להקת חיל הים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
להקת חיל הים
כותרת "מערכות ים" עטיפת התקליט של הלהקה "וביום השלישי" בשנת 1968
כותרת "מערכות ים" עטיפת התקליט של הלהקה "וביום השלישי" בשנת 1968
כותרת "מערכות ים" עטיפת התקליט של הלהקה "וביום השלישי" בשנת 1968
פיקוד חיל הים
מקימים מפקד חיל הים אלוף יוחאי בן-נון וראש מדור החינוך, רב־סרן מאיר שפיר
תקופת הפעילות 19611975 (כ־14 שנים)
תוכניות 14
התוכנית הראשונה

הזקן והים (1948)

מפגש ה־13 (1961)
התוכנית האחרונה דרך בים (1975)
להקות משנה "יוצאי להקת חיל הים"

להקת חיל הים היא להקה צבאית ישראלית. הלהקה נמנית עם הלהקות הצבאיות הראשונות שהוקמו בישראל ומהבולטות שבהן. שיא פעילות הלהקה היה בשנים 19611975. הלהקה הוציאה משורותיה כמה מטובי האמנים בישראל וביניהם: שלמה ארצי, ריקי גל ורבקה זהר.

הלהקה מופעלת כיום במתכונת צוות הווי ובידור במפגשים פנימיים בחיל הים, ובהופעות מיוחדות לגיוס תרומות לצה"ל בחו"ל.

תוכניות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקת חיל הים הוקמה ב־1948. במהלך מלחמת העצמאות הפיקה שתי תוכניות שנקראו: "תוכנית מספר 1" והשנייה – "הזקן והים", באדר תש"ט פורסם כי ”הלהקה לאחר התארגנותה מחדש עם במאי חדש מופיעה בתכנית "אסירי-קרח" הכוללת שלושה מערכונים ובניגוד לקודמת נכר בה נושא משותף ומרכזי - הים. הלהקה מתכוננת להכנת הצגה שלמה על נושא הים.”[1]
כיוון שמפקדי החיל סברו שרמתה האמנותית של הלהקה אינה גבוהה מספיק, הורדה התוכנית לאחר שבועות בודדים. הלהקה פורקה וחבריה פוזרו בין בסיסים שונים בחיל הים.
במקביל ללהקה פעלה תזמורת ובשנת 1953 הופעלה מקהלת חיילות חיל הים.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת בכורה "מפגש ה־13" – בשנת 1961 לקראת חגיגות יום החיל ה־13, שנחוג ב־13 ביולי 1961, הורכבה להקת חיל הים מחדש והפיקה את תוכניתה "מפגש ה־13".[א] התוכנית נקראה על שם מנהג הפלי"ם למפגשי חברים ב־13 בחודש שהחל ב־13 ביולי 1946.[2] הבמאי היה שרגא פרידמן, את המילים לתוכנית כתבו הסופר בנימין גל והפזמונאי דן אלמגור. המלחין מאיר נוי הלחין ועיבד את כל השירים. הידועים שבהם היו: "החיל הלבן", "השלוש עשרה" ו"מיטה קרה".

לאורך השנים כתבו ללהקה מיטב הכותבים, המלחינים והמעבדים כחיים חפר, דן אלמגור, מאיר נוי, סשה ארגוב, יוסי גמזו, אפי נצר, אריה לבנון, משה וילנסקי וחיים גורי, שירים רבים, בהם "אילו הייתה אורית בצוללת" (עמוס אטינגר/אריה לבנון), "הטרפדות" (יוסי גמזו/אפי נצר) ו"שיר השייטת" (נעמי שמר).

להקת חיל הים לא הרבתה להופיע לעומת להקות אחרות, אלא הופיעה רק באירועים מיוחדים של החיל, ושיריה לא הוקלטו באופן מסודר אף כי שאר הלהקות הצבאיות החלו כבר לייצר תקליטים רבים. התוכניות במשך השנים היו:

  • תוכנית מס' 2 – "סתם חול של ים" וגם "צחוק גלים" 1962.
  • תוכנית מס' 3 – "מעבר לדופן" 1963.
  • תוכנית מס' 4 – "מלא קדימה" 1965.
  • תוכנית מס' 5 – "כאן האדם קובע" 1966.
  • תוכנית מס' 6 – "הפלג 282" 1966.

תקופת הזוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית מס' 7 "במורל גבוה" – ב־1967 העלתה הלהקה את התוכנית "במורל גבוה". הלהקה מנתה מספר חברים אבל לרוב פוצלה, ורוב ההופעות היו בעצם רק של החיילת רבקה זהר לצד אקורדיוניסט. לראשונה, בשנה זו הקליטה הלהקה שיר בודד, שנקרא "ראי רחל" (שמואל רוזן/אפי נצר), וזוהר שרה בו את הסולו. אז החל לעבוד איתה המעבד יאיר רוזנבלום, שבמקביל עבד עם להקת הנח"ל.

תוכנית מס' 8 "וביום השלישי" – בשנת 1968, באה הלהקה לידי ביטוי מוצלח, בשל רצף האירועים ורמת המשתתפים. הניצחון מלחמת ששת הימים, והאופוריה שהייתה במדינה, נדרשו הלהקות הצבאיות להיות בשיאן. חברי הרכב חדשים דני ליטאי כבמאי הלהקה, יאיר רוזנבלום כמדריך המוזיקלי, שלמה ארצי, דבל'ה גליקמן, רבקה זהר, וריקי גל. הפכו את הלהקה מצוות הווי לאחת הלהקות הגדולות בצה"ל.

התוכנית נקראה "וביום השלישי", על שם אחד השירים בה, שכתב ליטאי ללחן של רוזנבלום. המערכונים באותה תוכנית נכתבו על ידי אפרים קישון, ישראל ויסלר וליטאי עצמו. התוכנית זכתה להצלחה גדולה, הלהקה זכתה בפרס כינור דוד לשנת תשכ"ח.

תוך כדי העבודה בתוכנית, נפצע רוזנבלום בתאונת דרכים. הוא נלקח לבית החולים, ולאחר החלמתו נלקח להבראה בקיבוץ שפיים, שם מצא טקסט שכתבה חברת המשק הצעירה, רחל שפירא, לזכרו של אלדד (דדי) קרוק בן הקיבוץ שנפל במלחמת ששת הימים. הטקסט הולחן על ידי רוזנבלום, והפך לשיר המפורסם מה אברך, שצורף לתוכנית עם סולו של רבקה זהר.

שירים נוספים ידועים מאותה תוכנית היו "אין כבר דרך חזרה" (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום), "השמש בפיראוס" (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום), "חופשה ביפן" (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום), "המלח שלי" (יורם טהרלב/משה וילנסקי), "רק בישראל" (אהוד מנור/נורית הירש), "שבת בצהריים" (מנור/הירש) וכמו כן שני שירים שהלחין במיוחד ללהקה חתן פרס ישראל סשה ארגוב, "הכל כחול" ( למילים של אבי קורן) ו"סופה" ( למילים של יעקב רוטבליט).

תוכנית מס' 9 "רפסודה בכחול" – ב־1969 הופיעה הלהקה בתוכניתה התשיעית, "רפסודה בכחול". את מקומו של רוזנבלום החליף בני נגרי, שכבר עבד עם צוות הווי הנח"ל באותה שנה. במהלך עבודתו של נגרי עם ליטאי הבחין הצמד בכישרון חדש: שלמה ארצי, שהחל את שירותו בחיל התותחנים, ועבר, אחרי מבחנים, ללהקת חיל הים. ארצי קיבל שיר סולו: "כשאהיה גדול" (רימונה די־נור/יאיר רוזנבלום), שסימן את תחילתו כסולן. שירים נוספים שהצליחו באותה תוכנית היו: "אנשי הדממה" (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום), "מי יישא את נשמתי" (יורם טהרלב/בני נגרי), "יידישע פיראטן" (יורם טהרלב/דרורה חבקין), "ספינת שרבורג" (יורם טהרלב/בני נגרי) ו"המלח גבריאל" (יעקב רוטבליט/יאיר רוזנבלום). באותה תקופה, אף שהתגורר בלונדון, המשיך רוזנבלום לשלוח שירים ללהקה. לאחד השירים ששלח רוזנבלום לליטאי ונגרי צורפה התניה שעל פיה רוזנבלום עצמו יהיה אחראי לעיבוד השיר. נגרי דחה את הדרישה, וכתוצאה מכך העביר רוזנבלום את השיר ללהקת הנח"ל. כך זכתה להקת הנח"ל בשיר, שהפך לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה: "שיר לשלום".

בשנת תש"ל–1970 זכתה הלהקה בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל, והוציאה תקליט מסחרי בן שישה שירים שבו חידושים לביצועים מקוריים של הלהקה, אבל לתקליט לא הייתה שום מסגרת אירועית מבחינת התוכניות שהלהקה הפיקה.

תוכנית מס' 10 "שירת הים" – שיתוף הפעולה של ליטאי ונגרי המשיך גם בתוכנית חדשה "שירת הים" מ־1971, בה נכללו שירים מצליחים כ"חסקה" (יורם טהרלב/משה וילנסקי), "בוא לים" (דן אלמגור/יאיר רוזנבלום) ו"שרק יהיה הים שקט" (דן אלמגור/בני נגרי). הסולן הראשי בתוכנית היה עודד בן חור והסולנית החדשה הייתה חיה ארד,[3] ששרה את השיר הבולט ביותר בתוכנית "על אם הדרך", שיר ערש שכתב נתן אלתרמן והלחינה נעמי שמר. השירים "על אם הדרך" ו"חסקה" הצליחו במצעדי הפזמונים, והלהקה זכתה בתואר "הלהקה הצבאית של השנה" במצעד השנתי של קול ישראל בשנת תשל"ב.

פרס כינור דוד – בשנת תשל"ב זכתה הלהקה שוב בפרס כינור דוד.

התוכניות הבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית מס' 11 "הללו ים" – בתום התוכנית "שירת הים", עזב בני נגרי את ההפקה. את מקומו של נגרי החליף מתי כספי, בוגר להקת פיקוד דרום. יחד עם ליטאי, הפיק כספי את התוכנית "הללו ים" ב־1973. בתוכנית זו בלט השיר "כוסית לפלי"ם"[4] המספר על תקופת העפלה, "...אפשר לומר הרבה דברים ולספר פי כמה איך מפלוגה של הפלי"ם אשר ירדה הימה הוקם פה חיל הים..." (זרובבלה ששונקין/יאיר מילר). חלק מהטקסטים בתוכנית התבססו על שירי ים קלאסיים שתורגמו על ידי דן אלמגור מלחנים אנגליים, כמו למשל, "לחוף בארברי" (אנ'), "מה נעשה למלח שיכור" (אנ'). בתוכנית זו השתתפה יעל לוי. שירי התוכנית הצליחו פחות מקודמותיה, וליטאי וכספי עזבו את הלהקה. לתוכנית יצא תקליט שמאגד את כל השירים שהופיעו בה, וזה היה לאריך-נגן האחרון של הלהקה.

תוכנית מס' 13 – "הרימו עוגן" – ב-30 במרץ שנת 1975 נערכה הופעת בכורה חגיגית בבית החייל החדש בחיפה. התוכנית "הרימו עוגן", בבימויו של נדב לויתן עם עיבודים של אלדד שרים. התוכנית המשיכה להזדהות בסגנון המוזיקה והמילים משירים עממים שתורגמו לעברית וגם שירים ישראליים חדשים ומקוריים.[5]

תוכנית מס' 14 – "דרך בים" – ב־1975 הפיקה את התוכנית האחרונה, "דרך בים". בזמן החזרות לתוכנית הלהקה כמעט התפרקה מכיוון שאנשי חיל הים ראו בחומרים שהיא מציגה כרדודים מאוד. מאותו רגע נכנס לתמונת ההפקה יאיר רוזנבלום, וזרק "גלגל הצלה". עזר לעבד את השירים מבחינה מוזיקלית והלהקה הופיעה עם החומר החדש שלה כרגיל. חברי ההרכב מנו 9 זמרים וזמרות וגם ארבעה נגנים. שלושה שירים ממנה הוקלטו לסינגל שנקרא "להקות צבאיות וצוותי הווי 1975–1976", בהם השירים "דרך בים", "אלפי שירים" ו"לא אשכח זאת רעי". מאחר שגם תוכנית זו לא הניבה להיטים גדולים, היא למעשה סימנה את דעיכת הלהקה וירידתה מהבמה.

הרמטכ"ל רפאל איתן במסגרת תוכנית צמצום וחיסכון הכריז בשנת 1978 על סגירת הלהקות הצבאיות, ועל כן, להקת חיל הים הפסיקה פעילותה החל מאותה שנה. כמו שאר הלהקות הצבאיות, שבה הלהקה לפעול בהדרגתיות החל משנות ה-80 המאוחרות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצאי להקת חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצאי להקת חיל הים – בתחילת שנות ה-80, בעקבות ערב חד־פעמי של הלהקה עם שירים מכל הזמנים, הקימו כמה מבני הלהקה את ההרכב "יוצאי להקת חיל הים", שהמשיך להופיע באירועים שונים של החיל עד היום. בימים אלו כאשר אף אחד מחברי הלהקה אינו בגיל השירות למילואים מופיעים ותיקי להקת חיל הים בערבי זמר ואירועים שונים בהרכב המקורי.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב הלהקה וחבריה מגוון והשתנה פעמים רבות לאורך השנים. כמעט מיום הקמתה הורכבה הלהקה מזמרים בלבד, אך הדבר שונה בעשור השני של המאה ה-21, ונכון להיום, הלהקה מונה זמרים ונגנים. בנוסף, ללהקה משובץ טכנאי קול.

להקת חיל הים פועלת ומופיעה בכנסים פנימיים ויחידות החיל בכל השנה, עם שירים ועיבודים עדכניים שבוצעו על ידי המעבד המוזיקלי נועם זלטין. פעילות הלהקה כפופה למספן כוח אדם, תחת פיקוד קצינת חינוך בדרגת סגן.

פעילות הלהקה כוללת בין היתר יציאה במשלחות מיוחדות לחוץ לארץ, בעבור גיוס תרומות לצה"ל וייצוג ישראל במדינות זרות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה יצאה במשלחות לפריז בשנת 2011, ,מקסיקו סיטי בשנת 2012 ולארצות הברית בשנים 2013–2014.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלחנן ויניצקי, סתם חול של ים, תוכנית חדשה בלהקת חיל הים, במחנה יולי 1962.
  • חיל הים משעשע ומחנך להקת חיל הים ותזמרתו הופיעו על במת "אהל-שם", אמר, 11 באוקטובר 1961.
  • אלי שחף כינור דוד ללהקת חיל הים, "מערכות ים" חוברת 91 נובמבר 1968, ע' 46.
  • יצחק שילה, יידישע פיראטן במוצב, במחנה, פברואר 1970.
  • אלי שחף, להקת חיל הים בתוכניתה ה-9 "מערכות ים" חוברת 98 אפריל 1970
  • יוסי רחמן, שירת הים בחיל הים, על המשמר 15 באפריל 1971.
  • בתיה ורמי אנטיאן, הדרך בים – להקת ח"י, "בין גלים" אוקטובר 1975, עמ' 7.
  • אגם תותחני, שירת הים - מערכת אתר זרוע הים, 29 בספטמבר 2022.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא להקת חיל הים בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוכנית זאת נספרת כהופעת הבכורה של הלהקה. התוכניות משנת 1948 לא נכללו במניין תוכניות הלהקה.
  2. ^ מימין לשמאל: צליל חלף, רועי פרידמן ונטע ברזילי.
  3. ^ רועי פרידמן נטע ברזילי ואדר חייט.
  4. ^ מימין לשמאל: אוהד שגיא, צליל חלף, רועי פרידמן ונטע ברזילי.
  5. ^ מימין לשמאל: אדר חייט, אוהד שגיא, צליל חלף, רועי פרידמן ונטע ברזילי.
  6. ^ במרכז במדי חיל הים מפקד המשלחת סא"ל אבי גאון, ולשמאלו לפי הסדר: אוהד שגיא, אדר חייט, נטע ברזילי, מפקדת הלהקה צליל חלף, ודור לניאדו איש הסאונד של הלהקה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוברת "חיל הים" אדר תש"ט, עמ' 41.
  2. ^ המקור: מפקדת חיל הים, הזמנה לאירוע שנשלחה לחוגגים, יולי 1961
  3. ^ חיה ארד באתר "שירונט".
  4. ^ יעקב שכנר, "כוסית לפלי"ם" באתר הפלי"ם.
  5. ^ אירועי החיל, 'בין גלים' אפריל 1975, עמ'21