לואיג'י בוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסל דיוקן של לואיג'י בוסי מאת ג'ובאני דאל'אורטו בארמון בררה במילאנו

לואיג'י בוסי ויסקונטיאיטלקית:Luigi Bossi Visconti, ‏ 28 בפברואר 1758 מילאנו - 10 באפריל 1835 מילאנו) היה ארכיבר, היסטוריון, סופר ופוליטיקאי איטלקי. בימי הרפובליקה הציסאלפינית שימש כנציג הממשל הצרפתי בטורינו. אחרי סיפוח פיימונטה לצרפת בשנת 1803 התמנה למנהל (פרפקט) הארכיב והספריות של "ממלכת איטליה" שהוקמה על ידי הכובש הצרפתי ב-1805–1814

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסי נולד במילאנו, אז באימפריה ההבסבורגית, בשנת 1758 במשפחת אצילים לומברדית. הוא היה בנם הצעיר של המרקיז בניניו בוסי ויסקונטיושל תרזה בנדוני. הוא נועד לקריירה של כמורה ולמד משפטים ומשפט קאנוני קתולי בבית הספר הפלטיני (Scuole Palatine) העיר הולדתו ואחר כך באוניברסיטת פאביה. בפאביה הוא התקבל כחבר ב"אקדמיית הנאמנים" (Accademia degli affidati) והחל משנת 1779 נמנה עם חברי ה"קפיטולום המטרופוליטני", אספת כלי הקודש של קתדרלת מילאנו וקיבל את התואר "מונסיניורה".

פעילותו בימי המשטר הישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא יצר קשרים עם האילומינטי מבוואריה, קשר התהדק בעקבות ביקורו בווינה בשנת 1789. הוא הפך לבונה חופשי וניהל את העיתון הספרותי "ג'ורנאלה לטראריו די מילאנו".(Giornale letterario di Milano) ששיקף את רוח הבונים החופשיים הגרמנים בבירת לומברדיה.

ימי הכיבוש של נפוליאון באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1797-1795 נמלט בוסי לונציה והיה מעורה בסביבה התרבותית המקומית. הוא נכח בימי כיבושה של ונציה על ידי הצבא הצרפתי של נפוליאון בונפרטה. בנסיבות אלה פעל בוסי כיועץ של הוועד למדעים ולאמנויות של "צבא איטליה" (הצרפתי) בבחירת עשרים תמונות ושש מאות כתבי יד שנועדו להישלח כשלל מלחמה לפריז. בוסי זכה לאמונו של בונפרטה וגויס לחיים הפוליטיים והפעילות הדיפלומטית של הרפובליקות-לוויין - "הרפובליקות האחיות" שהוקמו בצפון איטליה על ידי הכובש הצרפתי בימי המסע הצבאי באיטליה בשנים 1796–1797. בוסי התמנה לציר ואחר כך לשגריר של הרפובליקה הציסאלפינית ברפובליקה הליגורית

בעקבות נפילת העמדות הצרפתיות בידי הקואליציה האנטי-צרפתית השנייה וכיבוש מילאנו על ידי הצבאות האוסטרי הרוסי בפיקודו של הגנרל סובורוב נמלט בוסי לשאמברי, בה פעל להנפקת דרכונים לשם חילוצם מאיטליה של הגולים הליגורים. עם חזרתו של נפוליאון מהמסע במצרים ואחרי קרב מרנגו (14 ביוני 1800 חזר השלטון הצרפתי לצפון איטליה ונמשך עד שנת 1814. בתקופה זו עלה בוסי בהייררכיה המנהלית והאריכונאית. ב"רפובליקה האיטלקית" (1805-1802) וב"ממלכת איטליה" הנפוליאונית (1814-1805) התמנה לואיג'י בוסי על ידי נפוליאון "פרפקט של הספריות והארכיונים" של המדינה, שמושבו היה בטורינו. בוסי התמנה גם ליועץ ממלכתי, ליושב ראש מועצת המשפטנים (Consiglio degli Uditori), מפקח על שרותי הרווחה הציבוריים, חבר במכון המלכותי למדעים וספרות. כמו כן ב-17 בספטמבר 1811 הוענק לו התואר של "רוזן של ממלכת איטליה", על אף היותו ממוצא אצילי מלידה. בהתערבותו של פרנצ'סקו מלצי ד'אריל, סגן נשיא הרפובליקה האיטלקית הנפוליאונית שוכנע האפיפיור פיוס השביעי להכיר לו מעמד חילוני שהיה נדרש לצורך מילוי תפקידיו.

בוסי נשאר בטורינו עד שנת 1808 כשהוא שב למילאנו אחת ולתמיד. בעיר הולדתו המשיך לנהל את שלושת ארכיוני המדינה שנמצאו בעיר, בעזרת שלושה מזכירים האחראים על כל אחד מהם - ארכיון בית הנבחרים, אריון הסנאט וארכיון הממשלה. הוא התוודע באותה תקופה לאנשי רוח רבים כמו הסופרות דיודאטה סלוצו רוארו ומאדאם דה סטאל, המשורר ומבקר הספרות הגרמני אוגוסט וילהלם פון שלגל, המשוררים אוגו פוסקולו ווינצ'נצו מונטי. בזכותו של בוסי הוקם בשנת 1807 ארכיון דיפלומטי שנשאר נפרד עד שנת 1852. כמו כן הודות למאמצים שלו ושל עוזריו הארכיון של שושלות ויסקונטי וספורצה נקלטו בארכיון הלאומי.

בימי הממלכה הלומברדית-ונטית תחת שלטון אוסטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי נהפיילת ממלכת איטליה הנפוליאונית נכבש צפון איטליה על ידי הצבא האוסטרי בפיקודו של הגנרל היינריך יוהאן בלגארד. בוסי סולק מניהול הארכיון הלאומי והחלף על ידי בטולומאו סמברוניקו, שנודע כנאמן להבסבורגים. הוא איבד את כל תפקידיו הציבוריים. בוסי התחיל לכתוב בכתב העת לספרות "ביבליוטקה איטליאנה" והקדיש את זמנו לחיבור ספרי היסטוריה ("היסטוריה של איטליה העתיקה והמודרנית", "היסטוריה של ספרד העתיקה והמודרנית"), מדעים ("לקסיקון לגאולוגיה, ליתולוגיה ומינרלוגיה"), התחיל לכתוב רומן היסטורי "הנזיר מלמדפוזה" שנשאר בלתי גמור. תנאי מחייתו היו דלים למדי, על אף פעילותו הספרותית והוא הצליח לשרוד הודות לקצבה מטעם הממשלה האוסטרית שאושרה עבורו בהתערבותו של עמית, ההיסטוריון והאציל ג'ורג'ו ג'וליני. את ימים האחרונים בילה בוסי בדירה בתוך ארמון בררה. הוא מת במילאנו בשנת 1835.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תואר אביר כתר הברזל - מטעם ממלכת איטליה (הנפוליאונית)

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1791 - Dell'elettro metallo degli antichi: dissertazione (על האלקטרום, מתכת של העידן העתיק, עבודה לתואר)
  • Dell'erudizione degli artisti, Padova 1810 (על בקיאות האמנים)
  • 1807 Observations sur le vase que l’on conservait à Gênes sous le nom de Sacro Catino ,

(הערות על כד הנשמר בג'נובה בשם סקרו קטינו)Torino

(The Life and Pontificate of Leo the Tenth) (מילאנו 1816–17, 12 כרכים)

  • 1818 - מחקרים על ישו
  • 1823-1819 Della istoria d'Italia antica e moderna על ההיסטוריה של איטליה העתיקה והמודרנית - ב-19 כרכים
  • 1822-1821 - Storia della Spagna antica e moderna (ההיסטוריה של ספרד העתיקה והמודרנית) ב־8 כרכים
  • 1819-1817 Dizionario portatile di geologia, litologia e mineralogia (לקסיקון כיס לגאולוגיה, ליתולוגיה ומינרלוגיה
  • 1818 -Vita di Cristoforo Colombo (חיי כריסטופור קולומבוס)
  • 1818 - Guida di Milano o sia Descrizione della città e de' luoghi più osseruabili ai quali di Milano recansi i forestieri (מדריך למילאנו - תיאור העיר והאתרים הנצפים ביותר לנוסעים בה ולזרים

Introduzione allo studio delle arti del disegno e vocabolario compendioso delle arti medesime , Milano 1821 (מבוא ללימוד אמנויות הציור ומילון מקוצר שלהן)

  • L'eremita di Lampedusa - הנזיר מלמפדוזה - רומן היסטורי, בלתי גמור

ספרים וכתבים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1776 Descrizione di una sfera armillare di nuova costruzione rappresentante diversi sistemi, Milano 1776 (תיאור של ספירה ארמילרית בדגם חדש המייצר מערכות שונות)
  • I parafulmini, poemetto, Milano 1776 (השיר "כליאי ברקים")
  • 1781 Lettre de M. Bossi à M. d'Alembert au sujet d'une lettre à M. Linguet sur l'alienation des biens ecclésiastiques, Ginevra

(מכתב של מר בוסי למר ד'אלמבר בנושא מכתב שקיבל מר לנקה בקשר לוויתור הכנסייה על נכסים שלה

  • Del cattolicesimo della Chiesa d'Utrecht, Milano 1786 (על הקתוליות של כנסיית אוטרכט)
  • Breve saggio sui giornali letterari, Milano 1787 (מסה קצרה על עיתונים ספרותיים) - פורסם ב"ג'ורנאלה אנצ'יקלופדיקו"
  • 1791 Dello stato delle scienze e delle lettere in Europa (מצב העניינים של המדעים והספרות באירופה) - פורסם ב"ג'ורנאלה אנצ'יקלופדיקו"
  • 1796 - יחד עם ג'וזפה קומפניוני - מנהל כתב העת "Mercurio storico-politico-letterario», בוונציה
  • 1797 - יחד עם ג'וזפה ולריאני - עורך של "Monitore veneto" בוונציה
  • 1797 Elogio storico del commendatore Gian Rinaldo Carli , Venezia דברי שבח היסטוריים למפקד ג'אן רינלדו קרלי
  • 1797 Liste des principaux objets de sciences et d'arts recueillis en Italie par les Commissaires du

Gouvernement français, Venezia רשימת חפצי מדע ואמנות שנלקטו באיטליה על ידי קומיסרים של הממשלה הצרפתית, ונציה

  • 1816 - Viaggio in Norvegia, in Danimarca ed in Russia negli anni 1788, 89, 90 e 91 da Andrew Swinton

(תרגום מאנגלית של "המסע לנורווגיה, דנמרק ורוסיה בשנים 1788, 1789, 1790 ו-1791 מאת אנדרו סווינטון 1830 -תרגום של Gli amori di Saffo e Faone ,Napoli (האהבות של סאפו ופאון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לואיג'י בוסי בוויקישיתוף