לוסי שפירו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוסי שפירו
Lucy Shapiro
אין תמונה חופשית
לידה 16 ביולי 1940 (בת 79)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ברוקלין קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס קרן גרדנר הבינלאומי (2009)
  • המדליה הלאומית למדעים (2011)
  • פרס לואיסה גרוס הורוויץ (2012)
  • פרס FASEB להצטיינות במדע (1994)
  • פרס פרל מייסטר גרינגרד (2014)
  • הרצאת קית' ר' פורטר (2007)
  • פרס סלמן א' וקסמן למיקרוביולוגיה (2005)
  • פרס הכרה בקריירה בכירה, נשים בביולוגיה תאית (2013)
  • עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לוסי שפירואנגלית: Lucy Shapiro, נולדה ב-16 ביולי 1940) היא ביולוגית אמריקאית, פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד. ייסדה תחום חדש בביולוגיה התפתחותית תוך שימוש במיקרואורגניזמים לשם חקר שאלות יסודיות בביולוגיה התפתחותית[1]. ב-2013 זכתה במדליה הלאומית למדעים על מחקרה בנושא התחלקות תאים חיידקיים לשני צאצאים שונים, הגורם שמוביל למגוון ביולוגי[2][3].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוסי שפירו נולדה בעיר ניו יורק וגדלה ברובע ברוקלין. היא למדה בבית הספר התיכון ללימודי אומנויות ומוזיקה של ניו יורק (New York City's High School of Music and Arts) וסיימה עם התמחות באמנות. היא המשיכה להתמחות באומנות וביולוגיה וקיבלה תואר ראשון באומנות ממכללת ברוקלין ב-1963. לאחר שפרופסור תיאודור שֶדלובסקי שכנע אותה לקחת קורס בכימיה אורגנית, היא התעניינה בהיבט הוויזואלי וברצינות האינטלקטואלית בתחום כימיה אורגנית ושינתה את מסלול לימודיה. ב-1966 קיבלה תואר דוקטור בביולוגיה מולקולרית מהמכללה לרפואה על שם אלברט איינשטיין, שם עבדה עם ג'יי. תומאס אוגוסט וג'רארד הורוויץ על RNA פולימראז תלוי RNA[4].

נשואה להארלי מקאדמס, איתו עבדה וחקרה.

עבודתה המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולוגיה התפתחותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיה, שפירו תהתה אם הניסויים שהיא מבצעת יכולים לשקף את המציאות, כיוון שבתוך התא עצמו כל חלק משפיע על השני בצורה בלתי ניתנת לחיזוי ובדיקות נפרדות אינן מספקות מידע על התפקוד בפועל. בנוסף, היא הסבירה, במחקרים על חלקי התא במהלך לימודיה נבדקו חלקי התא בתמציות, לא במבנים בהם הם מופיעים בתא היכולים להשפיע על התפקוד במציאות. כשהקימה את מעבדתה ד"ר שפירו חקרה את תפקוד חלקי התא באינטגרציה ובמבנם הטבעי על מנת לבדוק את התהליך הכולל והתלת ממדי[3].

ראשית ניסתה שפירו לחקור את חלוקת האברונים בתהליך התחלקות תא חיידקי המתפצל לשני צאצאים נבדלים. היא השתמשה במחקרה בחיידק "קולובקטר קרסנטוס" המתפצל לשני צאצאים: האחד משתמש באיבר דמוי זנב המשמש לתמרון בנוזל והשני משתקע במקומו ויוצר משטח עליו יוכל להמשיך בתהליך החלוקה, לעומת התא השוחה שלא ממשיך בהתרבות עד שהגיע לאזור חדש.

מחקרה נמשך עד שנות התשעים המאוחרות, ובעזרת טכנולוגיות חקר גנום הוכיחה כי במהלך התחלקות "קולובקטר קרסנטוס" גנים רבים המשתתפים בתהליך נכבים ונדלקים ברגעים מדויקים במעגל חייו של התא[3].

ביוטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002 הקימה חברת ביוטכנולוגיה בשם Anacor Pharmaceuticals העוסקת בפיתוח תרופות אנטיביוטיות ואנטי פטרייתיות. את החברה הקימה עם סטפן בנקוביץ' והארלי מקאדמס, בן זוגה[5][2].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 – פרס סלמן א' וקסמן למיקרוביולוגיה[6]
  •  2009 – מדליית ג'ון סקוט, עם הארלי סקוט[2]
  •  2009 – פרס הקרן הבינלאומית של קנדה על שם גרדנר עם ריצ'רד לוסיק[7]
  •  2011 – המדליה הלאומית למדע[2]
  •  2012 – פרס לואיזה גרוס הורביץ למדע[8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]