להתראות גרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
להתראות גרמניה
Es war einmal in Deutschland...
כרזת הסרט בעברית
כרזת הסרט בעברית
בימוי סם גרברסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט מישל ברגמן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה פיטר אדם עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים מוריץ בלייבטרוי
אנטייה טראואה
מארק איווניר
אנטול טאובמן
מוזיקה Renaud Garcia-Fons עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום Virginie Saint-Martin עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
הקרנת בכורה 10 בפברואר 2017 גרמניהגרמניה
29 ביוני 2017 ישראלישראל
משך הקרנה 102 דקות
שפת הסרט גרמנית
אנגלית
סוגה סרט דרמה, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

להתראות גרמניהגרמנית: Es war einmal in Deutschland...; מילולית: היו זמנים בגרמניה...) הוא סרט קומדיה גרמני משנת 2017 בבימויו של סם גרברסקי (גר').

1946, חבורה של יהודים ניצולי המלחמה ממתינים במחנות העקורים שהקימו האמריקאים וממתינים למסמכי ההגירה. דוד ברמן שרד את המחנות כי ידע לספר בדיחות ועכשיו הוא אוסף חבורה של פליטים כמוהו ויוצא למכור לגרמנים מצעים ורגשות אשם. בדרך הוא צריך להתמודד עם חשדות לגבי העבר המפוקפק שלו, וחוקרת אמריקאית שלא תמיד מצליחה להבין מה המלחמה יכולה לעשות לאנשים.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1946. במחנה פליטים ליד פרנקפורט חיים יהודים משארית הפלטה, כולל דוד ברמן וחבריו. כולם רוצים להגר לארצות הברית מהר ככל האפשר, אבל אין להם כסף או מעט מדי ממנו. ברמן, החבר האחרון בחיים של משפחת בעלים לשעבר של חנות טקסטיל מפורסמת בפרנקפורט, רוצה להיכנס שוב לעסקי הטקסטיל, אך רשות הכיבוש האמריקאית מונעת ממנו את רישיון העסק הדרוש, אז החברה נרשמת על שם חברו פיינברוט. יחד עם חבריו, הוא נוסע לאזורים שונים כנציג מכירות ומוכר "חבילות מס" למשפחות גרמניות המכילות כלי מיטה ומפות שולחן. כדי למכור את הסחורה שלהם, החברים עושים שימוש בכל מיני שקרים.

העסק הולך טוב, אבל דוד ברמן מוזמן לחקירה אצל רשות הכיבוש, שם הוא נחקר בטענות על שיתוף פעולה עם הנאצים. הוא נחקר על ידי הסופרת הצעירה שרה סימון, שבאה ממשפחה יהודית שהיגרה מגרמניה לארצות הברית. ברמן מגיע לכמה פגישות ומספר כיצד היה מוכשר בספר בדיחות וכי מספר בדיחות במחנה הריכוז זקסנהאוזן בו נכלא וכי אוֹבר-שטורמבאנפיהרר אוטה היה מבקש ממנו לבדר אותו בפעם הראשונה במסיבת חג המולד, במופע לעיני שומרי מחנה הריכוז. אחרי זה הוא סיפר שזומן להכין את הפיהרר אדולף היטלר לפגישה עם מוסוליני. ברמן הובא בזהות בדויה גרמנית לאוברזלצברג, אבל הוא לא בא בסוף לפגישה עם היטלר. הוא רצה לרצוח את היטלר בסכין מטבח, שאותה כבר רכש מידי סוכנת הבית פאני הובר, אבל כאשר כבר השיג אופניים, הוא ברח והמתין עד בוא האמריקנים.

חבריו ועמיתיו לעבודה נעשים חשודים בשל היעדרויותיו התכופות וברמן מספר להם על החשדות נגדו.

כל חבריו סבלו במלחמה. בני משפחותיהם מתו במחנות ריכוז והם עצמם עברו התעללויות. גם הוריו של ברמן ואחיו מתו במחנה הריכוז. אחד החברים איבד עין כשהוכה על ידי נאצי. אחר חשב שזיהה את הנאצי שעינה אותו שעובד כמוכר עיתונים ולכן הם מדליקים את הקיוסק שלו בלילה כ"נקמה יהודית". היומון מדווח למחרת כי האש עלתה בחייו של אדם חף מפשע ואז החבר של ברמן מחליט להתאבד. זמן קצר לאחר מכן מתברר כי האדם החף מפשע, היה איש אס-אס לשעבר.

שרה סימון נוטה להאמין לברמן; אבל היא רוצה לוודא את סיפוריו. היא מזמנת את אוברשטורמבאנפיהרר אוטה להתעמת עם ברמן, אך ברמן מתכעס ותוקף את הנאצי, מה שמאשש את סיפורו על כך שברמן היה מספר בדיחות במחנה.

למחרת, שרה מבקרת את ברמן בחברה שלו ומודיעה לו שהוא כבר לא חשוד בשיתוף פעולה. הוא מופתע מכך שהוא - כקורבן יהודי לשלטון הנאצי - נאשם תחילה ושוחרר מאשמה בזכות נאצי. חוץ מזה, אחרי החקירות הממושכות הוא בקושי יודע מה לעשות עם ימיו. המתח הארוטי בין ברמן ושרה סימון, שכבר נבנה במהלך החקירה, מוצא שיא זמני בסצנת נשיקה ביניהם. מאוחר יותר, השניים שוכבים. כשהם ביחד, שרה רוצה לדעת מה באמת קרה. דוד בוכה ואומר שהוא "הליצן של רוצחי אחיו" והיא מאמצת אותו לחיקה.

כעבור זמן מה כולם מהגרים לאמריקה. רק דוד ברמן פותח מחדש את עסק הטקסטיל המשגשג של הוריו בפרנקפורט.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]