לוקהיד CL-1201
| מאפיינים כלליים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| יצרן |
לוקהיד קורפוריישן  | ||||
| משתמש ראשי |
צי ארצות הברית | ||||
| |||||
  | |||||
לוקהיד CL-1201 הייתה תוכנית ראשונית של לוקהיד בסוף שנות השישים למטוס נשיאה והובלה עצום ממדים עם הנעה גרעינית, שיתפקד כנושא מטוסים.
סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרויקט התכנון CL-1201 למטוס המונע בגרעין בגודל עצום, עם מוטת כנפיים של 341 מטרים. לו היה נבנה, היה לו את טווח הגדול יותר גם מכל מטוס מודרני של ימינו.[1]
הכנף תוכננה בצורת סהר, בדומה למפציץ הבריטי V-Bomber של האדלי פייג' ויקטור, אך בניגוד לעיצוב הבריטי הוא היה חסר זנב.
ההנעה תוכננה להשתמש בחום שייווצר על ידי כור גרעיני ויועבר לארבעה מנועי סילון שם הוא יחמם את האוויר העובר כדי לספק דחף. כלי השיט יוכל להישאר באוויר לפרקי זמן ארוכים. בגובה נמוך המטוסים היו שורפים דלק תעופה קונבנציונלי. על מנת להמריא, היו נדרשים 182 מנועי הרמה אנכיים נוספים.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפרטי העיצוב של CL-1201-1 היו:[1]
- מוטת כנף: 341 מטר
- משקל ברוטו: 5375 טון
- משך טיסה: 41 ימים
- תפוקת הכור הגרעיני: 1830 מגה-ואט
- צוות: 845 איש
- קיבולת מטוסי קרב (גרסה AAC): 22
- מנועי הרמה: 182
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נושאת המטוסים המעופת של לוקהיד CL-1201 לפי זנבות לאורך הזמן בארכיון האינטרנט
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Rose, Bill; Secret Projects: Flying Wings and Tailless Aircraft. Hinckley, UK: Midland Publishing, 2010. ISBN 978-1-85780-320-4.