לואי ז'וזף דה בורבון, הדוכס מוונדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי ז'וזף דה בורבון, הדוכס מוונדום
Louis-Joseph de Vendôme
לידה 1 ביולי 1654
פריז, ממלכת צרפת ממלכת צרפתממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 ביוני 1712 (בגיל 57)
וינארוס, ממלכת ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פנתיאון הנסיכים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Marie Anne de Bourbon, Duchess of Vendôme (21 במאי 1710–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית בורבון
אב Louis, Duke of Vendôme עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Laura Mancini עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אבירי מסדר הרוח הקדושה
  • אביר במסדר גיזת הזהב
  • אביר במסדר סן-מישל
  • מרשל צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לואי ז'וזף דה בורבון, הדוכס מוונדום (1706)

לואי ז'וזף דה בורבון, הדוכס מוונדוםצרפתית: Louis Joseph de Bourbon, duc de Vendôme‏; 1 ביולי 1654, פריז11 ביוני 1712, וינארוס) היה מפקד בצבא צרפת במלחמת תשע השנים ובמלחמת הירושה הספרדית, מרשל צרפת והדוכס השלישי מוונדום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי ז'וזף נולד ב-1 ביולי 1654 בפריז, ללואי, דוכס ונדום, נכדו של המלך אנרי הרביעי ופילגשו גבריאל ד'אסטרה, וללורה מנצ'יני, אחותה הבכורה של אולימפיה מנצ'יני, שאחד מבניה היה הנסיך אויגן מסבויה, יריבו של ונדום.

הוא התגייס לצבא בגיל 18, ותוך זמן קצר התבלט בהפגנת עוצמה ואומץ אישי במלחמות שנערכו בארצות השפלה, וב-1688 הגיע להישג של דרגת לוטננט גנרל. במלחמת תשע השנים הוא שירת בהצטיינות תחת הדוכס מלוקסמבורג בקרב סטיינקירק ותחת ניקולא קאטינא במרסאליה, וב-1695 קיבל את הפיקוד על הצבא שפעל בקטלוניה וכבש את ברצלונה כעבור שנתיים.

זמן קצר לאחר מכן הוא הועלה לדרגת מרשל של צרפת. ב-1702, לאחר הניסיון הראשון הלא מוצלח של קאטינא ודוכס וילרואה, קיבל ונדום את הפיקוד על הצבא הפרנקו-ספרדי באיטליה. בשלושה קרבות באיטליה הוא הוכיח את עצמו כיריב שקול לנסיך אויגן מסבויה, אותו הביס ב-1705 בקרב קאסאנו לאחר שאויגן כמעט והביס את אחיו הצעיר פיליפ.

בשנה שלאחר מכן הוא המשיך לפקד בזכות עצמו ואף זכה בניצחון נוסף בקאלצ'ינאטו. ונדום נשלח לפלנדריה על מנת לנסות לשקם את המצב לאחר התבוסה בראמיאי שבו הובסו לחלוטין יורשיו פרדיננד דה מרסין ופיליפ השני, דוכס אורליאן. לאחר הגעתו הוא היה לא יותר ממדריכו של דוכס בורגונדי חסר היוזמה, ולא הצליח למנוע את התבוסה בקרב אאודנארדה. לאחר מכן פרש ונדום לאחוזותיו, אך תוך זמן קצר זומן לקבל את הפיקוד על צבאו של פיליפ בספרד, וזכה בניצחונותיו האחרונים בקרבות בריאואגה (Brihuega) ווילוויסיוסה (Villaviciosa). הוא מת ב-11 ביוני 1712 בפתאומיות בעיירה וינארוס שבמחוז קאסטיון, זמן קצר לפני תום המלחמה, ונקבר באל אסקוריאל שבספרד.

ונדום היה אחד מהחיילים הבולטים בהיסטוריה של צבא צרפת. בנוסף להיותו בעל כישרון ודמיון פורה שהיו דרושים למנהיג צבאי מצליח, הוא ניחן גם באומץ רב. הצלחתו הרבה נבעה גם מיכולתו להשפיע על חייליו.

ונדום היה בקשר קרוב ביותר עם גיסו, בעלה של אחותו הבכורה, מארי ת'רזה דה בורבון, שלפי עמדת ההיסטוריונים היה מאהבו.[1] באופן פורמלי הוא נישא למארי אן דה בורבון (16781718), בתו של הנסיך אנרי ז'ול מקונדה ונכדתו של "לה גראנד קונדה". יש טענה כי לא קיימו יחסי מין. בפועל, מתה מארי אן בשנת 1718 ללא ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ,ldrich, Robert (2003)."Who's Who in Gay and Lesbian History" Psychology Press. p. 542.