפיטן דאנז'ו, שכללה 62 חיילים ו-3 קצינים, כותרה ב"חוות קמרון" במקסיקו על ידי חיל הרגלים וחיל הפרשים המקסיקני, שכלל שלושה גדודים (כ-2,000 איש). חרף מצבם הנואש, לחמו אנשי לגיון הזרים כמעט עד האדם האחרון.

קפיטן דאנז'ו נהרג במהלך קרב ההגנה על החווה, וכשאזלה התחמושת לקבוצה שנותרה בחיים הם הסתערו בכידונים שלופים על הצבא המקסיקני. בסופו של דבר נותרו רק שלושה מחיילי הלגיון על הרגלים שהסכימו להיכנע בתנאי שיתאפשר להם לעבור בביטחון, ולשמור על נשקם. המפקד המקסיקני העיר: "אלה לא חיילים, אלה הם שדים", והסכים לבקשתם.

כיום, "יום קמרון" הוא יום חשוב בחגיגות הלגיונרים של לגיון הזרים, ובו מוצגות לראווה היד התותבת של קפיטן דאנז'ו שהוחזרה כמה שנים אחרי הקרב והוענקה על ידי מפקד צבא מקסיקו למפקד הלגיון.

הלגיון נשאר במקסיקו עד לשנת 1870. הוא פונה עם שאר הכוחות הצרפתים עם סיום ההתערבות הצרפתית במקסיקו. במערכה במקסיקו איבד הלגיון כ-2000 קצינים וחיילים, 1,500 מתוכם בגלל מחלות.

מלחמת צרפת פרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת צרפת פרוסיה ניסה לגיון הזרים להסיר את המצור על פריז, תוך ניסיון להבקיע את הקווים הגרמניים. הלגיון נכשל, ולא הצליח להסיר את המצור מפריז. הלגיון סבל אבדות רבות במהלך המלחמה וסיים אותה עם מניין הרוגים גבוה יותר מכל שאר יחידות צבא צרפת. הלגיון השתתף בדיכוי הקומונה הפריזאית ובטבח של תושבי פריז. הלגיון הואשם באחריות לטבח על ידי ארגוני שמאל רבים בצרפת אף על פי שהלגיונרים היו מיעוט בכוחות שתקפו את הקומונה והטבח בוצע בהוראת הממשלה בוורסי, האשמה זו נמשכה במשך זמן רב (ב-1970 המפלגה הקומוניסטית הצרפתית המשיכה להאשים את הלגיון באחריות לטבח).

מלחמות קולוניאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך הרפובליקה השלישית, שיחק הלגיון תפקיד ראשי בהתפתחות צרפת הקולוניאלית. חייליו נלחמו בצפון אפריקה (שם הקימו את מפקדתם, בסידי-בל-עבס באלג'יריה), במדגסקר ובהודו-סין, שם הם הובילו את ההשתלטות הצרפתית על האזור. הם עמדו מול כוחות מקומיים שנתמכו על ידי סין. הלגיון לקח חלק גדול בהגנה על טוואן קואנג בשנת 1886.

מלחמות העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה נלחם הלגיון קרבות רבים, גורליים וקריטיים, ובכללם קרב ורדן. רבים מן המתנדבים לשורות הלגיון במלחמת העולם הראשונה היו צעירים אמריקנים אשר התנדבו ישר עם פרוץ המלחמה ב-1914. המתנדבים החדשים היו שונים מבחינה איכותית מהלגיונרים הוותיקים, מה שהקשה על שילובם בלגיון. עם כניסת ארצות הברית למלחמה רוב המגויסים האמריקנים שוחררו מן הלגיון כדי שיצטרפו לכוחות האמריקנים. לגיונרים אשר הגיעו ממעצמות הציר (גרמניה, אוסטרו-הונגריה וכו'..) הוצבו בצפון אפריקה כדי למנוע סכנה של מרד או עריקה מצד הלגיונרים.

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1932, הלגיון מנה 30,000 לגיונרים אשר הוצבו ברחבי האימפריה הקולוניאלית הצרפתית.

  1. הגדוד הראשון- אלג'יריה וסוריה.
  2. הגדוד השני, השלישי והרביעי- מרוקו.
  3. הגדוד החמישי- אינדונזיה.
  4. הגדוד הפרשים הראשון- תוניס ומרוקו.

כוחות תגבור של הלגיון נשלחו לסוריה עם פרוץ המרד הדרוזי. הם נלחמו בכל הקרבות כנגד המורדים הדרוזים. בעקבות התנאים הגרועים שהלגיונרים קבלו רבים מהם ערקו או ניסו לערוק מן הלגיון.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבוש קרבי של לגיונר בזמן המערכה על אפריקה.

לגיון הזרים היה פעיל מאוד במלחמת העולם השנייה, והוא קיבל תפקיד ראשי במבצעים במזרח התיכון, במערכה במזרח אפריקה ובמבצעים בצפון אפריקה. אחת הבריגדות של הלגיון התפרסה בקרב ביר חכים. חלקה הגדול של הדמי (מחצית) בריגדה ה-13 בפיקודם של ראלף מונקלאר ופייר קניג הייתה היחידה היחידה של לגיון הזרים אשר נענתה לקריאתו של דה גול והצטרפה לכוחות צרפת החופשית, לעומתם רוב הלגיון שמר אמונים לצרפת של וישי. גרמניה לחצה על צרפת של וישי לשחרר את הלגיונרים הגרמנים מהשירות בלגיון. רבים מבין הלגיונרים הגרמנים היו גולים פוליטיים מרחבי הקשת הפוליטית הגרמנית (חלקם היו מהאגף השמאלי של המפלגה הנאצית שחוסל בליל הסכינים הארוכות ויהודים גרמנים רבים) אשר נמלטו מגרמניה הנאצית. היטלר רצה לגייס חלק מהם לצבא הגרמני ואת השאר לשלוח למחנות ריכוז. ממשלת צרפת של וישי סירבה ללחץ הגרמני לבטל את החוזים של הלגיונרים הגרמנים אבל הסכימה לשחרר כל לגיונר שיבחר לעבור לשירות בוארמכט.

ידוע על לפחות מקרה אחד שבו סולק לגיונר יהודי (יליד אוסטריה) משורות הלגיון, בשנת 1942 (לאחר שיחרור אלג'יריה על ידי צבא ארצות הברית בשנת 1943 הורשה לחזור לשירות).

הודו-סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות חוסר הפופולריות של המלחמה והתמרמרות אזרחי צרפת עקב דיווחים על כמות ההרוגים הגדולה ממגויסי החובה החליטה ממשלת צרפת שעיקר הכוחות שילחמו בהודו-סין יהיו אנשי הקבע של צבא צרפת ולגיון הזרים. חלק גדול מן הלגיונרים שנשלחו להודו-סין היו חיילים גרמנים לשעבר בוורמכאט. לגיון הזרים היה מעורב בהגנה על דיין ביין פו, ואיבד שם מספר רב של חיילים.

מלחמת אלג'יריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העצמאות האלג'ירית (1954-62) הייתה מאוד טרומאטית בשביל הלגיון כי כמעט גרמה לפירוקו. הלוחמה כנגד "החזית לשחרור לאומי" ו"צבא השחרור הלאומי" (ALN) הייתה אכזרית וקשה, ולוחמים רבים פיתחו כעס כאשר ממשלת צרפת בראשות שארל דה גול כנשיא הודיע על עזיבת אלג'יריה. מספר גנרלים ניצלו את התמרמרותם של הלגיונרים כשהם ניסו לבצע מהפכה צבאית. הם השתמשו בגדוד המוצנח הזר הראשון בשביל להשתלט על אלג'יריה אך הניסיון נכשל. לאחר כישלון המרד דה גול התכונן לסגור את לגיון הזרים עקב השימוש בהם בניסיון ההפיכה אבל לבסוף הוא חזר בו מדעתו אך צמצם את סד"כ כוח האדם של הלגיון.

לאחר עזיבת אלג'יריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת אלג'יריה והתנתקותה מצרפת מפקדת הלגיון עזבה מפקדת הלגיון למושבה הנוכחי בעיר אבויין בדרום צרפת. דבר זה בנוסף לפירוק יחידות העלית של הלגיון ועצירה וכליאה של קצינים, נגדים ולגיונרים רבים גרמו ירידה קשה במורל ועריקה רבה. כאשר הנשיא דה גול הכריז בסופו של דבר שהלגיון לא יפורק, והגביל את מצבת כוח האדם ל-8,000 איש ללא ציוד צבאי כבד, המורל בלגיון התמתן. הלגיון קיבל תפקיד חדש ואורגן ככוח התערבות אשר ניתן לשלוח אותו לכל מקום על פני כדור הארץ במהירות.

בין 1962 ל-1991[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1990, גדוד הפרשים הזרים הראשון, גדוד הזרים השני וגדוד ההנדסה הזרים השני נשלחו למפרץ הפרסי כחלק ממבצעה "צבי" (בצרפתית Opération Daguet). הם היו חלק מאוגדת השריון הקלה השישית הצרפתית. עם תחילת הפלישה לעיראק הלגיונרים כבשו את שדה התעופה אל-סלאם, תחת התנגדות קלה. מלבד פעולה זו הלגיון כמעט ולא פעל בעיראק.

1991 ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגיונר חמוש ברובה FR F2 באפגניסטן.

הרכב הלגיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית קציני הלגיון הם קצינים צרפתים ממונים. עם זאת, כ-10% מהקצינים הם הלגיונרים שטיפסו בסולם הדרגות עד שהגיעו לדרגתם הנוכחית. שאר הלגיון מורכב מאנשים ממגוון רחב של נתינויות, כאשר חיילי הלגיון שהם בעלי נתינות צרפתית הם 25%-35% מהלגיונרים. המתנדבים הזרים הם בעיקרם אירופאים. באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, זכה הלגיון לתגבורות גדולות של חיילים מבריטניה ומסרביה.

הלגיונרים רשאים להתגייס ללגיון תחת שם בדוי והצהרת נתינות בדויה, זאת כדי לאפשר קבלת מתגייסים החפצים לפתוח דף חדש בחייהם. אפשרות זו פתוחה אף בפני אזרחים צרפתים המעוניינים לטשטש את עברם. לאחר שנת שרות, רשאי המתגייס להסדיר את מעמדו תחת זהותו האמיתית.

בעבר, יצאו ללגיון מוניטין של מוקד משיכה לפושעים ומבוקשי-חוק, המבקשים להפוך לשכירי חרב. כיום, מפעיל הלגיון קריטריונים סלקטיביים יותר לקבלה לשרותיו, ועל פי רוב נמנע מגיוס עבריינים מורשעים.

חייל לגיון רשאי לבקש אזרחות צרפתית לאחר שלוש שנות שירות. בנוסף, חייל שנפצע בקרב למען צרפת זכאי לאזרחות מכוח סעיף בחוק האזרחות הצרפתי הנקרא "צרפתי מכוח דם שותת".

המפקדה ומיקום הלגיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה המפקדה של לגיון הזרים הצרפתי לא הייתה ממוקמת בצרפת, אלא בימי מלחמה. עד לשנת 1962, המפקדה של לגיון הזרים הייתה ממוקמת באלג'יריה, בסידי-בל-אבס. המפקדה הנוכחית נמצאת בצרפת, בעיר אבויין, בסמוך למרסיי. כיום, חלק מהלגיון מוצב בקורסיקה, חלק מעבר לים, ושארית הלגיון ממוקמת בדרום צרפת.

גיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל גבר בריא בגופו ונפשו מגיל 17.5 עד 40 יכול להתגייס ללגיון (עד גיל 18 נדרשת הסכמת הורים). התגייסות ללגיון היא רק באחת מעשר מלשכות הגיוס אשר ממוקמות בצרפת. כל מתגייס צריך לעבור בדיקה רפואית, בדיקת כושר בסיסי וראיון עם קצין גיוס וקב"ן. מתגייסים אשר נמצאים מתאימים מוחתמים על חוזה שירות בן חמש שנים ומידית מתחילים את ההכשרה הבסיסית.
מאז שנת 2000 מקבל הלגיון גם נשים לשורותיו[1].

הכשרה בסיסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירונים באימון.

אימון בסיסי נערך בגדוד הזרים הרביעי ונמשך כ-15 שבועות.

  • אימון ראשוני של ארבעה שבועות- התרגלות לחיי צבא.
  • צעדת "הכובע הלבן" ("Képi Blanc") וטקס סיום, שבוע אחד.
  • אימון טכני, שלושה שבועות.
  • אימון לוחמה הררית, שבוע אחד.
  • אימון טכני נוסף, שני שבועות.
  • מבחני סיום, שבוע אחד.
  • צעדת סיום, שבוע אחד.
  • אימון נהיגה על כלי רכב קלים ומשאיות, שבוע אחד.
  • חזרה לבסיס האם וקבלת הצבה, שבוע אחד.

גדודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלגיון מורכב מתשעה רגימנטים ועוד כוח בגודל של פלוגה. כוחות הלגיון באופן קבוע מפוזרים על פני הגלובוס באזורים בהם צרפת מעורבת צבאית או במשימות שלום. רוב בסיסי האם של הרגימנטים נמצאים בצרפת גופה אך חלק מבסיסי האם של הרגימנטים נמצאים מחוץ לשטחי צרפת גופה.

מסורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוד הלגיונר[עריכת קוד מקור | עריכה]

laft

כל ליגיונר חייב לדעת בעל-פה את "קוד הערכים של הליגיונר". ליגיונרים מבלים שעות בלימוד הקוד ובשינונו ואחר כך בלימוד אמירת הקוד בקול רם ובצורה אחידה:

צרפתית עברית
  • Art. 1 - Légionnaire, tu es un volontaire, servant la France avec honneur et fidélité.
  • Art. 2 - Chaque Légionnaire est ton frère d'armes, quelle que soit sa nationalité, sa race ou sa religion. Tu lui manifestes toujours la solidarité étroite qui doit unir les membres d'une même famille.
  • Art. 3 - Respectueux des traditions, attaché à tes chefs, la discipline et la camaraderie sont ta force, le courage et la loyauté tes vertus.
  • Art. 4 - Fier de ton état de Légionnaire, tu le montres dans ta tenue toujours élégante, ton comportement toujours digne mais modeste, ton casernement toujours net.
  • Art. 5 - Soldat d'élite, tu t'entraînes avec rigueur, tu entretiens ton arme comme ton bien le plus précieux, tu as le souci constant de ta forme physique.
  • Art. 6 - La mission est sacrée, tu l'exécutes jusqu'au bout et si besoin, en opérations, au péril de ta vie.
  • Art. 7 - Au combat, tu agis sans passion et sans haine, tu respectes les ennemis vaincus, tu n'abandonnes jamais ni tes morts, ni tes blessés, ni tes armes.
  • ליגיונר, אתה מתנדב המשרת את צרפת ב"כבוד ובנאמנות".
  • כל ליגיונר הוא אחיך-לנשק ללא הבדל לאום, גזע, או דת. אתה תפגין זאת באחווה קפדנית החייבת לאחד בכל עת חברים באותה משפחה.
  • כיבוד מסורות, נאמנות למפקדיך, משמעת ורעות הן תכונותיך החזקות, אומץ ונאמנות הן תכונותיך הנעלות.
  • גאה במעמדך כליגיונר, אתה מפגין זאת במדיך אשר יהיו תמיד ללא רבב, התנהגותך תמיד מכובדת אך צנועה, מגוריך תמיד נקיים.
  • כחייל עילית, תתאמן באופן נמרץ, תשמור על כלי נשקך כרכושך היקר ביותר, תמיד תדאג לכושרך הגופני.
  • המשימה קדושה ואתה תבצעה עד תומה תוך כיבוד החוקים והמנהגים של מלחמה, אמנות בינלאומיות וכן, אם יש צורך, תוך סיכון חייך.
  • בעת קרב, תנהג ללא תשוקה וללא שנאה, תכבד את האויב המובס, לעולם לא תיטוש את מתיך או פצועיך, ולעולם לא תמסור בכניעה את כלי נשקך.

מוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Honneur et Fidélité[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה משאר צבא צרפת, המוטו הרשום על הדגלים הגדודים אינו Honneur et Patrie (כבוד ומולדת) אלא Honneur et Fidélité (כבוד ונאמנות).

Legio Patria Nostra[עריכת קוד מקור | עריכה]

« Legio Patria Nostra »
הלגיון הוא המולדת שלנו

זהו המוטו הרשמי של הלגיון. הוא בא להראות שהמתגייסים מאמצים מולדת חדשה מהרגע שהם מתגייסים ללגיון. לגיון הזרים הצרפתי מכבד את מדינות מוצאם של הלגיונרים השונים, ואף שואל כל לגיונר במקרה והיחידה יוצאת להלחם כנגד מדינת מולדתו אם הוא רוצה לצאת לקרב. אם הלגיונר מסרב אז הוא מועבר ליחידה אחרת שלא משתתפת בלוחמה מול מדינת המולדת של הלגיונר.

הנדסה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי הנדסה צבאית של לגיון הזרים.

לוחמי ההנדסה הצבאית של לגיון הזרים הצרפתי ידועים בכינוי Pionniers (חלוצים). הם יחידה מסורתית של הלגיון. הלבוש הטקסי שלהם כולל: זקן, סינר עור, כפפות לבנות וגרזן. היחידה משמרת סמלים רבים מתקופת נפוליון (אף על פי שהלגיון נוסד אחרי נפוליון). מלבד הלבוש המסורתי הסמל שלהם כולל זוג גרזנים מוצלב.

קצב צעידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעד של הלגיון.

בזמן ששאר צבא צרפת צועד בקצב של 120 צעידות לדקה הלגיון צועד בקצב יותר אטי של 88 צעידות לדקה. הלגיונרים מכנים את הקצב הזה כ"זחילה". הלגיון צועד בקצב זה במהלך המצעד הצבאי בפריז ב-14 ביולי ביום הבסטיליה. בגלל קצב הצעידה הלגיון הוא תמיד היחידה האחרונה שצועדת על פני השדרה. הלגיון מלווה בדרך כלל על ידי תזמורת משלו במהלך מצעדים אשר מנגנת את המרשים של הגדודים השונים של הלגיון. כיוון שהלגיון תמיד נשאר ביחד, הלגיונרים לא יוצרים צורות או מתפצלים לקבוצות תוך כדי צעדות ותרגלי סדר.

עיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללגיון הזרים עיתון משלו כובע לבן (Képi Blanc) אשר יוצא בצורתו הנוכחית באופן קבוע מה-30 באפריל 1947.

דרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שיוכו לצבא צרפת, ללגיון יש מערכת דרגות ייחודית לו שמקבילה בצורה חלקית לדרגות צבא צרפת.

דרגות חוגרים (Soldats du rang) כל מתנדב ללגיון מתחיל את שירותו בדרגה הנמוכה ביותר שנקראת לגיונר. רק אחד מתוך ארבעה מגיע להיות נגד.

דרגת לגיונר דרגה מקבילה זמן שירות סמל
Engagé Volontaire מגויס חמשה עשר שבועות אימון בסיסי ללא
Legionnaire 2e Classe טר"ש קבלה עם סיום ההכשרה ללא
Legionnaire 1e Classe אין מקבילה בצה"ל תוך שנתיים של שירות Première classe Légion.PNG
Caporal רב טוראי אחרי שנתיים של שירות Caporal Légion.png
Caporal Chef רב טוראי ראשון (לא קיימת בצה"ל יותר) אחרי שש שנות שירות Caporal-chef Legion.png

דרגות נגדים (Sous-Officiers) מהווים כ-25% מכוח האדם של הלגיון.

דרגת לגיונר דרגה מקבילה זמן שירות סמל
Sergent סמל אחרי שלוש שנות שירות Sergent.png
Sergent Chef סמל ראשון אחרי שלוש שנים מקבלת דרגת סמל, בין 7 ל-14 שנות שירות Sergent-chef.png
Adjudant רב סמל שלוש שנים מקבלת סמל ראשון Adjudant.png
Adjudant Chef בין רב סמל ראשון לרב סמל מתקדם אחרי ארבע שנים מקבלת הרב סמל, ולפחות 14 שנות שירות Adjudant-chef.png
Major רב סמל בכיר מעבר מבחן, או לאחר 14 שנות שירות ללא מבחן Major-French-Army.png

דרגות קצונה (Officiers) רוב הקצינים מגיעים מצבא צרפת ולא מתוך הלגיון, אך כ-10% מן הקצינים בלגיון הם נגדים מהלגיון אשר קודמו לדרגות קצונה.

דרגת לגיונר דרגה מקבילה תפקיד פיקודי סמל
Aspirant צוער ללא Aspirant de l'armée de terre.png
Sous-Lieutenant סגן משנה סגן מפקד מחלקה Sous-lieutenant.png
Lieutenant סגן מפקד מחלקה Lieutenant.png
Capitaine סרן מפקד פלוגה Capitaine.png
Commandant רב סרן מפקד גדוד Commandant.png
Lieutenant-Colonel סגן אלוף מפקד חטיבה משנית (לא קיים בצה"ל) Lieutenant-colonel.png
Colonel אלוף משנה מפקד חטיבה Colonel.png
Général de Brigade תת אלוף מפקד לגיון הזרים הצרפתי Insigne général de brigade.png

לגיון הזרים בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המציאות של לגיון הזרים הצרפתי יצרה הילה רומנטית של חבורת פורעי חוק המשאירים את חייהם הקודמים מאחור ומתחילים בחיים חדשים, ומקלט לאנשים הנמלטים מהחוק. נקודת המבט של הלגיון משותפת בספרות, והשתמשו בה הרבה בסרטים (כמו בסרט לב אריה, שבו מסופר על אדם שברח מלגיון הזרים הצרפתי).

יש גם שירים צרפתיים על הלגיון, שנכתבו על ידי אדית פיאף, כמו השיר "Mon Legionnaire".

הביוגרפיה של אנט גוטובינה ("Ante Gotovina"), הגנרל, נכתבה על ידי סופר סרבי בשם ננד איבנקוביק. הספר מדבר על חייו של גוטובינה בלגיון הזרים. ספר מפורסם אחר אודות לגיון הזרים במלחמת העולם הראשונה הוא "היד הקטועה" של בלז סנדראר (הופיע בעברית בהוצאת מערכות).

בשנת 2005, הוקרן סרט תיעודי על הלגיון בשם "ברח אל הלגיון" ("Escape to the Legion"), בערוץ 4 הבריטי. בסרט הזה, בן ארבעה חלקים. הסרט חוקר את המיתוסים על הלגיון, הרומנטיסיזם, ומתאר את הטירונות של לגיון הזרים הצרפתי.

חברים מפורסמים בלגיון הזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילוראד אולמק (מעצב המיליטנט הסרבי), דימיטרי אמילקברי (היה מתנגד מחתרתי במלחמת העולם השנייה), פרנסואה פאבר, אנט גוטובינה, ארנסט יונגר, פייר קניג, ראול לופברי, פייר מסמר, סיימון מארי, אלן סיגר, סוזן טרוורס, שלום שוורצבארד, יהודה ליאון אשכנזי, דוד שאלתיאל, פרדיננד אסטרהאזי, אלן בוקן, מרסל טוביאס ואליהו איצקוביץ'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]