לודמילה פבליצ'נקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לודמילה מיכאילובנה פבליצ'נקו
Людмила Михайлівна Павличенко
פבליצ'נקו ב-1943
פבליצ'נקו ב-1943
לידה 12 ביולי 1916
האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 27 באוקטובר 1974 (בגיל 58)
ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום הצבא האדום
תקופת שירות 19411953
דרגה מיור (ברית המועצות) מיור (רב-סרן)
תפקידים צבאיים
  • צלפית
  • מדריכה בבית הספר לצלפים
מלחמות וקרבות

מלחמת העולם השנייה

עיטורים
גיבור ברית המועצות גיבור ברית המועצות
עיטור לנין 2 עיטורי לנין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לודמילה מיכאילובנה פבליצ'נקורוסית: Людми́ла Миха́йловна Павличе́нко) ‏ (12 ביולי 1916 - 27 באוקטובר 1974), הייתה צלפית בצבא האדום גיבורת מלחמת העולם השנייה. במהלך הקרב על אודסה וקרב סבסטופול חיסלה 309 חיילי ורמאכט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם לודמילה בֶלְוֹבַה בעיר בילה צרקווה בחלקה הדרומי של האימפריה הרוסית (נמצאת בתחומי אוקראינה). כשהייתה בת 14 עברה עם משפחתה לקייב, שם עבדה כפועלת במפעל הנשק "ארסנל". התחתנה ובעקבות נישואיה שינתה את שם משפחתה לפבליצ'נקו. בשנת 1937 החלה בלימודי היסטוריה באוניברסיטת קייב. בזמנה החופשי התאמנה בירי ספורטיבי והשתתפה בתחרויות.

בקיץ 1941, זמן קצר לפני פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, נסעה לאודסה. עם פרוץ המלחמה התנדבה לצבא האדום. היא דחתה את ההצעה לשרת בתפקיד עורפי ודרשה להיות לוחמת. הבקשה נענתה בחיוב והיא נשלחה לשרת בדיוויזיית חיל רגלים מספר 25. היא נשלחה לשרת בצוות הצלפים של הדיוויזיה, בשל עברה הספורטאי בתחום קליעה למטרה.

במהלך קרב אודסה, שארך כחודשיים וחצי, הרגה פלוצ'נקו בעזרת רובה SVT-40 ‏ 187 חיילי אויב. באוקטובר 1941 התפנו כוחות הצבא האדום מאודסה. הדיוויזיה שבה שירתה פבליצ'נקו, נשלחה לסבסטופול. במהלך המצור על סבסטופול חיסלה פבליצ'נקו 122 חיילי אויב נוספים. בסך הכל 309 חיילים גרמנים ורומנים והפכה לצלפית המוצלחת ביותר בצבא האדום. בתקופות ההפוגה שבין הקרבות, עסקה פבליצ'נקו שבינתיים הועלתה לדרגת סגן משנה, בהכשרת צלפים. ביוני 1942 היא נפצעה מרסיסי פצצת מרגמה, ולאחר תקופת ההחלמה לא שבה לחזית. בשל מעמדה ופרסומה ברחבי ברית המועצות החליט הפיקוד העליון הסובייטי להוציאה מאזור הלחימה כדי לשמור עליה. היא פונתה מסבסטופול הנצורה ועברה למוסקבה.

בסוף 1942 היא צורפה למשלחת רשמית של ברית המועצות שיצאה לארצות הברית. בבית הלבן היא נפגשה עם הנשיא פרנקלין רוזוולט. במהלך הפגישה פבליצ'נקו השאירה רושם רב על אשת הנשיא, אלינור רוזוולט, וזו הזמינה את הצלפית לערוך סיור ברחבי ארצות הברית. במהלך הסיור, שנמשך כחודש, היא נפגשה עם אישי ציבור ותעשיינים אמריקאים. בשיקגו, במהלך הפגישה עם כמה מאות מתושבי העיר שבאו לפגוש אותה, אמרה: "רבותיי, אני אישה בת 25 ועד כה חיסלתי 309 חיילי אויב. לא נראה לכם, רבותיי, שאתם הסתתרתם מאחורי גבי זמן רב מדי?". הקהל הריע לה במשך דקות ארוכות.

פבליצ'נקו עם הגברת הראשונה אלינור רוזוולט וג'סטיס רוברט ג'קסון במשלחת לארצות הברית

בהמשך ביקרה פבליצ'נקו בקנדה ובבריטניה. בדצמבר 1942 היא שבה לברית המועצות.

בשנת 1943 הוענק ללודמילה פבלוצ'נקו התואר "גיבור ברית המועצות". עד לסוף המלחמה היא שירתה כמדריכה בבית הספר לצליפה במוסקבה. לאחר תום המלחמה עזבה פבליצ'נקו את השירות הצבאי, חזרה לקייב והשלימה את לימודיה באוניברסיטה. לאחר לימודיה היא החלה לעבוד כהיסטוריונית. ב-1945, היא התגייסה שוב, הפעם לחיל הים הסובייטי, ועבדה כעמיתת מחקר במטה הכללי של הצי. בשנת 1953 השתחררה סופית מהשירות הצבאי בדרגת מאיור (רב-סרן). התגוררה במוסקבה והייתה פעילה בוועד המרכזי של ותיקי מלחמת העולם השנייה בברית המועצות.

נפטרה ב-27 באוקטובר 1974 ונקברה בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה.

הנצחת זכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בערים סבסטופול ובילה צרקווה נקראו רחובות על שמה.
  • על שמה נקראה ספינת הדייג (הספינה פעלה בשנים 1976 - 1996)
  • בעיר בילה צרקווה, בבית הספר בו למדה, ישנו מוזיאון שלה.
  • בשנים 1943 ו-1976 הוצאה בברית המועצות בולי דואר לזכרה.
  • בארצות הברית, זמר הקאנטרי וודי גאת'רי כתב שיר אודות חייה. השיר נקרא "Miss Pavlichenko".
  • בשנת 2015 יצא למסכים סרט עלילתי אוקראיני-רוסי "בלתי שבירה" (באוקראינית: Незламна, בתרגום חופשי: איתנה, או: בלתי מנוצחת) המבוסס על חייה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לודמילה פבליצ'נקו בוויקישיתוף