מעין זה

להקת "מעֵין זה" הייתה להקת הזמר והבידור של הבריגדה היהודית.

הלהקה נוסדה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. קדמה לה "הלהקה הצבאית" שהוקמה ב-1942 על ידי צבי פרידלנד, פעלה כמעט שנה והיוותה את הבסיס ל"מעין זה".

הלהקה נקראה באנגלית The Palestinians והייתה נתונה תחת תחום הסמכות של ה-ENSA, התאחדות השירות הלאומי לבידור, שנועדה לספק בידור לכוחות הצבא הבריטיים במשך המלחמה. שם הלהקה, "מעין זה", היה משחק-מילים על צליל שמו של ארגון ENSA.

מקימה של הלהקה היה השחקן והבמאי אליהו גולדנברג, והיא הייתה מורכבת מחיילים ומחיילות שהתנדבו ליחידות הארצישראליות בצבא הבריטי, בעלי רקע אמנותי של שירה ומשחק. בין חבריה היו חנה מרון (מאירצ'ק), יוסי ידין (סוקניק), יעקב לוין צ'פיפו (היה מנחה ובדרן), צבי בן-יוסף (שהיה מנהלה המוזיקלי), יצחק יצחק, שלמה דרורי ומרדכי זעירא. בן יוסף, יצחק, זעירא, יעקב אורלנד ונתן אלתרמן כתבו ללהקה קטעי בידור ופזמונים. היא הופיעה בהצלחה מרובה לפני מתנדבי הבריגדה באירופה, היכן שהחיילים התאמנו ונלחמו (בין היתר באמסטרדם, נאפולי בריסל ופריז) ואף בבתי החולים הצבאיים בו שהו הפצועים היהודיים. בסך הכל העלתה הלהקה שלוש תוכניות: "מזמרת הארץ", "חומה ומגדל" ו"דרישת שלום מתל אביב".

קונצרט גדול נערך בעיר פיוג'י ליד רומא. על רומא נכתב גם השיר הידוע ביותר של הלהקה, "כל הדרכים מובילות לרומא", המספר על זוג חיילים ארץ-ישראלים מאוהב שמגיע לשער טיטוס לקראת סוף המלחמה, מתפעל מהמעמד ("על יד השער שאז בניית, זוג חיילים מארץ ישראל!") אך גם מתגעגע הביתה. שני שירים מוכרים נוספים מרפרטואר הלהקה היו "את חכי לי ואחזור" שהלחין וביצע שלמה דרורי^[1] ו"שלכת" ("עמוק העצב בעיניים") שבוצע בידי הזמרת לאה סיטין (אמה של נורית גלרון) וכן ביצעה שירים ארצישראליים מוכרים כמו "ליל גליל" ו"כלניות".

הלהקה הופיעה גם בפני ניצולי שואה שזה עתה שוחררו מהמחנות. הופעה מרגשת במיוחד הייתה להם במחנה הריכוז לשעבר ברגן-בלזן שבגרמניה בחג החנוכה של שנת 1945. הניצולים שרו בעברית, בירכו על הנרות ובכו מהתרגשות אל מול החיילים הארצישראלים. לדברי אחד מחברי הלהקה, רפאל בלגור, "מי שלא ראה תמונה זו - לא חזה בהתרגשות עצומה כל-כך בחייו".^[2]