לולה רידג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לולה רידג'
Lola Ridge
לידה 12 בדצמבר 1873
דבלין, אירלנד
פטירה 19 במאי 1941 (בגיל 67)
ברוקלין, ניו יורק
מדינה ארצות הברית, Ireland עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית ספר לאמנות ע"ש ג'וליאן אשטון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית
סוגה שירה מודרנית
נושאי כתיבה אנרכיזם, פוליטיקה מעמדית
יצירות בולטות הגטו
תקופת הפעילות 1907–1937 (כ־30 שנה)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לולה רידג' (נולדה אמילי רוז רידג', 12 בדצמבר 1873 – 19 במאי 1941) הייתה משוררת אנרכיסטית אירית-אמריקאית, ועורכת בעלת השפעה של כתבי עת אוונגרדיים, פמיניסטיים ומרקסיסטיים. היא ידועה בשל הפואמות הארוכות שלה, שפורסמו במגזינים רבים ולוקטו לחמישה ספרי שירה.[1] יחד עם עוד משוררים פוליטיים של תחילת התקופה המודרניסטית, רידג' זכתה לעניין מחודש בתחילת המאה ה-21, וגורפת שבחים עבור יצירת שירה הישר מתוך הקשיים של החיים האורבניים.[2] לקט חדש משירתה פורסם בשנת 2007 וביוגרפיה שלה יצאה ב-2016.[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נולדה רוז אמילי רידג' בשנת 1873 בדבלין, אירלנד, לג'וזף הנרי ואמה (ריילי) רידג', והייתה הילדה היחידה שלהם ששרדה. כאשר רוז הייתה בת 13, היגרה עם אמה, שהתאלמנה, לניו זילנד, ושם רידג' התחילה את הפעילות הפוליטית שלה. בשנת 1895, עדיין בניו זילנד, רידג' נישאה למנהל של מכרה זהב. כשהם התגרשו, היא עברה לסידני, והחלה ללמוד בטריניטי קולג ' וגם למדה ציור באקדמי ז'וליין עם רוסי אשטון.[4]

רידג' היגרה לארצות הברית ב-1907, אחרי מות אמה, והתיישבה בסן פרנסיסקו. שם היא החלה להזדהות כלולה רידג', משוררת וציירת. היא פרסמה את שירה הראשון בארצות הברית בשנת 1908 במגזין Overland Monthly.

מאוחר יותר היא עברה לניו יורק, לגריניץ' וילג'. אחרי תקופה שעבדה בקופירייטינג, היא פרשה כדי להתמקד בשירה. היא לקחה עבודות ארעיות בתור דוגמנית וכפועלת במפעל, וכך נהייתה מעורבת בפוליטיקה ובמאבקים של מעמד הפועלים.[4] פיטר קורטרמיין תיאר אותה בספרו מילון הביוגרפיות הספרותיות  בתור "הדבר הכי קרוב לאבטיפוס באותה תקופה למשוררת הפרולטריון ומלחמת המעמדות, הנושאת את הקול של המחאה החברתית או אידיאליזם מהפכני."[4]

ספר השירים הראשון של לולה רידג' פורסם בשנת 1918. ב-22 באוקטובר 1919, היא התחתנה עם דוד לוסון, עמית לפעילות הרדיקלית שלה.[4]

קריירה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כמה שנים בניו יורק, רידג' עוררה תשומת לב ניכרת לשיר שלה, בגטו, שפורסם לראשונה ב-1918 בניו ריפבליק. הוא נכלל בספרה הראשון, הגטו ושירים אחרים, שפורסם באותה שנה. השיר מתאר את קהילת המהגרים היהודים של רחוב הסטר והלואר איסט סייד של ניו יורק. הוא בוחן את ההשפעות של קפיטליזם, מגדר, וקונפליקט בין-דורי באופנים שהושוו ליצירות של צ'ארלס רזניקוף, אך היא גם בטאה את הייחודיות של מספר רב של מהגרים, כדי להראות שהם היו מגוונים בדיוק כמו אמריקאים אחרים וחולקים עמם הרבה תכונות אנושיות.[1] הספר זכה להצלחה ביקורתית.

הכרה זו הובילה להזדמנויות חדשות; רידג' התחילה לערוך מגזיני אוונגרד חדשים כגון Others, ב-1919, ו-Broom, שנוסד בשנת 1921 על ידי הרולד לוב, ובזמן שהוא עסק בהוצאה לאור מרומא, היא ניהלה את המגזין האמריקאי בין 1922–1923. היא אפילו התגוררה בדירת מרתף צמודה למשרדי המגזין בביתה של פרודתו של לוב, מרג'ורי קונטנט.[4]

רידג' פרסמה 61 שירים מ-1908 עד 1937, בכתבי עת מובילים כמו Poetry, ניו רפבליק, ו- The Saturday Review of Literature.[1] היא הייתה עורכת-תורמת למגזין המרקסיסטי,  The New Masses.[4]

עד 1935, היא כתבה ופרסמה עוד ארבעה ספרי שירה, ושירים יחידים נוספים עד 1937. העבודות שלה נכללו גם באנתולוגיות. הספר השלישי שלה, "דגל אדום" (1927) איגד הרבה משירתה הפוליטית.[1]

בשנת 1929, רידג' התקבלה כמשוררת אורחת במושבת המשוררים ביאדו. באותה שנה היא פרסמה את Firehead, שיר ארוך שסיפר מחדש מזווית רדיקלית את סיפור צליבתו של ישו. שיר זה וגם ספרה האחרון, שפורסם ב-1935, היו יותר פילוסופיים ביחס לעבודתה המוקדמת יותר.[1]

היא זכתה במלגת גוגנהיים בשנת 1935. היא זכתה גם בפרס על שם שלי מידי אגודת המשוררים האמריקאית לשנים 1934 ו-1935.

היא נפטרה בשנת 1941 משחפת.[4]

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רידג' מעולם לא הצטרפה למפלגה פוליטית, אך הייתה פעילה למען מטרות רדיקליות. היא מחתה נגד ההוצאות להורג של סאקו וונצטי ב-1927, והייתה בין אלה שנעצרו באותו יום. ב-1930, היא תמכה בהגנה של טום מוני ווורן בילינג, שהופללו בעוון הפצצת מצעד בסן פרנסיסקו.

ציטוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

My doll Janie has no waist
and her body is like a tub with feet on it.
Sometimes I beat her
but I always kiss her afterwards.
When I have kissed all the paint off her body
I shall tie a ribbon about it
so she shan't look shabby.
But it must be blue –
it mustn't be pink –
pink shows the dirt on her face
that won't wash off.
I beat Janie
and beat her...
but still she smiled...
so I scratched her between the eyes with a pin.
Now she doesn't love me any more...
she scowls... and scowls...
though I've begged her to forgive me
and poured sugar in the hole at the back of her head.

-- from Sun-Up and Other Poems

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Ghetto, and Other Poems, Huebsch, 1918.
  • Sun-Up, and Other Poems, Huebsch, 1920
  • Red Flag, Viking, 1927.
  • Firehead, Payson & Clarke, 1929.
  • Dance of Fire, Smith & Haas, 1935.
  • Daniel Tobin, ed. (2007). Light in Hand: Selected Early Poems. Quale Press. ISBN 978-0-9792999-1-9.

הערכה מחודשת במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התחדשות העניין האקדמי בשיריה מאז סוף המאה ה-20, יצא לאור אוסף מבחר שירים מתוך שלושת ספריה הראשונים בשם Light in Hand:Selected Early Poems (2007), עם מבוא מאת דניאל טובין ובעריכתו. הוא מציין כי רידג' הייתה "חלק מהמפגש בין פוליטיקה, תרבות, והתפתחות קולותיהן של נשים בין תחילת תקופת המודרניזם ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה."[5]

רוברט פינסקי, לשעבר משורר הקונגרס של ארצות הברית, כתב כי הקוראים בני ימינו צריכים "להעריך את העוצמה ואת הרעננות של מפעלה: הפיכת עיר גשמית לשירה."[2] הוא משווה אותה אל המשורר הבריטי בן המאה ה-18 ויליאם בלייק, ביכולת שלה לבטא את נקודת המבט של ילדים, ולעורר "את התמימות ואת החוויה באופן שמטשטש את הגבול המעורפל ביניהם".[2] פינסקי גם ציין שרידג'  הקדימה את המשורר האמריקאי הארט קריין, הידוע בשל הפואמה הארוכה שלו, הגשר, על גשר ברוקלין, בכך שהשתמשה ב"שפה גבוהה ומשתלהבת של העבר, המאפיינת במיוחד את תקופת אליזבת הראשונה, כדי לתאר את המציאות הדוחה והנשגבה של עיר אמריקאית של המאה ה-20."[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Donna Allego, "Biography: Lola Ridge", Modern American Poetry, University of Illinois at Urbana-Champaign, accessed 29 March 2014
  2. ^ 1 2 3 4 Robert Pinsky, "Street Poet/ How the often-overlooked Lola Ridge became one of America's first great urban Modernists", Slate, 22 March 2011
  3. ^ Teresa Svoboda, s Anything That Burns You: Lola Ridge, Radical Poet, Schaffner Press, 2016[1]
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Lola Ridge", Poetry Foundation
  5. ^ Daniel Tobin, "Introduction," to Lola Ridge, Light in Hand: Selected Early Poems, Quale Press, 2007.