לוחמה כלכלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לוחמה כלכלית היא השימוש או האיום בשימוש באמצעים כלכליים בין מדינות, במטרה להחליש את כלכלתה של המדינה האויבת, ועל ידי כך לפגוע בכוחה הצבאי והפוליטי ולהשפיע על מדיניותה.

שימושים בלוחמה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בלוחמה כלכלית נעשה הן במסגרת של מלחמה קרה והן במסגרת של מלחמה כוללת. בסיטואציה של מלחמה קרה, האמצעים העיקריים ללוחמה כלכלית הן סנקציות כלכליות בדרגות חומרה שונות, כגון: איסור השקעות והזרמת הון, הטלת אמברגו על סחר, אפליה לרעה של חברות או גופים העושים עסקים עם המדינה המוחרמת, הקפאת נכסי נדל"ן והון נזיל והפקעתם, או חרם כללי. דוגמה טובה לסיטואציה כזו היא הסנקציות הכלכליות שהטילו מועצת הביטחון של האומות המאוחדות ומדינות המערב על איראן בגלל סירובה להפסיק את פעילותה לפיתוח ולייצור נשק גרעיני על פי דו"חות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

במסגרת של מלחמה כוללת, המטרה תהיה למנוע מהצבא היריב להשיג את המשאבים החיוניים ללחימה, או לפגוע באוכלוסייה האזרחית של היריב על ידי מניעת מוצרי יסוד, כגון: מזון ואנרגיה. האמצעים להשגת המטרות האלה הם: תפיסת או השמדת המשאבים החיוניים, הטלת מצור והשמדת אמצעי הייצור. דוגמאות מובהקות ללוחמה כלכלית בזמן מלחמה כוללת, אפשר למצוא במלחמת העולם השנייה, כאשר בעלות הברית השתמשו בטקטיקות הללו, כדי למנוע מכלכלות מדינות הציר משאבים חיוניים. בתגובה, מדינות הציר ניסו לפגוע במאמץ המלחמתי של בעלות הברית באמצעות מלחמת צוללות והטבעת ספינות אספקה המובילות מזון, חומרי גלם ואמצעי לחימה.

טקטיקות נפוצות ללוחמה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות המעורבות בלוחמה כלכלית מבקשות להחליש את כלכלת היריב על ידי כך שהן מונעות ממנו גישה למשאבים טבעיים, כלכליים, טכנולוגיים ואחרים שחיוניים לו, או שהן מונעות ממנו את היכולת להפיק רווח ממשאבים שיש ברשותו. כמה מהטקטיקות הנפוצות של לוחמה כלכלית הן:

  1. הקפאת נכסים – החרמת נכסים שמוחזקים על ידי מדינה או פרטים במדינה אחרת. לדוגמה: ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי החליטו להקפיא נכסים של אישים בצמרת של לוב וסוריה, בגלל חשדות כבדים לפשעי מלחמה שבוצעו על ידם, במסגרת האביב הערבי 2011.
  2. מצור (אנגלית: blockade) - מניעת מעבר של סחורות ואנשים לשטח מסוים על ידי הפעלת כוח צבאי. לדוגמה: ישראל מטילה מצור על רצועת עזה מאז 2007, עת השתלט חמאס על הרצועה והתנער מההסכמים שנחתמו עם הרשות הפלסטינית. יש הסוברים, כי מטרתה של ישראל מעבר למניעת מעבר של נשק הנה הפעלת לחץ כלכלי על משטר החמאס בתקווה שתביא לנפילתו[דרוש מקור].
  3. אמברגו (אנגלית: embargo) – איסור מכירה של סחורות מסוימות למדינה המוחרמת. לדוגמה: ארצות הברית אוסרת למכור טכנולוגיות מתקדמות בתחום הגרעין והטילים הבליסטיים לאיראן.
  4. איסור השקעות – למעשה מדובר באמברגו על הון.
  5. חרם (אנגלית: boycott) – יכול לכלול חרם מכול סוג שהוא. למשל: חרם מסחרי, מדעי, תרבותי, תעבורתי ודיפלומטי. דוגמה לכך החרם על דרום אפריקה של משטר האפרטהייד. בחרמות מסוג זה יש גם היבט פסיכולוגי מעבר להיבט הכלכלי, אזרחי המדינה המוחרמת חשים שהיא מבודדת.

ההשלכות של לוחמה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעילותה של הלוחמה הכלכלית תלויה בכמה גורמים ביניהם: היכולת של היריב לייצר את משאבים החיוניים בכוחות עצמו, או לרכוש אותם ממדינות נייטרליות; התמיכה העממית של האוכלוסייה המקומית במשטר; היכולת של המשטר לכוון את המשאבים המוגבלים של המשק הפגוע לעבר הכוח הצבאי. המבקרים של שיטת הלוחמה הכלכלית אומרים שהנפגעים העיקריים משיטה זו הם האוכלוסייה האזרחית בכללותה, שעלולה להגיע במקרים קיצוניים לרעב, מחלות או קיפאון. לעומת זאת, דווקא בצמרת המדינית- ביטחונית, ובמגזר הצבאי בכלל, אין כמעט פגיעה. בנוסף, הנקיטה בשיטה של לוחמה כלכלית עלולה לעלות ביוקר דווקא לצד היוזם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]