לוקאס (סרט)
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | דייוויד זלצר |
|---|---|
| הופק בידי | דייוויד ניקסיי, קריסטי זאה |
| תסריט | דייוויד זלצר |
| עריכה | פריסילה נד-פרנדלי |
| שחקנים ראשיים | קורי היים, צ'ארלי שין, קרי גרין, קורטני תורן-סמית |
| מוזיקה | דייב גרוסין |
| צילום | ריינלדו וילאלובוס |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה | אולפני המאה ה-20 |
| חברה מפיצה | אולפני המאה ה-20 |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה  |
| הקרנת בכורה | 28 במרץ 1986 |
| משך הקרנה | 100 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט נעורים, קומדיה רומנטית, סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט התבגרות, דרמה קומית, American football film |
| מקום התרחשות |
אילינוי |
| תקציב | 6$ מיליון[1] |
| הכנסות | 8.2$ מיליון |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 lucas |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
לוקאס (באנגלית: Lucas) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת קומדיה רומנטית משנת 1986. את הסרט כתב וביים דייוויד זלצר, ומככבים בו קורי היים, קרי גרין, צ'ארלי שין וקורטני תורן-סמית.
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוקאס בליי (קורי הייים) הוא נער בן 14 חכם ורגיש, המואץ לימודית ולכן לומד בבית ספר תיכון מבוגר. הוא נמוך קומה, מרכיב משקפיים עבים, והוא לעיתים קרובות קורבן לבריונות. את הקיץ הוא מבלה במחקר אנטומולוגי (חקר חרקים). במהלך הקיץ, לוקאס מתיידד עם מגי (קרי גרין), נערה בת 16 שעברה לאחרונה לעיר. לוקאס מתאהב בה במהירות וברצינות, אך מגי רואה בו רק ידיד קרוב ומוזר.
כאשר שנת הלימודים מתחילה, הקשר של לוקאס עם מגי משתנה. מגי, המבוגרת ממנו בשנתיים, מתעניינת יותר בהתאקלמות החברתית בתיכון ומצטרפת לקבוצת המעודדות. דרך פעילותה החדשה, היא מתוודעת לקאפי רואו (צא'רלי שין), קפטן קבוצת הפוטבול. קאפי הוא דמות פופולרית ואהודה, אך הוא יוצא דופן בנוף החברתי בכך שהוא נוהג בחיבה ובהגנה כלפי לוקאס הקטן, מכיוון שלוקאס עזר לו בעבר בזמן שהיה חולה.
מגי וקאפי מתקרבים, ולוקאס מוצא את עצמו מחוץ למעגל החברתי והרומנטי. הוא מתקשה לקבל שמגי אינה מחזירה לו אהבה, ולמרות שהוא מתיידד עם ריינה (וינונה ריידר), נערה המאוהבת בו בסתר, הוא אינו שם לב אליה.
הדחייה והתסכול גורמים ללוקאס להחליט על צעד נואש: הוא מנסה להוכיח את ערכו בעיני מגי והחברה הבית-ספרית על ידי הצטרפות לקבוצת הפוטבול. הניסיון שלו להשתלב בקבוצה נתקל בלעג מצד חברי הקבוצה האחרים (מלבד קאפי), והוא סובל מהשפלות ובדידות.
שיא המתח הרגשי והספורטיבי מגיע במשחק הפוטבול האחרון של העונה. לוקאס, שבקושי מסוגל להחזיק בציוד מגן, נכנס למגרש. מעשהו הנועז וההקרבה העצמית שלו (תוך סיכון בריאותו הפיזית והשפלה נוספת), הופכים לרגע של אמת. לוקאס מתמוטט על המגרש, אך כשהוא מובל משם, הקהל בתיכון משתתף בצער ומריע לו, מתוך הכרה באומץ הלב ובכנות שהפגין.
לוקאס מגיע להכרה כואבת אך בוגרת לגבי מקומו במערכת היחסים עם מגי, ומקבל את העובדה שאהבה נכזבת היא חלק מהחיים. הסרט מסתיים בנימה של תקווה וקבלה עצמית, כשלוקאס, שאינו זוכה ב"נערה" וגם אינו הופך לגיבור ספורט, מוצא שלווה עם מי שהוא, ומקבל כבוד אמיתי מחבריו.
שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קורי היים בתפקיד לוקאס בלייה
- קרי גרין בתפקיד מגי
- צ'ארלי שין בתפקיד קאפי ריו
- קורטני תורן-סמית בתפקיד אליס
- וינונה ריידר בתפקיד רינה
- טום הודג'ס בתפקיד ברונו
- גיא בויד כמאמן
- ג'רמי פיבן כספייק
- גארט מ. בראון כמר קייזר
קבלה וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט זכה לשבחי המבקרים הן עם צאתו והן בצפייה רטרוספקטיבית. קווין תומאס מה־Los Angeles Times תיאר את הסרט כחביב, עדין ואמין, והדגיש את הרגישות, הסבלנות וההבחנה שבהן דייוויד סלצר מציג את גיל ההתבגרות ואת הדמויות הצעירות. הוא שיבח במיוחד את משחקו של קורי היים בתפקיד לוקאס, נער חכם, תמים ואמיץ, וכן את הליהוק הכולל של צ’רלי שין וקֶרי גרין. תומאס ציין כי הדמויות מצולמות ומבוימות באופן מציאותי, מלאות הומור, פגיעות ואומץ, מבלי להיגרר לקלישאות של סקס, סמים או דרמות מוגזמות, ובכך מציגות את בני הנוער כאנשים שלמים ולא כאובייקטים קולנועיים.[2]
ביקורתו של פול אטנאסיו מה-Washington Post ציינה את הסרט כסרט נעורים מתון, מתוק ואישי, שהצליח להיות חביב ומסקרן, אף על פי שהרעיון הבסיסי של סרט “וודי אלן לילדים” לא מוצה לחלוטין. אטנאסיו שיבח את הבימוי והצילום, ואת הגישה האישית והרגישה של סלצר כלפי הדמויות, אך הצביע גם על משחקו המוגזם של היים בחלק מהסצנות ועל מוזיקת הרקע של דייב גרוזין, שלדבריו הייתה מופרזת וסוחטת רגש יתר על המידה.[3]
מבקרים עכשוויים מציינים את הסרט כפנינה נדירה בין סרטי הנעורים של שנות ה־80, בין השאר משום שהסרט נמנע מייצוגים סטריאוטיפיים של נערים כ"רודפי בנות" או בנות כאובייקטים מיניים. הדמויות מתוארות כרגילות, שמתקשרות, לומדות ומצליחות להתמודד עם רגשות ראשונים ואכזבות בדרך טבעית ואותנטית, תוך שמירה על יושרה וכבוד הדדי, בלי סצנות “מייקאובר” או הצלחה ספורטיבית קסומה. המבקרים מציינים גם את ההבחנה הדקה בסיטואציות חברתיות מורכבות, כמו אהבה ראשונה לא הדדית, והדרך בה הסרט מציג את ההתבגרות כשלב טבעי של חוויה רגשית.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Aubrey Solomon, Twentieth Century Fox: A Corporate and Financial History, Scarecrow Press, 1989 p. 260
- ↑ MOVIE REVIEW : 'LUCAS': THE JOY, PAIN OF GROWING UP, Los Angeles Times, 1986-03-28 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ "'Lucas': Love In Bloom". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). 1986-03-29. ISSN 0190-8286.
- ↑ Remembering the touching & tender “Lucas”, The Spool (באנגלית)