לואיס קברל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לואיס קברל
Luís Cabral
Luis Cabral.jpg
לידה 11 באפריל 1931
ביסאו, האימפריה הפורטוגזית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במאי 2009 (בגיל 78)
טורס ודראס, פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גינאה ביסאוגינאה ביסאו  גינאה ביסאו
עיסוק מדינאי, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה African Party for the Independence of Guinea and Cape Verde עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
מסדר חוסה מרטי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לואיס סברינו דה אלמדירה קברלפורטוגזית: Luís Severino de Almeida Cabral; ‏11 באפריל 1931 - 30 במאי 2009) היה לוחם חירות לעצמאות קאבו ורדה וגינאה ביסאו ונשיאה הראשון של גינאה ביסאו (מקבלת עצמאות המדינה ב-1974 ועד הדחתו בהפיכה צבאית ב-1980).

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בביסאו, בירת גינאה הפורטוגלית, למשפחה שמוצאה בקאבו ורדה, שם גם השלים את לימודיו והוכשר כרואה חשבון. יחד עם אחיו-למחצה, אמילקר קברל, היה ב-1956 בין מייסדי "המפלגה האפריקאית לעצמאות גיאנה וקאבו ורדה" (Partido Africano para a Independência da Guiné e Cabo Verde - PAIGC) ושותף בכיר בהנהגתה, לצד אחיו, שהיה ראש התנועה. בשלב מסוים נמלט קברל לקונאקרי, בירת גינאה, על מנת להמלט מהמשטרה החשאית הפורטוגלית. ב-1961 ייסד את איגוד העובדים של גינאה ביסאו, UNTG. ב-1963 החלה ה-PAIGC להפעיל לוחמת גרילה נגד השלטון הפורטוגלי הקולוניאליסטי. קברל היה חבר מועצת המלחמה של התנועה ומפקד הגזרה המרכזית. במהלך הלוחמה שוחררו עוד ועוד אזורים במדינה וב-1970 מונה קברל לחבר המועצה המצומצמת לניהול האזורים המשוחררים והעברתם לשלטון עצמי. כן היה אחרי על קשרי החוץ של התנועה עם סנגל, ראש משלחת התנועה לדקר, בירת סנגל ואחראי על הפליטים שנמלטו לשם מגינאה ביסאו בשל הלוחמה.

ב-20 בינואר 1973 נרצח אמילקר קברל בקונאקרי. את מקומו בראשות התנועה תפס ארישטידש פריירה (Aristides Pereira), לימים נשיאה הראשון של קאבו ורדה. לואיס קברל מונה לראש התנועה בגינאה ביסאו. בספטמבר 1973, לאחר שתנועת השחרור אחזה בכ-90% משטח המדינה, הצהיר קברל באופן חד צדדי על עצמאות גינאה ביסאו, הצהרה שהתקבלה על ידי מספר רב של מדינות אפריקאיות, מדינות מהגוש המזרחי ומדינות בלתי-מזדהות. מדינות כברית המועצות, סין העממית, קובה ומדינות סקנדינביה נרתמו לסייע לאומה הצעירה שקברל הפך להיות נשיאה בפועל. הכרה מצד ליסבון הגיעה רק לאחר מהפכת הציפורנים באפריל 1974. ב-10 בספטמבר אותה שנה העניקה פורטוגל רשמית עצמאות לישות שכלה את גינאה ביסאו וקאבו ורדה (שקיבלה עצמאות נפרדת שנה מאוחר יותר).

קברל, שלא נבחר בבחירות, אלא נישא על גלי מנהיגותו המהפכנית, שלט באחת המדינות העניות והמוזנחות בעולם וכונן משטר חד-מפלגתי. המדינה נפגעה לא רק מהזנחה הממושכת מצד השלטון הקולוניאליסטי הפורטוגלי ומהרס התשתיות הצנועות בעת הלוחמה, אלא גם מן הבצורת הקשה שהכתה באפריקה בשנות השבעים. בנוסף לניסיונות לפתח את המדינה, נתקל קברל בהאשמות על מעורבותו בהוצאה להורג של מקומיים אשר סייעו לממסד הפורטוגלי בתקופת הלוחמה.[1] האשמה נוספת שהועלתה נגד קברל הייתה מוצאו מקאבו ורדה והעובדה שאייש משרות בכירות רבות על ידי ילידי האיים, תוך אפליה כלפי מקומיים ילידי היבשת. על רקע האשמה זו הודח קברל ב-14 בנובמבר 1980 על ידי סנו, ראש הממשלה ומפקד הצבא לשעבר, ז'ואאו ברנארדו ויאיירה, שתפס את השלטון בהפיכה צבאית.

קברל יצא לגלות, תחילה בקובה ומ-1984, כאורח ממשלת פורטוגל. עם תום מלחמת האזרחים של גינאה ביסאו במאי 1999, הזמין אותו ראש ממשלת האחדות פרנסיסקו פאדול, לשוב מן הגלות. אולם קברל סירב כל עוד ויאיירה נותר נשיא המדינה.[2] ב-2 באוקטובר 1999, לאחר הדחתו של ויאיירה על ידי אנסומנה מאנה (Ansumane Mané), הזמין מאנה את קברל לא רק לשוב לארצו, אלא גם לשוב ולכהן כנשיא מוצעת המדינה שלה. קברל אמנם שב, אך הצהיר שאינו מעוניין לקחת חלק פעיל בפוליטיקה.

קברל שב לפורטוגל, שם נפטר ב-30 במאי 2009 בביתו בעיירה טורש ורדש, כ-50 ק"מ מצפון לליסבון. עם מותו הודיעה מועצת המדינה של גינאה ביסאו על שלושה ימי אבל לאומי.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לואיס קברל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]