לואיס ברנשטיין ניימיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואיס ברנשטיין ניימיר
SirLewisBernsteinNamier.jpg
לידה 27 ביוני 1888
פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוגוסט 1960 (בגיל 72)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר לכלכלה של לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע דיפלומט, מרצה באוניברסיטה, היסטוריון, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Knight Bachelor עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לואיס ברנשטיין ניימיראנגלית: Lewis Bernstein Namier‏; 27 ביוני 1888 - 19 באוגוסט 1960) היה היסטוריון ועסקן ציוני בריטי יהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניימיר נולד בשם Ludwik Bernstein בפולין הקונגרסאית, באימפריה הרוסית, במשפחה יהודית עשירה, לאביו יוסף ברנשטיין ואימו אני מבית סומרשטיין. בהמשך המשפחה אימצה את שם המשפחה Niemirowski. המשפחה הייתה מתבוללת, מאוד לא דתית, לודוויק לא נימול וההורים הצהירו על עצמם כקתולים-רומיים. רק בגיל 9 נודע ללודוויק שהוא יהודי. לודוויק למד בלביב, באוניברסיטת לבוב ובלוזאן, באוניברסיטת לוזאן, שם הושפע מהרצאותיו של וילפרדו פארטו.

ב-1906 הגיע ברנשטיין לבריטניה וב-1913 קיבל אזרחות בריטית. הוא למד בלונדון, בבית הספר לכלכלה של לונדון ובבייליול קולג' באוקספורד, שם עסק במחקר היסטורי במסגרת לימודיו לתואר שני. בשנים 1913 - 1914 יצא לניויורק, בעזרתו של וולטר רוטשילד, שם המשיך במחקר ההיסטורי.

עם שובו לאנגליה התגייס ולחם במלחמת העולם הראשונה כרובאי. ב-1915 שוחרר מהצבא בגלל בעיות ראיה. הוא קיצר את שם משפחתו ל"ניימיר" והתגייס למחלקת התעמולה, בה שירת בשנים 1915 - 1917. לאחר מכן שירת במחלקת המידע בשנים 1917 - 1918 ובמחלקת המודיעין הפוליטי במשרד החוץ הבריטי בשנים 1918 - 1920. אחרי הניצחון במלחמת העולם ניימיר לקח חלק במשלחת הבריטית לועידת השלום בפריז (1919).

ניימיר היה פעיל ציוני, מתומכיו של חיים ויצמן ובשנים 1929 - 1931 כיהן כמזכיר מדיני של הנהלת הסוכנות היהודית[1]. מ-1931 ועד 1953 כיהן כפרופסור באוניברסיטת מנצ'סטר, שם לימד היסטוריה מודרנית.

ניימיר התפרסם בעיקר כהיסטוריון של המונרכיה הבריטית במאה השמונה עשרה, המפלגות הבריטיות והמערכת הפרלמנטרית. הוא התמחה גם בהיסטוריה של הדיפלומטיה, שם, כמעריץ של זיגמונד פרויד, הוא עסק בפסיכוהיסטוריה, ביישום שיטות פסיכואנליזה כדי ללמוד את השפעתם של היבטים פסיכולוגיים על החלטות דיפלומטיות והתנהגות של דיפלומטים ופוליטיקאים. בצעירותו תמך ניימיר בסוציאליזם ובפאן-סלאביות, אך מאוחר יותר זוהה כימני ואפילו ריאקציונר.

ב-1952 קיבל תואר סר.

ניימיר נישא פעמיים, פעם ראשונה, ב-1917, כשנשא לאישה את קלרה פוניאטובסקה, פולנייה-רוסייה, פקידה בוועדה הממשלתית הרוסית בלונדון, נישואים שנכשלה במהרה, אך בני הזוג נפרדו מבלי להתגרש. בשנת 1927 הצליח לארגן את בואה לבריטניה של אהובתו הראשונה, מרי באר, יהודיה אוסטרית, חברתה של אחותו. ב-1945 הלכה לעולמה אשתו בנפרד וב-1947 נשא לאישה את יוליה, אריסטוקרטית רוסייה, אלמנתו של הדיפלומט הרוסי ניקולאי פבלוביץ' דה בוסוסר, שפגש ב-1942. לצורכי נישואיו השניים המיר נייציר את דתו לנצרות אנגליקנית, כי יוליה הייתה נוצרייה אדוקה ודרשה את הטבלתו, מעשה שהביא לצינון יחסיו עם חיים ויצמן ויתר חבריו הציונים. יוליה ניימיר כתבה כמה ספרים ולאחר מות בעלה כתבה ספר על הביוגרפיה שלו, ספר שזכה בפרס ג'יימס טייט בלק לספר ביוגרפיה. לא רק אלמנתו כתבה את הביוגרפיה שלו, גם David Hayton, בעצמו פרופסור להיסטוריה, כתב ספר מקיף בשם Conservative revolutionary: The lives of Lewis Namier.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1929 The Structure of Politics at the Accession of George III "המבנה הפוליטי בעת עלייתו של ג'ורג' השלישי".
  • 1930 England in the Age of the American Revolution "אנגליה בתקופת המהפכה האמריקאית".
  • 1931 Skyscrapers and other Essays "גורדי שחקים ומאמרים אחרים".
  • 1939 In the Margin of History "בשולי ההיסטוריה".
  • 1942 Conflicts: Studies in Contemporary History "קונפליקטים: לימודים בהיסטוריה בת זמנינו".
  • 1944 1848: The Revolution of the Intellectuals "‏1848:מהפכת האינטלקטואלים".
  • 1947 Facing East: Essays on Germany, the Balkans and Russia in the Twentieth Century "פנייה מזרחה: מאמרים על גרמניה, בלקנים ורוסיה במאה העשרים".
  • 1948 Diplomatic Prelude, 1938–1939 "פרלוד דיפלומטי, 1938 - 1939".
  • 1950 Europe in Decay: A Study in Disintegration, 1936–1940 "אירופה בדעיכה: מחקר בהתפוררות, 1936-1940".
  • 1952 Avenues of History "שדרות ההיסטוריה".
  • 1952 In the Nazi Era "בעידן הנאצי".
  • 1952 Monarchy and the Party System: The Romanes Lecture Delivered in the Sheldonian Theatre 15 May 1952 " מונרכיה ומערכת המפלגות: הרצאת הרומנים בתיאטרון שלדון 15 במאי 1952".
  • 1953 Basic Factors in Nineteenth-Century European History "גורמים בסיסיים בהיסטוריה האירופית של המאה התשע עשרה".
  • 1955 Personalities and Powers "אישית וכוחות".
  • 1958 Vanished Supremacies: Essays on European History, 1812–1918 "עליונות נעלמת: מאמרים על ההיסטוריה האירופית, 1812-1918"
  • 1959 Charles Townshend, His Character and Career, Leslie Stephen Lecture "צ'ארלס טאונסנד, אופיוו והקריירה שלו, לסלי סטיבן הרצאה".
לאחר מותו
  • 1962 Crossroads of Power: Essays on Eighteenth-Century England "פרשת דרכים של כוח: מאמרים על אנגליה של המאה השמונה עשרה".
  • 1964 The House of Commons, 1754–1790 "בית הנבחרים, 1754-1790" שלושה כרכים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]