לואיג'י זינגלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לואיג'י זינגלס
Luigi Zingales 2012.jpg
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה 8 בפברואר 1963 (בן 54)
מקום לידה פדובה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע כלכלן, מרצה באוניברסיטה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לואיג'י ג' זינגאלסאנגלית: Luigi G. Zingales); נולד ב-8 בפברואר 1963 בפדובה, איטליה) הוא פרופסור לכלכלה איטלקי-אמריקאי בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת שיקגו, ומחבר שני ספרים רבי מכר; "שמירת הקפיטליזם מן הקפיטליסטים" (2003) החוקר את "קפיטליזם היחסים". וכן את "קפיטליזם לעם" (2012), בו מציע זינגאלס "כי ניתוב כעס פופוליסטי יכול להפיח מחדש את כוח התחרות ולהפוך את התנועה לעבר".

זינגלס הוא תומך של קפיטליזם ושוק תחרותי אך הוא טוען ששוק חופשי ללא ריסון, סובל מריכוזיות כלכלית גדלה והולכת בגלל יתרונות לגודל וכך הקפיטליזם הופך להיות קפיטליזם למקורבים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זינגלס הוא בעל תואר ראשון בכלכלה, מאוניברסיטת בוקוני במילאנו. בשנת 1992 הוא קיבל תואר דוקטור בכלכלה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס עבור תזה שכותרתה "הערך של שליטה תאגידית" תחת פיקוחו של ג'יימס מ' פוטרבה ואוליבר הארט. באותה שנה הוא הצטרף לסגל בית הספר לעסקים של אוניברסיטת שיקגו, שם הוא רוברט ג 'מק' קורמק פרופסור ליזמות וכספים. זינגלס מכהן גם כחבר בוועדה לענייני שוק ההון.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התנגדותו הוא ההתנגדות למונופול כלכלי, דבר המוביל ליוקר המחיה הביע בדרך זו:

"כאשר עסקים משיגים כוח שוק שיכול לאפשר להם להעלות מחירים, הציבור יכול לבקש הגנה דרך התהליך הפוליטי. אבל כאשר לעסקים יש גם כוח שוק וגם כוח פוליטי, הציבור לא יכול לברוח. בתנאים אלה המערכת מתחילה להיות דומה לכלכלה סוציאליסטית - ולא לכלכלה חופשית. בכלכלה סוציאליסטית המערכת הפוליטית שולטת בעסקים. במערכת קפיטליזם-של-מקורבים העסקים שולטים בתהליכים הפוליטיים. ההבדל דק מאוד: בשני המקרים לא קיימת תחרות והחופש נעלם. ללא תחרות החיים הכלכליים אינם הוגנים, ולמחוברים יש יתרון"[1]

זינגלס הוצג בהבלטה בתקשורת, אשר עולה בקנה אחד עם אמונתו כי כלכלנים צריכים לנקוט עמדה ציבורית יותר לגבי מה שהם מאמינים. בעודו נוקט בעמדת כלכלן מסורתי במובנים רבים, הוא ידוע על כמה דעות ייחודיות משלו. הוא דגל להחליף את כל המסים עם מס צריכה יחיד, עמדה שבדרך כלל נוקטים בעלי דעות שמרניות פוליטיות. מאידך, הוא הביע תמיכה ברגולציה גדולה יותר של התעשייה הבנקאית. עם זאת, זינגלס הביע את תמיכתו בתקרת החוב של ארצות הברית.

אף כי זינגלס הוא פרו-שווקים, ומגדיר עצמו כתומך של השוק החופשי, הוא אינו בעד הקטנה בכל מחיר של הרגולציה של המדינה על שווקים. בספרו הוא מתאר כיצד באופן היסטורי חברו תומכי שוק חופשי ועסקים גדולים כדי לקדם את המגזר העסקי, ורעיונות של יוזמה פרטית ושוק חופשי מול זרמים סוציאליסטים שדגלו בהלאמה, קומוניזם או מדינת רווחה רחבה. אבל לפי זינגלס, לאחר תקופה מסוימת הגיעה השלב שבו התאגידים הגדולים הפכו למחוברים זה עם זה ומתואמים מבחינה פוליטית והם מהווים את החסם הגדול ביותר לתחרות.

זינגלס מתאר את המונופול העסקי הגדול הראשון, חברת הודו המזרחית הבריטית, שהצליחה לקבל מהכתר הבריטי מונופול על המסחר הימי ופעלה מ-1600 במשך 233 שנה. הוא מצטט את הכלכלן הסקוטי אדם סמית, שתיעב את החברה ומונופולים אחרים, וכתב בין השאר: ״הם הצליחו לעתים נדירות בלי פריבילגיות אקסקלוסיביות ונכשלו לעתים קרובות בלעדיהן. בלי פריבילגיות אקסקלוסיביות הם ניהלו את העסקים בצורה כושלת״.

בחודש יולי 2012, השתתף זינגלס בתוכנית הרדיו "לא בריינר כלכלי פלטפורמה" של תוכנית NPR Planet. הוא תמך בתוכנית רפורמה בת שישה חלקים שכללה ביטול כל ההכנסה האמריקנית, מס חברות, מס שכר וכן המלחמה בסמים והחלפת המערכת במס הצריכה הרחב (כולל הטלת מסים על חומרים בלתי חוקיים לשעבר).

ראש הממשלה בנימין נתניהו מרבה לצטט ולהביא כסימוכין לדבריו מתוך תפישתו של זינגלס, כך בנאום בכנסת השתמש נתניהו בספרו של זינגלס, משנת 2012, בכדי להצדיק את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, וכך בטקס השבעתה של קרנית פלוג לנגידת בנק ישראל הזכיר אותו נתניהו בהקשר של החזרת ההוגנות לכלכלה.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום הלימוד העיקרי שלו הוא כלכלה עסקית, עם דגש רב על ארגונים ויזמות.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זינגלס זכה בפרס ג'רמן ברנצ'ר מ -2003 לכלכלן האירופאי הטוב ביותר מ-40 עובדים בתחום המקרו-פיננסי. בשנת 2012, היה ברשימת 100 המובילים חשיבה גלובלית, "להזכיר לנו מה הכלכלה השמרנית נהגה להיראות" שעל ידי מגזין "מדיניות החוץ".

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמירת קפיטליזם מן הקפיטליסטים, ניו יורק, 2003.
  • קפיטליזם לעם: שחזור הגאונות האבודה של השגשוג האמריקאי, ניו יורק, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]