לה גולו
 | |
| לידה |
12 ביולי 1866 קלישי, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
30 בינואר 1929 (בגיל 62) הרובע העשירי של פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות של מונמארטר |
  | |
לָה גּוּלוּ (בצרפתית: La Goulue, מילולית: "הגרגרנית"; שם הבמה של לואיז ובר (Louise Weber; 12 ביולי 1866 - 29 בינואר 1929) הייתה רקדנית ודוגמנית יהודיה במולן רוז' בפריז. הייתה מיודדת עם הציירים סרה, רנואר וטולוז לוטראק. נודעה כ"מלכת מונמארטר" ו"מלכת הקברט" וכיוצרת ריקוד הקאן קאן.[1]
תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לה גולו נולדה כלואיז ובר למשפחה יהודית ענייה מאלזס, שהיגרה לפרבר קלישי, הסמוך לפריז. אמה הייתה כובסת, ולואיז עבדה איתה כבר כנערה. בגיל 16 לערך החלה להתגנב ולרקוד במועדוני פריז, בפרט במולן דה לה גאלט במונמרטר.
עד מהרה הפכה לדמות פופולרית בקרב המבקרים במועדונים ובבתי הקפה, בשל אופייה הפתוח ומנהגיה הפרובוקטיביים, בהם חשיפת ביריותיה בשעת הריקוד, הנפת רגל ישרה תוך בעיטה שהעיפה כובעו של צופה היישוב סמוך לבמה ולגימה מהירה של כוסות משקה המוצבות על שולחות הצופים, שהיא אשר זיכתה אותה בכינוי הבמה שלה. כבר בתחילת דרכה הכירה את רנואר והחלה לדגמן עבורו כמו גם את הצלם אשיל דלמה (Achille Delmaet), שצילם צילומי עירום שלה.
מולין רוז'[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר נפתח מועדון המולין רוז' ב-1889 הייתה לה גולו, בת ה-23, הכוכבת הראשית שלו. היא נהגה להופיע בריקוד שנקרא chahut ("מְהוּמָה") ממנו התפתח ריקוד הקאן-קאן. בן זוגה הקבוע, אשר אימץ את שם הבמה ולנטין לה דסוסֶה (Valentin le Désossé), היה בעצם סוחר יין בשם ז'אק רנודאן (Jacques Renaudin) שרקד במועדון להנאתו וללא תשלום. באותה עת הפכה לה גולו לידוענית והצייר אנרי טולוז לוטראק, שהיה לקוח קבוע במועדון, הרבה לציירה, הן עבור כרזות פרסומת והן בציורים אמנותיים. כן דגמנה עבור הצייר ז'ורז' סרה (לסדרת ציוריו studio per le chahut מ-1889). בין לה גולו לרקדנית הכוכבת השנייה של המועדון, ג'יין אבריל (Jane Avril), התפתחה (או הובערה במתכוון על ידי המועדון) יריבות תוססת.
דעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1895, בשיא הצלחתה הן בפרסום והן ברווחים, החליטה לה גולו לעזוב את המולין רוז' ולצאת לחיים עצמאיים. היא השקיעה בבניית מופע רביו שנועד לנדוד בין ירידים ואולמות מופעים. אולם, הקהל שנהר לראות אותה במולין רוז' לא פקד את המופעים הללו, דבר שגרם להתרוששותה ולהיעלמותה מהעין הציבורית. לה גולו שקעה בדיכאון ובאלכוהוליזם.
בשנת 1928 חזרה לה גולו למונמארטר עניה וחסרת כל, והחלה להתפרנס ממכירת בוטנים, גפרורים וסיגריות בפינת רחוב סמוכה למולין רוז'. כעבור שנה היא מתה, בגיל 62. בתחילה נקברה בבית הקברות פנטין, אך מאוחר יותר שרידיה הועברו לבית הקברות של מונמארטר.
התייחסויות בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד הציורים שהותירו הציירים בני תקופתה, הופיעה דמותה של לה גולו במספר סרטים בהם "מולן רוז'" של הבמאי ג'ון יוסטון מ-1952 ו"קאן-קאן צרפתי" של ז'אן רנואר מ-1954 והיא היוותה השראה לדמויות במחזמר ובסרט קאן-קאן מ-1960.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה באתר מולין רוז'
- לה גולו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סרט על חייה
- דף ציור של אנרי דה טולוז-לוטרק, MOMA
- לה גולו, ARTHive Revue 15 בספטמבר 2014
- המורשת של לואיז ובר(הקישור אינו פעיל)
- ode to a fallen queen, סדרת צילומים, בהם צילומי עירום
- Meet the Fallen Queen of the Moulin Rouge
- בילי מלמן,
קאן קאן ומיוזיק הול: תרבות המונים ופוליטיקה, סרטון באתר יוטיוב
