לואיס אנטוניו טאגלה
 | |
| לידה |
21 ביוני 1957 (בן 67) מנילה, הפיליפינים  |
|---|---|
| מדינה |
הפיליפינים |
| לאום |
פיליפינים (עם) |
| מקום מגורים |
רומא |
| השכלה |
|
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
לואיס אנטוניו גוקים טאגלה (באנגלית: Luis Antonio Gokim Tagle; נולד ב-21 ביוני 1957) הוא איש דת קתולי ממוצא פיליפיני ששימש כארכיבישוף ה-32 של מנילה בין 2011 ל-2020, ומכהן כחשמן של סן פליצ'ה דה קנטליצ'ה א-סנטוצלה, נשיא הפדרציה התנ"כית הקתולית, הנציב העליון של אוניברסיטת אורבניאנה, וחבר בקוריה הרומאית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טאגלה נולד ב-21 ביוני 1957,[1] בנם הבכור של מנואל טופסיו טאגלה ממוצא טאגאלוג ואשתו הפיליפינית ממוצא סיני, מילאגרוס גוקים, שניהם נוצרים קתולים אדוקים. סבו של טאגלה מצד אביו היה נצר לאצולה הספרדית הנוצרית שהייתה האליטה בפיליפינים לפני המהפכה הפיליפינית ב-1896.[2] ב-1973 סיים טאגלה את לימודי התיכון, הצטרף לסמינר הישועי של סן חוזה, ונשלח ללימודים באוניברסיטה הישועית במנילה, שם קיבל תואר ראשון ב-1977 והמשיך לתואר שני בתאולוגיה. ב-1991 סיים את הדוקטורט שלו בתאולוגיה באוניברסיטה הקתולית בוושינגטון. את עבודת הגמר שלו כתב על האפיפיור פאולוס השישי בהנחיית ג'וזף א. קומנצ'ק. בנוסף קיבל טאגלה גם תוארי כבוד מהאיחוד התאולוגי הקתולי ומאוניברסיטת לה סאל בפילדלפיה.
טאגלה דובר טאגאלוג כשפת אם, שולט באנגלית ובאיטלקית, וקורא גם ספרדית, צרפתית, קוריאנית ולטינית.
בכנסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טאגלה הוסמך ככומר באימוס ב-1982. לאחר ששימש ככומר קהילה, קיבל ב-1983 מינוי כרקטור הסמינר הכנסייתי באימוס. לאחר לימודיו בארצות הברית שב לאימוס ובשנים 1998–2001 כיהן ככומר קהילה ורקטור בקתדרלת אימוס, ולימד תאולוגיה בסמינרים בסן קרלוס ובטאגאיטאי. האפיפיור יוחנן פאולוס השני מינה את טאגלה לוועדה התאולוגית הבינלאומית, שם כיהן בין השנים 1997–2002 תחת נשיאה, החשמן יוזף ראצינגר. מ-1995 עד 2001, היה חבר בוועדת העורכים של פרויקט "תולדות הוותיקן II".
הבישוף של אימוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 מונה טאגלה לבישוף של אימוס. בכינוס הבישופים הראשון לאחר כניסתו לתפקיד של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בשנת 2005, טען טאגלה למחסור באנשי כמורה בפיליפינים, ואף הציע כי הכנסייה תשקול מחדש שינוי למדיניות הפרישות של כמרים, כדי לנסות ולצמצם את המחסור.
הארכיבישוף של מנילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האפיפיור בנדיקטוס ה-16 מינה את טאגלה לארכיבישוף ה-32 של מנילה ב-13 באוקטובר 2011, במקומו של החשמן גאודנסיו רוזלס.[3] הנונציו לפיליפינים אדוארד ג'וזף אדמס תמך במינויו, אך המינוי התעכב בשל התנגדויות שהוגשו לקהילת הבישופים.[4] עם קבלת ההודעה על מינוי הצפוי ערך טאגלה ביקור בישראל.[5] טקס ההסמכה שלו נערך ב-12 בדצמבר 2011, ביום השנה העשירי להסמכתו כבישוף.[6] ב-29 ביוני 2012 פגש ברומא את בנדיקטוס, שהעניק לו את הפליום, סמל סמכותו כארכיבישוף מטרופוליני.[7]
ב-2012 הצטרף טאגלה לכהונה של חמש שנים כחבר ב"קהילה לחינוך קתולי" (משרד החינוך של הוותיקן).[8] במסגרת תפקידו פעל לקדם שיתוף פעולה של הכנסייה הקתולית בתקשורת, גם כאשר היא חשופה לביקורת,[9] התנגד לחוק לעידוד השימוש באמצעי מניעה,[10] אך נמנע מלגנות פוליטיקאים פיליפינים שתמכו בחקיקה, בניגוד לבישופים אחרים.[11]
כחשמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפיפיור בנדיקטוס ה-16 הכריז כי טאגלה יצורף לחבר החשמנים ב-24 באוקטובר 2012. טאגלה עצמו קיבל הודעה על המינוי לילה קודם לכן, ובקונסיסטוריה הוא נבחר לעמוד בראש כנסיית סן פליצ'ה דה קנטליצ'ה א קנטוצלה. טאגלה היה הפיליפיני השביעי שהפך לחשמן בכנסייה הקתולית, והשני הצעיר ביותר בעת הסמכתו. ב-1 בדצמבר 2012, עם שובו לפיליפינים, הוא ניהל מיסת הודיה בכנסיית סן פרננדו דה דילאו בפאקו, מנילה, בה השתתפו הנשיא בניגנו אקינו, סגן הנשיא ג'ג'ומר בינאי וראש עיריית מנילה. טאגלה נותר בתפקיד הארכיבישוף של מנילה עד שנכנס לתפקיד ראש המשרד להפצת הבשורה, הזרוע המסיונרית של הכנסייה, בפברואר 2020. כארכיבישוף של מנילה במקומו מינה האפיפיור פרנציסקוס מינה את חוזה אדווינקולה, שכיהן קודם לכן כארכיבישוף של קאפיז. במרץ 2020 טען נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, כי האפיפיור הדיח את טאגלה מתפקידו במנילה לאחר שהעביר כספים של הכנסייה ליריביו הפוליטיים של הנשיא. ועידת הבישופים הקתולית של הפיליפינים גינו את ההאשמה של דוטרטה.
מאז מינויו לחשמן מינה האפיפיור פרנציסקוס את טאגלה לעמוד בראש הוועדה להפצת הבשורה, הוועדה לחקיקה משפטית, הוועדה לדיאלוג בין-דתי,[12][13] מינהל נכסי הכס הקדוש,[14] המועצה לכנסיות המזרחיות, הוועדה הנשיאותית של המועצה האפיפיורית למשפחה והמועצה האפיפיורית לענייני מהגרים.
ב-1 במאי 2020 קידם פרנציסקוס את טאגלה לתפקיד קרדינל-בישוף - הדרגה הגבוהה ביותר בחבר החשמנים. הוא הפיליפיני הראשון שזכה לתואר זה, אך בניגוד למסורת לא קיבל תחת חסותו בישופות ברומא.[15] ב-15 בפברואר 2024 הוענקה לטאגלה דרגת קצין בלגיון הכבוד הצרפתי. בטקס, שנערך בוילה בונפרטה, השתתפו שגריר צרפת בוותיקן, שגרירת הפיליפינים לוותיקן, ואנשי דת פיליפינים בכירים.[16][17] במהלך הקונקלווה של 2013 לאחר פרישתו של בנדיקטוס הוזכר שמו של טאגלה כמועמד אפשרי לבחירה לאפיפיוריות, ושוב בשנת 2025 לאחר מותו של האפיפיור פרנציסקוס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואיס אנטוניו טאגלה, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "List of Cardinals in order of Age". Holy See Press Office. נבדק ב-31 באוגוסט 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ [1] (אורכב 02.12.2013 בארכיון Wayback Machine) Emilio Aguinaldo, Mga Gunita ng Himagsikan.
- ^ Allen, John L. (24 באוקטובר 2011). "Bus-riding bishop named top cleric in Philippines". National Catholic Reporter. נבדק ב-14 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tubeza, Philip C. (4 בנובמבר 2012). "Archbishop Tagle: Good chemistry with Pope". Philippine Daily Inquirer. נבדק ב-11 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Archbishop Tagle, Pilgrimage from Manila". אורכב מ-המקור ב-8 בדצמבר 2015. נבדק ב-14 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Facebook-savvy bishop installed as new Manila archbishop". GMA News. 2011-12-12. נבדק ב-2025-03-21.
- ^ "4 Filipino prelates to receive 'Pallium' in Rome". Sunstar. 2012-06-27. נבדק ב-2025-03-21.
- ^ "Pontifical Acts – 12 June". Vatican News. אורכב מ-המקור ב-22 בדצמבר 2015. נבדק ב-21 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ McGarry, Patsy (12 ביוני 2012). "Congress 'happy' with attendances". The Irish Times. נבדק ב-14 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Philippine church and military change guard". Reuters. 12 בדצמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2016. נבדק ב-18 בפברואר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Allen, John L. Jr. (15 בינואר 2015). "Manila Cardinal Luis Antonio Tagle: The Asian Pope Francis". Crux. אורכב מ-המקור ב-24 בנובמבר 2015. נבדק ב-14 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Cardinals of the Holy Roman Church – Consistories of the 21st Century". cardinals.fiu.edu. נבדק ב-2022-06-23.
- ^ "TAGLE Card. Luis Antonio Gokim". press.vatican.va. נבדק ב-2022-06-23.
- ^ Calleja, Joseph Peter (23 בפברואר 2021). "Pope appoints Filipino cardinal to another key post". Union of Catholic Asian News. נבדק ב-24 בפברואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Torres, Jose Jr. (2020-05-01). "Pope Francis gives Cardinal Tagle highest title for a cardinal in the Catholic Church". Licas News (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-10-08.
- ^ Ismaquel, Paterno (18 בפברואר 2024). "The weight of Cardinal Tagle's new award, the highest honor from France". Rappler. נבדק ב-18 בפברואר 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Aning, Jerome (18 בפברואר 2024). "Cardinal Tagle inducted to French Legion of Honor". Philippine Daily Inquirer. נבדק ב-18 בפברואר 2024.
{{cite news}}: (עזרה)