לדלג לתוכן

לואיג'י אינאודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואיג'י אינאודי
Luigi Einaudi
לידה 24 במרץ 1874
צפון מערב איטליה
פטירה 30 באוקטובר 1961 (בגיל 87)
רומא, איטליה
שם מלא לואיג'י נומה לורנזו אינאודי
שם לידה Luigi Einaudi עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מקום קבורה דוגליאני עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הליברלית האיטלקית
בן או בת זוג Ida Pellegrini עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא איטליה ה־2
12 במאי 1948 – 11 במאי 1955
(7 שנים)
ראש ממשלת איטליה
1 ביוני 194724 במאי 1948
(359 ימים)
שר האוצר
6 ביוני 194724 במאי 1948
(354 ימים)
פרסים והוקרה
  • עמית החברה האקונומטרית (1948)
  • אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (11 במאי 1955)
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2 בינואר 1954)
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה
  • מסדר הדרבן המוזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לואיג'י נומה לורנזו אינאודיאיטלקית: Luigi Numa Lorenzo Einaudi‏; 24 במרץ 187430 באוקטובר 1961) היה פוליטיקאי וכלכלן איטלקי, ששימש כנשיא איטליה השני לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.

נולד בשנת 1874 בצפון מערב איטליה. את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטת טורינו (אנ') (UniTo) שם פגש את קרלו רוסלי האקטיביסט האנטי פאשיסט. שם גם גיבש לעצמו השקפת חיים סוציאליסטית. בשנת 1895 סיים את לימודי המשפטים, ובהמשך הוא מונה לפרופסור באוניברסיטת מילאנו (אנ') (UniMi), באוניברסיטה הפוליטכנית בטורינו (אנ') (PoliTO) ובאוניברסיטת בוקוני (Bocconi).

מתחילת המאה ה-20 החל לנטות לצד השמרני של המפה הפוליטית. בשנת 1919 מונה לחבר בסנאט של הרפובליקה. באותן השנים החל לעבוד גם כעיתונאי עבור העיתונים בנפוצים לה סטמפה וקוריירה דלה סרה. כאנטי-פשיסט, היה בין החותמים על מניפסט האינטלקטואלים האנטי-פשיסטים (1 במאי 1925) והפסיק לעבוד עם העיתונות תחת המשטר הפשיסטי החל משנת 1926 חזר לעבוד עם "קוריירה דלה סרה" לאחר נפילתו של בניטו מוסוליני בשנת 1943. לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה שנחתמו ב-8 בספטמבר באותה השנה, ברח לשווייץ וחזר לאיטליה בשנת 1944.

היה נגיד בנק איטליה (אנ') מ-5 בינואר 1945 ועד 11 במאי 1948. בשנת 1947 התמנה גם לשר האוצר של איטליה (אנ'), ושימש בתפקיד זה עד מאי 1948. בחודש זה נבחר לנשיא איטליה. לאחר שסיים כהונה בת שבע שנים בשנת 1955, הפך לסנאטור לכל החיים. תמך ברעיון הפדרליזם האירופי.

איינאודי נבחר לחבר כבוד בין-לאומי באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים (AAA&S) ב-1935 וחבר בין-לאומי בחברה הפילוסופית האמריקאית (APS) ב-1947.

נפטר ברומא בשנת 1961. בנו, ג'וליו (אנ') היה מהבולטים במוציאים לאור באיטליה ואחיו מריו (אנ') היה חוקר איטלקי של תיאוריה פוליטית ופוליטיקה השוואתית אירופית. נכדו הוא המוזיקאי לודוביקו אינאודי.

מכון אינאודי לכלכלה ומימון (אנ') (EIEF), מרכז מחקר של בנק איטליה, נקרא על שמו של לואיג'י איינאודי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לואיג'י אינאודי בוויקישיתוף