לוח השנה הרפובליקני הצרפתי

לוח שנה רפובליקני של שנה III (1795-1796), שאייר Philibert-Louis Debucourt (אנ')

לוח השנה הרפובליקני הצרפתי (בצרפתית: Calendrier républicain) הוא לוח שנה שהונהג בזמן המהפכה הצרפתית על ידי הממשלה הצרפתית והחזיק מעמד כ-12 שנים, החל מסוף 1793 ועד שנת 1805. הלוח נועד להחליף את הלוח הגרגוריאני. הוא חילק את השנה ל-12 חודשים בני 30 יום. החודשים היו מחולקים לשלושה מחזורים, "שבועות", בני עשרה ימים. נוספו גם חמישה או שישה ימים על מנת להתאים את השנה למחזור השנים השמשי. בדרך כלל, השנים נכתבו בספרות רומיות. הן נספרו מ"תקופת המהפכה", החל מ־22 בספטמבר 1792; היום בו הוכרזה הרפובליקה הצרפתית הראשונה.

הלוח החדש נוסד כדי להיאבק בהשפעות הדתיות והמלוכניות, והיה חלק ממספר ניסיונות ליישום השיטה העשרונית בצרפת. נעשה גם ניסיון לחלק את היום בצורה עשרונית; אולם הדבר לא התקבל באוכלוסייה והרעיון נזנח ב־1795. לאורך 13 שנות יישומו, הלוח הרפובליקני היה בשימוש בקרב הממשל הצרפתי ובאזורים אותם צרפת כבשה.

הלוח הרפובליקני היה בשימוש גם בימי הקומונה הפריזאית ב־1871, לתקופה של 18 ימים.

רקע

במאה השמונה עשרה, בעקבות הנאורות, החלו אינטלקטואלים רבים להתעניין בלוחות שנה של תרבויות זרות וקדומות, כגון לוח השנה ההינדואי או לוח השנה המצרי הקדום. רבים מהם איתגרו את הבלעדיות של לוח השנה הגרגוריאני. הם טענו שלוח השנה אינו צריך להתבסס על הדת, שכן זו אינה אלא אשליה שנועדה לכינון סדר חברתי. במקום זאת, הם הציעו לוח שנה שמבוסס אך ורק על האסטרונומיה, על עונות השנה, ועל המעגל החקלאי^[1]. מבשר חשוב של לוח השנה הרפובליקני הוא "אלמנאך האנשים הכנים", שנתחבר בשנת 1788, שנה לפני פרוץ המהפכה, בידי כותב המסות והסופר Sylvain Maréchal(אנ'), אשר הכריז על שנתו כ-"שנה I של עידן התבונה". הוא הציע שבועות של 10 ימים, והחליף את ימי הקדושים בימים שמוקדשים למדענים ופילוסופים מטריאלסיטים; כגון ברוך שפינוזה או אייזק ניוטון. לאחרון הוקדש 25 בדצמבר, הוא חג המולד^[2].

היו לשינוי לוח השנה גם מניעים כלכליים. פיזיוקרטים ואגרונומים שאפו להעלאת הפרדוקוטיביות של האוכלוסייה; בפרט החקלאים. לכן, ימי החג והשבתון הרבים עמדו בעוכריהם^[3]. מניעים אלו הצטרפו, בשנת 1793, לרפורמת לוח שנה כוללת. עם כינון הרפובליקה, הכריזה הוועידה הלאומית על 1792 כ-"שנה I לרפובליקה". הוחלט על כינוס הוועדה להוראת הציבור (אנ') (Comité d'instruction publique), על מנת שתחליט מתי מתחילה השנה הרפובליקנית. אך שארל ז'ילבר רום, אחד מאנשי הוועדה, החליט ללכת מעבר לדרישות הועידה הלאומית, והתווה את הטיוטה ללוח שנה חדש לחלוטין^[4]. עם זאת, לעיתים הלוח מיוחס לפבר ד'אגלטין, שהמציא את שמות החודשים בלוח.

הפצת לוח השנה

השימוש העיקרי בלוח השנה היה שימוש בירוקרטי, בידי גופי ממשל. ב-1793, מרבית הפקידים לא היו טרודים במיוחד מעניין המעבר. אלו היו ימי הטרור נחקקו עוד חוקים רבים, קשים יותר ליישום. לעיתים היה בלבול בפרטי לוח השנה, במיוחד כאשר התקבלו לוחות עם טעויות דפוס. נאסר על פקידי הממשל לעבוד ביום העשירי - הדקאד. הדבר עיצב את שעות הפעילות של מוסדות המדינה - מהועידה הלאומית ועד לטריבונלי המסחר ובתי המשפט המקומיים. שינוי לוח השנה השפיע גם על תזמונם של דוחו"ת המיסוי של המינהל המקומי, ומכאן, על מועדי תשלום המיסים של האזרחים. סוכן חשוב של הנחלת לוח השנה החדש לציבור היה הצבא, אליו גויס חלק ניכר מהאוכלוסייה. משכורות החיילים שולמו בהתאם ללוח החדש, וכל הפקודות ניתנו תוך שימוש בו^[5].

בימי הטרור

בימי הטרור, אכיפת השימוש בלוח הרפובליקני במרחב הכלכלי והציבורי הייתה תלויה בעיקר במידת התלהבותם של הפקידים הפריזאים שנשלחו להפיצו. בדומה לחוקים רבים מאותה תקופה, אכיפת הלוח הרפובליקני התאפיינה בחוסר עקביות ושרירותיות^[6]. אותה תקופה התאפיינה בדגש אנטי-קלריקלי; ולכן ברצון להחליף את יום ראשון בדקאד. בעיר נאנסי אף צוין אחד הדקאדים בשריפה של ספרים דתיים^[7].

בעת החדשה המוקדמת, הדרך העיקרית להפיץ את לוח השנה בקרב הציבור הייתה האלמנכים. אלה היו ספרים שנפוצו החל מראשית עידן הדפוס, והציגו את לוח השנה והחגים, יחד עם תחזיות מטאורולוגיות ואסטרולוגיות, עצות חקלאיות וידיעות על ענייני השעה^[8].

עם חקיקת לוח השנה הרפובליקני, נדרשו כל יצרני האלמנכים בחוק להדפיס את הלוח החדש^[9]. מכאן, נעשה האלמנך כלי עיקרי להפצת הלוח הרפובליקני, לעיתים, לצד מסרים אידאולוגיים נוספים^[10]. בימי הטרור, 73 אחוזים מהאלמנאכים שנדפסו היו אלמנאכים פוליטיים, שבין מטרותיהם העיקריות נמנתה הפצת הלוח החדש^[11]. אלמנאכים אלו הופצו בערוצים רשמיים, דרך אנשי מינהל מקומי שהזמינו אותם, לצד עיתונים, מפריז וממרכזים אזוריים^[11]. היעקובינים; שעיצבו את הלוח החדש, שאפו להגיע לקהל קוראים כפרי, עממי. עם זאת, מבחינה צורנית, היו האלמנאכים הפוליטיים יותר מהוקצעים, ומכאן, גם יותר יקרים^[11]. כמו כן, אותם אלמנאכים היו כתובים בצורה מופשטת, מסובכת ואלגורית^[11]. בגלל סיבות אלו, האלמנאכים הפוליטיים לא היו פופולריים בקרב איכרים. ולכן, לאחר סיום שלטון הטרור וביטול המגבלות על חופש הביטוי, חזרו לקדמת הבמה אלמנאכים מן הסוג הישן; שהדפיסו את הלוח הרפובליקני לצד הלוח הגרגוריאני.

בימי הדירקטורט

ימי הדירקטורט, בין 1799-1795, היו שיא האכיפה של לוח השנה הרפובליקני. זאת, שכן באותה תקופה חוקים שנחקקו יושמו בעקביות, ונוצר מבנה אדמיניסטרטיבי יעיל.

בשנת 1798 ניתן ללוח הרפובליקני מעמד חוקי מוגבר. העבודה בדקאד, היום העשירי, נאסרה על כולם, למעט אלו שקיבלו אישור מיוחד. כמו כן, וכן נאסר קיום שווקים, ירידים וחתונות בימים שאינם הדקאד. אכיפת החוק הייתה בידי אנשי המינהל המקומי. הפקטור המכריע היה רצונם של ראשי המחוז ליישם את לוח השנה^[12]. יוזמתם של האחרונים הייתה צריכה להתקבל בידי פקידים ברמת הקנטון. רק אם היה קונצנזוס בכל רמות המינהל, יכלה להתחיל אכיפה כלשהי של השימוש בלוח החדש. זאת, כאשר לעיתים, אנשי המינהל עצמם לא היו מעוניינים בשינוי הלוח^[13]. הבעיה של גבולות עלתה באופן תמידי. כפרים רבים היו קרובים יותר לגבולות המחוז מאשר לבירתו. ולכן, אם במחוז השכן הלוח החדש לא נאכף, הייתה לתושבים, וגם לפקידים ברמת הקנטון, גושפנקה לוותר על אכיפת השימוש בלוח החדש^[14].

ניסיונות שינוי מרקם חייהם של התושבים היו מוגבלים בהצלחתם. קיימים דיווחים על אנשים שהמשיכו ללבוש בגדים חגיגיים ביום ראשון, תוך לבישת בגדים רגילים בדקאד. בנוסף, יש דיווחים על כך שבעלי מלאכה שקיבלו אישור לעבוד בדקאד, עשו את עבודתם ברעש כמה שיותר גדול^[15]. עם זאת, בראשית ימי נפוליאון, העיתונים היו מלאים באירועים שאליהם ניתן לצאת בדקאד, והיו דיווחים על רחובות מלאים בימים אלו. אין בכך בכדי לומר שהדקאד החליף את יום ראשון. להפך, נראה שעבור חלק מהאוכלוסייה עצם האפשרות של יום מנוחה נוסף נראתה קורצת. וכך, בעבור רבים - בעיקר אלו שיכלו להרשות זאת לעצמם - נעשו הן יום ראשון והן הדקאד לימי מפגש קהילתיים^[16].

חודשים

לוח השנה המהפכני הורכב מ־12 חודשים בעלי 30 יום כל אחד. כל חודש קיבל שם שונה בהתאם לעונה שלו.

סתיו:
- ונדמייר – (Vendémiaire – חודש הבציר) – החל ב־22, 23 או 24 בספטמבר
- בּרויּמֶר (Brumaire – חודש הערפל) – החל ב־22, 23 או 24 באוקטובר
- פרִימֶר (Frimaire – חודש הכפור) – החל ב־21, 22 או 23 בנובמבר
חורף:
- ניבוז (Nivôse – חודש השלג) – החל ב־21, 22 או 23 בדצמבר
- פּלויּביוז (Pluviôse – חודש הגשם) – החל ב־20, 21 או 22 בינואר
- ונטוז (Ventôse – חודש הרוח) – החל ב־19, 20 או 21 בפברואר
אביב:
- ז'רמינאל (Germinal – חודש הזריעה) – החל ב־20 או 21 במרץ
- פלוראל (Floréal – חודש הפריחה) – החל ב־20 או 21 באפריל
- פּרריאל (Prairial – חודש המרעה) – החל ב־20 או 21 במאי
קיץ:
- מסידור (Messidor – חודש הקציר) – החל ב־19 או 20 ביוני
- תרמידור (Thermidor – חודש החום) – החל ב־19 או 20 ביולי
- פרוקטידור (Fructidor – חודש הפירות) – החל ב־18 או 19 באוגוסט

ימות השבוע

כל חודש חולק ל־3 שבועות (שנקראו "עשורים"), וכל שבוע הורכב מ־10 ימים. לימים קראו בפשטות:

יום ראשון (primidi)
יום שני (duodi)
יום שלישי (tridi)
יום רביעי (quartidi)
יום חמישי (quintidi)
יום שישי (sextidi)
יום שביעי (septidi)
יום שמיני (octidi)
יום תשיעי (nonidi)
יום עשירי (décadi)

עיבור השנה

בעקבות זאת שבחודש אחד יש 30 יום, בשנה אחת יש 360 יום בלבד (30 כפול 12), זאת אף על פי שבשנה טרופית יש כ־365.25 יום. לכן, הוחלט לקיים בכל שנה חמישה ימים של חג לאומי:

יום המידה הטובה (fête de la vertu)
יום הכישרון (fête du génie)
יום העבודה (fête du travail)
יום הדעה (fête de l’opinion)
יום ההצטיינות (fête des récompenses)

אחת לארבע שנים נוסף עוד יום:

יום המהפכה (fête de la Révolution)

שעות היום

בין השנים 1793 עד 1795 נעשה ניסיון להעביר את מניין שעות היום לשיטה עשרונית. כל יום חולק ל־10 שעות, כל שעה חולקה ל־100 דקות עשרוניות, וכל דקה ל־100 שניות עשרוניות. לפיכך שעה עשרונית היא בת 144 דקות רגילות (240% משעה רגילה), דקה עשרונית היא בת 86.4 שניות רגילות (144% מדקה רגילה) ושנייה עשרונית שוה ל-0.864 שניות רגילות (כ-85% משנייה רגילה). באותה תקופה יוצרו שעונים שהציגו שעות עשרוניות; וכן שעונים שהציגו את השעות העשרוניות והישנות יחדיו. עם זאת, השימוש בשעונים אלה לא היה נרחב, והרעיון נזנח לאחר שנתיים.

לקריאה נוספת

Sanja Perović, The Calendar in Revolutionary France: Perceptions of Time in Literature, Culture, Politics, Cambridge: Cambridge University Press, 2012
Matthew Shaw, Time and the French Revolution: The Republican Calendar, 1789-Year XIV, Boydell & Brewer, 2011
Noah Shusterman, Religion and the Politics of Time: Holidays in France from Louis XIV through Napoléon, Washington D.C: Catholic University of America Press, 2010
Lise Andriès, Almanacs: Revolutionizing a Traditional Genre, Revolution in Print: The Press in France, 1775-1800 , ed. R. Darnton and D. Roche, Berkeley: University of California Press, 1989

קישורים חיצוניים

לוח השנה הרפובליקני הצרפתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Shaw, 40-42
^ Perović, 42-46
^ Shaw, 42-43
^ Shaw, 57
^ Shaw, 46-50
^ Shusterman, 167
^ Shaw, 91
^ Perovic, 30-39
^ Shaw, 51
^ Andriès, 219
^ ¹ ² ³ ⁴ Andriès, 226
^ Shusterman, 169
^ Shusterman, 174
^ Shusterman, 175-176
^ Shusterman, 188-189
^ Shaw, 103

[1] Shaw, 40-42

[2] Perović, 42-46

[3] Shaw, 42-43

[4] Shaw, 57

[5] Shaw, 46-50

[6] Shusterman, 167

[7] Shaw, 91

[8] Perovic, 30-39

[9] Shaw, 51

[10] Andriès, 219

[:0-11] ¹ ² ³ ⁴ Andriès, 226

[12] Shusterman, 169

[13] Shusterman, 174

[14] Shusterman, 175-176

[15] Shusterman, 188-189

[16] Shaw, 103

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

לוחות שנה
מערכות	ירחי • שמשי • ירחי-שמשי
לוחות בשימוש	עברי • גרגוריאני • מוסלמי • איראני • הינדואי • קופטי • אתיופי • סיני • פרסי • בהאי • צפון קוריאני • שומרוני • קראי • הולוקני
לוחות היסטוריים	בבלי • אטי • ביזנטי • יוליאני • מאיה • מהפכני סובייטי • מהפכני צרפתי • רומי • שוודי • אצטקי • קומראני • ערבי טרום-אסלאמי • מצרי