לוקומוטיב מוסקבה (כדורגל)
 | ||||
| מידע כללי | ||||
|---|---|---|---|---|
| שם מלא | מועדון הכדורגל לוקומוטיב מוסקבה | |||
| כינוי | פארובוז (קטר הפועל על קיטור) | |||
| תאריך ייסוד | 23 ביולי 1922 כ"קאזאנקה" | |||
| אצטדיון |
RZD ארנה, מוסקבה, רוסיה (תכולה: 27,320 מושבים) | |||
| בעלים |
 חברת הרכבות הרוסית | |||
| מנכ"ל |
ולדימיר לאונצ'נקו | |||
| מאמן |
מיכאל גלקטיונוב | |||
| ליגה | הפרמייר ליג הרוסי | |||
| http://www.fclm.ru | ||||
| תלבושת | ||||
| ||||
| מחלקות הספורט של לוקומוטיב מוסקבה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
|
|
|
|
|
|
|
| כדורגל | קבוצת מילואים | כדורגל נשים | כדורגל חופים | כדורסל | הוקי קרח | רוגבי |
לוקומוטיב מוסקבה (ברוסית: Футбольный клуб "Локомотив" Москва; רשמית: מועדון הכדורגל המקצועני המרכזי של עובדי הרכבת במוסקבה) היא קבוצת כדורגל מקצוענית מהעיר מוסקבה, רוסיה, המתמודדת בליגת העל הרוסית בכדורגל. הקבוצה נוסדה ב-23 ביולי 1922 והיא אחת מקבוצות הכדורגל הוותיקות ברוסיה.
הקבוצה זכתה שלוש פעמים באליפות הליגה הרוסית (2002, 2004, 2017/2018), פעמיים בגביע ברית המועצות (1936, 1957), תשע פעמים בגביע רוסיה (1995/1996, 1996/1997, 1999/2000, 2000/2001, 2006/2007, 2014/2015, 2016/2017, 2018/2019, 2020/2021) ופעמיים זכתה בסופרקאפ הרוסי (2003, 2005). בזירה האירופית הקבוצה העפילה פעמיים לחצי גמר גביע המחזיקות, בעונות 1997/1998 ו־1998/1999 — הישג שיא של הקבוצה בכל המפעלים האירופיים.
מגרש הבית של הקבוצה הוא אצטדיון RZD בצ'רקיזובו שבמוסקבה. הספונסר הראשי של הקבוצה היא חברת הרכבות הרוסית, המממנת עבורה גם את קבוצת הבת שלה "קאזאנקה".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקופה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה שקדמה ללוקומוטיב מוסקבה הייתה קבוצת "קאזאנקה" של חברת הרכבות מוסקבה-קאזאן, שהוקמה בקיץ 1922, הקבוצה שינתה שמה לקבוצת מהפכת אוקטובר בשנים 1922–1930 ונקראה שוב "קאזאנקה" בשנים 1931–1935.
ב-22 במאי 1936 נוסדה ליגת העל הסובייטית שנפתחה במשחק בין לוקומוטיב מוסקבה לדינמו לנינגרד. המשחק הסתיים בהפסד 3:1 ולוקומוטיב סיימה במקום החמישי בליגה ובאותה עונה זכתה בתואר הראשון שלה, לאחר שזכתה בגביע הסובייטי לאחר שגברה על דינמו טביליסי.
בסוף שנות ה-30 שיחק בשורות הקבוצה ולנטין גרנאטקין שהיה גם למנהל ספורטיבי בקבוצה והיה סגן נשיא פיפ"א.
במחצית השנייה של שנות ה-50 הרכב הקבוצה היה אחד הטובים בתולדותיה. ב-1953 מונה בוריס ארקדייב למאמן הקבוצה ותחתיו שיחקו שחקנים כמו ולדימיר מסלאצ'נקו, וולנטין בובוקין ששיחקו בנבחרת הסובייטית והובילו אותה לזכייה ביורו 1960. בשנת 1957 לוקומוטיב זכתה בגביע השני שלה לאחר שגברה על ספרטק מוסקבה בגמר שצפו בו 103,000 צופים. בליגה הסובייטית הקבוצה סיימה במקום הרביעי. בשנת 1958 סיימה במקום החמישי ובוריס ארקדייב עזב כדי לאמן את צס"ק מ"ו. במקומו מונה יבגני יליסייב שהביא את הקבוצה למקום השני ולסגנית האלופה בעונת 1959, בהישג השיא בתולדותיה בתקופה הסובייטית. בעונת 1960 לא הצליחה לשחזר את ההישג או להתעלות עליו וסיימה במקום החמישי. מצב דומה התרחש גם עונה לאחר מכן ולבסוף הקבוצה נכנסה למשבר שגרם להדחתה מהליגה הבכירה בעונת 1963.
במהלך שנות ה-70 וה-80 הקבוצה שיחקה בליגת המשנה הסובייטית ובשורותיה שיחקו יורי סיומין, ואלרי גזאייב, גיבי נודיה, ואלרי פטראקוב, ויטאלי שבצ'נקו ואחרים ששנים לאחר מכן גם אימנו בשורות הקבוצה.
בשנת 1986 מונה יורי סיומין לאמן את הקבוצה שהביא את הקבוצה לליגה הבכירה לאחר 7 שנים בליגת המשנה. הקבוצה חזרה לליגת העל הסובייטית בעונת 1988 וב-1990 העפילה לגמר הגביע הסובייטי אך הפסידה לדינמו קייב בתוצאה 6:1.
עידן יורי סיומין[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר התפרקות ברית המועצות, לוקומוטיב מוסקבה הופרטה ועידן חדש החל בתולדות הקבוצה. הקבוצה הפכה לאחת החזקות בליגה הרוסית והצליחה להעפיל להתמודדות גם במסגרות האירופאיות. בשנים 1992–2006 כיהן ואלרי פילאטוב כנשיא הקבוצה בעוד יורי סיומין מכהן כמאמן הקבוצה עד לעזיבתו בשנת 2005, כדי לאמן את הנבחרת הרוסית. לצדו אימן גם ולדימיר אשטרקוב.
בעונת הבכורה של ליגת העל הרוסית, לוקומוטיב סיימה במקום הרביעי והתמודדה בגביע המחזיקות. משחקה הראשון באירופה נערך ב-15 בספטמבר 1993 מול יובנטוס שהביסה אותה בתוצאה 0:3 ו-1:0 (4:0 בסיכום הכללי). בעונת 1994 הקבוצה סיימה במקום השלישי בליגה כשקשר הקבוצה אולג גארין הבקיע 20 שערים במהלך העונה.
בעונת 1995 סיימה הקבוצה במקום השני כסגנית האלופה והתמודדה שוב במסגרות האירופיות. הקבוצה התמודדה בשלב 1/32 של גביע אופ"א מול באיירן מינכן שאותה ניצחה במפתיע 1:0 במשחק הראשון במינכן, אך במשחק הגומלין האיירן נקמה וניצחה 5:0 במוסקבה.
עונות 1996 ו-1997 לא היו מוצלחות במיוחד והקבוצה סיימה ששית וחמישית, בהתאמה. באותן שנים שיחק בשורותיה הקפטן דמיטרי לוסקוב. בעונת 1998 לוקומוטיב סיימה כסגנית האלופה כשבינה לבין האלופה מפרידה נקודה אחת בלבד.
בשנים 1999–2001 לוקומוטיב סיימה כסגנית האלופה במשך 3 עונות רצופות כשרק ספרטק מוסקבה מעפילה עליה. במסגרת הטורנירים האירופיים לוקומוטיב העפילה לחצי גמר גביע מחזיקות הגביע בשנים 1998 ו-1999 כשבשתי הפעמים לאציו רומא הדיחה אותה ומנעה ממנה העפלה לגמר.
אליפות ראשונה בתולדות הקבוצה הושגה בעונת 2002 כשלוקומוטיב מוסקבה מסיימת את העונה עם אותה כמות נקודה כמו לצסק"א מוסקבה. התקיים משחק על האליפות שבסיומו לוקומוטיב גברה על צסק"א בתוצאה 1:0 והוכתרה לאלופת המדינה.
עונת 2004, לוקומוטיב זכתה שוב באליפות המדינה כשבשורותיה שחקנים כדמיטרי סיצ'ב, פרנציסקו לימה ואחרים. בשנים 2001–2004 לוקומוטיב השתתפה בסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות והעפילה לשלב הבתים פעמיים. בעונת 2001/2002 הקבוצה שיחקה 3 פעמים מול קבוצת טירול האוסטרית וניצחה בכל המשחקים מולה, כשבשלב הבתים שיחקה מול ריאל מדריד, רומא ואנדרלכט. הקבוצה לא הבריקה בטורניר ולוקומוטיב הצליחה לנצח רק מול אנדרלכט בתוצאה 1:5 אך סיימה אחרונה בבית. בעונת 2002/2003 העפילה שוב לשלב הבתים בליגת האלופות ושיחקה מול מילאן, בורוסיה דורטמונד וריאל מדריד שוב. הקבוצה סיימה אחרונה בשלב הבתים ולא הצליחה להעפיל לשלבי הכרעה.
בעונת 2003/2004 הקבוצה הגיע להישג השיא שלה באירופה לאחר שהעפילה לשמינית גמר ליגת האלופות.
חילופי המאמנים והירידה ביכולות הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר כ-19 שנים כמאמן הקבוצה, יורי סיומין התפטר מתפקידו ובמקומו מונה ולדימיר אשטרקוב שהביא את הקבוצה למקום השלישי בליגה והעפלה לפלייאוף גביע אופ"א.
מדצמבר 2005 ועד אוקטובר 2006 אימן את הקבוצה הסרבי סלבוליוב מוסלין בתקופתו הקבוצה לא הפסידה במשך 18 משחקים רצופים אך לאחר שהודחה מגביע אופ"א התפתח משבר בקבוצה והסרבי פוטר ובסוף עונת 2006 אימן את הקבוצה אולג דולמאטוב. הקבוצה סיימה במקום השלישי וב-26 בדצמבר 2006 מונה מאמן העבר יורי סיומין לנשיא הקבוצה עם אנאטולי בישובץ כמאמן.
בעונת 2007 הקבוצה זכתה בגביע הרוסי אך הקבוצה לא הצליחה לזכות באליפות ויורי סיומין והמאמן בישובץ פוטרו. למאמן הקבוצה מונה רינאט ביליאלטדינוב. ב-6 בדצמבר 2007 מונה ראשיד רחימוב למאמן הקבוצה לתקופה של 3 שנים. ניקולאי נאומוב היה לנשיא הקבוצה.
בעונת 2008 הקבוצה לא הצליחה להגיע להישגים ובעונת 2009 לאחר שלא הגיעה שוב לשום הישגים רחימוב פוטר באפריל 2009. במקומו מונה שחקן העבר ולדימיר ממינוב אך לבסוף הוחלט למנות מחדש את מאמן העבר יורי סיומין למאמן הקבוצה. הקבוצה שיחקה במשך 10 משחקים ללא הפסד וסיימה את העונה במקום הרביעי המאפשר לה השתתפות בליגה האירופית. באותה עונה לוקומוטיב הייתה הקבוצה היחידה שלה הפסידה במשחקי הבית שלה.
בעונת 2010 הקבוצה הודחה הן מהליגה האירופית והן מהגביע הרוסי לאחר תבוסות גדולות כשבליגה עצמה הקבוצה סיימה במקום החמישי. באותה עונה הוחלף נשיא הקבוצה ובמקום ניקולאי נאומוב מונתה אולגה סמורודסקאיה שהסתכסכה עם המאמן והביאה לפיטוריו. במקומו של סיומין מונה יורי קרסנוז'אן. אך הוא לא שרד בתפקידו זמן רב וביוני 2011 פוטר לאחר שמועות שהוא מכר משחק מול אנז'י מחצ'קלה. במקום קרסנוז'אן מונה לממלא מקום ולדימיר ממינוב עד למינויו של ז'וזה קואוסיירו הפורטוגזי למאמן הקבוצה ביולי 2011. תחת ניצוחו לוקומוטיב העפילה לשלב 16 האחרונות בעונת 2011/2012 בליגה האירופית אך סיימה במקום השביעי בטבלת האליפות והוחלט שלא לחדש עמו את החוזה. במקומו מונה הקרואטי סלאבן ביליץ' שבעונת 2013 הביא את הקבוצה להעפלה לשמינית גמר הגביע הרוסי אך הקבוצה סיימה תשיעית בליגה.
לקראת עונת 2013/2014 מונה לאוניד קוצ'וק הבלארוסי למאמן הקבוצה. ראשי הקבוצה תלו בו תקוות רבות בשל הצלחתו עם קבוצת קרסנודאר עונה קודם (שלא הפסידה אף משחק בליגה). לבסוף לוקומוטיב סיימה במקום השלישי בליגה אך בשל סכסוך עם שחקני הקבוצה הוא פוטר ובמקומו מונה מיודראג בוז'וביץ'. בעונת 2015 תקציב הקבוצה קוצץ ב-20% ולאחר סדרת הפסדים בוז'וביץ' עצמו הגיש את התפטרותו ובמקומו מונה איגור צ'רבצ'נקו. תחת צ'רבצ'נקו לוקומוטיב זכתה בגביע הרוסי שהיה לתואר הראשון של לוקומוטיב מזה 8 שנים אך הפסידה את המאבק על הסופרקאפ הרוסי לזניט סנקט פטרבורג. לקראת עונת 2015/2016 ראשי הקבוצה קיוו לזכות באליפות אך לבסוף לא הצליחו להעפיל למקום המאפשר לה התמודדות בטורנירים האירופיים.
חזרתו של יורי סיומין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעונת 2016/2017 אולגה סמורודסקאיה פוטרה מתפקידה כנשיאת הקבוצה ובמקומה מונה איליה גרקוס ולאחר פתיחה צולעת במחזורי הפתיחה של הליגה, צ'רבצ'נקו פוטר ולמאמן הקבוצה מונה אולג פאשינין. זמן קצר לאחר פאשינין הוחלף על ידי יורי סיומין. בסיום העונה זכתה בגביע הרוסי בכדורגל לאחר שגברה בתוצאה 0–2 על אורל, בשל כך קיבלה את הזכות להתמודד בעונת 2017/2018 משלב הבתים של הליגה האירופית.
בעונת 2017/2018 הקבוצה זכתה באליפות השלישית שלה, מחזור אחד לסיום, לאחר ניצחון על זניט סנקט פטרבורג בתוצאה 1:0, 14 שנה לאחר תואר האליפות הקודם.[1][2][3][4][5][6] בעונת 2018/2019 סיימה כסגנית האלופה וזכתה בגביע השמיני שלה, במה שהפך אותה לשיאנית הזכיות בגביע הרוסי.[7] ביולי 2019 זכתה בסופר קאפ הרוסי אחרי ניצחון 2–3 על זניט סנקט פטרבורג.[8]
במאי 2020, במהלך התפרצות נגיף הקורונה ברוסיה, נודע שהנהלת הקבוצה אינה שוקלת לחדש את חוזהו של יורי סיומין (שיפוג ב-31 במאי) ובמקומו מונה מרקו ניקוליץ' הסרבי למאמן הקבוצה.[9]
לאחר עזיבת סיומין והדעיכה ביכולות הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות המגפה, שהובילה לקיצוצים בהוצאות הכספיות של החברות הממשלתיות, חברת הרכבות הרוסית המנהלת את הקבוצה הודיעה על קיצוצים אפשריים בתקציב המועדון שישפיעו גם על מכירת שחקנים ששכרם גבוה מאוד.[10] לדברי בכירים במועדון את הקבוצה יעזבו הכדורגלנים ג'פרסון פרפאן, בריאן אידובו, סולמון קווירקווליה ואנטון קוצ'נקוב. בנוסף בהנהלת המועדון שוקלים שלא לחדש את החוזה עם ז'ואאו מריו וכי ייתכן שהשחקנים בנדיקט הובדס ופיודור סמולוב יימכרו ולדברי יו"ר הקבוצה, אנאטולי משצ'ריאקוב, לפחות שמונה שחקנים יעזבו.[10] תחת מרקו ניקוליץ' לוקומוטיב סיימה את 2019/2020 במקום השני והגיעה לרצף של 8 משחקים ללא הפסד. בשנת 2021 העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל 2020/2021 והשיגה 10 ניצחונות רצופים במשחקים רשמיים מאז ינואר 2021. בנוסף, הצליחה לזכות בגביע אחרי ניצחון על קריליה סובייטוב סמרה בגמר הגביע הרוסי בכדורגל 2020/2021. ברם בשל רצף הכשלונות, הוא פוטר ובמקומו מונה מרקוס גיסדול הגרמני, אך גם תחתיו הקבוצה לא השיגה ניצחונות משכנעים והודחה מהמפעלים האירופיים אחרי שסיימה אחרונה בבית, בשלב הבתים של הליגה האירופית. בפברואר 2022, גיסדול עזב בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, בהמשך גם נודע כי חברת הרכבות הרוסית, בעלי הקבוצה, ספגה סנקציות כלכליות והחלה לשקול מהלך למכירת הקבוצה, בתמיכת ממשלת רוסיה.[11] המשבר נמשך גם בפתח עונת 2022/2023 כשהקבוצה ספגה 5 הפסדים רצופים ביניהם 4:0 מול סוצ׳י, 4:2 לאורל ו־2:0 לפאקל וורונז'.
הישגים לפי עונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליפות ברית המועצות בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
אליפות רוסיה בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
- ^ 1 2 3 זכתה גם בסופר קאפ הרוסי
לוקומוטיב במפעלים האירופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – לוקומוטיב מוסקבה במפעלים האירופיים
אצטדיון ומתקן אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה אירחה לראשונה את משחקיה באצטדיון צ'רקיזובו שנחנך בשנת 1935 והכיל 15,000 מושבים.[13] בשנת 2000 החלה בניית אצטדיון חדש שנחנך כעבור שנתיים ומכיל 27,320 מושבים. משחק הבכורה נערך ב-5 ביולי 2002 כשלוקומוטיב אירחה את אוראלאן אליסטה. האצטדיון נחשב לאחד הטובים במדינה והוא משמש לעיתים גם את נבחרת רוסיה בכדורגל. עד אוגוסט 2017 נקרא בשם אצטדיון לוקומוטיב. לאחר מכן שמו שונה ל-"RZD ארנה". בעונת 2013/2014 ספרטק מוסקבה שכרה את האצטדיון עבור משחקי הבית שלה.
מתקן האימונים של לוקומוטיב שוכן בעיירה באקובקה שבמחוז מוסקבה. המתקן משמש את הקבוצה מאז אמצע שנות השבעים של המאה העשרים. עד אז הקבוצה התאמנה בבסיס האימונים קוסין, שמדרום-מזרח למוסקבה. המתחם בבאקובקה שופץ בשנת 2000 ובפברואר 2021 נערך שיפוץ נוסף, שאילץ את הקבוצה להתאמן בלוז'ניקי מפברואר עד מרץ 2021. בספטמבר 2021 לוקומוטיב החכירה את לוז'ניקי למשך 49 שנים.
בעלים, ספונסר ומלבישות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהקמתה ועד 1992 לוקומוטיב הייתה בבעלות אגודת לוקומוטיב. בשנת 1992 עברה לידי משרד הרכבות, שבשנת 2002 הפך לחברת הרכבות הלאומית, בעונת 2007/2008 מומנה על ידי טראנסקרדיבנק (Transcreditbank), זרוע של חברת הרכבות הרוסית.[14]
במאי 2020 פורסם כי קבוצת הכדורגל נמצאת בבעלות חברת הרכבות הרוסית באמצעות טרנסטלקום, המחזיקה ב־90.91% ממניות הקבוצה. 9.09% נוספים מוחזקים בידי VTB.[15] בנובמבר 2021, טרנסקפיטל בנק חתם על חוזה חסות ל־4 שנים.
| שנים | יצרנית תלבושות | שנים | ספונסרים |
|---|---|---|---|
| 1989 |  אדידס
|
1936—1992 | ללא ספונסר. הייתה בבעלות אגודת לוקומוטיב |
| 1990—1992 |  Score
| ||
| 1993 |  Patrick
|
1993 | Victor |
| אדידס
|
Galleano Transport | ||
| 1994 |  יומברו
|
1994 |  El Campero
|
| 1995—1999 | Puma
|
1995 | |
| 1995—1996 |  סמסונג
| ||
| 1997—1999 |  TransRail
| ||
| 2000 | Diadora
|
2000 | חברת הרכבות הרוסית
|
| 2001 | Puma
|
2001 | |
| 2002—2004 | נייקי
|
2002—2003 | חברת הרכבות המוסקבאית
|
| 2004 | חברת הרכבות הרוסית
| ||
| 2005—2010 | אדידס
|
2005— | |
| 2011—2014 | Puma
| ||
| 2014—2018 | אדידס
| ||
| 2018—2020 | Under Armour
| ||
| 2020—2022 | אדידס
|
תלבושת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
         1936
מדי בית |
     2006
מדי בית |
     2006
מדי חוץ |
    2007
מדי בית |
   2007
מדי חוץ |
 2007
תלבושת שלישית |
   2007
תלבושת נוספת |
מדי בית
     2008
מדי חוץ |
   2009
מדי בית |
    2009
מדי חוץ |
    2010
מדי בית |
    2010
מדי חוץ |
מדי בית
     2011/2012
מדי חוץ |
     2011/2012
תלבושת שלישית |
     2012/2013
מדי בית |
    2012/2013
מדי חוץ |
    2012/2013
תלבושת שלישית |
   2013/2014
מדי בית |
   2013/2014
מדי חוץ |
   2013/2014
תלבושת שלישית |
     2014/2015
מדי בית |
     2014/2015
מדי חוץ |
     2014/2015
תלבושת שלישית |
     2016/2017
מדי בית |
     2016/2017, 2017/2018
תלבושת חוץ |
 07.08.2016
מדי רטרו[16] |
 2017/2018
מדי בית |
     2019/2020
מדי בית |
     2019/2020
מדי חוץ |
     2019/2020
תלבושת שלישית |
קבוצת מילואים וקבוצת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצת הנוער של לוקומוטיב מוסקבה היא אחת הענפות והגדולות ברוסיה. הישג השיא שלה הוא העפלה לשלב 32 האחרונות בליגת האלופות לנוער בעונת 2018/2019 וברשותה 2 זכיות באליפות רוסיה בכדורגל לנוער (בעונות 2011 ,2015/2016).
קבוצת המילואים של לוקומוטיב, קאזאנקה, מתמודדת בליגת הכדורגל המקצוענית של רוסיה.
סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נכון ל-17 ביולי 2022
|
|
שחקנים בולטים בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואלרי גזאייב- סרגיי גורלוקוביץ'
גז'גוז' קריכוביאק
דמיטרי לוסקוב- דיניאר ביליאלטדינוב
- מאראט איזמאילוב
- דמיטרי אלניצ'ב
- דניס גלושאקוב
- סרגיי איגנשביץ'
- דמיטרי טורבינסקי
- אלכסיי קוסולאפוב
- רומן פבליוצ'נקו
- דמיטרי סיצ'ב
- רוסלן ניגמטולין
- חסן בדג'ייב
- אנטון מירנצ'וק
- אלכסיי מירנצ'וק
סלובודאן ראיקוביץ'- ברניסלב איבנוביץ'
ודראן צ'ורלוקה
מלחז אסתיאני- חוויצ'ה קווארצחליה
רזבאן קוצ'יש
פטר אודמווינגי
בנדיקט הובדס
ז'רוסבק ז'אלולידינוב
ג'פרסון פרפאן
ראשי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיאים ומנכ"לים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת כהונה |
|---|---|
 לאוניד פיבוארוב |
1989—1991 |
| ואלרי פילאטוב |
1992—2006 |
| יורי סיומין |
2006—2007 |
| ניקולאי נאומוב |
2007—2010 |
| אולגה סמורודסקאיה |
2010—2016 |
| איליה גרקוס |
2016—2018 |
| וסילי קינאדזה |
2018—2020 |
| ולדימיר לאונצ'נקו |
2021— |
מאמנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת כהונה | תארים | הערות |
|---|---|---|---|
| אלכסיי סטוליארוב |
1936 | הגביע הסובייטי 1936 | |
 ז'ול למבק |
1937 | ||
| מיכאיל סושקוב |
1937—1947 | אליפות ליגת המשנה הסובייטית 1947 | |
| דמיטרי מקסימוב |
1948 | ||
| גברייל קצ'לין |
1949—1952 | ||
| בוריס ארקדייב |
1953—1957 | הגביע הסובייטי 1957 | |
| יבגני יליסייב |
1958—1959 | ||
| ניקולאי מורוזוב |
1960—1962 | ||
| אלכסיי קוסטילב |
1962 | ||
| ב. ארקדייב |
1963—1965 | אליפות ליגת המשנה 1964 | קדנציה שנייה |
| קונסטנטין בסקוב |
1966 | ||
| ולנטין בובוקין |
1966—1968 | ||
| ויקטור מריינקו |
1969—1970 | ||
| יבגני רוגוב |
1971—1972 | ||
| איגור וולצ'וק |
1972 | ||
| מיכאיל יאקושין |
1973 | ||
| א. וולצ'וק |
1973—1978 | אליפות ליגת המשנה 1974 | קדנציה שנייה |
| ו. מריינקו |
1979—1980 | קדנציה שנייה | |
| אלכסנדר סווידוב |
1981—1982 | ||
| ולדימיר רדיונוב |
1983 | ||
| א. וולצ'וק |
1983—1985 | קדנציה שלישית | |
| יורי סיומין |
1986—1990 | ||
| ולרי פילאטוב |
1991 | ||
| יורי סיומין |
1992—2005 | הגביע הרוסי בכדורגל 1996 הגביע הרוסי בכדורגל 1997 הגביע הרוסי בכדורגל 2000 הגביע הרוסי בכדורגל 2001 אליפות ליגת העל 2002 הסופר קאפ הרוסי 2003 אליפות ליגת העל 2004 הסופר קאפ הרוסי 2005 |
קדנציה שנייה |
| ולדימיר אשטרקוב |
2005 | ||
 סלבוליוב מוסלין |
2006 | ||
| אולג דולמאטוב |
2006 | ||
| אנאטולי בישובץ |
2007 | הגביע הרוסי בכדורגל 2007 | |
| רינאט ביליאלטדינוב |
2007 | ||
| ראשיד רחימוב |
2008—2009 | ||
 ולדימיר ממינוב |
2009 | ||
| י. סיומין |
2009—2010 | קדנציה שלישית | |
| יורי קרסנוז'אן |
2011 | ||
| ו. ממינוב |
2011 | קדנציה שנייה | |
 ז'וזה קואוסיירו |
2011—2012 | ||
 סלאבן ביליץ' |
2012—2013 | ||
 לאוניד קוצ'וק |
2013—2014 | ||
 איגור צ'רבצ'נקו |
2014 | ממלא מקום | |
 מיאודראג בוז'וביץ' |
2014—2015 | הגביע הרוסי בכדורגל 2014/2015 | |
| א. צ'רבצ'נקו |
2015—2016 | קדנציה שנייה | |
| אולג פאשינין |
2016 | ||
| י. סיומין |
2016–2020 | הגביע הרוסי בכדורגל 2016/2017 אליפות ליגת העל 2018 הגביע הרוסי בכדורגל 2018/2019 הסופר קאפ הרוסי 2019 |
קדנציה רביעית |
| מרקו ניקוליץ' |
2020–2021 | הגביע הרוסי בכדורגל 2020/2021 | |
| מרקוס גיסדול |
2021–2022 | ||
| מרווין קומפר |
פברואר–מרץ 2022 | מקור: אתר הקבוצה | |
| דמיטרי לוסקוב |
מרץ–אפריל 2022 | מקור: פורטל sports.ru | |
| זאור חאפוב |
אפריל 2022–יוני 2022 | ||
| יוזף צינבאואר |
יוני–אוקטובר 2022 | ||
| מיכאל גלקטיונוב |
נובמבר 2022– |
סמלי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
סמל הקבוצה בתקופה הסובייטית
תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליגת העל הסובייטית / הפרמייר ליג הרוסי
- הגביע הסובייטי / הגביע הרוסי
- הסופרקאפ הרוסי
- אליפות מוסקבה
- מקום שלישי (1): 1930 (אביב)
- ליגת המשנה הסובייטית
- גביע אלופות חבר המדינות העצמאיות
- אלופה (1): 2005
- גביע רכבות אירופה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לוקומוטיב מוסקבה (ברוסית ובאנגלית)
לוקומוטיב מוסקבה, ברשת החברתית פייסבוק
לוקומוטיב מוסקבה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
לוקומוטיב מוסקבה, ביישום טלגרם
לוקומוטיב מוסקבה, ברשת החברתית אינסטגרם
לוקומוטיב מוסקבה, ברשת החברתית טיקטוק
לוקומוטיב מוסקבה, ברשת החברתית VK
לוקומוטיב מוסקבה, סרטונים בערוץ היוטיוב- פרופיל, באתר אופ"א
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- האתר הרשמי (ברוסית ובאנגלית)
- מישה טורין, התחנה הבאה – אליפות: על תחייתה המחודשת של לוקומוטיב מוסקבה, הזווית
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Локомотив" стал чемпионом России по футболу, דיווח Vesti.ru
- ^ כמו בגמר היורו: אדר נכנס כמחליף וכבש, לוקומוטיב זכתה באליפות רוסיה, באתר וואלה!, 5 במאי 2018
- ^ צפו: אדר כבש בדקה ה-87, לוקומוטיב אלופת רוסיה אחרי 14 שנה, באתר ספורט1, 5 במאי 2018
- ^ «Локомотив» стал трехкратным чемпионом России!
- ^ שוב הוא: אדר עם שער ששווה אליפות ללוקומוטיב מוסקבה
- ^
עוזי דן, מי שהביא אליפות פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה, באתר הארץ, 7 במאי 2018
- ^ לוקמוטיב מוסקבה זכתה בגביע הרוסי עם ניצחון קטן
- ^ "Локомотив" обыграл "Зенит" и в третий раз в истории завоевал Суперкубок России
- ^ Марко Николич назначен главным тренером «Локомотива»
- ^ 1 2 Новая метла в "Локо". Николичу не нужны Идову, Фарфан и Марио
- ^ Футбольный "Локомотив" уйдет с молотка
- ^ על מערך הליגות בברית המועצות ניתן ללמוד מהערך ליגת העל הסובייטית בכדורגל
- ^ История стадиона — от Сталинца до
- ^ אוריאל דסקל, הסופר קאפ מציג: הקבוצה של פוטין נגד מנצ'סטר יונייטד, באתר כלכליסט, 28 באוגוסט 2008
- ^ Кто владеет российским футболом: от госкорпораций до миллиардеров
- ^ Форма на особый случай
