לוויתן (סרט, 2014)

לוויתן
Левиафан
	כרזת הסרט בעברית
מבוסס על	סיפור נבות היזרעאלי וספר איוב
בימוי	אנדריי זוויאגינצב
הופק בידי	אלכסנדר רודניאנסקי, סרגיי מלקומוב
תסריט	אנדריי זוויאגינצב, אולג נגין
עריכה	מיכאיל קריצ'מן
שחקנים ראשיים	אלכסיי סרבריאקוב ; רומן מדיאנוב ; ולדימיר וודובצ'ניקוב ; ילנה ליאדובה
מוזיקה	פיליפ גלאס
צילום	מיכאיל קריצ'מן
מדינה	רוסיה
חברת הפקה	נון סטופ פרודקשן
חברה מפיצה	ארצות הברית ; Sony Pictures Classics ; אירופה: ; Artificial Eye ; רוסיה: A Company Russia
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	נובמבר 2014 ; 5 בפברואר 2015
משך הקרנה	142 דק'
שפת הסרט	רוסית
סוגה	סרט דרמה
תקציב	~3.5 מיליון דולר (220 מיליון רובל)
הכנסות	4.1 מיליון דולר (240~ מיליון רובל)
הכנסות באתר מוג'ו	leviathan2014
פרסים	פרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ; פרס נשר הזהב לבימוי הטוב ביותר
	האתר הרשמי
	דף הסרט ב־IMDb

לוויתן (ברוסית: Левиафан^[1]) הוא סרט קולנוע רוסי, דרמה חברתית עטורת שבחים ופרסים, בבימויו של אנדריי זוויאגינצב ובכיכובם של אלכסיי סרבריאקוב ורומן מדיאנוב. הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הקולנוע בקאן ב-2014 וזכה בפרס התסריט הטוב ביותר. הסרט הוקרן לראשונה בממלכה המאוחדת בנובמבר 2014 והוקרן ברוסיה בפברואר 2015 ביותר מ-600 בתי קולנוע, לאחר שהקללות בו נמחקו, כשהוא מכניס מעל 7 מיליון רובל בערב הבכורה הקולנועית^[2]. בישראל הוקרן הסרט ברשת בתי הקולנוע לב במקביל לצאתו לאקרנים ברוסיה, ב-5 בפברואר 2015.

הסרט מהווה פרשנות קולנועית לסיפורו של נבות היזרעאלי ולספר איוב. הוא מגולל את קורותיו של האזרח ניקולאי הנופל קורבן לגחמות המדינה ונציגיה. שם הסרט שואב השראה מהלווייתן שבספר איוב כשהלוויתן מהווה הקבלה למדינה, שכמוה מאיים על האיש הקטן.

הסרט זכה לשבחים ופרסים רבים. בין השאר זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של לונדון 2014. בינואר 2015 הפך לסרט הרוסי הראשון אי פעם, שזכה בפרס גלובוס הזהב^[3]. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ופרס באפט"א לסרט הזר הטוב ביותר, אך הפסיד לסרט "אידה" הפולני. הסרט השתתף פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה בהקרנה חגיגית בנוכחותו של זוויאגינצב^[4].

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הסרט הוא ניקולאי (קוליה) סרגייב, מכונאי רכב החי עם רעייתו לילי ובנו מנישואיו הראשונים, רומן. הם חיים בבית מבודד סמוך לעיירה הקטנה זאגורייבסק בחוג הקוטב לחופי ים ברנץ. ניקולאי שומר על קשר עם שוטר מקומי בשם פוליבאנוב ורעייתו ועם שוטר התנועה סטפאניץ' דגטיארוב, שמתקן לו כל הזמן בהתנדבות את רכב הניבה הישן שלו.

כאשר ראש העיר המושחת, ואדים שלביאט, מתעניין בשטח שעליו ניצב ביתו של ניקולאי ומבקש לקנות את השטח לצורך בניית כנסייה אורתודוקסית ומציע 639 אלף רובל, קוליה מסרב ומגייס את דמיטרי סלזניוב, חברו מהצבא, כיום עורך דין מכובד החי במוסקבה, למאבק בראש העיר. לאחר שבית המשפט פוסק לטובת ראש העיר, דמיטרי מבין שישנה רק דרך אחת להיאבק בפוליטיקאי המושחת – להגיע לפשרה.

בערב שלאחר הדיון המשפטי השני, ניקולאי ודמיטרי משוחחים ביניהם כאשר ראש העיר השתוי ניגש אל ניקולאי. ראש העיר נטפל אליו ("מעולם לא היו לך זכויות, ולא יהיו!"). למחרת החברים מחליטים להשתמש בהיטפלות זו ומחליטים להגיש תלונה במשטרה, אך במשטרה מחליטים לעצור את ניקולאי, לאחר שהלה מתעצבן שהשוטרים לא מעוניינים לכתוב את תלונתו. ניסיונות נוספים להתלונן נגד ראש העיר עולים על שרטון. במשרד התובע הכללי ובבית המשפט לא נמצאים האנשים שמולם יש להגיש את התלונה. לילי מנסה לשכנע את ניקולאי לפנות לחברים השוטרים במשטרת התנועה, באמצעות בעלה של פוליבאנוב השוטר.

דמיטרי מגיע לפגישה עם ראש העיר. הוא מציע לראש העיר תיק ובו פשרה (תוכן התיק אינו נחשף). דמיטרי מעלה את שמו של פוליטיקאי רב השפעה ממוסקבה בשם קוסטרוב ("חבר הוועדה") ודמיטרי דורש מראש העיר שלא לקחת את ביתו של ניקולאי אלא לדרוש פיצוי כספי של 3.5 מיליון רובלים ובזה יסתיים העניין. לאחר הפגישה יוצא דמיטרי לפגוש את לילי במלונית קטנה בעיירה. באותה עת, ניקולאי משוחרר ממעצר בתחנת המשטרה בעוד לילי שוכבת עם דמיטרי.

כמה ימים לאחר מכן, ניקולאי, משפחתו וחבריהם יוצאים בהזמנתו של סטפאניץ' לפיקניק ולירי בבקבוקי זכוכית. באותו הזמן, בנו של פוליבאנוב, ויקטור, מספר לשאר הנוכחים ש"דוד לא מוכר (מתברר שזה היה דמיטרי) חונק בשיחים את הדודה לילי". בין הגברים מתפתחת תגרה. לילי לוקחת את דמיטרי המוכה למלונית, הם מתווכחים ביניהם והיא חוזרת לניקולאי שיושב בבית עם השוטר פוליבאנוב ושותה עמו.

ראש העיר נבהל מהפשרה שהציע דמיטרי במשרדו ומזמן אליו למשרד את שופטי בית המשפט המקומי, את התובעת הכללית ואת מפקד המשטרה. הוא דורש מהם למצוא תיק נגד עורך הדין ולהיטפל אליו. אולם, לאחר התגרה בפיקניק והאיום על חייו מראש העיר, דמיטרי נוסע חזרה למוסקבה בעוד ניקולאי נפרד מלילי. רומן מאשים את לילי שהיא אשמה במאורעות ודורש ממנה לעזוב. בבוקר המחרת לילי יוצאת מהבית ועל חוף הים מבחינה בשלד לווייתן. באותו יום היא לא מגיעה לעבודתה במפעל הדגים ואינה עונה לטלפונים. עד מהרה מוצאים את גופתה. בעודו הולך לחנות לקנות שתייה, ניקולאי פוגש את כומר העיירה ושואל אותו, "ובכן, היכן הוא... האל הרחמן שלך?... אם אלך להשתחוות בכנסייה - אולי אשתי תתקדש?", על כך עונה לו הכומר, "איני יודע, דרכי האל נסתרים" ומצוטט מתוך ספר איוב "תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה; וּבְחֶבֶל, תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ?" ובכך משווה את מצבו של קוליה לסבלי איוב.

קוליה נעצר באשמת רצח רעייתו וביתו נהרס בהוראת ראש העיר. בית המשפט מוצא את ניקולאי אשם וגוזר עליו 15 שנות מאסר בעוד רומן מואמץ על ידי פוליבאנוב ורעייתו. ראש העיר מרוצה מהתפתחות האירועים.

בסצנת הסיום, נראית כנסייה מפוארת ניצבת באותו מקום שעמד בעבר ביתו של ניקולאי. כשראש העיר ואישים חשובים אחרים יוצאים מהכנסייה, מנשק ראש העיר את האייקונין של ישו ואומר, "זהו האל שלנו, הוא רואה הכול".

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסיי סרבריאקוב - ניקולאי
רומן מדיאנוב - ראש העיר ואדים שלביאט
ילנה ליאדובה - לילי
ולדימיר וודוביצ'נקוב - עורך הדין דמיטרי סלזניוב

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסריט לסרט הושלם כבר בשנת 2008 והושפע למעשה ממקרה של גזל אדמות בארצות הברית, אך לבסוף שונה התסריט כך שעלילתו מתרחשת ברוסיה המודרנית.

ההפקה יצאה לדרך ביוני 2012. במאי 2013 נבנתה תפאורה באתר הצילומים בעיירה קירובסק במחוז מורמנסק שבצפון רוסיה על גבול חוג הקוטב. מספר סצנות השלמה בוצעו בעיירה טריברקה הסמוכה. אלכסיי סרבריאקוב שלוהק לתפקיד הראשי התגורר במהלך כל תקופת הצילומים בעיירה טריברקה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס גלובוס הזהב 2015 בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר
פרס נשר הזהב 2015 בקטגוריית הבימוי הטוב ביותר
פרס ניקה 2015 בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר ילנה ליאדובה וקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר לרומן מדיאנוב.
פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא לוויתן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של לוויתן
טלי קרופקין, למה האיש הפשוט בסרט זוכה גלובוס הזהב "לוויתן" כל כך מפחיד את בעלי הכוח ברוסיה?, הארץ, 25 בינואר 2015
"לוויתן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"לוויתן", באתר AllMovie (באנגלית)
"לוויתן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"לוויתן", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"לוויתן", באתר Metacritic (באנגלית)
"לוויתן", באתר אידיבי
"לוויתן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל שוב, סיפור איוב מודרני: "לוויתן" הוא יצירת מופת, באתר Time Out תל אביב, 29 בינואר 2015
אורון שמיר, עכבר העיר, "לוויתן": זהב קולנועי טהור, באתר הארץ, 29 בינואר 2015
ארז דבורה, "לוויתן": הקשיבו לקול הרוסי, באתר ynet, 1 בפברואר 2015
דני לרנר, "לוויתן": המציאות האכזרית של רוסיה היפה, באתר nrg‏, 2 בפברואר 2015
אבנר שביט‏, הרוסים עליו: המועמד הרוסי לאוסקר "לוויתן" הוא סרט חזק ומדכא, באתר וואלה!‏, 2 בפברואר 2015
ישי קיצ'לס, מובי דיק, באתר ישראל היום, 6 בפברואר 2015
עופרה עופר אורן, כיצד הסרט "לוויתן" מציית לצ'כוב, בבלוג "סופרת ספרים", 3 במרץ 2015

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ברוסית זהו שמה של המפלצת המיתולוגית ולא שמו של היונק הימי. ראו משמעויות נוספות בדף לויתן.
^ איתמר זהר, הסרט "לווייתן" עלה ברוסיה לאחר שהקללות בו נמחקו, באתר הארץ, 7 בפברואר 2015
^ טלי קרופקין, למה האיש הפשוט בסרט זוכה גלובוס הזהב "לוויתן" כל כך מפחיד את בעלי הכוח ברוסיה?, באתר הארץ, 25 בינואר 2015
^ אורי קליין, הבמאי זוויאגינצב מודה כי סרטו "לווייתן" הוא ביקורת על הממסד ברוסיה כיום, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2014

[1] ברוסית זהו שמה של המפלצת המיתולוגית ולא שמו של היונק הימי. ראו משמעויות נוספות בדף לויתן.

[2] איתמר זהר, הסרט "לווייתן" עלה ברוסיה לאחר שהקללות בו נמחקו, באתר הארץ, 7 בפברואר 2015

[3] טלי קרופקין, למה האיש הפשוט בסרט זוכה גלובוס הזהב "לוויתן" כל כך מפחיד את בעלי הכוח ברוסיה?, באתר הארץ, 25 בינואר 2015

[4] אורי קליין, הבמאי זוויאגינצב מודה כי סרטו "לווייתן" הוא ביקורת על הממסד ברוסיה כיום, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

פרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר
1965‏-1980	ג'ולייטה של הרוחות (1965) • גבר ואישה (1966) • לחיות בשביל לחיות (1967) • מלחמה ושלום (1968) • Z‏ (1969) • נוסע עובר בגשם (1970) • השוטר אזולאי (1971) • המהגרים, העולם החדש (1972) • הולכי הרגל (1973) • תמונות מחיי נישואין (1974) • שקרים שסיפר לי אבי (1975) • פנים מול פנים (1976) • יום מיוחד (1977) • סונטת סתיו (1978) • כלוב העליזים (1979) • טס (1980)
1981‏-2000	מרכבות האש (1981) • גנדי (1982) • פאני ואלכסנדר (1983) • המעבר להודו (1984) • הסיפור הרשמי (1985) • התקיפה (1986) • סיפורים שסיפרתי לאמא (1987) • פלה הכובש (1988) • סינמה פרדיסו (1989) • סיראנו דה ברז'רק (1990) • אירופה אירופה (1991) • הודו סין (1992) • שלום לפילגש (1993) • פארינלי (1994) • עלובי החיים (1995) • קוליה (1996) • החיים שלי בוורוד (1997) • תחנה מרכזית (1998) • הכל אודות אמא (1999) • נמר, דרקון (2000)
2001‏-היום	שטח הפקר (2001) • דבר אליה (2002) • אוסמה (2003) • הים שבפנים (2004) • גן עדן עכשיו (2005) • מכתבים מאיוו ג'ימה (2006) • הפרפר ופעמון הצלילה (2007) • ואלס עם באשיר (2008) • סרט לבן (2009) • בעולם טוב יותר (2010) • פרידה (2011) • אהבה (2012) • יפה לנצח (2013) • לוויתן (2014) • הבן של שאול (2015) • היא (2016) • משום מקום (2017) • רומא (2018) • פרזיטים (2019) • מינארי (2020) • הנהגת של מר יוסוקה (2021) • ארגנטינה, 1985 (2022)