לודמילה פבליצ'נקו
 | |
| לידה |
12 ביולי 1916 האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
27 באוקטובר 1974 (בגיל 58) ברית המועצות  |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה  |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השכלה |
|
| מספר צאצאים |
1 |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1941–1953 (כ־12 שנים) |
| דרגה |
 מיור (רב-סרן) |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
 גיבור ברית המועצות 2 עיטורי לנין | |
  | |
לודמילה מיכאילובנה פבליצ'נקו (ברוסית: Людми́ла Миха́йловна Павличе́нко; 12 ביולי 1916 - 27 באוקטובר 1974) הייתה צלפית בצבא האדום גיבורת מלחמת העולם השנייה. במהלך הקרב על אודסה וקרב סבסטופול הרגה 309 חיילי ורמאכט.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בשם לודמילה בֶלְוֹבַה בעיר בילה צרקווה בחלקה הדרומי של האימפריה הרוסית (נמצאת בתחומי אוקראינה). כשהייתה בת 14 עברה עם משפחתה לקייב, שם עבדה כפועלת במפעל הנשק "ארסנל". התחתנה ובעקבות נישואיה שינתה את שם משפחתה לפבליצ'נקו. בשנת 1937 החלה בלימודי היסטוריה באוניברסיטת קייב. בזמנה החופשי התאמנה בירי ספורטיבי והשתתפה בתחרויות.
בקיץ 1941, זמן קצר לפני פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, נסעה לאודסה. עם פרוץ המלחמה התנדבה לצבא האדום. היא דחתה את ההצעה לשרת בתפקיד עורפי ודרשה להיות לוחמת. הבקשה נענתה בחיוב והיא נשלחה לשרת בדיוויזיית חיל רגלים מספר 25. היא נשלחה לשרת בצוות הצלפים של הדיוויזיה, בשל עברה הספורטאי בתחום קליעה למטרה.
במהלך קרב אודסה, שארך כחודשיים וחצי, הרגה פלוצ'נקו בעזרת רובה SVT-40 187 חיילי אויב. באוקטובר 1941 התפנו כוחות הצבא האדום מאודסה. הדיוויזיה שבה שירתה פבליצ'נקו, נשלחה לסבסטופול. במהלך המצור על סבסטופול הרגה פבליצ'נקו 122 חיילי אויב נוספים. בסך הכל 309 חיילים גרמנים ורומנים והפכה לצלפית המוצלחת ביותר בצבא האדום.
שמה כטובת הצלפים יצא לפניה, והנאצים חשבו שמכיוון שהיא אישה, היא מטרה קלה. הם נהגו לצעוק את שמה מדי יום, והבטיחו לה כי אם תערוק - תמונה למפקדת. הם גם נהגו לצעוק לעברה שהם ידאגו לבתר את גופה ל-309 חתיכות, אחת עבור כל חייל נאצי שהרגה[דרוש מקור]. בתגובה פבליצ׳נקו הצהירה שהיא שבעת רצון שהישגיה הולכים לפניה וידועים גם לאויב הנאצי.
בתקופות ההפוגה שבין הקרבות, עסקה פבליצ'נקו שבינתיים הועלתה לדרגת סגן משנה, בהכשרת צלפים. ביוני 1942 היא נפצעה מרסיסי פצצת מרגמה, ולאחר תקופת ההחלמה לא שבה לחזית. בשל מעמדה ופרסומה ברחבי ברית המועצות החליט הפיקוד העליון הסובייטי להוציאה מאזור הלחימה כדי לשמור עליה. היא פונתה מסבסטופול הנצורה ועברה למוסקבה.
בסוף 1942 היא צורפה למשלחת רשמית של ברית המועצות שיצאה לארצות הברית. בבית הלבן היא נפגשה עם הנשיא פרנקלין רוזוולט. במהלך הפגישה פבליצ'נקו השאירה רושם רב על אשת הנשיא, אלינור רוזוולט, וזו הזמינה את הצלפית לערוך סיור ברחבי ארצות הברית. במהלך הסיור, שנמשך כחודש, היא נפגשה עם אישי ציבור ותעשיינים אמריקאים. בשיקגו, במהלך הפגישה עם כמה מאות מתושבי העיר שבאו לפגוש אותה, אמרה: "רבותיי, אני אישה בת 25 ועד כה חיסלתי 309 חיילי אויב. לא נראה לכם, רבותיי, שאתם הסתתרתם מאחורי גבי זמן רב מדי?". הקהל הריע לה במשך דקות ארוכות.
במהלך ביקורת בארצות הברית, פבליצ׳נקו נהגה לבקר את התקשורת האמריקאית על הסקסיזם והשובינזם באופן בו סוקרה. כך למשל, במהלך ראיון שבו נשאלה האם מותר לחיילות סובייטיות להתאפר השיבה: ״אין חוק נגד זה, אבל למי יש זמן לחשוב על הפודרה על אפה בזמן הקרב״?
בהמשך ביקרה פבליצ'נקו בקנדה ובבריטניה. בדצמבר 1942 היא שבה לברית המועצות.
בשנת 1943 הוענק ללודמילה פבלוצ'נקו התואר "גיבור ברית המועצות". עד לסוף המלחמה היא שירתה כמדריכה בבית הספר לצליפה במוסקבה. לאחר תום המלחמה עזבה פבליצ'נקו את השירות הצבאי, חזרה לקייב והשלימה את לימודיה באוניברסיטה. לאחר לימודיה היא החלה לעבוד כהיסטוריונית. ב-1945, היא התגייסה שוב, הפעם לחיל הים הסובייטי, ועבדה כעמיתת מחקר במטה הכללי של הצי. בשנת 1953 השתחררה סופית מהשירות הצבאי בדרגת מיור (רב-סרן). התגוררה במוסקבה והייתה פעילה בוועד המרכזי של ותיקי מלחמת העולם השנייה בברית המועצות.
נפטרה ב-27 באוקטובר 1974 ונקברה בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה.
הנצחת זכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בערים סבסטופול ובילה צרקווה נקראו רחובות על שמה.
- על שמה נקראה ספינת הדייג (הספינה פעלה בשנים 1976 - 1996)
- בעיר בילה צרקווה, בבית הספר בו למדה, ישנו מוזיאון שלה.
- בשנים 1943 ו-1976 הוצאה בברית המועצות בולי דואר לזכרה.
- בארצות הברית, זמר הקאנטרי וודי גאת'רי כתב שיר אודות חייה. השיר נקרא "Miss Pavlichenko".
- בשנת 2015 יצא למסכים סרט עלילתי אוקראיני-רוסי הקרב על סבסטופול, שנודע באוקראינה בשם "בלתי שבירה" (באוקראינית: Незламна, בתרגום חופשי: איתנה, או: בלתי מנוצחת) המבוסס על חייה.
-
בול שהוצא לזכרה בברית המועצות ב-1976 -
בול עם דמותה, ברית המועצות, 1943
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דף אישי באתר גיבורי ברית המועצות (רוסית)
- כתבה על פבליצ'נקו במגזין "טיים" (אנגלית)
- Miss Pavlichenko שירו של וודי גאת'רי על מעלליה של פבלצ'נקו במלחמת העולם השנייה, באתר יוטיוב.
- לודמילה פבליצ'נקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)