להתראות גרמניה

להתראות גרמניה
Es war einmal in Deutschland...
	כרזת הסרט בעברית
בימוי	סם גרברסקי
תסריט	מישל ברגמן, סם גרברסקי
עריכה	פיטר אדם
שחקנים ראשיים	מוריץ בלייבטרוי; אנטייה טראואה; מארק איווניר; אנטול טאובמן
מוזיקה	רנו גרסיה פונס
צילום	וירג'יני סט מרטין
מדינה	גרמניה
חברה מפיצה	Cirko Film, וודו
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	10 בפברואר 2017 ; 29 ביוני 2017
משך הקרנה	102 דקות
שפת הסרט	גרמנית; אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט קומדיה
הכנסות באתר מוג'ו	byebyegermany
	האתר הרשמי
	דף הסרט ב־IMDb

להתראות גרמניה (בגרמנית: Es war einmal in Deutschland...; מילולית: היו זמנים בגרמניה...) הוא סרט קומדיה גרמני משנת 2017 בבימויו של סם גרברסקי (גר').

1946, חבורה של יהודים ניצולי שואה ממתינים במחנות העקורים שהקימו האמריקאים וממתינים למסמכי ההגירה. דוד ברמן שרד את המחנות ועכשיו הוא אוסף חבורה של פליטים כמוהו ויוצא למכור לגרמנים מצעים ורגשות אשם. בדרך הוא צריך להתמודד עם חשדות לגבי העבר המפוקפק שלו, וחוקרת אמריקאית שלא תמיד מצליחה להבין מה המלחמה יכולה לעשות לאנשים.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1946. במחנה עקורים ליד פרנקפורט חיים יהודים משארית הפלטה, כולל דוד ברמן וחבריו. כולם רוצים להגר לארצות הברית מהר ככל האפשר, אבל הם מבינים שאין להם מספיק כסף על מנת לבנות חיים חדשים באמריקה. ברמן הוא היחיד שניצל ממשפחתו, שבבעלותה הייתה חנות טקסטיל מפורסמת בפרנקפורט. הוא רוצה להיכנס שוב לעסקי הטקסטיל, אך רשויות הכיבוש האמריקאי מעכבות את מתן רישיון העסק הדרוש, ולכן החברה נרשמת על שם חברו פיינברוט. יחד עם חבריו, הוא נוסע לאזורים שונים כנציג מכירות ומוכר חבילות למשפחות גרמניות המכילות כלי מיטה ומפות שולחן. כדי למכור את הסחורה שלהם, החברים אינם מהססים להשתמש בכל מיני שקרים.

העסק הולך טוב, אבל דוד ברמן מוזמן לחקירה אצל רשויות הכיבוש, שם הוא נחקר בטענות על שיתוף פעולה עם הנאצים. הוא נחקר על ידי החוקרת שרה סימון, שבעצמה באה ממשפחה יהודית שהיגרה מגרמניה לארצות הברית לפני המלחמה. ברמן מגיע לכמה פגישות ומספר כיצד היה מספר בדיחות במחנה הריכוז זקסנהאוזן בו נכלא, וכי אוֹבר-שטורמבאנפיהרר אוטה היה מבקש ממנו לבדר את הקהל במסיבת חג המולד, במופע לעיני שומרי מחנה הריכוז. לאחר מכן הוא סיפר שהוא זומן על ידי אוטה להכין את הפיהרר אדולף היטלר לפגישה עם מוסוליני. לפי סיפורו הוא הובא בזהות בדויה לא-יהודית לאוברזלצברג, אלא שלבסוף הוא לא הגיע לפגישה עם היטלר. הוא תכנן להתנקש בחייו של היטלר בדקירה על ידי סכין מטבח, שאותה כבר השיג מידי סוכנת הבית פאני הובר, אבל לבסוף הוא ברח על אופניים והמתין במסתור עד בוא האמריקנים.

חבריו ועמיתיו לעבודה מתחילים לחשוד בשל היעדרויותיו התכופות וברמן מספר להם על החשדות נגדו.

כל בני החבורה סבלו רבות במלחמה. בני משפחותיהם מתו במחנות ריכוז והם עצמם עברו התעללויות. גם הוריו של ברמן ואחיו מתו במחנה הריכוז. אחד החברים איבד עין כשהוכה על ידי נאצי. אחר חשב שזיהה את הנאצי שעינה אותו בדמותו של מוכר עיתונים בדוכן מקומי. לכן הם מעלים באש את הדוכן בלילה כ"נקמה יהודית". עיתון מקומי מדווח למחרת כי האש עלתה בחייו של אדם חף מפשע ואז החבר של ברמן מחליט להתאבד. זמן קצר לאחר מכן מתברר כי האדם החף מפשע, היה בכל זאת איש האס-אס שהחבר זיהה, שאימץ לעצמו את זהותו של אחד מקורבנותיו היהודים.

החוקרת שרה סימון נוטה להאמין לברמן; אבל היא רוצה לוודא את סיפוריו. היא מזמנת את אוברשטורמבאנפיהרר אוטה להתעמת עם ברמן, אך ברמן מתכעס ותוקף את הנאצי, מה שמאשש את סיפורו על כך שברמן היה מספר בדיחות במחנה.

למחרת, שרה מבקרת את ברמן בחברה שלו ומודיעה לו שהוא נוקה מהחשך לשיתוף פעולה עם הנאצים. המתח הארוטי בין ברמן ושרה סימון, שנבנה במהלך החקירה, מוצא פורקן בסצנת נשיקה ביניהם, ומאוחר יותר, השניים שוכבים. כשהם ביחד, שרה רוצה לדעת מה באמת קרה. דוד בוכה ואומר שהוא היה "הליצן של רוצחי אחיו" והיא מאמצת אותו לחיקה.

כעבור זמן מה כולם מהגרים לאמריקה, חוץ מדוד ברמן, שנשאר בפרנקפורט ופתח מחדש את עסק הטקסטיל המשגשג של הוריו בפרנקפורט.