לואיס בלק

לואיס בלק
Lewis Black
לידה	30 באוגוסט 1948 (בן 75); סילבר ספרינג, ארצות הברית
שם לידה	Lewis Niles Black
מדינה	ארצות הברית
מקום לימודים	בית הספר לדרמה של ייל, אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, תיכון ספרינגברוק
שפות היצירה	אנגלית
תקופת הפעילות	1981–הווה (כ־42 שנים)
	lewisblack.com

לואיס בלק (באנגלית: Lewis Black; נולד ב-30 באוגוסט 1948) הוא סטנדאפיסט, תסריטאי וכותב מחזות יהודי-אמריקאי. את מרב פרסומו קיבל בלק דרך פינתו השבועית "בק אין בלק" בתוכנית הדיילי שואו של ג'ון סטיוארט ותוכניות ספיישל ב-HBO. בלק הוא אחד הקומיקאים הציניים ביותר בארצות הברית, והעצבנות והזעם שהוא מפגין בעת הופעתו הפכו לסימן ההיכר שלו. כיום הוא מתגורר בניו יורק.

רקע וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיס בלק נולד בוושינגטון הבירה, בנה של ג'נט, מורה, וסם בלק, אמן ומהנדס מכונות. הוא גדל במשפחה יהודית מהמעמד הבינוני בסילבר ספרינג (אנ'), מרילנד, וסיים את לימודיו בתיכון ספרינגברוק (אנ') בשנת 1966. את התואר הראשון שלו בכתיבת מחזות קיבל בלק מאוניברסיטת צפון-קרוליינה ואת תוארו השני קיבל ממחלקת הדרמה של אוניברסיטת ייל. במהלך לימודיו בשנות ה-60 הוא היה חלק מילדי הפרחים, השתתף בהפגנות וצרך סמי הזיות בכמויות נכבדות. חוויות אלו שימשו כר פורה מאוחר יותר למחזותיו והופעות הסטנד-אפ שלו.

לאחר סיום לימודיו, עבד בלק כשנה ברשות הפדרלית לשיקום האינדיאנים, שם נתקל בפעם הראשונה במלוא עוצמתה של הבירוקרטיה האמריקנית. בעוד בלק הצעיר והאידיאליסט ניסה לבצע את עבודתו ולעזור לאינדיאנים עליהם היה מופקד, חומות הבירוקרטיה, הטימטום והאטימות ששררו שם לדבריו, השאירו בבלק רושם עמוק ומאז חלק לא קטן ממופעיו עוסק בתסכול ובזעם שלו מהבירוקרטיה האמריקנית.

לאחר פרק זה בחייו, התמסר בלק לאהבתו העיקרית, תיאטרון. הוא כתב מעל 40 מחזות ואף היה המנהל האומנותי של תיאטרון "מטבחו של השטן" ברחוב 42, ניו יורק בין השנים 1981 - 1989. עם התחלפות ההנהלה, עזב בלק לטובת קריירת סטנד-אפ בטלוויזיה ורדיו.

בתקופה זו הספיק בלק גם להתחתן. באוטוביוגרפיה שלו הוא כתב שכאשר הוא יצא עם אשתו החדשה מאולם החתונה, הוא ראה אדם מובל באזיקים על ידי שוטרים. בלק התייחס אל אירוע זה כסימן מבשר רעות. הנישואים החזיקו מעמד שנה.

בק אין בלק והזינוק בקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1996 החל בלק להגיש פינה קומית-אקטואלית בתוכנית ה"דיילי שואו", והוא מגיש אותה עד היום. בפינה הוא סוקר את המהלכים הפוליטיים ואירועים בארצות הברית בדרכו הייחודית. באופן מלא ציניות, תסכול והומור חד, תוקף בלק את כל חוליי החברה האמריקנית. הפינה הפכה ללהיט והקנתה לבלק את מרב פרסומו.

מאז 2003 מנחה בלק מדי שנה את טקס פרסי הטיפשות העולמי המחולקים במונטריאול, קנדה. כיום בלק מנחה תוכנית משלו בקומדי סנטרל בשם The Root of All Evil (שורש כל הרוע) במסגרתה הוא מנהל משפט, בו שני קומיקאים מציגים טיעונים נגדיים, לגבי מי מהנתבעים הוא "שורש כל הרוע". בסיום הצגת הטיעונים הפותחים, שאלות מבלק לקומיקאים ונאום הסיכום של שני הקומיקאים/תובעים, בלק המתפקד כשופט קובע מי מבין שני הנתבעים הוא מרושע יותר (למשל אופרה וינפרי או הכנסייה הקתולית).

בשנת 2006 השתתף בסרט "איש השנה" ובסרט לכל המשפחה "כל הטיסות בוטלו".

בשנת 2015 דיבב את הרגש "כעס" בסרט האנימציה "הקול בראש". בשנת 2016 דיבב את דמותו של לינוקס בסרט האנימציה "כלב מי שמנגן".

בשנת 2019 גילם את דמותו של הקומיקאי מקס בקר בסרט "הצחוק האחרון".