לוצ'יה די למרמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוצ'יה די למרמור
Lucia di Lammermoor
Gaetano Donizetti 2.jpg
דוניצטי דיוקן מ 1842
מלחין גאטנו דוניצטי
ליברטיסט סלבטורה קמאראנו
מבוסס על "הכלה מלמרמור" מאת וולטר סקוט
סוגה בל קנטו
מספר מערכות 3
זמן התרחשות העלילה סוף המאה ה-17
שפה אטלקית
שנה 1835
מקום התרחשות העלילה סקוטלנד

לוצ'יה די למרמור (Lucia di Lammemoor) היא אופרה טרגית בשלוש מערכות מאת המלחין האטלקי גאטנו דוניצטי (Gaetano Donizetti), נחשבת לאופרה הטובה ביותר שלו, ומהווה דוגמה מצוינת לסגנון הבל קנטו. לוצ'יה היא אחת האופרות האהובות ברפרטואר הבינלאומי. על פי הנתונים שמפרסם האתר Operabase האופרה בוצעה בעונת 2017–2018 לפחות 223 פעמים (מה שממקם אותה במקום ה 21 ולעומת האופרה הפופולרית ביותר, לה טראוויאטה מאת ורדי שבוצעה 861 פעם באותה העונה). הליברית נכתבה על ידי הליברתן סלבטורה קמאראנו (Salvadore Cammarano) על פי הרומן The Bride of Lammermoor(אנ') מאת סיר וולטר סקוט.

הבכורה הייתה בתיאטרון סן קרלו בנאפולי ב-26 בספטמבר 1835 בהצלחה רבה.

גבעות למרמור

סיפור האופרה מתרחש בתחילת המאה ה-18 בסקוטלנד. אנריקו אשטון, לורד למרמור, תמך בטוען לכתר המלכות שהפסיד ולכן זקוק לידיד המקורב למלך שניצח. על כן הוא מתכנן להשיא את אחותו לוצ'יה ללורד ארטורו המקורב לרשות. לוצ'יה, האבלה על מות אִמה, מאוהבת באדגרדו, הצאצא האחרון למשפחת ראוונסווד (Ravenswood) השכנה, המשיב לה אהבה.הם מתראים בסתר כי בין שתי המשפחות קיימת שנאה רבת שנים. אדגרדו צריך לנסוע בדחיפות לצרפת אחרי שלוצ'יה והוא נשבעים לאהבת נצח. אנריקו מצליח ליירט ולעצור את מכתביו ללוצ'יה ואת מכתביה אליו. הוא מראה ללוצ'יה מכתב מזויף שבו אדגרדו מודיע (כאילו) שאינו אוהב אותה ויש לו אהובה בצרפת. לוצ'יה המיואשת מסכימה להנשא לארטורו. אדגרדו מגיע אחרי שהחתונה מתקיימת, פורץ לבית אנריקו, מחולל מהומה ומגורש. לוצ'יה ההמומה יוצאת מדעתה וכאשר ארטורו מתייחס אליה באלימות רוצחת אותו בסכין ולאחר כך מתה.

אנריקו מזמין את אדגרדו להלחם עמו, אבל כשנודע לאדגרדו כי לוצ'יה מתה הוא מתאבד על קברות אבותיו.

לאופרה זו יש גם גרסה צרפתית, על ידי המלחין, אבל ליברית של ליבריתנים צרפתים. על כך בהמשך.

האופרה מלאה וגדושה בקטעי מוזיקה יפים, ראו פרוט בהמשך.[1][2]

נסיבות כתיבת האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1835 חזרו דוניצטי ואשתו לנאפולי מפריז, לשם נסעו לרגל בכורת האופרה מרינו פליירו (Marini Faluero). בזמן היותו בפריז קיבל את אות לגיון הכבוד הצרפתי. דוניצטי חזר לתפקידו כמנהל האמנותי של בית האופרה המלכותי. משימתו הבאה הייתה לחבר אופרה עבור תיאטרון סן קרלו (San Carlo). הוא החליט לכתוב אופרה שתסתמך על הרומן של וולטר סקוט "הכלה מלמרמור". כתיבת הליברית נמסרה לליברתן המיומן סלבטורה קמאראנו (הליברתן כתב עוד שבע ליבריתות עבור דוניצטי וכן עבור ורדי). האופרה נכתבה במהירות והייתה מוכנה לחזרות אבל בגלל בעיות כספיות וניהוליות בבית האופרה, החזרות החלו רק באמצע אוגוסט. הבכורה התקיימה ב 26.9.1835 והייתה הצלחה גדולה ומיידית. המלחין אמר למו"ל שלו, ריקורדי (Giovanni Ricord): "האופרה התקבלה יפה מאד, אם להאמין לתשואות ולמחמאות שקיבלתי. הקהל הקשיב לכל קטע בשקט ובאדיקות ובסיומו פרץ בתשואות וקריאות 'ויוה' ".[3]

כלי התזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוניצטי תזמר את האופרה להרכב הבא:

מיתרים: נבל, כינור ראשון, כינור שני, ויולה, צ'לו, קונטרבס.

כלי נשיפה מעץ: פיקולו, שני חלילים, שני אבובים, שתי קלרניתות, שני בסונים.

כלי נשיפה ממתכת: ארבע קרנות יער, שתי חצוצרות, שלושה טרומבונים.

כלי הקשה: תופי דוד (טימפאני), משולש, תוף באס, מצלתיים, פעמוניה, הרמוניקה זכוכית (במופעים הראשונים, אך אחר כך תפקידיה נמסרו לחלילים על פי בקשת המפיקים).[4]

סיפור האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנריקו אשטון (Enrico Ashton) לורד למרמור - בריטון
  • לוצ'יה (Lucia) אחותו - סופרן
  • אדגרדו (Edgardo) מרייוונסווד (Ravenswood) - טנור
  • אליסה (Alisa), בת לוויתה וחברתה של לוצ'יה - מצו סופרן (הערה: דמות זו לא קיימת בגרסה הצרפתית של האופרה)
  • ארטורו באקלו (Arturo Bucklaw), לורד - טנור
  • ריימונדו (Raimndo), כומר אחוזת למרמור ואיש סודה של לוצ'יה - באס
  • נורמנו (Normano) מפקד חיל המשמר של למרמור - טנור (הערה: גם דמות זו לא קיימת בגרסה הצרפתית של האופרה)[5]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מתרחש בסקוטלנד בסוף המאה ה-17. הרקע לסיפור הוא שנאה עזה במשך כמה דורות בין שתי משפחות אצולה - משפחת אשטון ומשפחת רייוונסווד. הצאצא האחרון לבית רייונסווד הוא אדגרדו אשר אחוזתו נחמסה מאביו על ידי אנריקו, לורד למרמור. אנריקו היה מעורב בפוליטיקה הלאומית של סקוטלנד ותמך בטוען לכתר שהפסיד למלך הנוכחי. גם מצבו הכלכלי בכי רע. על כן הוא שואף להשיא את אחותו לוצ'יה ללורד ארטורו באקלו המקורב למלך, עשיר ובעל השפעה. לוצ'יה עצמה אבלה על מות אִמה זה מקרוב והיא מאוהבת באדגרדו אחרי שהצילה ממוות מקרני פר זועם.[5]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה ערב בשטחי אחוזת למרמור.

חיל המשמר מחפש פולש בלתי ידוע. כשמגיע אנריקו למקום אומר לו נורמנו כי לפי דעתו הפולש המסתורי הוא אדגרדו אשר נפגש בחשאי עם לוצ'יה. אנריקו הזועם נשבע למנוע מהקשר בין השניים להתקיים.

לוצ'יה (מימין) ואליסה, תלבושות להצגת הבכורה 1835

תמונה שנייה ערב בגן הטירה

לוצ'יה ואליסה נכנסות ומתיישבות ליד המזרקה בהמתנה לאדגרדו. לוצ'יה מספרת לאליסה סיפר ישן על צעירה שנרצחה כאן לפני שנים רבות על ידי אחד מבני משפחת רייוונסווד (משפחתו של אדגרדו) וכי רוחה של הנרצחת עדיין משוטטת בגן וכי היא חושבת שראתה אותה פעם. היא מספרת על אהבתה העזה לאדגרדו ואליסה מזהירה אותה מהסכנות הכרוכות בהתאהבות באויב משפחתה. אדגרדו מגיע ומספר שעליו לנסוע לצרפת באופן דחוף. לפני שיסע בכוונתו להתפייס עם אחיה, אנריקו אשטון, ולבקש ממנו את יד אחותו. לוצ'יה אומרת לו כי זו תקוות שוא כי אנריקו לעולם לא ישלים עמו. אדגרדו שר על טינתו הגדולה לאיש שהרג את אביו וחמס את אחוזתו. שני האוהבים נשבעים לאהבת נצח, מחליפים טבעות ומכריזים כי בעיני האל הם נשואים.[5][6]


מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה חדרו של אנריקו בטירה

עברו כמה חודשים. אנריקו מצליח לתפוש את מכתבי אדגרדו ללוצ'יה וממנה אליו. כדי לשכנע את לוצ'יה לוותר על אדגרדו ולהסכים לנישואים עם לורד ארטורו, נורמנו מזייף מכתב מאדגרדו שהוא מתחתן עם אישה אחרת בצרפת. אנריקו קורא ללוצ'יה ומראה לה את המכתב. זה המכתב היחידי שהיא מקבלת מאדגרדו (כי כל האחרים מיורטים על ידי אחיה). לוצ'יה ההמומה מתמוטטת אך מסרבת להצעת אנריקו להינשא לארטורו. על אף שהוא מתחנן ומבקש כי כל נכסי המשפחה ועתידה מונחים על כף המאזנים. כדי לשכנע אנריקו קורא לכומר ריימונדו אשר מגלה ללוצ'יה כי הצליח להעביר לפחות מכתב אחד ממנה לאדגרדו אהובה. לוצ'יה נשברת ומסכימה.

אנריקו, תלבושת להצגת הבכורה ב 1835

תמונה שנייה אולם קבלת הפנים בטירת אשטון

אורחים מגיעים לטקס החתונה. ארטורו שואל היכן כלתו ואנריקו משיב כי היא עדיין אבלה על מות אִמה. לוצ'יה מגיעה מלווה על ידי ריימונדו ואליסה. ברגע שהיא חותמת על חוזה הנישואין מתפרץ אדגרדו לאולם. הוא חזר לסקוטלנד כשנודע לו על הנישואין ולא מאמין למראה עיניו. כאן מבוצעת השישיה המפורסמת (פירוט בהמשך). אנריקו הזועם על התפרצות אויבו בנפש ואחר כך הרהורי חרטה, אדגרדו הזועם על בגידת אהובתו, ארטורו המוכה בהלם, לוצ'יה שלא יודעת את נפשה, ריימונדו ואליסה המבכים את מר גורלה. אדגרדו מחזיר ללוצ'יה את הטבעת שקיבל ממנה כשנשבעו אמונים וניא נותנת לו בחזרה את הטבעת שקיבלה ממנו ואשר הוא רומס בזעם. הנוכחים מגרשים את אדגרדו מהמקום.[6][5]

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה המגדל ההרוס של רייוונסווד

בחוץ משתוללת סופת ברקים, אדגרדו יושב בחדרו ומתייסר על אהובתו "הבוגדת". אנריקו, שהחליט לחסל את החשבון עם אויבו, נכנס ומזמין את אדגרדו להלחם עמו בדו-קרב. הם קובעים לפנות בוקר במתחם של קברי בית ריוונסווד, אבותיו של אדגרדו. כל אחד מהם נשבע להרוג את השני. (הערה: לא תמיד מציגים את התמונה הזו).[1]

תמונה שניה אולם קבלת הפנים בטירת אשטון

נשף החתונה בעיצומו, האורחים שרים ורוקדים. לוצ'יה וארטורו אינם כי עלו לחדרה של לוצ'יה לממש את הנישואין. נכנס הכומר ריימונדו ומודיע כי לוצ'יה יצאה מדעתה ורצחה את בעלה הטרי בסכין לאחר שהתייחס אליה באלימות. לוצ'יה, לבושה בכתונת ליילה לבנה ומוכתמת בדם, יורדת במדרגות, היא נזכרת באהבתה את אדגרדו והוזה כי היא נישאת לאהובה אדגרדו. סצנה זו נקראת "אריית השיגעון" והיא אולי שיא האופרה (ראו להלן). בתום האריה היא מתמוטטת חסרת הכרה.

אדגרדו, תלבושת להצגת הבכורה ב 1835

תמונה שלישית לפנות בוקר, על קברות בית רייוונסווד

אדגרדו מחכה לאנריקו ומברך על ההזדמנות למות, כי ללא לוצ'יה אין טעם לחייו. קריאות צער ואבל נשמעות מטירת אשטון. מהן ניתן להבין כי דעת לוצ'יה נטרפה וקיצה קרב. במקום אנריקו עוברת לידו לווית לוצ'יה והפעמון מצלצל צלצולי אבל. אדגרדו נופל על חרבו ומת.[6][5]

קטעי מוזיקה מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה מלאה וגדושה באריות, דואטים וקטעי מקהלה יפים. ראוי לציין במיוחד שלושה:

  • המבוא לתמונה השנייה של המערכה הראשונה שהוא בעצם קונצ'רטו קצר לנבל.
  • השישייה בסוף המערכה השנייה (קישור ליו טיוב בקישורים חיצוניים),
  • אריית השיגעון של לוצ'יה בתמונה השנייה של המערכה השלישית (קישור ליו טיוב בקישורים חיצוניים).

הגרסה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ספורות אחרי הבכורה (1835) כבר בוצעה האופרה בארצות רבות. כנהוג אז הביצועים היו בשפת המדינה מגרמנית ועד יוונית. דוניצטי גמר אומר "לכבוש" את פריז, אשר נחשבה למרכז העולם בכל הנוגע לאופרה. היות ורוסיני כבר פרש מכתיבת אופרות ובליני מת, הבמה הייתה פנויה למלחין האטלקי הבא מהסוגה של הבל-קנטו. באותו הזמן נפתח בית אופרה חדש בפריז, תיאטרון הרנסאנס (Théâtre de la Renaissan) אשר הזמין מדוניצטי גרסה צרפתית. לא תרגום אלא גרסה חדשה לליברית שנכתבה על ידי שני ליברתנים צרפתים, אלפונס רואיר (Alphonse Royer) וגוסטב ואאז (Gustave Vaëz). הגרסה הצרפתית נקראה Lucie de Lammermoor והיא שונה מהגרסה האיטלקית המקורית הן בתוכן והן במוזיקה. למשל הדמויות של נורמנו ואליסה הושמטו וזו של הכומר ריימונדו צומצמה. דמויות אחרות נוספו. השינויים הללו העלו את עוצמת הטרגדיה של לוצ'יה אשר נותרה ללא חברה קרובה ועם פחות תמיכה נפשית מריימונדו. כתוצאה הושמטה למשל האריה על האשה שנרצחה (Regnava nel silenzio) ובמקומה העתיק דוניצטי אריה דומה מאופרה אחרת שלו, רוזמונדה מאנגליה (Rosmonda d'Inghilterra). הבכורה התקיימה ב 6.8.1839 בתיאטרון הרנסאנס.

הגרסה הצרפתית מבוצעת רק לעיתים רחוקות. המטרופוליטן אופרה (Metropolitan Opera) בניו יורק העלה את הגרסה הצרפתית ב 2003 עם הסופרן הצרפתייה נאטאלי דסיי (Natalie Dessay). קיימת הקלטה מסחרית של ההפקה. דסיי השתתפה גם בהפקה שהועלתה בפסטיבל מרטינה פרנקה (Martina Franca) באטליה ב 1997.[7][8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השישייה, הועלה ליו טיוב על ידי בעלת הזכויות שהיא האופרה מטרופוליטן בניו יורק https://www.youtube.com/watch?v=TR1zzv9zIO8

אריית השיגעון בשירתה של דיים ג'ואן סאתרלנד (Dame Joan Sutherland), הועלה ליו טיוב על ידי בעלת הזכויות, אופרה אוסטרליה בסידני https://www.youtube.com/watch?v=U3_8wz_xNI0

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוצ'יה די למרמור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 The Earl of Harewood, Kobbés Complete Opera Book, Putnam and Company, מהדורה תשיעית, 1976, עמ' 454 עד 461
  2. ^ אתר Operabase המרכז נתונים על ביצועי אופרות בכל העולם
  3. ^ Charles Osborne, The Bel Canto Operas, Methuen, 1944, עמ' 240
  4. ^ מאמר לימודי של האופרה של ויקטוריה באוסטרליה, https://www.victorianopera.com.au, ‏23.1.2019
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 שלמה הד, אופרה, דביר, 1991, עמ' 85
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 עלילת האופרה לוצ'יה די למרמור, האופרה הישראלית, ‏2.1.2019
  7. ^ John Rockwell, , MUSIC; In How Many Languages Can Lucia Go Mad?, https://www.nytimes.com, ‏27.4.2003
  8. ^ Ángel Vázquez Millares, The French version of the opera Lucia, http://www.cmbfradio.cu, ‏28.12.2012