לה שו-דה-פון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לה שו-דה-פון
La Chaux-de-Fonds
La Chaux-de-Fonds-coat of arms.svg
סמל לה שו-דה-פון
La Chaux de Fonds.jpg
מדינה שווייץשווייץ  שווייץ
קנטון נשאטל
מחוז לה שו-דה-פון
שפה רשמית צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1,656
שטח 5,566 קמ"ר
גובה 1,039 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה 1,321 מטרים
 ‑ הנקודה הנמוכה 605 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 39,027[1] (2014)
 ‑ צפיפות 701 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 47°05′59″N 6°49′46″E / 47.099627777778°N 6.8295583333333°E / 47.099627777778; 6.8295583333333 קואורדינטות: 47°05′59″N 6°49′46″E / 47.099627777778°N 6.8295583333333°E / 47.099627777778; 6.8295583333333 
www.chaux-de-fonds.ch
(למפת שווייץ רגילה)
Karte Gemeinde La Chaux-de-Fonds 2007.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
התכנון העירוני של ערי ייצור השעונים לה שו-דה-פון ולה לוקל
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
La Chaux de Fonds.jpg
מדינה שווייץשווייץ  שווייץ
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2009, לפי קריטריונים 4
קואורדינטות 47°05′59″N 6°49′46″E / 47.099627777778°N 6.8295583333333°E / 47.099627777778; 6.8295583333333 

לה שו-דה-פוןצרפתית: La Chaux-de-Fonds) היא עיר תעשייה שווייצרית הנמצאת בקנטון נשאטל, לא רחוק מהגבול עם צרפת. העיר התפתחה והתפרסמה בשל תעשיית השעונים הפורחת בה מאז המאה ה-18. לשיא פריחתה הגיעה העיר בתחילת המאה העשרים. העיר ידועה גם כיעד תיירותי, ושוכן בה מוזיאון השענות הבינלאומי.

בשנת 1794 נחרבה העיר, אז עדיין כפר קטן, כתוצאה מאסון טבע. העיר נבנתה מחדש על פי תוכנית מקיפה המבוססת על עקרונות רציונליים בהשפעת הנאורות. התכנון העירוני החדש הותאם לתעשייה ולייצור השעונים, וכלל בין השאר שימוש ברשת רחובות שתי וערב - גריד, שילוב של בתי סדנאות ומגורים ורבעי מלאכה ייעודיים.

העיר הייתה גם אחד המרכזים החשובים של האר-נובו, והוקמו בה מוזיאון ובית ספר לאמנות שייסד סגנון משלו. גם כיום מתקיימת בה פעילות תרבותית ענפה, ומלבד מוזיאון השענות נמצאים בה מוזיאון לאמנות, מוזיאון היסטורי, מוזיאון להיסטוריה של הטבע ועוד. העיר מאכלסת גם כמה אולמות למופעי תיאטרון ומוזיקה.

בשנת 2009 הוכרזה העיר, יחד עם שכנתה לה לוקל, כאתר מורשת עולמית[2] בשל התכנון העירוני הייחודי שלהן.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2014, מתגוררים בעיר כ-39,027 תושבים, בצפיפות של 701 נפשות לקמ"ר. העיר היא מקום הולדתם של האדריכל המודרניסטי החשוב לה קורבוזיה, ושל לואי שברולה, מייסד מפעל המכוניות שברולט.

בגרף הבא מוצגת האוכלוסייה ההיסטורית של העיר:[3]

מידע היסטורי על האוכלוסייה[3]
שנה סך הכל אוכלוסייה שפה דת אזרחות
דוברי צרפתית דוברי גרמנית דוברי איטלקית אחר פרוטסטנטים קתולים אחר לא משויכים שווייצרים לא שווייצרים
1850 12,638 11,084 1,554
1880 23,818 16,089 7,421 263 45 20,006 3,160 652 20,681 3,137
1910 37,751 32,363 4,383 911 94 29,914 6,077 1,760 33,218 4,533
1930 35,252 30,761 3,559 801 131 27,306 6,519 1,427 32,644 2,608
1950 33,300 28,818 3,305 1,050 127 23,877 8,100 1 323 31,265 2,035
1970 42,347 31,762 2,903 5,680 2,002 21,979 18,142 2,226 32,922 9,425
1990 36,894 29,873 1,191 2,001 3,829 13,963 14,379 8,552 6,790 27,689 9,205
2000 37,016 31,653 900 1,335 3,128 11,425 11,320 14,271 10,059 27,106 9,910
פילוח הדתות נכון ל-31 בדצמבר 2014[4]
רומנים-קתולים: 43.4% פרוטסטנטים: 27.1% נוצרים אחרים: 1.2% יהדות שווייץ|יהודים: 0.3% אסלאם|מוסלמים: 7.8% דתות אחרות: 3.2% לא הצהירו: 1.9% לא משויכים: 15.1%Circle frame.svg
  •   רומנים-קתולים: 43.4%
  •   פרוטסטנטים: 27.1%
  •   נוצרים אחרים: 1.2%
  •   יהודים: 0.3%
  •   מוסלמים: 7.8%
  •   דתות אחרות: 3.2%
  •   לא הצהירו: 1.9%
  •   לא משויכים: 15.1%

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון לאמנויות יפות (בוזאר) בעיר

כלכלת העיר מבוססת לחלוטין על תעשייה וייצור שעונים. לשיא פריחתה הגיעה העיר במחצית הראשונה של המאה העשרים, עת התקיימו בה 55٪ מייצור השעונים העולמי. בין השאר נוסדו בעיר החברות רולקס ואומגה ופעלו בה סווטש וברייטלינג.

בין השנים 1970-1985 הושפעה העיר מהמשבר בתעשיית השעונים השווייצרית, מה שהוביל לסגירתם של חברות ובתי מלאכה רבים ולירידה במספר התושבים. מאז השתקמה תעשיית השעונים בעיר.

בתחילת שנות האלפיים הוקם בעיר פארק טכנולוגי המושך לעיר חברות הייטק.

כיום פועלים בעיר עשרות חברות ובתי מלאכה לייצור שעונים, חלקם גדולים וחלקם קטנים ומשפחתיים, המתבססים על מסורות ייצור שעוברות בהם מדור לדור. מרבית החברות פועלות כקבלני משנה של קבוצות מותגי שעונים גדולים, דוגמת סווטש ו- Richemont. בעשור השני של המאה העשרים ואחת חלה ירידה משמעותית בביקוש לשעוני יוקרה שווייצריים. הירידה הובילה להפסדים ופיטורים בתעשיית השעונים בעיר, שאחראית לכ-11,000 משרות. בשנת 2016 עמד שיעור האבטלה בעיר על 8.1٪, מהגבוהים בשווייץ[5].

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שוכנת בעמק קטן בלב רכס הרי היורה, בגובה שבין 600–1,300 מטרים מעל פני הים. העיר מקושרת למערכת הרכבות השווייצרית, ובתוכה פועל מערך טרוליבוסים.

מזג אוויר בלה שו-דה-פון
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 2.7 3.3 6.2 9.9 14.6 18.1 20.7 20.2 16.4 12.8 6.7 3.5 11.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -6.0 -5.7 -2.8 0.6 4.7 7.6 9.8 9.4 6.5 3.3 -1.5 -4.2 1.8
משקעים ממוצעים (מ"מ) 107 99 111 111 141 124 126 136 128 123 120 128 1,441
מקור: [6]

הקהילה היהודית בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת הגדול במרכז העיר

עדויות לנוכחות של יהודים בעיר קיימות עוד מסוף המאה השמונה עשרה, אך רק ב-1833 הוקמה הקהילה באופן מסודר. היהודים שהגיעו באו בעיקר מחבל אלזס שבצרפת, ועסקו במסחר בשעונים, בדים, ובקר. לאחר אמצע המאה עלה מספר היהודים והוקם בית כנסת ובית קברות יהודי. עם השתלבותם שיחקו היהודים תפקיד חשוב בתעשייה ובמסחר השעונים וכן בהתרחשות התרבותית בעיר, מה שהביא להתחזקות כלכלית של העיר כולה ולגידול נוסף באוכלוסייה היהודית. ב-1896 הוקם בית כנסת חדש, גדול ומפואר, הקיים עד היום. מאז המחצית השנייה של המאה העשרים הלך והתמעט מספר היהודים בעיר, וביתר שאת בעקבות המשבר בתעשיית השעונים בין השנים 1970-1985.

ב-2009 מנתה הקהילה כ-100 חברים. בית הכנסת כבר לא פעיל, אך ב-1995 הוכר כנכס תרבותי בדרגת חשיבות אזורית על ידי רשימת הנכסים התרבותיים של שווייץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לה שו-דה-פון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]