לה לה לנד (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לה לה לנד
La La Land
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי דמיאן שאזל עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי גורדון הורוויץ
מארק פלאט
גארי גילברט
פרד ברגר
תסריט דמיאן שאזל עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה טום קרוֹס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ראיין גוסלינג
אמה סטון
מוזיקה ג'סטין הורוויץ עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום לינוס סאנדגרין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברת הפקה Gilbert Films
Impostor Pictures
Marc Platt Productions
חברה מפיצה Summit Entertainment
שיטת הפצה הפצה לאולמות הקולנוע, וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה איטליהאיטליה 31 באוגוסט 2016 (פסטיבל ונציה)
ישראלישראל 8 בדצמבר 2016
ארצות הבריתארצות הברית 9 בדצמבר 2016 (הפצה מוגבלת בארצות הברית)
ארצות הבריתארצות הברית 25 בדצמבר 2016 (הפצה רחבה)
משך הקרנה 128 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה דרמה קומית
סרט מוזיקלי
סרט רומנטי
תקציב 30 מיליון דולר
הכנסות 446 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו lalaland
פרסים זוכה 7 פרסי גלובוס הזהב, 6 פרסי אוסקר
www.lalaland.movie
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לה לה לנדאנגלית: La La Land) הוא סרט מוזיקלי רומנטי אמריקאי משנת 2016, אותו כתב וביים דמיאן שאזל ובו מככבים ראיין גוסלינג ואמה סטון. העלילה עוקבת אחר מוזיקאי ושחקנית שאפתנית שמתאהבים בלוס אנג'לס. כותרת הסרט היא התייחסות לכינוי של העיר לוס אנג'לס ולביטוי המתאר מקום שמאכלס אנשים מנותקים מהמציאות. הסרט זכה לשבחים ממבקרי הקולנוע, זכה בשבעה פרסי גלובוס הזהב, כולל לסרט המוזיקלי הטוב ביותר ובשישה פרסי אוסקר מתוך שיא של 14 מועמדויות.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוקב אחר סיפור התאהבותם של מיה דולן (אמה סטון) וסבסטיאן "סב" וילדר (ראיין גוסלינג). מיה עובדת כבריסטה בדוכן קפה בחצר אולפני וורנר, היא שואפת להיות שחקנית בהוליווד ומחזאית, ומנסה מזלה באודישנים רבים ללא הצלחה. סבסטיאן הוא פסנתרן ג'אז מתוסכל החולם לפתוח מועדון ג'אז משלו, הוא מפוטר ממקום עבודתו בערב חג המולד לאחר שניגן יצירות מקוריות בניגוד להנחיית מנהלו. השניים נפגשים בסצנה הראשונה של הסרט במהלך פקק תנועה בלוס אנג'לס, לאחר מכן במסעדה בה ניגן סבסטיאן אליה נקלעת מיה ועדה לפיטוריו, ובפעם השלישית במהלך מסיבה בה נאלץ סבסטיאן לנגן למורת רוחו שירי שנות השמונים. לאחר המסיבה השניים יוצאים בחיפוש אחר מכוניותיהם והקשר הרומנטי מתחיל להירקם. סבסטיאן מעודד את מיה לכתוב מחזה לעצמה, היא מעודדת אותו להקים את המועדון והשניים הופכים לזוג. סבסטיאן חש לחץ לדאוג לפרנסה קבועה והוא מצטרף ללהקת ג'אז פופולרית בהנהגת חבר ילדותו קית' ויוצא עמה לסבב הופעות. המחזה של מיה נכשל והשניים מגלים כי הגשמת חלומותיהם מתנגשת עם יחסיהם האישים ו"נתקלת במהמורות רבות, חלקן נוגעות בהבדלי השאיפות ביניהם, בניסיונם לעזור זה לזה במימוש שאיפות אלה, ובפער הבלתי נמנע בין המחויבות לאמנותם לבין ההכרח שלהם להתפשר, שפירושו להתמסחר."[1]

לאחר שמיה נואשת וחוזרת לבית הוריה בנבדה, מגיעה אל סבסטיאן הזמנה ללהק אותה לסרט של במאית מפורסמת. הוא משכנע את מיה להיענות להזמנה, ומיה יוצאת לצילומי הסרט בפריז. דרכיהם של מיה וסבסטיאן נפרדות. מיה הופכת לשחקנית מצליחה, נישאת לגבר אחר ויולדת בת. ערב אחד מיה ובעלה יוצאים לבילוי, ועקב פקק תנועה משנים את יעדם ומגיעים באקראי למועדון ג'אז. מיה מגלה כי זהו המועדון של סבסטיאן, שהגשים את חלומו. סבסטיאן מזהה את מיה בקהל, ושניהם מדמיינים לעצמם התפתחות שונה לחלוטין של קורות חייהם, שבה סבסטיאן מצטרף אל מיה במסעה לפריז ומקים עמה משפחה. בסיום השיר ששימש רקע למחשבות אלה מיה ובעלה יוצאים מהמועדון אך קודם לכן היא חולקת עם סבסטיאן רגע אחרון של חיוך.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/נית שם הדמות הערות
ראיין גוסלינג סבסטיאן "סב" וילדר
אמה סטון מיה דולן
ג'יי. קיי. סימונס ביל מנהל המועדון המפטר את סב
פין ויטרוק גרג בן זוגה של מיה, ממנו נפרדת לטובת סב
רוזמרי דה ויט לורה וילדר אחותו של סבסטיאן
ג'ון לג'נד קית' חבר ילדות ומנהיג להקת ג'אז מודרני מצליחה אליה מצטרף וילדר
טום אוורט סקוט דייוויד בעלה של מיה לאחר הצלחתה
ג'סיקה רות' אלקסיס
ג'וש פנס ג'וש

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התסריט לסרט כתב דמיאן שאזל ב-2010, הוא הושפע מסרטי הקולנוע "כובע צילינדר", "מטריות שרבורג", "לילות בוגי" ו"שיר אשיר בגשם".[2] שאזל התקשה למצוא מימון להפקת הסרט והומלץ לו לשנות את דמותו של הגיבור הראשי מנגן ג'אז לזמר רוק, לשנות את סצנת הפתיחה המורכבת ואת הסיום האמביוולנטי, המלצות שאת כולן דחה.[2] רק לאחר הצלחת סרטו "ויפלאש" נרכשו זכויות ההפקה וההפצה שלו על ידי "ליונסגייט" (Lionsgate) ו-Black Label Media.[2]

תקציב הסרט הוערך בכ-30 מיליון דולר.[3] מפיקי הסרט עודדו את שאזל להגדיל את ההוצאות המתוכננות, ותמיכתם תרמה לליהוק שחקנים ראשיים יקרים יותר, להגדלת כמות ימי הצילום מ-24 ל-40, הגדלת כמות הניצבים, אתרי הצילום והתפאורות.[4][5]

לתפקידים הראשים לוהקו תחילה אמה ווטסון ומיילס טלר, ווטסון נסוגה בעקבות ליהוקה לסרט "היפה והחיה" ועם טלר לא הגיעה ההפקה להבנות. לבסוף לוהקו במקומם אמה סטון וראיין גוסלינג, זהו שיתוף הפעולה השלישי של השניים כזוג נאהבים, לאחר "טיפש, מטורף, מאוהב" ו"יחידת גנגסטרים". השניים התאמנו במשך שלושה חודשים בחזרות בנגינה, בשירה ובריקודים.[2] המוזיקאי ג'ון לג'נד לוהק לתפקיד מפתח נוסף ולקראת הצילומים למד לראשונה לנגן בגיטרה.[6] בסרט השתתפו כ-1,600 ניצבים.[5]

צילומי הסרט נעשו בשתי מצלמות, בפורמט אנמורפיק תוך שימוש בסרט צילום 35 מ"מ וביחס 1:2.55 על מנת לשוות לסרט מראה קלאסי. לשם כך התאימה חברת Panavision במיוחד לסרט את העדשות בהן נעשה שימוש.[7]

הצילומים החלו באוגוסט 2015 בלוס אנג'לס ונמשכו כ-40 ימים בלמעלה מ-60 אתרים ברחבי המטרופולין.[2] האתרים כללו את הפוניקולר "מעוף המלאכים", שאף על פי שהיה סגור לתחזוקה כבר מספר שנים נפתח במיוחד לצילומי הסרט, מגדלי ווטס, שוק "גראנד סנטרל מרקט", מלון שאטו-מרמון (אנ'), המזח בהרמוסה ביץ', מועדון "Lighthouse Café" בהרמוסה ביץ' (אליו לוקח סב את מיה על מנת ללמד אותה על ג'אז), אולם הקולנוע ריאלטו בסאות' פאסדינה (בו הזוג עומד להתנשק על רקע הקרנת הסרט "מרד הנעורים"), ומצפה הכוכבים גריפית' (בסצנה שמקורה בסרט "מרד הנעורים", ובה צמד הגיבורים מתעופף באוויר). סצנת הפתיחה של הסרט צולמה במשך יומיים במחלף המחבר בין כביש מהיר 105 לכביש מהיר 110. המחלף נסגר במיוחד למספר שעות לצורכי ההפקה, והסצנה כללה מאות מכוניות ורקדנים.[8]

עריכת הסרט נעשתה במשך קרוב לשנה על ידי טום קרוס, ששיתף פעולה עם שאזל גם בסרט "ויפלאש". את הכוריאוגרפיה ביימה מנדי מור.

הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה ב-31 באוגוסט 2016 בפסטיבל הסרטים של ונציה, הפצה מוגבלת של הסרט בחמישה בתי קולנוע בארצות הברית החלה ב-9 בדצמבר 2016 והפצה רחבה ב-16 בדצמבר.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמה סטון עם דמיאן שאזל וג'סטין הורוויץ בהקרנת הסרט בפסטיבל הסרטים מיל ואלי, אוקטובר 2016

את המוזיקה לסרט הלחין ג'סטין הורוויץ, בן כיתתו של שאזל באוניברסיטת הרווארד, ששיתף עמו פעולה גם בסרט "ויפלאש", להורוויץ נדרשו 31 סקיצות עד להשגת הגרסה הסופית שיר הנושא של הסרט "City of Stars".[2] את המילים לשירים חיברו בנג' פאסק וג'סטין פול. את האלבום עם פסקול הסרט הפיקו הורוויץ, מריוס דה פריס וסטיבן גזיקי.[9]

פסקול הסרט זכה בשני פרסי גראמי בטקס בינואר 2018.

פסקול הסרט:

  • "Another Day of Sun" - בביצוע צוות השחקנים של הסרט
  • "Someone in the Crowd" - בביצוע אמה סטון
  • "Mia and Sebastian's Theme" - בביצוע ג'סטין הורוויץ
  • "A Lovely Night" - בביצוע אמה סטון וראיין גוסלינג
  • "Herman's Habit" - בביצוע ג'סטין הורוויץ
  • "City of Stars" בביצוע ראיין גוסלינג
  • "Planetarium" - בביצוע ג'סטין הורוויץ
  • "Summer Montage/Madeline" - בביצוע ג'סטין הורוויץ
  • "City of Stars" - בביצוע אמה סטון וראיין גוסלינג
  • "Start a Fire" - בביצוע ג'ון לג'נד
  • "Engagement Party" - בביצוע ג'סטין הורוויץ
  • Audition ‏(The Fools Who Dream)" - בביצוע אמה סטון
  • "Epilogue" - בביצוע ג'סטין הורוויץ
  • "The End" - בביצוע ג'סטין הורוויץ
  • "City of Stars" (זמזום) - בביצוע ג'סטין הורוויץ עם אמה סטון

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגישי הפרס לסרט הטוב ביותר, וורן בייטי ופיי דאנאוויי, הכריזו בטעות על לה לה לנד כזוכה בפרס זה. לאחר שצוות מפיקי ויוצרי הסרט עלה על הבמה כדי לקבל את הפסלון והחל לשאת את נאומי הזכייה, התברר כי חל בלבול במעטפה שממנה הקריאו בייטי ודאנאוויי, והזוכה האמיתי היה הסרט "אור ירח".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לה לה לנד בוויקישיתוף
ביקורת

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
2017: מיילס דייוויס ואמנים שונים - Miles Ahead
פרס גראמי לאלבום אוסף הפסקול למדיה החזותית הטוב ביותר
2018: מריוס די וריאס וג'סטין הורוויץ - La La Land
הבא:
2019: יו ג'קמן ואמנים שונים - The Greatest Showman
הקודם:
2015: ספוטלייט
פרס סטלייט – הסרט הטוב ביותר
2016: לה לה לנד – סרט קולנוע
מנצ'סטר ליד הים – סרט עצמאי
הבא:
2017: שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי – סרט קולנוע
ארץ אלוהים – סרט עצמאי
הקודם:
2016: מקס הזועם: כביש הזעם
פרס האקדמיה האוסטרלית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה הבינלאומי – הסרט הטוב ביותר
2017: לה לה לנד
הבא:
2018: שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי