לואיזיאנה (ספרד החדשה)
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| |||
_orthographic_projection.svg) | |||
| היסטוריה | |||
|---|---|---|---|
| הקמה | הסכם פונטנבלו (1762) | ||
| תאריך | 23 בנובמבר 1762 | ||
| פירוק | חוזה ארנחואס (1801) | ||
| תאריך | 21 במרץ 1801 | ||
| ישות קודמת |
 לואיזיאנה הצרפתית | ||
| ישות יורשת |
לואיזיאנה הצרפתית | ||
  | |||
לואיזיאנה הספרדית (בספרדית: La Luisiana), או מחוז לואיזיאנה (Provincia de la Luisiana), היה מחוז של ספרד החדשה משנת 1762 עד 1801, הממוקם בעיקר במרכז צפון אמריקה והקיף את האגן המערבי של נהר המיסיסיפי בתוספת ניו אורלינס. האזור נתבע ונשלט במקור על ידי צרפת, אשר קראה לו לה לואיזיאן לכבוד המלך לואי ה-14 ב-1682. ספרד רכשה את השטח בחשאי מצרפת לקראת סוף מלחמת שבע השנים על פי תנאי הסכם פונטנבלו (1762). העברת הסמכות בפועל הייתה תהליך איטי, ולאחר שספרד ניסתה סוף סוף להחליף את השלטונות הצרפתיים בניו אורלינס ב-1767, התושבים הצרפתים ערכו מרד שהמושל הקולוניאלי הספרדי החדש לא דיכא עד 1769. ספרד גם השתלטה על עמדת המסחר של סנט לואיס וכל לואיזיאנה עילית בסוף שנות ה-60 של המאה ה-18, אם כי הייתה מעט נוכחות ספרדית במרחבים הרחבים של מה שהם כינו "ארץ אילינוי".
ניו אורלינס הייתה נמל הכניסה הראשי של אספקה ספרדית שנשלחה לכוחות אמריקאים במהלך המהפכה האמריקנית, וספרד וארצות הברית החדשה נחלקו על גבולות לואיזיאנה וזכויות הניווט בנהר המיסיסיפי למשך תקופת שלטונה של ספרד במושבה. ניו אורלינס נהרסה בשריפות גדולות בשנים 1788 ו-1794 שהרסו את רוב מבני העץ המקוריים במה שהוא היום הרובע הצרפתי. בנייה חדשה נעשתה בסגנון ספרדי עם קירות אבן וגגות צפחה, ומבני ציבור חדשים שנבנו במהלך התקופה הספרדית של העיר כוללים כמה שעדיין עומדים כיום כמו קתדרלת סנט לואיס, הקבילדו והפרסביטר.
לואיזיאנה הוחזרה מאוחר יותר ולזמן קצר חזרה לצרפת על פי תנאי האמנה השלישית של סן אילדפונסו (1800) וחוזה ארנחואס (1801). בשנת 1802, קרלוס הרביעי, מלך ספרד פרסם הצעת חוק מלכותית ב-14 באוקטובר, שביצעה את ההעברה והתוותה את התנאים. ספרד הסכימה להמשיך לנהל את המושבה עד שיגיעו פקידים צרפתים ויקבעו את ההעברה. לאחר מספר עיכובים, העברת הבעלות הרשמית התרחשה בקבילדו בניו אורלינס ב-30 בנובמבר 1803. שלושה שבועות לאחר מכן, ב-20 בדצמבר, נערך באותו מקום טקס נוסף בו העבירה צרפת את ניו אורלינס והסביבה לארצות הברית בהתאם לרכישת לואיזיאנה. טקס העברה של לואיזיאנה עילית לצרפת ולאחר מכן לארצות הברית התקיים ביום שלושת הדגלים בסנט לואיס. ההעברה כללה סדרה של טקסים שנערכו במשך יומיים: 9–10 במרץ 1804.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרד ניהלה את השטח מהוואנה, קובה, ושלטה על אנשים בני לאומים רבים כל עוד הם נשבעו אמונים לספרד. במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית, הספרדים הזרימו את אספקתם למהפכנים האמריקאים דרך ניו אורלינס ושטח לואיזיאנה העצום שמעבר לו.
המאמצים הספרדיים להפוך את לואיזיאנה למושבה ספרדית עלו בדרך כלל בתוהו. לדוגמה, בעוד שרשמית ספרדית הייתה שפת הממשל היחידה, רוב האוכלוסייה המשיכה בתקיפות לדבר צרפתית. אפילו העסקים הרשמיים שהתנהלו בקבילדו עברו לעיתים קרובות לצרפתית, מה שחייב מתורגמן שיהיה בהישג יד.
עבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר אלחנדרו אוריילי כונן מחדש את השלטון הספרדי ב-1769, הוא הוציא צו ב-7 בדצמבר של אותה שנה שאסר על סחר בעבדים אינדיאנים. למרות שלא הייתה תנועה לקראת ביטול סחר העבדים האפריקאי, השלטון הספרדי הציג חוק חדש בשם coartación, שאפשר לעבדים לקנות את חירותם ושל אחרים.
קבוצה של מארונים בראשות ז'אן סנט מאלו התנגדה לשעבוד מחדש מבסיסם בביצות מזרחית לניו אורלינס בין השנים 1780 ל-1784.
מרידת פוינט קופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 במאי 1795, 57 אנשים משועבדים ושלושה גברים לבנים מקומיים הועמדו למשפט בפוינט קופה בעקבות מרד עבדים כושל. בתום המשפט נתלו 23 מהמשועבדים ו-31 נוספים קיבלו עונש של מלקות ועבודות פרך. שלושת הגברים הלבנים גורשו, כאשר שניים נידונו לשש שנות עבודת כפייה בהוואנה.
לואיזיאנה עילית ותחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פקידים קולוניאליים ספרדים חילקו את לואיזיאנה ללואיזיאנה עילית (אלטה לואיזיאנה) וללואיזיאנה התחתונה (באחה לואיזיאנה) ב-36°35' צפון, בערך בקו הרוחב של ניו מדריד, מיזורי. זה היה קו רוחב גבוה יותר מאשר בתקופת הממשל הצרפתי, שעבורו לואיזיאנה התחתית הייתה האזור שמדרום לכ-31° צפון (הגבול הצפוני הנוכחי של מדינת לואיזיאנה) או האזור שמדרום למקום שבו נהר ארקנסו הצטרף לנהר המיסיסיפי בערך 33°46' קו רוחב צפון.
בשנת 1764, אינטרסים צרפתיים לסחר בפרוות הקימו את סנט לואיס במה שהיה ידוע אז כארץ אילינוי. הספרדים התייחסו לסנט לואיס כ"עיר אילינוי" ושלטו באזור מסנט לואיס כ"מחוז אילינוי".
קהילות ספרדיות בלואיזיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי להקים מושבות ספרדיות בלואיזיאנה, המנהיג הצבאי הספרדי ברנרדו דה גאלווס, מושל לואיזיאנה באותה תקופה, גייס קבוצות של תושבי האיים הקנריים דוברי ספרדית להגר לצפון אמריקה. בשנת 1778, כמה ספינות הגיעו ללואיזיאנה עם מאות מתיישבים. הספינות עצרו בהוואנה ובוונצואלה, שם ירדו מחצית מהמתיישבים (300 קנרים נשארו בוונצואלה). בסופו של דבר, בין 2,100 ל-2,736 קנרים הגיעו ללואיזיאנה והתיישבו ליד ניו אורלינס. הם התיישבו בבארטריה ובמה שהיא כיום כנסיית סנט ברנרד. עם זאת, מתיישבים רבים הועברו מסיבות שונות. בארטריה סבלה מהוריקנים ב-1779 וב-1780; היא ננטשה ואוכלוסייתה התפזרה באזורים אחרים בלואיזיאנה הקולוניאלית (אם כי חלק ממתיישביה עברו למערב פלורידה). בשנת 1782, קבוצה של המתיישבים הקנריים בסנט ברנרד היגרה לוולנצואלה.
בשנת 1779 הגיעה ללואיזיאנה הספרדית ספינה נוספת עם 500 איש ממאלגה (באנדלוסיה, ספרד). מתיישבים אלו, בראשות לוטננט קולונל פרנסיסקו בוליגני, התיישב בניו איבריה, שם התערבו עם מתיישבים אקדיים.
בשנת 1782, במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית והמלחמה האנגלו-ספרדית (1779–1783), ברנרדו דה גאלווס גייס גברים מההתנחלויות הקנריות לואיזיאנה וגלווסטון (בטקסס הספרדית, שבה התיישבו הקנרים מאז 1779) כדי להצטרף לכוחותיו. הם השתתפו בשלוש מסעות צבאיים גדולים: באטון רוז', מוביל ופנסקולה, שסיימו את הנוכחות הבריטית בחוף המפרץ ובמערב פלורידה. בשנת 1790 מתיישבים ממוצא קנרי ומקסיקני מעורב מגלווסטון התיישבו בגלווסטאון, לואיזיאנה, כדי להימלט מהשטפונות השנתיים והבצורת הממושכת של אזור זה.
הגירה מסן דומנג[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנות ה-90 של המאה ה-18, בעקבות מרד העבדים בסן-דומנג (כיום האיטי) שהחל ב-1791, הגיעו גלים של פליטים ללואיזיאנה. במהלך העשור הבא, נחתו שם אלפי מהגרים מהאי, כולל אירופאים אתניים, שחורים חופשיים ועבדים אפריקאים, חלקם האחרונים שהובאו על ידי האליטות הלבנות. הם הגדילו מאוד את אוכלוסיית דוברי הצרפתית בניו אורלינס ולואיזיאנה, כמו גם את מספר האפריקאים, והעבדים חיזקו את התרבות האפריקאית בעיר.
