לואיג'י אינאודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לואיג'י אינאודי
Luigi Einaudi
Luigi Einaudi.jpg
לידה 24 במרץ 1874
צפון מערב איטליה
פטירה 30 באוקטובר 1961 (בגיל 87)
רומא, איטליה
מדינה איטליה
מקום קבורה דוגליאני עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • אוניברסיטת טורינו
  • אוניברסיטת בוקוני עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כלכלן, פוליטיקאי, עיתונאי, פרופסור, עורך דין, בנקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הליברלית האיטלקית
נשיא איטליה ה־2
12 במאי 1948 – 11 במאי 1955
(7 שנים)
ראש ממשלת איטליה
1 ביוני 194724 במאי 1948
(51 שבועות ויומיים)
שר האוצר
6 ביוני 194724 במאי 1948
(50 שבועות ו-4 ימים)
פרסים והוקרה
  • אביר הצלב הגדול עם צווארון של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (11 במאי 1955)
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2 בינואר 1954)
  • מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות
  • עמית החברה האקונומטרית
  • מהדורה מיוחדת על הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2 בינואר 1954) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Firma Luigi Einaudi.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לואיג'י אינאודיאיטלקית Luigi Einaudi, נולד ב-24 במרץ 1874, נפטר ב-30 באוקטובר 1961) היה פוליטיקאי וכלכלן איטלקי, ששימש כנשיא איטליה השני לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.

נולד בשנת 1874 בצפון מערב איטליה. את לימודיו האקדמיים עשה בטורינו שם פגש את קרלו רוסלי האקטיביסט האנטי פאשיסט. שם גם גיבש לעצמו השקפת חיים סוציאליסטית. בשנת 1895 סיים את לימודי המשפטים, ובהמשך הפך לפרופסור באוניברסיטת מילאנו.

מתחילת המאה ה-20 החל לנטות לצד השמרני של המפה הפוליטית. בשנת 1919 מונה לחבר בסנאט של הרפובליקה. באותן השנים החל לעבוד גם כעיתונאי עבור העיתונים בנפוצים לה סטמפה וקוריירה דלה סרה. כאנטי-פשיסט, הפסיק לעבוד עם העיתונות תחת המשטר הפשיסטי החל משנת 1926 חזר לעבוד עם "קוריירה דלה סרה" לאחר נפילתו של בניטו מוסוליני בשנת 1943. לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה שנחתמו ב-8 בספטמבר באותה השנה, ברח לשווייץ וחזר לאיטליה בשנת 1944.

היה מושל בנק איטליה מ-5 בינואר 1945 ועד 11 במאי 1948. בשנת 1947 התמנה גם לשר האוצר של איטליה, ושימש בתפקיד זה עד מאי 1948. בחודש זה נבחר לנשיא איטליה. לאחר שסיים כהונה בת שבע שנים בשנת 1955, הפך לסנאטור לכל החיים. תמך ברעיון הפדרליזם האירופי.

נפטר ברומא בשנת 1961. בנו, ג'וליו היה מהבולטים במוציאים לאור באיטליה. נכדו הוא המוזיקאי לודוביקו אינאודי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לואיג'י אינאודי בוויקישיתוף