לוסנה
| |||
 | |||
| כנסייה בעיר | |||
| מדינה |
 ספרד | ||
|---|---|---|---|
| קהילה אוטונומית |
 אנדלוסיה | ||
| פרובינציה |
 קורדובה | ||
| קומארקה | סובטיקה | ||
| ראש העיר | חואן פרז גררו | ||
| בירת העיר |
אלי הושענא  | ||
| שטח | 351 קמ"ר | ||
| גובה | 485 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 43,408 (2025) | ||
| ‑ צפיפות | 121.78 נפש לקמ"ר (2013) | ||
| קואורדינטות | 37°24′0″N 4°29′0″W / 37.40000°N 4.48333°W | ||
| www.aytolucena.es | |||
  | |||
לוסנה (בספרדית: Lucena; בספרות התורנית מכונה אליסנה) היא עיר בדרום ספרד, במחוז קורדובה, באנדלוסיה, 60 ק"מ דרומית מזרחית לקורדובה. אוכלוסיית לוסנה מונה כ-42,000 תושבים והיא העיר השנייה בגודלה במחוז אחרי בירת המחוז, קורדובה.
לוסנה הייתה מרכז יהודי חשוב בין המאות ה-9 ל-12, ונודעה כעיר שבה רוב האוכלוסייה הייתה יהודית.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות טענות לקשר לאתרים קדומים יותר, לוסנה אינה נזכרת במקורות ההיסטוריים עד תקופת השלטון המוסלמי באל-אנדלוס.[2] האזכור הראשון שלה מופיע בשו"ת משנת 853, שבה מתוארת לוסנה (אליסנה), אז חלק מן האמירות של קורדובה, כעיר של יהודים רבים וכמקום שאין בו גויים.[3] העיר השתייכה אז למחוז של קברה. חכמי יהדות לוסנה קיימו קשרי מכתבים עם הגאונים של ישיבת סורא בבבל.[1] כבר במאה ה-10 הייתה הקהילה היהודית בלוסנה בעלת חשיבות שהתחרתה בזו של קורדובה.[4]
בתחילת המאה ה-11 חיו בלוסנה מספר חכמים יהודים בולטים. עם עליית שלטון המוראביטון והמואחידון הידלדלה הקהילה היהודית, בעקבות בריחה לצפון הנוצרי של חצי האי האיברי (כגון טולדו), המרות כפויות לאסלאם וגירושים לצפון אפריקה.[5] הישיבה התלמודית הועברה לטולדו,[1] וב-1148 נכבשה לוסנה בידי המואחידון.[6] לאחר מכן חדלה לוסנה לשמש מרכז יהודי משמעותי.[7]
הפילוסוף המוסלמי אבן רושד הוגלה בשנת 1195 לעיר לתקופת זמן קצרה בשל פרשנותו לכתבי אריסטו שסתרו לדעת שלטון אל-מוואחידון את כתבי הקודש.
ב־1240 נכבשה לוסנה בידי ממלכת קסטיליה והועברה לשליטת הכנסייה של קורדובה.[8] בהמשך הפכה לעיר ספר מול ממלכת גרנדה המוסלמית, ולאחר כיבוש גרנדה ב-1492 איבדה את אופייה הצבאי. בראשית המאה ה-16 גדלה אוכלוסייתה באופן משמעותי, בין היתר עקב התיישבות משפחות אנוסים,[9] שהשתלבו במעמד האצולה המקומי ובכלכלה העירונית, לרבות תעשיית הטקסטיל וסחר שונים. בשנת 1618 הוענק ללוסנה מעמד רשמי של עיר.[10]
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוסנה הייתה עיר יהודית שצמחה מתוך אחת המושבות שבנו הגולים היהודים שהוגלו מאזור ירושלים ובית לחם על ידי טיטוס קיסר רומא, בתקופת בית המקדש השני.
העיר נקראה במקור אליאוסנה (Eliossana או Eli Ossana) וייתכן ששמה הוא שיבוש של המילים "אלי הושע-נא" בעברית.
רוב רובם של תושבי העיר היו יהודים עוד מהמאה התשיעית, והם כינוה "פנינת ספרד", או עיר החכמה והשירה. בתוך חומות העיר חיו רק תושבים יהודים, והם התפרנסו מזיתים, כרמים, וממסחר. באמצע המאה התשיעית התגורר באליסנה רב אלעזר בר שמואל אלוף, החכם התלמודי הראשון הידוע בספרד.
בדור הראשון של הראשונים רבי יצחק אבן גיאת, פוסק פייטן ומפרש המקרא, שימש כראש ישיבת אליסנה. עם תלמידיו הנודעים נמנים בנו רבי יהודה אבן גיאת, רבי משה אבן עזרא, רבי יוסף אבן צדיק, ורבי יוסף אבן סהל.
הרי"ף, בעקבות רדיפה בעיר הקודמת שבה התגורר, ברח לקורדובה ומשם עבר לאליסנה, בה שימש כראש הישיבה אחר פטירת רבי יצחק אבן גיאת, ובה שהה עד יום מותו. עם תלמידיו נמנים רבי יהודה הלוי ורבי יוסף אבן מיגאש, ששימש ראש הישיבה אחריו.
בגירוש ספרד התפזרו תושבי העיירה למדינות צפון אפריקה ומדינות אירופה, וחלקם חזרו לארץ ישראל.
הסופר מואיז בן הראש מתאר את תהפוכות הפרק היהודי בקורות העיר, ברומן ההיסטורי פרי עטו "לוסנה".[11]
שרידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הקברות היהודי של העיר לוסנה, הממוקם מדרום לעיר במרחק של כ-700 מטר מחומותיה מימי הביניים,[12] נתגלה בשנת 2006 בעת עבודות לצורך סלילת כביש. הוא זוהה כבית הקברות היהודי על ידי צורת הקבורה היהודית, ומתוך 346[12] קברים נמצאו כ-170 גופות שהוצאו מקבורתם.
הקברים מאורגנים בריכוזים ללא חפיפה ביניהם, דבר המעיד על סימון ברור של מקום הקבורה. הממצאים מתארכים את השימוש בבית הקברות לסוף המאה ה-10 ולמאה ה-11, אף כי נמצאו בו אבנים ממוחזרות קדומות יותר מן המאה ה-8 והמאה ה-9. כל הקבורות הן יחידניות, ונמצאו ארבע שיטות קבורה עיקריות, הכוללות בורות פשוטים או בורות עם תוספות כמו ספסלים או חללים צדדיים לתמיכה בכיסוי.[12] לא נמצאו כמעט חפצי קבורה, למעט פריטים הקשורים למבנה הקבר עצמו, ולעיתים אבנים שהונחו כסימן מעל ראש או רגלי הנפטר. העדויות הארכאולוגיות מצביעות על כך שהמתים הונחו על גבם, לרוב כשראשם פונה מערבה. לא נמצאו סימנים לשימוש בתכריכים. מצב השתמרות העצמות היה ירוד, אך זוהו גברים, נשים וילדים בגילים שונים, ללא הבחנה ברורה במיקום הקברים לפי גיל או מין.[12]
בבית קברות זה נקברו ככל הנראה גם חכמי לוסנה ובניהם הרי"ף.
לא שרדה אף מצבה מבית הקברות (למעט שתי מצבות) בעקבות ההיתר של ממשלת ספרד להשתמש במצבות בתי קברות יהודים לצורכי בנייה[13].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לוסנה- לוסנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לוסנה (ספרד), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 Gerber, Jane S. (2021), Lieberman, Phillip I. (ed.), "The Jews of Muslim Spain", The Cambridge History of Judaism: Volume 5: Jews in the Medieval Islamic World, The Cambridge History of Judaism, Cambridge: Cambridge University Press, vol. 5, pp. 166, 179–180, doi:10.1017/9781139048873.009, ISBN 978-0-521-51717-1
- ↑ Maíllo Salgado, Felipe (1993). "The City of Lucena in Arab Sources" (PDF). Mediterranean Historical Review. 8 (2): 149. doi:10.1080/09518969308569654.
- ↑ Maíllo Salgado 1993, p. 149–151.
- ↑ Lacave, José Luis (1985). "Judíos y juderías". Judíos en la España medieval (PDF). Información y Revistas. p. 6. ISBN 84-7679-016-3.
- ↑ Hinojosa Montalvo, José (2000). "Los judíos en la España medieval: de la tolerancia a la expulsión" (PDF). In Martínez San Pedro, Mª Desamparados (ed.). Los marginados en el mundo medieval y moderno : Almería, 5 a 7 de noviembre de 1998. Almería: Instituto de Estudios Almerienses. p. 34. ISBN 84-8108-206-6.
- ↑ Torres Balbás, Leopoldo (1954), "Mozarabías y juderías de las ciudades hispanomusulmanas" (PDF), Al-Andalus, 19: 190, ISSN 0304-4335
- ↑ Peláez del Rosal, Jesús, ed. (1985). De Abrahán a Maimónides, Volumen 3. Los judíos en Córdoba. Córdoba: Ediciones El Almendro. p. 132. ISBN 978-84-86077-38-9.
- ↑ Chamocho Cantudo, Miguel Ángel (2017). Los fueros de los reinos de Andalucía: de Fernando III a los Reyes Católicos. Madrid: Agencia Estatal Boletín Oficial del Estado. p. 30. ISBN 978-84-340-2414-4.
- ↑ Soria Mesa, Enrique (2019). "Judaizantes o marqueses. Los judeoconversos de Lucena (Córdoba) entrelos siglos XV y XVII. Una primera aproximación a su estudio". In Soria Mesa, Enrique; Díaz Rodríguez, Antonio J. (eds.). Los judeoconversos en el mundo ibérico. Córdoba: UCO Press. p. 129. ISBN 978-84-9927-450-8.
- ↑ Atienza López, Ángela (2008). Tiempos de conventos: una historia social de las fundaciones en la España moderna. Madrid: Marcial Pons Historia. p. 168. ISBN 978-84-96467-73-6.
- ↑ משה בן הראש, לוסנה, אסטרולוג, 2002
- 1 2 3 4 Philippe Blanchard, Jérôme Livet, Valentina Di Stefano, [https://hal.science/hal-04570440v1 Archaeological Interventions in Medieval Jewish Cemeteries in Western Europe], Fasciculi Archaeologiae Historicae, Studies of Jewish Archaeology of Medieval and Post-medieval Europe 36, 2023, עמ' 19–20
- ↑ הרי"ף בין ספרד לאשכנז, עמנואל אלאלוף, ירושלים ה'תשע"ו. עמ' 550.
