לואיס אנדרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואיס אנדרוס
Lewis Andrews
לידה 26 בספטמבר 1896
אשפילד, אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 26 בספטמבר 1937 (בגיל 41)
נצרת, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אנגליקניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה קצין במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הלווייתו של לואיס אנדרוס, 1937
קברו בהר ציון

לואיס אנדרוסאנגלית: Lewis Yelland Andrews;‏ 26 בספטמבר 189626 בספטמבר 1937) היה מושל מחוז הגליל בתקופת המנדט הבריטי, אוהד הציונות, שנרצח על ידי לוחמים ערבים בשנת 1937 בעת המרד הערבי הגדול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיס אנדרוס נולד בסידני שבאוסטרליה בשנת 1896, למשפחה בעלת שורשים סקוטיים. בנובמבר 1914, במהלך מלחמת העולם הראשונה, התגייס ליחידת הפרשים הקלה הראשונה של הצבא האוסטרלי. במצרים סופח לגיס המשלוח Camel Transport Corps הממונע בגמלים (CTC). הגיע לארץ ישראל עם כוחות האימפריה הבריטית שלחמו בטורקים. בשנת 1920 השתחרר מהצבא בדרגת קפטן (סרן) ונשאר בארץ ישראל כאיש הממשל הצבאי הבריטי, שקדם לכינון המנדט הבריטי, ובהמשך כאיש ממשל ומנהלה של ממשלת המנדט. במאורעות תר"פ, בחודש מאי 1920, סייע למגני חדרה לעמוד בפני התוקפים הערבים. אנדרוס ועמו שני שוטרים יהודים עבר ביישובים שבסביבת חדרה והכין את תושביהם להגנה. בסיבובו הגיע לחדרה והביא לתושביה רובים ותחמושת. מתחנת הרכבת של חדרה התקשר בטלפון לממשל המחוזי בחיפה וביקש לשלוח מטוס לעזרת מגני המושבה. במאורעות תרפ"ט, ב-1929, חש לחלץ מביסאן עשרים משפחות יהודיות שהתגוררו בעיר. כן עזר ליישובי הגליל ועמק יזרעאל להיערך נגד התוקפים הערבים.

במהלך שירותו בממשל המנדטורי שימש במגוון רחב של תפקידים מנהליים. היה איש הממשל המחוזי בצפון[1], שופט בית המשפט המחוזי בחיפה בשנים 19211922, ומ-1929 עד 1932 שימש פעמים אחדות כמושל מחוז הצפון בפועל. בשנת 1932 נתמנה לקצין לענייני פיתוח במחלקת הפיתוח של ממשלת המנדט ויועצו של הנציב העליון. מ-1933 עד 1936 שימש פעמים אחדות כרשם האגודות השיתופיות. כן שימש כחבר בוועדה לפיתוח החקלאות והממונה על מסי המקרקעין.

אנדרוס היה אחד המעטים מבין פקידי המנדט שהיו נאמנים לרוחה של הצהרת בלפור בדבר כינון בית לאומי ליהודים בפלשתינה והיה אוהד התנועה הציונית ותנועת ההתיישבות[2]. בהיותו אחד האישים שהעידו בפני ועדת פיל, הוא הפריך בעדותו, מספרית ועובדתית, את טענת הערבים בדבר נישול המוני של אריסים ערבים מאדמות שנמכרו ליהודים ובמידה רבה היה אחראי לכך שלמורת רוחם של הערבים הוועדה החליטה ביולי 1937 לחלק את ארץ ישראל המערבית למדינה יהודית ולמדינה ערבית. כמו כן, במסגרת פעילותו הרשמית בתפקידיו השונים הוא דאג להעביר לחזקת היהודים קרקעות בהיקף של עשרות אלפי דונמים, סייע בהקמת יישובי חומה ומגדל, ועשרות יישובים שהוקמו באזור עמק החולה, עמק בית שאן ועמק חפר חייבים לו את עצם הקמתם. בנוסף לכל זאת, בראשית המרד הערבי הגדול הציל את קבר רחל מפיצוץ בידי הבריטים. הללו סברו בטעות כי דווקא משם באות יריות שירו הערבים על התחבורה בציר חברון-ירושלים ואנדרוס היה זה שהורה להם ברגע האחרון להסיר את הדינמיט שכבר הוצמד לקבר[3].

בקיץ 1937 פיצלו הבריטים את מחוז הצפון והפרידו ממנו את נפות עכו, נצרת, טבריה וביסאן, שאורגנו במסגרת מחוז חדש, מחוז הגליל, והעמידו בראשו את אנדרוס[4]. נפות ג'נין, שכם, טולכרם וחיפה הופרדו ממחוז הצפון[5]. הערבים ראו בכך צעד לקראת חלוקת הארץ וצירוף הגליל למדינה יהודית. אנדרוס הפעיל יד חזקה נגד המורדים הערבים בגליל, האיץ בפעילות המשטרה והטיל קנסות קיבוציים על כפרים שנחשבו לעוינים לכיבוש הבריטי . למשך פרק זמן מסוים הצליח להחזיר את השקט לגליל. אנדרוס נהג להשתתף כאורח בעליות על הקרקע של יישובי חומה ומגדל[6].

ב-26 בספטמבר 1937, בדיוק ביום הולדתו ה-41, בעת ששימש כמושל מחוז הגליל, הגיע אנדרוס לתפילת ערבית של יום ראשון בכנסייה האנגליקנית בנצרת. בקרבת הכנסייה ארבו לו ארבעה אקדוחנים ערבים, ירו בו תשעה כדורים והוא נהרג במקום. שוטר שליווה אותו כשומר ראש, נפגע אף הוא ומת אחר כך מפצעיו[7]. לואיס אנדרוס הובא לקבורה בבית הקברות הפרוטסטנטי שעל יד בית הספר גובאט בהר ציון שבירושלים. הוא הותיר אחריו אישה, מיוד אליזבת, בן ושתי בנות.

בעקבות הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביישוב עורר הרצח סערת רגשות. הבריטים ראו בו הפרת הסכם בלתי כתוב לפיו לא פגעו הערבים בפקידי השלטון הבריטי במשך כל תקופת המאורעות עד אז. ימים אחדים לאחר הרצח פוזרו הוועד הערבי העליון וכל הוועדות הלאומיות הערביות והוצאו אל מחוץ לחוק. במקביל, הדיחו הבריטים את המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני מכל תפקידיו והוציאו נגדו צו מעצר, שהוביל לבסוף לבריחתו מארץ ישראל. לאחר הרצח עצרה משטרת המנדט עשרות אנשים בכפרים הערבים בגליל ובשומרון, בהם מוכתרים וקאדים[8]. ביישובים היהודים נערכו אזכרות לזכרו[9][10].

לואיס אנדרוס היה הראשון מבין אנשי שלטון המנדט שנרצחו על ידי ערבים בזמן המרד הערבי. לאחר הירצחו הם החלו לפגוע בחיילים ושוטרים רבים ובמספר אישים בריטים ידועים, בהם ג'יימס לסלי סטרקי, הארכאולוג הנודע, חושף עתיקות תל לכיש, ולטר מופאט סגן מושל ג'נין וג'ורג' דורנט סנדרסון, מזכירו של צ'ארלס טאגארט.

לאחר הרצח, המועצה המקומית בעפולה קראה על שמו את הכיכר המרכזית בעיר[11]. עם קום מדינת ישראל הוסב שמה של הכיכר ל"כיכר העצמאות"[12].

בפברואר 1938 הונחה אבן הפינה לבית חולים על שמו בנתניה[13]. לבית החולים הוקצה שטח של 20 דונמים דרומית לעיר, אך בנייתו לא יצאה לפועל[14]. כיום קרויים על שמו רחובות בנתניה[15] ובתל אביב[16].

עדות על אנדרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיה ארד, חברת קיבוץ בית זרע, פרסמה רשימה על ההצגה "כיצד חוגגין" שערכו בקיבוץ בית זרע במלאת עשור לעלייה על הקרקע. בין שאר דבריה היא כתבה:

"שני ערבים רצופים הוצגה הצגתנו על במה, בין המקלחות לבית הנוער. מוזמנים רבים מן הסביבה צפו בה. ביניהם היה גם מושל הגליל הבריטי – לוּאִיס אֶנְדרוּס ופמלייתו. הם השתעשעו עם פעוטינו ושוחחו עם חברים... האיש – אנדרוס – היה חובב ישראל, ועל כן נרצח למחרת צפייתו בהצגתנו, על מדרגות כנסייה בנצרת (ויש שם לוח לזכרו). המרד הערבי ששכך למשך שנה, התעורר באותו יום – 26.9.1937."

חיה ארד, עלון בית זרע, ספטמבר 1997, במלאות ששים שנה לאירועים[17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Northern Commissioner in Beisan, פלסטיין בולטין, 24 באוגוסט 1925
  2. ^ פגישה לגוש חרוד עם מר אנדרוס, דבר, 17 במאי 1937
  3. ^ נדב שרגאי, חוב של כבוד, באתר ישראל היום, 21 באוקטובר 2016
  4. ^ מחוז חדש בצפון - מחוז בגליל שיכלול את טבריה, צפת עכו, נצרת ובית־שאן ומושלו - מר אנדרוס, דבר, 15 ביולי 1937
  5. ^ חדשות היום, הארץ, 15 ביולי 1937
  6. ^ מר אנדרוס בישובי העמק והגליל, דבר, 18 באפריל 1937
  7. ^ הטרור הערבי שלא נבלם ע"י הממשלה מתגבר והולך, דבר, 28 בספטמבר 1937
  8. ^ מאסרים רבים עקב רצח אנדרוס, דבר, 28 בספטמבר 1937
  9. ^ נערכו אזכרות בכל הארץ, דבר, 4 באוקטובר 1937
  10. ^ ביום השבעה לרצח אנדרוס חורשה בגליל ורחבה בעפולה, דבר, 4 באוקטובר 1937
  11. ^ יצחק רמון, רחבת אנדרוס בעפולה, דבר, 23 באוגוסט 1938
  12. ^ כיכר העצמאות, הצופה, 11 ביוני 1956
  13. ^ הונחה אבן היסוד לבית החולים ע"ש ל. אנדרוס בנתניה, דבר, 27 בפברואר 1938
  14. ^ בית החולים שלא הוקם - ביה"ח ע"ש אנדריוס
  15. ^ מפת נתניה - רחוב אנדריוס, באתר "יד2"
  16. ^ יחיעם פדן (עורך), מדריך הרחובות, באתר עיריית תל אביב-יפו
  17. ^ אלישע פורת, פליט התיאטרון האוונגרדי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 11 ביוני 2012