לוטה כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוטה כהן, כנראה בשנות ה-20

לוֹטֶה כהן (20 באוגוסט 1893, ברלין7 באפריל 1983, תל אביב) הייתה חלוצת האדריכליות בארץ ישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרלוטֶה (לוטה) כהן (Charlotte (Lotte) Cohn) נולדה בקיץ 1893 בשכונת שרלוטנבורג בברלין בירת גרמניה במשפחה יהודית ציונית, אביה, ד"ר ברנהרד כהן (לשעבר רחמיאל), היה רופא ומייסד-שותף של סניף ברלין של ההסתדרות הציונית. אחיה היה הרב הציוני והמחזאי אמיל ברנהרד כהן. כהן הייתה חברה באגודת הסטודנטים היהודים של מוסד שרלוטנבורג, בשנת 1916 הוענקה לה דיפלומה מהפקולטה לאדריכלות בבית הספר הטכני הגבוה של ברלין (כיום האוניברסיטה הטכנית של ברלין) שבשרלוטנבורג. את ניסיונה המקצועי צברה במהלך מלחמת העולם הראשונה בשיקום ערים וכפרים בפרוסיה המזרחית שספגו פגיעות קשות בתחילת המלחמה.

בספטמבר 1921 עלתה לארץ ישראל והחלה בעבודתה האדריכלית בה. כהן הייתה עוזרתו הראשית של האדריכל ומתכנן הערים ריכרד קאופמן, ובעבודתה זו סייעה ביצירת שרטוטים עבור דפוסי התיישבות חדשים בקיבוצים במושבים ובישובים יהודיים של שנות העשרים, ובהם מבני בית הספר החקלאי לבנות במושב נהלל ובית הילדים הראשון שנבנה בארץ בקיבוץ חפציבה. סגנון הבנייה שלה היה פונקציונלי וצנוע מסיבות אידאולוגיות.

את חותמה הטביעה, יחד עם המהנדס יוסף מרר, בשכונות שהוקמו עבור מעמד הביניים של אנשי העלייה החמישית, ובשיכונים של ראשית המדינה, שתִכננה בשיתוף עם האדריכל יהודה לביא.

במהלך שנות השלושים פתחה משרד משלה ברחוב ביאליק בתל אביב, יחד עם שותפה יוסף מרר, ויחד נשכרו בשנת 1934 על ידי המחלקה החקלאית של התאחדות עולי גרמניה לתכנן בתים עבור יֶקים (יהודים בני התרבות הגרמנית) שהגיעו לפרדס חנה, ברחוב שלימים נקרא רחוב "הבוטנים".

כהן הייתה האדריכלית של בניין המשרדים "שמעון בנין" ברחוב אלנבי 56, שנבנה בסגנון הבאוהאוס. היא תכננה בתי דירות, כדוגמת שפינוזה 20, ושיכוני רסקו, וכן את הרובע שבין רחובות דה האס ויהודה המכבי, בסמוך לנהר הירקון בתל אביב, והרובע שבין הרחובות גונן ועמישב בגבעתיים, ושיכון רסקו ברמת חן.

הבולט שבבנייניה היה מבנה פנסיון "קֶטֶה דן" (Pension Kaete Dan) שברחוב הירקון 97, על חוף תל אביב.[1]

כהן תכננה בתי מגורים רבים גם בכפר שמריהו, בשבי ציון, ברמות השבים, בחיפה ובירושלים, בהם בית גרשם שלום ברחביה. כמו כן, תכננה את הריהוט לספריה הלאומית בבית וולפסון שבקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים.

כהן נפטרה בשנת 1983, בשנה ה-90 לחייה. נקברה בבית העלמין הדרום בחולון.[2]

אינֶס זוֹנדֶר (Ines Sonder), היסטוריונית של האמנות והאדריכלות במרכז משה מנדלסון ללימודים יהודיים-אירופיים שבאוניברסיטת פוטסדאם, החוקרת את תולדות האדריכלות הישראלית ויוצאי גרמניה בארץ ישראל, פרסמה מספר מאמרים על אודות לוטה כהן, ובשנת 2009 פרסמה ביוגרפיה של כהן (בגרמנית). באותה שנה אצרה את התערוכה "לוטה כהן – חלוצת האדריכלות בישראל", שנערכה במרכז הבאוהאוס בתל אביב ובמרכז היהודי בבית הכנסת החדש בברלין.[3]

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Die Zwanziger Jahre in Erez Israel. ein Bilderbuch ohnen Bilder, Tel Aviv: [s.n.],‎ 1965. ("Geschrieben für die Freunde, die sie zusammen mit mir durchlebt haben".)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אינס זונדר, 'שרלוטה כהן: חלוצת האדריכליות בארץ ישראל', זמנים 96 (סתיו 2006), 22–27.
  • לוטה כהן – חלוצת האדריכלות בישראל / Lotte Cohn – Pioneer Woman Architect in Israel: Catalogue of buildings and projects, תל אביב: מרכז באוהאוס, 2009. (התוכן: לוטה כהן: חייה ועבודתה; שותפים לעבודה; ציונים ביוגרפיים; מבנים ופרויקטים נבחרים; קטלוג מבנים ופרויקטים) (עברית ואנגלית)
  • Ines Sonder, 'Lotte Cohn: die erste Architektin im Lande Israel,' Jüdischer Almanach (2005), 155-164. (בגרמנית)
  • Ines Sonder, Lotte Cohn. Baumeisterin des Landes Israel. Eine Biographie, Frankfurt am Main: Jüdischer Verlag, 2009. (גם: Frankfurt am Main: Jüdischer Verlag im Suhrkamp, 2010) (בגרמנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוטה כהן בוויקישיתוף

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המלון, שמרפסותיו היו מסמלי העיר בשנות השלושים והארבעים, היה מוסד ייקי מובהק ומפורסם (הוא נהרס לפני זמן רב, ונחשב עד היום כאבן היסוד של רשת מלונות דן). וראו תצלום פנסיון קטה דן, באתר וואלה!.
  2. ^ שרלוטה כהן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  3. ^ תערוכה : 'לוטה כהן – חלוצת האדריכלות בישראל'; הזמנה לתערוכה בברלין, באתר מרכז משה מנדלסון ללימודים יהודיים-אירופיים, אוניברסיטת פוטסדאם.