לדלג לתוכן

מלחמה בטרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לוחמה בטרור)
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מלחמה בטרור, או לוחמה בטרור (לוט"ר), הוא מונח כללי המתייחס לאמצעים, דרכי פעולה, טקטיקות ואסטרטגיות שגופים ממשלתיים, צבאיים, משטרתיים, מסחריים ובינלאומיים, מאמצים כדי להילחם בטרור ובארגוני טרור באמצעות פעולות התקפיות ישירות או עקיפות.

לוחמי הימ"מ, היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל, באימון פריצה והשתלטות.
פלסטינים נבדקים על ידי שוטרים בישראל, לאחר שאחד הנוסעים ברכב שבו נסעו התגלה כמחבל מתאבד,21 במרץ 2006

בדרך כלל כל מדינה מרכזת את כל המאבק במלחמה בטרור שמופעל נגדה, אך המאבק לא מוגבל לישות או זרוע אחת של הממשל, אלא מקיף ישויות ביטחוניות, מדיניות ואזרחיות מכל רחבי ורמות החברה והמדינה. לדוגמה, תאגידים וגופים כלכליים פרטיים מחזיקים תוכניות ביטחון נגד טרור על מנת לשמור על נכסיהם, ומעת לעת משתפים פעולה עם הממשלה וחולקים איתה מידע. כוחות ה"תגובה הראשונית" במדינה מסוימת, משטרה מקומית, צוות משא ומתן משטרתי ויחידת השתלטות (באירוע מתגלגל), מכבי אש, וכוחות חירום רפואיים (כגון מד"א ואיחוד הצלה בישראל וארגון זק"א), פועלים במשותף, לפי ארגון תוכנית ותרחישים הקבועים מראש, על מנת להגיב במהירות וביעילות לכל אירוע חבלני והשפעותיו המידיות. צבאות יוזמים מבצעים צבאיים נגד טרוריסטים, בדרך כלל באמצעות כוחות מיוחדים, אך בנוסף גם באמצעות כוחות חיל רגלים וחיל הנדסה (מעצרי מבוקשים, ניטרול מטעני חבלה ומעבדות נפץ, פיצוץ מבנים, מנהרות ותשתיות טרור). סוכנויות ביון אוספות מידע על ארגוני טרור ועל כוונותיהם. ארגונים כלכליים ומוניטריים מבצעים פיקוח על זרימות כספים חשודות שיכולות לשמש כמקור כספי לארגוני טרור.

היסטוריה של המלחמה בטרור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המאבקים הבולטים בטרור במאה ה-20 והמאה ה-21 ניתן למנות את:

האינתיפאדה השנייה, שפרצה בסוף ספטמבר 2000, הייתה גל טרור כמעט חסר תקדים בעוצמתו, קטלניותו ומשכו. מדובר היה בגל טרור פלסטיני שנמשך לפחות כ-5 שנים ובמהלכו נרצחו למעלה מאלף ישראלים, כ-70% מהם אזרחים, ונפצעו אלפים. רוב ההרוגים והפצועים נגרמו בפיגועי התאבדות בישראל שאותם ביצעו מחבלים מתאבדים פלסטינים. כתגובה לגל הטרור פיתחה ישראל מגוון טקטיקות – בהן סיכול ממוקד, הריסת בתי מחבלים, נוהל סיר לחץ, טקטיקות לחימה בשטח בנוי, שיטות להשגת מודיעין ואבטחה אזרחית מוגברת. בתקופה זו כל זרועות וגופי הביטחון של ישראל (לרבות צה"ל, השב"כ ומשטרת ישראל) התרכזו בבלימת הטרור הפלסטיני ומיגורו. ב-2002 יצאה ישראל למבצע חומת מגן שהיווה נקודת מפנה במערכה והוביל לדיכוי גל הטרור ולסיום האינתיפאדה השנייה ב-2005.

פיגועי 11 בספטמבר 2001 היו קפיצת מדרגה בפעילות הטרור ובהכרזת מלחמה עליו. בעקבות מגה-פיגועים אלו שמהלכם נרצחו קרוב ל-3,000 אזרחים בתוך שעות ספורות, הכריז נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן על מלחמה כלל עולמית בטרור, וארצות הברית פלשה לאפגניסטן והפילה את שלטון הטליבאן, שנתן חסות וסיוע לאוסאמה בן לאדן וארגונו אל-קאעידה. למרות הצלחות ראשוניות בגיוס תמיכה בינלאומית (למשל, נאט"ו הכריזה על הפיגועים כמתקפה נגד כלל הברית) הלכה ופחתה התמיכה במלחמה מחוץ לארצות הברית. במהלך השנים שחלפו הכריזה ארצות הברית על שתי מלחמות שלפחות לכאורה היו חלק ממלחמה זו (מלחמת אפגניסטן ומלחמת עיראק), וכן על שיתופי פעולה עם מרבית מדינות העולם.

בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 קיימים עימותים קשים בין כוחות הקואליציה שגיבשה ארצות הברית לבין כוחות גרילה וטרור הפועלים באפגניסטן, פקיסטן, עיראק, במספר מדינות אפריקאיות ובתימן. בתחילת העשור השני של המאה ה-21 התרחש "האביב הערבי" שהביא לערעור המשטר בחלק ממדינות ערב ולעלייתה של המדינה האסלאמית (דאעש) - ארגון טרור אסלאמיסטי קיצוני שבשיאו שלט על שטחים נרחבים בעיראק ובסוריה, ואף הקים מאחזים בחצי האי סיני ובניגריה. דאעש ביצע שורת פיגועים קטלניים ורבי-נפגעים ברחבי העולם, בעיקר במזרח התיכון ובאירופה, ועדיין מהווה איום טרוריסטי מרכזי. פיגועים רבים של דאעש סוכלו בידי המוסד הישראלי.

חזית טרור עיקרית נוספת היא הציר האיראני-פלסטיני נגד ישראל, הפועל באמצעות משמרות המהפכה האסלאמית, חזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. תאים של ארגונים אלו פועלים בין השאר לביצוע פיגועי טרור נגד יעדים יהודיים וישראליים ברחבי העולם.

אסטרטגיות לוחמה בטרור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרסום תמונות של טרוריסטים מבוקשים מהתנועה של האחים המוסלמים על ידי המשטרה המצרית.
שיטה זו של פרסום ברבים של תמונות ושמות של טרוריסטים בעיקר בכירים ועידוד אזרחים להסגרתם (לעיתים בליווי פרס כספי נכבד), היא שיטה מקובלת בלחימה של משטרים בארגוני טרור.

שירותי הביטחון וסוכניויות ריגול של ארצות רבות פעילים בניסיון לאתר ואף לחדור לארגוני טרור, כדי לחשוף אותם מבפנים. לעיתים נתפסים אנשי מפתח שמוסרים מידע על פעילות הארגון ועוזרים למפותו. סוכנויות מודיעין של ארצות רבות משתפות פעולה בענייני טרור.

המודיעין נגד טרור[1] משלב מודיעין צבאי ומודיעין משטרתי. השגת המודיעין נעשית בין השאר באמצעות הפעלת סוכנים (יומינט), חקירות, ציתות לתקשורת (סיגינט), ריגול ממוחשב ולוחמת סייבר, וניטור האינטרנט.

המודיעין נחלק לשני סוגים:

  • מודיעין לומד – השגת מידע על מבנה ארגוני הטרור, היכן נמצאים מפקדותיהם, שיטות הפעולה שלהם, סוג וכמות אמצעי הלחימה שברשותם, שרשרת הפיקוד, אנשי מפתח בארגון, מקורות מימון וכו'.
  • מודיעין מסכל – השגת מודיעין על פעולות עתידיות ותוכניות פעולה של ארגוני הטרור, על מנת לסכלן או להתכונן אליהן מבעוד מועד. ההתרעות שסיפק השב"כ בתקופת האינתיפאדה השנייה על פיגועים שעמדו לצאת בטווח הקרוב הן דוגמה למודיעין מסכל.
"כיפת ברזל" - מערכת הגנה נגד טילים שפותחה על מנת להתמודד עם רקטות ארטילריות שמשגרים פעילי טרור על ישראל

מכיוון שהטרור מכוון במיוחד לפגיעה באזרחים ובתוך סביבה אזרחית, מיגון האזרחים ובתיהם, והקמת ביצורים, הוא דבר מרכזי שמדינות נותנות עליו את הדעת. מיגון ומגננה נועדו להקטין את יכולתו של הטרור לגרום לנזקים כבדים ונפגעים רבים ולהשבית את השגרה האזרחית.

בישראל, שהיא אחת המדינות המותקפות ביותר בעולם באמצעות טרור, במקומות ציבוריים קיימים נוהלי אבטחה מחמירים, ונהוג להשתמש באבטחה, ולהקיף בגדרות מבני ציבור כדוגמת גני ילדים, בתי ספר ובתי כנסת. במקומות ציבוריים כדוגמת מקומות בילוי ומסחר ותחנות מרכזיות של חברות הסעות כאוטובוסים ורכבת, הוצבו מאבטחים, הוקמו שערים אלקטרוניים וגלאי מתכות לגילוי נשק, והושמו מכונות שיקוף שבהן מטענים מועברים. על פי החוק הישראלי יש לבנות מקלטים וממ"דים כנגד רקטות וטילים שיורים המחבלים. מאז חטיפות מטוסים ישראליים, מדינת ישראל מימנה הצבת מאבטחים חמושים במטוסי אל על. לאחר פיגועי התאבדות הרבים שנעשו ברחבי ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה, נבנתה מאז 2002 גדר ההפרדה בסמוך לקו הירוק ביהודה ושומרון, במטרה למנוע חדירת מחבלים פלסטינים, ובכללם מחבלים מתאבדים. ב-2021 הסתיימה בניית המכשול התת-קרקעי סביב רצועת עזה על מנת למנוע חדירת מחבלים באמצעות מנהרות טרור תת-קרקעיות שנחפרות מרצועת עזה לשטח ישראל.

לאחר הפיגועים של אל-קאעידה ברחבי העולם: בארצות הברית, בריטניה וספרד, הוחמרו נוהלי אבטחה במיוחד במקומות רגישים כמו שדות תעופה ומטוסי נוסעים: הותקנו גלאים שונים, הבדיקות הביטחוניות בעלייה למטוסים הוחרפו מאוד (בארצות רבות אסור להעלות נוזלים בבקבוקים, ובארצות הברית נוסעים מתבקשים לחלוץ נעליים), ונאסרה העלאה של חומרים שונים למטוסים. כך למשל לאחר הפיגועים, במקומות רגישים נעשה שימוש בכלבי גישוש לאיתור חומרי נפץ. במדינות רבות הותקנו מצלמות במקומות ציבוריים כדי להתריע ולאפשר תפיסה של גורמי טרור.

כדי להתמודד עם ירי הרקטות על אזרחי ישראל מצד חזבאללה בצפון ישראל, ומצד ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום ישראל, פיתחה התעשיות הביטחוניות של ישראל מערכות הגנה נגד רקטות וטילים. בהתחלה פותחה "צבע אדום", מערכת התרעה אזרחית המחוברת למכ"ם, שמאתרת שיגורי רקטות ומפעילה אזעקת מלחמה במקום בו צפויה לפגוע הרקטה. במקביל פיתחה ישראל מערכות הגנה אקטיבית על מנת ליירט רקטות וטילים. ב-2011 הפכה כיפת ברזל למבצעית: זוהי מערכת הגנה נגד רקטות וטילים, שמשמידה את האיום באמצעות טיל מיירט. מאז הפעלתה ב-2011 יירטה כיפת ברזל אלפי רקטות באחוזי הצלחה גבוהים ביותר ומנעה פגיעות רבות בגוף ובנפש. כשכבת הגנה נוספת מעל כיפת ברזל, נעשה שימוש במערכת ה-MIM-104 פטריוט האמריקנית להפלת כלי טיס בלתי מאוישים של ארגוני טרור ובמקרה הצורך גם רקטות ארוכות טווח. ב-2016 נכנסה לשירות מערכת קלע דוד שביכולתה ליירט רקטות וטילים ארוכי טווח, ומהווה שכבת הגנה מעל כיפת ברזל ומתחת לחץ 2. מערכות נוספות נגד רקטות ופצמ"רים נמצאות בשלבי פיתוח מתקדמים.

חקיקה נגד טרור ולוחמה משפטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – לוחמה משפטית

מדינות רבות מחוקקות חוקים נגד טרור. חוקים אלו אוסרים על טרור ועל תמיכה בטרור, מגדירים את העבירות שהן טרור וקובעים את העונשים עליהן. חוקים אלו לעיתים גם מסדירים את האמצעים למאבק בטרור ונותנים להם תוקף חוקי.

בזכות חוקים אלו ניתן להעמיד טרוריסטים לדין ולהענישם, לרוב במאסר ממושך אך לעיתים אף בעונש מוות. חוקים אלו משמשים גם בסיס לתביעות נזיקין אזרחיות נגד ארגוני טרור, מדינות תומכות-טרור וגופים המממנים טרור. מטרת תביעות כאלה היא מחד להשיג פיצוי לקורבנות ומאידך לרושש כלכלית את ארגוני הטרור, תומכיהם והגופים המממנים אותם.

עמותת "שורת הדין" היא ארגון זכויות אדם יהודי הפועל נגד ארגוני טרור בכלים משפטיים, ובין השאר מטרתה היא למנוע את מימונם. בתביעות שהגישה שורת הדין נגד ארגוני טרור ויישויות תומכות טרור (כגון הרשות הפלסטינית, חמאס, סוריה ואיראן) נפסקו פיצויים של מאות מיליוני דולרים לזכות קורבנות הטרור.

פגיעה במימון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד למיתוס מקובל ארגוני טרור נזקקים למימון רב לצורך פעולותיהם, לרכישת כלי נשק, חומרי חבלה, כלי רכב, מימון פעילים, שינוע אנשים ממקום למקום ועוד. מדינות הלוחמות בטרור מנסות לאתר את מקורות המימון של ארגוני טרור, ולחסום אותם. מקורות המימון של ארגוני טרור אסלאמיים רבים מובילות דווקא למדינות מערביות, שם יש להם מקור של תורמים מבוססים. ארגוני צדקה רבים מהווים צינורות הזרמה לארגוני טרור. לעיתים קיימות חברות קש, ואף פעילות עבריינית כגון הברחת סמים, שנועדו להעשיר את קופות ארגוני הטרור. ארצות הברית למשל פועלת רבות לחסימת מקורות מימון לארגוני טרור כגון אל-קאעידה, חזבאללה וחמאס. המדינות פועלות לעיתים באמצעות הקפאת והחרמת נכסים ולעיתים פעילות משפטית נגד ארגונים שנותנים חסות ואף בנקים לגיטימיים שמעבירים כספים.[2]

פעילות להחלשת התמיכה בארגוני טרור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספינות הטילים וסירות הקומנדו של שייטת 13 בחיל הים הישראלי מתקרבות לאונייה "קלוס סי" במבצע חשיפה מלאה ב-5 במרץ 2014. במבצע זה נתפסה אוניית המשא קלוס סי, שניסתה להבריח מאיראן אמצעי לחימה שיועדו לארגוני הטרור הפלסטיניים בסיני או ברצועת עזה. סיכול הברחות נשק ויירוט נשק בשוק השחור הוא חלק משיטות של לוחמה בטרור.

לעיתים רבות ארגוני טרור נתמכים בידי מדינות מבחינה כלכלית, ארגונית, לוגיסטית, פוליטית ואף צבאית. מדינות חזקות ובמיוחד מעצמות יכולות לאתר את הזיקות שבין מדינות תומכות-טרור לארגונים ולפורר או לחסום אותם באמצעות לחץ מדיני וסנקציות כגון עיצומים כלכליים. לעיתים לחץ מדיני מאסיבי על מדינה תומכת טרור בצד הענקת הטבות מספיקים כדי שתחדל מתמיכתה בארגוני טרור כמו במקרה של הקשר שבין פקיסטן לטליבאן ואל-קאעידה והקשר שבין לוב למחתרת האירית, ולעיתים הלחץ המדיני אף של מדינות רבות אינו מועיל כמו במקרה של תמיכת איראן בחזבאללה וחמאס. ברחבי העולם נעשים מאמצים רבים לאתר וליירט משלוחי נשק ממדינות תומכות טרור לארגוני טרור. ישראל למשל הצליחה לתפוס כמה אוניות מטען שהובילו נשק רב מאיראן לארגוני טרור פלסטינים כדוגמת החמאס. דוגמה נוספת לכך הן הם העיצומים נגד איראן, שפגעו קשות בכלכלת איראן ואילצו אותה לקצץ באופן דרסטי במימון ארגון הטרור חזבאללה, דבר שמאלץ אותו להצטמצם בהיקף פעילותו וסדר הכוחות שלו.

ארגוני טרור רבים מסתתרים ופועלים בקרב אוכלוסייה אזרחית, ואף מסתייעים בה כמקור למימון, גיוס פעילים, סיוע לוגיסטי ושימוש בה כמגן אנושי. כחלק מלחימה בטרור מדינות מנסות לתקוע טריז בין ארגון הטרור לאוכלוסייה שבקרבה הוא פועל, לרוב באמצעות לוחמה פסיכולוגית, תעמולה ושיטת המקל והגזר.

פעילות מעצרים של פעילי טרור בדרגים השונים, החל ממפקדים ומנהיגים, עבור באנשי לוגיסטיקה ופעילי שטח וכלה במחבלים העומדים לבצע פיגוע, היא הכרחית למניעת טרור. השמה במעצר של מנהיגים מרכזיים, לעיתים נוטלת את עוקצו של ארגון הטרור, שעשוי למצוא את עצמו מתקשה למצוא תחליפים ראויים. במקרים רבים מבצעי מעצרים באים בעקבות מודיעין מוצלח, אך לעיתים מבוצעים גם מעצרי מנע כנגד חשודים בטרור ללא התרעה קונקרטית. לעיתים יש אף שימוש במעצר מנהלי כנגד חשודים בטרור. את העצורים חוקרים על מנת להפיק מודיעין לומד ומסכל. את המעצרים מבצעים בדרך כלל יחידות מיוחדות של המשטרה (כאשר המחבלים מסתתרים בשטח השיפוט של המדינה היוזמת את המבצע) או כוחות מיוחדים של הצבא (כאשר המחבלים מסתתרים מחוץ לשטח השיפוט שלה, למשל: בארץ אחרת).

ישראל משתמשת בשיטה זו כדי למגר את הטרור הפלסטיני ומבצעת באופן שוטף מעצרים של מחבלים, בעיקר ביהודה ושומרון. ישראל עצרה אלפי מחבלים, כולל מספר רב של פעילי חמאס בכל הדרגים (כולל מנהיגים, מפקדים בכירים, מפקדי שדה ופעילי שטח), במטרה למנוע את נפילת יהודה ושומרון בידי חמאס. את המעצרים מבצעות יחידות של צה"ל ומג"ב בעזרת מודיעין של השב"כ. ארצות הברית מבצעת אף היא מעצרים של חשודים בטרור. בהקשר למעצרים התפרסם מתקן המעצר בגואנטנמו בו מוחזקים מספר רב של עצורים בבסיס הצי האמריקאי במפרץ גואנטנמו שבקובה. ממשלת סרי לנקה השתמשה בשיטה זו במלחמתה כנגד הנמרים הטמילים, דבר שלא אפשר לארגון להתאושש, לאחר המתקפה הגדולה נגדו. אף ממשלת טורקיה השתמשה בכך, כאשר עצרה את עבדוללה אג'לאן מנהיג ה-PKK, דבר שמיתן מאוד את האידאולוגיה המוצהרת של אג'לאן, ואת פעילות הארגון כנגד טורקיה, עד לקריאתו של אג'לאן ללוחמיו "להשתיק" את הרובים, ולהתכונן לנסיגה לבסיסם בעיראק.

פעולות צבאיות ישירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחלקת הנדסה של חיל הנחתים האמריקני, פועלת בעיראק, 2004 כנגד חמושים, לוחמי גרילה ופעילי טרור.
מסוק קרב AH-64 אפאצ'י של חיל האוויר הישראלי - רבים מהסיכולים הממוקדים בוצעו באמצעות מסוקים אלה.
דחפור D9 משוריין של צה"ל ומסתערבים של משמר הגבול מפעילים נוהל סיר לחץ: תרגולת צבאית למעצר מחבל פלסטיני חמוש המתבצר בבית.

דרך ידועה ומקובלת להילחם בטרור היא באמצעות פעולות צבאיות ישירות: מתפיסת אנשי הטרור ועד לפגיעה פיזית בהם, ואף הריגתם, החל ממבצעים נקודתיים לתפיסת פעיל טרור מסוים או התנקשות בו, עבור במבצעים רחבי היקף, ועד למערכות גדולות ומלחמות של ממש. בשל אופי פעילותם של ארגוני הטרור, מלחמות גדולות ומבצעים גדולים לרוב אינם יעילים לבדם בניסיון להדברת הטרור, אם כי ישראל וארצות הברית פיתחו מספר טקטיקות יעילות לפגיעה בארגוני טרור. כדי להשיג הצלחה בהדברתם הצבאית יש להתמיד בפעילות צבאית ממושכת ואינטנסיבית של פעולות מעצרים, מנע וסיכול טרור.

מלחמת אפגניסטן היא ככל הנראה המלחמה הגדולה ביותר שהוקדשה להכחדת ארגון טרור, מבחינת היקף הכוחות, גודל השטח והתמשכותה. מלחמת צ'צ'ניה השנייה היא דוגמה בולטת למלחמה אגרסיבית למיגור של הטרור הצ'צ'ני ברוסיה. בישראל מלחמת לבנון הראשונה הייתה המלחמה הגדולה והממושכת ביותר בארגוני טרור. דוגמה למערכה צבאית ששילבה מבצעים גדולים עם פעילות מתמשכת היא הלוחמה בטרור בזמן האינתיפאדה השנייה: ישראל הצליחה למגר כמעט לחלוטין את הטרור ביהודה ושומרון אחרי מספר מבצעים גדולים (מבצע חומת מגן ומבצע דרך נחושה ב-2002) שבעקבותם באה השתלטות על השטח ופעילות מעצרים ומנע יומיומית.

בדרך כלל את הפעילות הצבאית כנגד הטרור מובילים יחידות מיוחדות (קומנדו ומסתערבים למשל) ובהמשך כוחות חיל רגלים רגילים (בישראל הוקמה במהלך האינתיפאדה השנייה חטיבת כפיר שהיא חטיבת חי"ר שיועדה להילחם בטרור באיו"ש) הנתמכים בידי כוחות הנדסה קרבית (שלצד לחימה נגד הטרור הם חיוניים נגד מטענים ומלכודות), כוחות שריון וכלי טיס קרביים (בעיקר מסוקי קרב וכטב"מים המשמשים לתצפיות ומודיעין קרבי, אך גם לביצוע תקיפות אוויריות מדויקות).

סיכולים ממוקדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – סיכול ממוקד

במהלך השהות ברצועת הביטחון בשנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה ה-20 פיתח צה"ל טקטיקה של פגיעה במחבלים באמצעות ירי חימוש מונחה מדויק מכלי טיס: מטוסי קרב, מסוקי קרב וכטב"מים חמושים.

כך למשל נהרג ב-1992 מנהיג חזבאללה עבאס מוסאווי מירי טילים ממסוק קרב מדגם AH-64 אפאצ'י. בשנות ה-2000, בעקבות התפרצות העימותים האלימים עם הפלסטינים וגל הטרור (שכלל גם הרבה פיגועי התאבדות) הבשילה טקטיקה זו למדיניות הסיכולים הממוקדים, באמצעותה נהרגו מאות פעילי טרור, בהם בכירים (כגון אחמד יאסין, מייסד החמאס), באמצעות ירי חימוש מונחה מדויק מכלי טיס אחרי מעקב מודיעיני על היעד. בעקבות הצלחת הטקטיקה, מדינות אחרות - בהן ארצות הברית - החלו להשתמש בה בעימותים שלהן עם ארגוני טרור וגרילה. ארצות הברית במלחמתה באל-קאעידה שכללה שיטה זו ועשתה בה שימוש מסיבי מאוד, בגזרות רחבות ברחבי העולם, ובמיוחד באסיה ואפריקה.

הרציונל העומד מאחרי שיטה זו הוא שבכל ארגון טרור יש מעט אנשי מפתח בעלי ידע וכישורים ייחודים, שנזקקים לשנים ארוכות לפיתוח וליטוש מיומנותם, כך שפגיעה בהם עשויה לשתק או לפחות להפוך יכולות מסוימות של ארגון ללא אפקטיביות. לעיתים מתברר שיש תחליף למי שנהרג (והוא אף עולה על קודמו, כמו במקרים של הריגת עבאס מוסאווי כאשר חסן נסראללה עלה במקומו, ובהרג אבו מוסעב א-זרקאווי כאשר עלה במקומו אבו בכר אל-בגדאדי), ולפעמים לארגון קשה מאוד להתאושש ולחזור ליכולותיו הקודמות (למשל לאחר הריגת איש מקצוע כמו עימאד מורנייה, או כאשר מדובר במנהיג מייסד כדוגמת אחמד יאסין).

"טרור" נגד טרור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' דוד פסיג מציע שיטה של לוחמה בטרור בשיטות של טרור. להבנתו היתרון של טרור הוא מציאת מבנה אולטימטיבי: מערכות זמינות, גמישות ומשתנות בקצבים מהירים. ולכן מבחינת ניתוח מערכות, המדינות צריכות למצוא את החסרונות ונקודות התורפה שבתאים אלו ולנצל אותן. זאת באמצעות יצירת תאים קטנים וחשאיים, שהמבנה שלהם דומה, אבל פועלים על פי הערכים המערביים, שאותן יפעילו המדינות נגד ארגוני טרור בדומה למתואר בסדרת הטלוויזיה 24, כדי לסכל תאי ופעילות טרור.[3]

יחידות מיוחדות למלחמה בטרור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קציני יחידה מיוחדת במשטרה המלכותית במלזיה, בפעילות אנטי טרוריסטית

מדינות רבות (מערביות ולא מערביות כאחד) מחזיקות ומאמנות יחידות מיוחדות, הן צבאיות והן משטרתיות, שיעודן הוא להגיב לאיומי טרוריסטים, ולנהל את התגובה לפיגועים ואירועי טרור. מלבד כוחות ביטחון שוטף, ישנן גם יחידות מובחרות שתפקידן הוא ליצור מגע ישיר עם הטרוריסטים ולמנוע את התקפותיהם. יחידות אלו מכונות יחידות לוט"ר (ובאנגלית: Counter-Terrorism Units, או בקיצור CT). יחידות כאלה מבצעות פעולות מנע נגד ארגוני טרור, מנהלות אירועי חטיפה ובני ערובה, ומגיבות לאירועים חבלניים תוך כדי התרחשותם. רוב היחידות האלה הוקמו בשנות ה-70 של המאה ה-20, בעקבות גל טרור בינלאומי של ארגוני טרור פלסטינים שהתבטא בחטיפות מטוסים, החזקת בני ערובה והטמנת פצצות. עד אז, היחידות שהיו מגיבות לאירועים חריגים היו יחידות הקומנדו הצבאיות (כגון אריות הים, בעיקר צוות 6 של אריות הים, וכוח דלתא האמריקאיות, SAS הבריטית, יחידת אלפא הרוסית וסיירת מטכ"ל).

חיילי יחידות הלוחמה בטרור (לוט"ר) מאומנים ומצוידים במיוחד למטרות לחימה נגד טרור, עם דגש על לוחמת פנים מול פנים, לוחמה בשטח בנוי, לוחמה זעירה, ירי סלקטיבי, עבודת צוות, חשאיות, מהירות ושימוש רחב בכלי נשק ואמצעים מיוחדים. יחידות אלה זוכות לרמה גבוהה של הכשרה ואימונים, ובדרך כלל מורכבות מאנשי קבע המתאמנים באופן קבוע ומתמחים במקצועם. לוחמי היחידות המיוחדות כוללים מלבד יחידת הפריצה גם צלפים, חבלנים, לוחמי טג"ח, סוכני ביון, ומפעילי כלבי תקיפה.

היחידות המיוחדות של הלוט"ר נחלקות לשני סוגים או שני תפקידים, אך יש יחידות המבצעות את שניהם:

  1. יחידות השתלטות/התערבות: יחידות מיוחדות שתפקידן להגיב ולנהל אירועי משבר, ובפרט להגיב לפיגועי מיקוח וחטיפה הכוללים החזקת בני ערובה, ולשחרר את החטופים על ידי פעולה קרבית (פריצה לזירה והריגת המחבלים) או במשא ומתן. לצידן פועלות יחידות שתפקידן לאבטח ולבודד את זירת האירוע (השטח בו מתבצע הפיגוע) כדי למנוע, למשל, בריחת או כניסת מחבלים ואנשים לא רצויים לזירה.
  2. יחידות סיכול ומניעה: יחידות שתוקפות את ארגוני הטרור בטרם בוצע הפיגוע, לעיתים אף בשטחם הם. יחידות כאלה מבצעות מעצרים ואף הורגות פעילי טרור. לחלק מהיחידות האלה יש יכולות הסוואה והיטמעות בקרב האוכלוסייה בה מתחבאים הטרוריסטים.
לוחמי הימ"מ - היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל
כוח של הימ"מ בפשיטה על מבוקשים ברמאללה, 2017.

במדינת ישראל עוסקות כל זרועות הביטחון השוטף במניעת פיגועי טרור. למרות שיש לישראל יחידות ייעודיות ללוחמה בטרור, במקרים רבים התגובה הראשונית ניתנת בשטח דווקא על ידי שוטרים רגילים, חיילים במדים ואף אזרחים מן השורה, שמצליחים לנטרל את המחבלים.

מבחינה מודיעינית, שירות הביטחון הכללישב"כ) הוא הגוף העיקרי שאחראי להספקת מידע מודיעיני על ארגוני טרור בתוך שטחי ישראל והרשות הפלסטינית ואף על התארגנויות יחידים לביצוע פיגועים. המודיעין שהשב"כ אוסף כולל הן מודיעין לומד ובסיס נתונים ענק, והן מודיעין מסכל שמיתרגם להתרעות ממוקדות ואיכון מחבלים. גם המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים מסייע בלחימה בטרור, בעיקר כאשר יש לכך היבט בינלאומי (כגון תא טרור המופעל מחו"ל). גם גופי מודיעין משטרתי מסייעים ללחימה בטרור.

בישראל קיימות חמש יחידות השתלטות: סיירת מטכ"ל, שייטת 13ים ועל כלי שיט) ולוט"ר אילת (במילואים) של צה"ל, הימ"מ של משטרת ישראל ומשמר הגבול שמהווה את יחידת ההשתלטות הלאומית, ויחידת מצדה, שמהווה יחידת השתלטות של שירות בתי הסוהר. לצד יחידות ההשתלטות והתגובה מפעילים צה"ל ומשמר הגבול יחידות מיוחדות לפעולות מנע כנגד טרור, בהן יחידות מסתערבים היודעות להסוות את עצמן ולהיטמע בלב אוכלוסייה ערבית עוינת ולבצע מעצרים כנגד פעילי טרור בשטחם הם. בין יחידות אלו נמנות הגדעונים (משטרת ישראל), ימ"ס (משמר הגבול) ויחידת דובדבן (צה"ל). בין יחידות ההתערבות נכללות היס"מ של משטרת ישראל, סמ"ג והחטיבה הטקטית של משמר הגבול ומספר יחידות מובחרות בצה"ל. בית הספר לקליעה, צליפה ולוחמה בטרור הוא הגוף בצה"ל המכשיר את כלל יחידות ההשתלטות והלוחמה בטרור בצבא, ובנוסף מכשיר גם לוחמים ביחידות מובחרות הנדרשים למיומנויות אלו.

צלפי הימ"מ מבצעים ירי ברובה צלפים בארט MRAD, שלו דיוק של 0.5–0.35 דקת קשת.

יחידת הימ"מ הישראלית נחשבת לאחת היחידות הטובות בעולם ללוחמה בטרור, ומשמשת הן כיחידת השתלטות והתערבות והן כיחידת סיכול ומניעה, המסייעת לצה"ל ולשב"כ ביירוט מבוקשים מסוכנים בישראל ובשטחים, לרוב על ידי מעצרם אך לעיתים גם על ידי הריגתם בחילופי אש. הימ"מ מפעילה בנוסף ללוחמי פריצה גם "קופים" (לוחמים המתמחים בטיפוס וגלישה בחבל), צלפים (לוחמים החמושים במערכות נשק צלפים מתקדמות ומדויקות ומומחים בירי מדויק וצליפה בכל הטווחים), כלבנים (K9) עם כלבי תקיפה, חבלנים ומסתערבים.

יחידות לוט"ר משטרתיות בולטות בעולם כוללות את GSG-9 מגרמניה, GIGN ו-RAID מצרפת, כוח אלפא, וימפל ואומו"ן מרוסיה, ו-BOPE מברזיל. יחידות ההשתלטות הצבאיות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית הן צוות 6 של אריות הים וכוח דלתא, ולצידן פועלות יחידות לוט"ר של ה-FBI, בהן יחידת חילוץ בני הערובה של ה-FBI, סוכני לוט"ר ויחידת SWAT. כמו כן ברחבי ארצות הברית פועלים יחידות SWAT רבות של המשטרות המקומיות.

לרשימה המלאה ראו: Counter-terrorism#Tactical_units בוויקיפדיה באנגלית.

היבטים תאורטיים של לוחמה בטרור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האם המלחמה בטרור אפשרית?

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומחים סוברים כי לחימה של צבאות קונבנציונליים בטרור איננה אפקטיבית וכמעט שאי אפשר לנצח את הטרור, בשל השיטות שהוא פועל, כחמקנות והסתוות בקרב אזרחים ואף שימוש ציני בהם, נחישותו הבלתי נדלית, ונכונותו להקרבה עד מוות, ומצד שני בשל חוסר יכולות מצד מדינות דמוקרטיות לשלם בנפגעים בשל דעת קהל רגישה, וחוסר נכונות לשלם ב"מחיר מוסרי" גבוה מדי.

לעומתם ישנם מומחים הסוברים כי הדבר אפשרי. לדעתו של האלוף יעקב עמידרור לחימה קונבנציונלית בצירוף של פעולות אזרחיות כמו מודיעין וחסימת מקורות מימון יכולה לנצח את הטרור. לטענתו מקור התפיסה כי צבא קונבנציונלי איננו מסוגל למגר טרור נעוץ בדיסאינפורמציה שהפיצה במערב ברית המועצות, כחלק מהניסיון שלה להשלטת הקומוניזם בעולם. כדוגמה לניצחון על הטרור, הוא מביא את דיכוי הטרור הערבי על ידי הבריטים בשנת 1936, דיכוי הטרור בעזה בשנת 1970, ואף דיכוי הטרור ביהודה ושומרון לאחר מרץ 2002, בעקבות מבצע חומת מגן, טרור שירד מרמה של מאות הרוגים בשנה ל-11 בלבד. לעומת ניצחון מוחלט כפי שהיה במלחמת העולם השנייה מצד בנות הברית על יפן וגרמניה, הוא מדבר על "ניצחון מינימלי" שבו המוטיבציה של הטרור והניסיונות ימשיכו להתקיים, אבל יחסמו על ידי המערכות הצבאיות, באופן שהאזרחים יוכלו לתפקד בשגרת חייהם הרגילה.

ישנם מומחים שסוברים כי על המדינות המותקפות באמצעות טרור, לפתח אמצעים, טקטיקות לחימה ואף עדכון החוקים הנוגעים ללוחמה בטרור, כך שיפגעו בנקודות התורפה של ארגוני הטרור, ודבר זה עדיין נבחן בשדות המערכה של הטרור כיום.

גישות ללוחמה בטרור של קבוצות חמושות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אפרים ענבר ואיתן שמיר ממרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, קיימות כיום שלוש גישות עיקריות ללוחמה בטרור של קבוצות מורדים חמושות[4]:

  • גישה מוכוונת אויב – גישה כי לוחמה בטרור איננה שונה מלוחמה קונבנציונלית. ריכוז מאמץ צבאי לנטרול היחידות המזוינות באמצעות איתורן ותקיפתן, במהלך של כיבוש ארוך טווח. גישה זו מצליחה כאשר הלחימה מנוהלת באופן נכון. (גישה זו היא האסטרטגיה העיקרית של ארצות הברית וכוחות הקואליציה כיום.)
  • גישה מוכוונת אזרחים ("הלב והשכל") – גישה המתמקדת בגיוס תמיכת האוכלוסייה האזרחית, במטרה לנתק מהמורדים את מקור התמיכה העיקרי שלהם. הצלחתה של גישה זו מוטלת בספק.
  • גישה לניהול סכסוך באמצעות התשה והרתעה ("כיסוח הדשא") – גישה זו שאומצה בידי ישראל, איננה חותרת לסיום סכסוך באופן מידי, אלא להתשת האויב ופגיעה ביכולותיו, באמצעות מעגלי עימות חוזרים ונשנים, שבהם מושמדת יכולתו להשליט טרור, תוך כדי גביית מחירים גבוהים ממנו. ביסוד התפיסה עומדת אסטרטגיה צבאית סבלנית של התשה, כאסטרטגיה נוגדת-מוקאוומה (הסבלנית של המוסלמים), הכוללת גם מרכיבים מדוקטרינת הפעולה המסורתית של ישראל, כגון פעולות תגמול ומכות מקדימות: בהן סיכול ממוקד, ופעולות מנע. גישה זו דומה ללוחמה בפשיעה של המשטרה, כאשר המטרה היא לגרום לטרור להתעייפות וייאוש משימוש בדרך הצבאית.

הקושי של לחימה בטרור היברידי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אל"ם ליאור לוטן, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור בבינתחומי, ארגוני הטרור ההיברידים – שהם ארגוני טרור עם נוכחות מדינתית-למחצה, ויש להם נוכחות גאוגרפית, פוליטית, ואזרחית מוסדית (כדוגמת חזבאללה וחמאס) – מציבים קשיים ואתגרים מיוחדים כנגד המדינות המתמודדות איתן. הלחימה בארגונים אלו מורכבת מארבעה שדות מערכה שמתנהלים בו זמנית: א. לחימה מבצעית-צבאית. ב. לחימה אסטרטגית-תודעתית על דעת הקהל. ג. לחימה משפטית-אתית. ד. ולחימה במישור המדיני והדיפלומטי.[5]

1. במישור האופרטיבי והטכנו-מבצעי, המדינות צריכות ליצור אמצעים ושיטות להפעלת הכוח שיצליחו לצמצם הרג אזרחים תוך פגיעה מיטבית בארגון הטרור שמסתווה בתוכם, תוך צמצום אבדות לכוחות של המדינות. כמו למשל שימוש בחימוש חכם ומדויק, שיצמצם את הפגיעה באזרחים למינימום האפשרי. וכמו שימוש בגופים קטנים ודינמיים שיפשטו ויצאו, במקום גייסות ענקיים וסטטיים, שיצטרכו לספוג את כל המשמעות הקשה של שהות בשטח אורבני.
2. ברמה האסטרטגית-תודעתית. בארגון טרור היברידי, שמשלב טרור עם נוכחות מדינתית ופוליטית, מצד אחד קל יותר לפגוע בהיבטים של השלטון שלו, אבל בשל אותה סיבה הוא מציב קשיים של לגיטימציה, כיוון שהוא משתמש באוכלוסייה האזרחית כתומכת וכשכבת מגן אנושי, ומשתמש בשדה הקרב התקשורתי במלחמה על התודעה. לכן יש הכרח לגייס וליצור קואליציות בינלאומיות שיתנו שכבת לגיטימציה ללחימה בארגון, לתעד את הלחימה כמידת האפשר, ולהגיב במהירות כאשר קיימים ניסיונות להפללה מצד האויב.
3. ברמה המשפטית-האתית. קיים פער בין הדין הפלילי מעבריינות ועד הפרת סדר לבין דיני המלחמה, וזהו החור שבו מתנהלת המערכה עם ארגוני טרור, שארגוני הטרור מטיבים לנצלה. יש בה אנומליות בלתי סבירות, כגון הגבלות בשימוש בכוח בעת עימות צבאי בשל נוכחות אזרחית. והדבר מצריך עדכון פילוסופי-מעשי של דיני לחימה בטרור, שישראל יכולה להיות מובילה בו. כמו כן יש להשתמש בייעוץ משפטי צמוד לגבי חוקיות של לחימה, ולאחר הלחימה יש לעשות שימוש בחקירות עצמיות באירועים בעייתיים, כדי לתקן ליקויים ובעיקר כמענה לחקירות בינלאומיות.

החוק הבינלאומי והמעמד המשפטי של טרוריסטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיני המלחמה מבחינים בין שני סטטוסים משפטיים של בני אדם: אזרח ולוחם. לכל סטטוס מתלוות זכויות וחובות:

  • הלוחם זכותו להילחם וזכותו להרוג לוחמים של היריב – אין להעמידו לדין על הרג לוחמי האויב בעת לחימה. לעומת זאת חל עליו איסור להפנות נשקו לאזרחים ואם יעשה כן יחשב כפושע מלחמה. עם זאת, החייל הוא מטרה לגיטימית, כלומר מותר ללוחמי האויב להורגו. לוחם שנתפס מקבל סטטוס של שבוי מלחמה (אלא אם ביצע פשעי מלחמה ואז ניתן להעמידו לדין על כך) ואם הסכסוך בין המדינות הסתיים – חלה חובה לשחרר אותו.
  • לעומת מצבו של הלוחם, חל איסור לפגוע בכוונה באזרח - הוא מוגן, הוא אינו מטרה לגיטימית. מצד שני נאסר עליו להשתתף בעימות המזוין. אם ירים נשק – יעבור עבירה, ניתן להעמידו לדין על כך.

חלוקה זו מכונה עקרון האבחנה, שקובע שחובה על לוחמים להבחין בין אזרחים ללוחמים. המטרה היא ליצור מצב שהלוחמים נלחמים רק בלוחמים ושהמלחמה אינה פוגעת באזרחים. יש חריג לעניין של פגיעה באזרחים והוא – אם אזרח מסכן את החיים, וזה נכון לא רק במלחמה: גם אם עבריין מסכן חיים – מותר לפגוע בו. בדיני המלחמה החריג מוגדר בפרוטוקול הראשון של אמנות ז'נבה האומר (סעיף 51(3)) שההגנה המוקנית לאזרח אינה חלה בזמן שהאזרח משתתף באופן פעיל בלחימה.

עיקרון זה איננו נותן מענה מספק ומעשי להגדרת הסטטוס של הטרוריסט: מצד אחד, הוא איננו לוחם במיליציה המכבדת את דיני המלחמה (ולכן, בין השאר, לא מגיעות לו זכויות והגנות של לוחם לגיטימי, כגון היתר להילחם ולהרוג) אך מצד שני זה אבסורד להתייחס אליו כאל אזרח תמים שאסור לפגוע בו (או למצער, מותר לפגוע בו רק בזמן שהוא מבצע פיגוע), שכן מגבלה זאת פוגעת קשות ביכולת להילחם בטרור ולסכל פיגועים. מספר מדינות, ובהן ישראל, טענו שטרוריסט נכלל תחת סטטוס שלישי: לוחם בלתי חוקי, שמצד אחד הוא מטרה לגיטימית לפגיעה (שכן הוא מפעיל אלימות ומסכן חיים באופן מתמשך) ומצד שני הוא לא זכאי לזכויות של הלוחם הלגיטימי (כגון הזכות להרוג או האיסור לחקור אותו). עם זאת, מדינות רבות וגם הדין הבינלאומי הנוכחי, אינם מכירים בסטטוס זה. סוגיה זו עמדה בלב בג"ץ הסיכולים הממוקדים.

לקונה זו ורבות נוספות גורמות לכך שהמשפט הבינלאומי הפומבי איננו מתאים לניהול מאבק נגד טרור ולחימה בו. נעשים מאמצים וניסיונות לשנות ולתקן את החוק הבינלאומי ודיני הלחימה כך שיתאימו ללחימה נגד ארגוני טרור המתערים באוכלוסייה אזרחית (כגון הוספת סטטוס שלישי של "לוחם בלתי חוקי") אך הם טרם הבשילו לשינוי ממשי.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמה בטרור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]