לוקיוס איליוס קיסר

לוקיוס איליוס קיסר
לידה	13 בינואר 101; רומא, האימפריה הרומית
פטירה	1 בינואר 138 (בגיל 36)
מדינה	רומא העתיקה
מקום קבורה	טירת סנטאנג'לו
בן או בת זוג	אבידיה

לוקיוס איליוס קיסר (בלטינית: Lucius Aelius Caesar;‏ 13 בינואר 101^[1] – 1 בינואר 138) היה אביו של הקיסר הרומי לוקיוס ורוס. בשנת 136 הוא אומץ על ידי הקיסר השלט אדריאנוס ומונה ליורשו. הוא מת לפני אדריאנוס ולכן מעולם לא הפך לקיסר. לאחר מותו של לוקיוס בשנת 138, הוא הוחלף באנטונינוס פיוס, שירש את כסאו של אדריאנוס באותה שנה.

חייו ומשפחתו

איליוס נולד בשם לוקיוס קיוניוס קומודוס (Lucius Ceionius Commodus),^[2] והשתייך לבית האב קיוניה (אנ'). אביו, שנקרא גם לוקיוס קיוניוס קומודוס^[2] (ההיסטוריה אוגוסטה מוסיפה את הקוגנומן "ורוס"), שימש קונסול בשנת 106,^[3] וסבו מצד אביו, גם הוא בעל אותו השם, היה קונסול בשנת 78.^[4] מוצא משפחת אביו מאטרוריה,^[2] ואבותיו מצד אביו היו בדרגה קונסולרית. על פי ההערכות, אמו הייתה אישה רומאית לא מתועדת בשם פלאוטיה (אנ'). ההיסטוריה אוגוסטה מציינת כי סבו מצד אמו ואבותיו מצד אמו היו בדרגה קונסולרית. מוצא משפחת אמו מפוונטיה (כיום Faenza, מדרום-מזרח לבולוניה).^[2]

לפני שנת 130,^[5] התחתן לוקיוס קומודוס עם אווידיה (אנ'), אצילה רומית בעלת קשרים טובים, שהייתה בתו של הסנאטור גאיוס אווידיוס ניגרינוס (אנ'),^[6] איש המעמד הקונסולרי. אווידיה ילדה ללוקיוס לפחות בן אחד ושתי בנות:

לוקיוס קיוניוס קומודוס (נולד בשנת 130) – בעתיד לוקיוס ורוס, קיסר שותף עם מרקוס אורליוס מ-161 ועד מותו שלו ב-169.^[2] ורוס התחתן עם לוקילה (אנ'), בתם השנייה של מרקוס אורליוס ופאוסטינה הצעירה (אנ').
קיוניה פאביה (אנ') – בעת האימוץ של מרקוס אורליוס היא הייתה מאורסת לו, כחלק מתנאי האימוץ. זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון של אנטונינוס פיוס, הגיע פיוס אל אורליוס וביקש ממנו לסיים את אירוסיו עם פאביה, ולהתחתן עם בתו של אנטונינוס פיוס, פאוסטינה הצעירה; פאוסטינה תוכננה במקור על ידי אדריאנוס להתחתן עם לוקיוס ורוס.
קיוניה פלאוטיה (אנ').

יורשו של אדריאנוס

בשנת 130 מילא תפקיד של פרייטור, ומכאן סביר שלפני שמלאו לו 30 מילא את שורת התפקידים הרגילה של בני מעמדו.^[2] בשנת 136 כיהן כקונסול בפעם הראשונה.^[2]

במשך זמן רב החשיב הקיסר אדריאנוס את גיסו לוקיוס יוליוס אורסוס סרוויאנוס (אנ') כיורשו הלא רשמי. עם זאת, כשהתקרב שלטונו של אדריאנוס לסיומו, הוא שינה את דעתו. למרות שהקיסר בהחלט חשב שסרוויאנוס מסוגל לשלוט כקיסר לאחר מותו של אדריאנוס עצמו, סרוויאנוס, עתה כבר בשנות ה-90 לחייו, היה בבירור מבוגר מדי לתפקיד. תשומת ליבו של אדריאנוס פנתה לנכדו של סרוויאנוס, לוקיוס פדאניוס פוסקוס סלינאטור (Lucius Pedanius Fuscus Salinator). אדריאנוס קידם את סלינאטור הצעיר, העניק לו מעמד מיוחד בחצרו, וטיפח אותו כיורשו.

עם זאת, בקיץ 136, אדריאנוס כמעט מת מדימום. במהלך הבראתו בווילה שלו בטיבולי, הוא החליט לשנות את דעתו, ובחר בלוקיוס קיוניוס קומודוס כיורשו החדש, ואימץ אותו כבנו. הבחירה נעשתה "נגד רצון כולם".^[7] במיוחד כעסו מאוד סרוויאנוס וסלינאטור הצעיר על אדריאנוס בנוגע לאימוץ. גם כיום, הרציונל לשינוי הפתאומי בדעתו של אדריאנוס עדיין לא ברור. ייתכן שסלינאטור הרחיק לכת עד כדי ניסיון הפיכה נגד אדריאנוס, שבו היה מעורב סרוויאנוס. על מנת להימנע מעימות אפשרי בירושה, אדריאנוס הורה על מותם של סלינאטור וסרוויאנוס.

ב-19 ביוני 136 נערך טקס האימוץ של לוקיוס קיוניוס, כדי לעשותו בן של אדריאנוס ולהעלותו לדרגת קיסר.^[2] עם אימוצו כיורשו של אדריאנוס, הפך לוקיוס קיוניוס קומודוס ללוקיוס איליוס קיסר.^[8] לעיתים הוא מכונה לוקיוס איליוס ורוס (Verus), אם כי אין עדות נוספת לשם זה מחוץ להיסטוריה אוגוסטה, שם הוא היה כנראה תוצאה של טעות בכתב היד.

בדצמבר 136 הוענקה לו סמכות הטריבון (tribunicia potestas).^[2] לקראת סוף שנת 136 התברר שהוא חולה.^[2] ב-1 בינואר 137 התחיל קונסולט בשמו החדש, לוקיוס איליוס קיסר. הוא קיבל את הפיקוד העליון על שתי הפרובינקיות של פאנוניה – עילית (אנ') ותחתית (אנ'), בסמכויות קונסולריות מלאות. כמו כן, הוא צורף אל הוועדה של 15 המפקחים על הפולחנים (XV viri sacris faciundis).^[2]

מותו

לאחר ששהה במשך שנה בחזית הדנובה, חזר איליוס לרומא כדי לנאום בפני הסנאט ב-1 בינואר 138. אולם בלילה שלפני הנאום הוא חלה,^[9] וב-1 בינואר, ביום שחזר מפאנוניה, מת משטף דם.^[2]

ב-24 בינואר 138 בחר אדריאנוס בטיטוס אורליוס אנטונינוס כיורשו החדש. לאחר ששקל זאת במשך כמה ימים, אנטונינוס הסכים. הוא אומץ ב-25 בפברואר 138. כחלק מתנאיו של אדריאנוס, אנטונינוס אימץ את בנו של לוקיוס איליוס, לוקיוס קיוניוס קומודוס, וגם את מרקוס אניוס ורוס. מרקוס הפך ל"מרקוס איליוס אורליוס ורוס" (לימים מרקוס אורליוס אנטונינוס), ולוקיוס הפך ל"לוקיוס איליוס אורליוס קומודוס" (לימים לוקיוס אורליוס ורוס). לבקשת אדריאנוס, בתו של אנטונינוס, פאוסטינה, התארסה ללוקיוס.^[10]

מרקוס אורליוס שלט מאוחר יותר יחד עם לוקיוס ורוס כקיסרים רומיים משותפים, עד שלוקיוס ורוס מת ב-169, ולאחר מכן היה אורליוס שליט יחיד עד מותו שלו ב-180.

בשנת 139, לאחר שהושלם המאוזוליאום של אדריאנוס (כיום טירת סנטאנג'לו), הוטמנו בו שרידיו של לוקיוס. על המצבה נכתב: "ללוקיוס איליוס קיסר, לבן הדריאנוס האלוהי, קונסול פעמיים" (ILS 329).^[11]

המקורות לחייו

המקורות העיקריים לחייו של איליוס עשויים טלאי על גבי טלאי ולעיתים קרובות לא אמינים. קבוצת המקורות החשובה ביותר, הביוגרפיות הכלולות בהיסטוריה אוגוסטה, מוצגות כאילו נכתבו על ידי מספר מחברים בתחילת המאה ה-4, אך למעשה נכתבו על ידי מחבר אחד מסוף המאה ה-4 (סביב שנת 395). הביוגרפיות המאוחרות יותר והביוגרפיות של קיסרים כפופים וטוענים לשלטון הן רקמה של שקרים ובדיות, אבל הביוגרפיות המוקדמות יותר, המתבססות בעיקר על מקורות מוקדמים יותר שאבדו כעת (מריוס מקסימוס (אנ') או איגנוטוס, Ignotus), מדויקות הרבה יותר. בנוגע לאיליוס, הביוגרפיות של אדריאנוס, אנטונינוס פיוס, מרקוס ולוקיוס ורוס הן אמינות במידה רבה, אבל זו של אווידיוס קסיוס, ואפילו זו של לוקיוס איליוס עצמו, מלאות מידע בדיוני.

כמה מקורות ספרותיים אחרים מספקים פרטים ספציפיים: כתביו של הרופא גלנוס על הרגלי האליטה האנטונינית, נאומיו של אייליוס אריסטידס על הלך הרוח של התקופה, והחוקות שנשתמרו בדיגסטה ובקודקס יוסטיניאנוס על עבודתו המשפטית של מרקוס. כתובות וממצאי מטבעות משלימים את המקורות הספרותיים.

לקריאה נוספת

היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים האנטונינים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2007. לוקיוס אייליוס, עמ' 69–78.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוקיוס איליוס קיסר בוויקישיתוף

לוקיוס איליוס קיסר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ אם כי לפי דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 69: נולד ב-13 בינואר 100.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² דוד גולן, "לוקיוס אייליוס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 69.
^ דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 72, הערה 13.
^ אם כי לפי דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 72, הערה 13: סבו שימש קונסול בשנת 87.
^ אם כי לפי דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 69: נשא אותה לאשה לפני שנת 118.
^ היסטוריה אוגוסטה, חיי אדריאנוס, 23, 10.
^ היסטוריה אוגוסטה, חיי אדריאנוס, 23, 10–11.
^ דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 72, הערה 12.
^ היסטוריה אוגוסטה, חיי אדריאנוס, 23, 15–16.
^ קסיוס דיו, 69, 21, 1; היסטוריה אוגוסטה, חיי אדריאנוס, 24, 1; חיי לוקיוס אייליוס, 6, 9; חיי אנטונינוס פיוס, 4, 4–6.
^ דוד גולן, "לוקיוס אייליוס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 70.

[1] אם כי לפי דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 69: נולד ב-13 בינואר 100.

[אנטונינים_69-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² דוד גולן, "לוקיוס אייליוס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 69.

[3] דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 72, הערה 13.

[4] אם כי לפי דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 72, הערה 13: סבו שימש קונסול בשנת 87.

[5] אם כי לפי דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 69: נשא אותה לאשה לפני שנת 118.

[6] היסטוריה אוגוסטה, חיי אדריאנוס, 23, 10.

[7] היסטוריה אוגוסטה, חיי אדריאנוס, 23, 10–11.

[8] דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 72, הערה 12.

[9] היסטוריה אוגוסטה, חיי אדריאנוס, 23, 15–16.

[10] קסיוס דיו, 69, 21, 1; היסטוריה אוגוסטה, חיי אדריאנוס, 24, 1; חיי לוקיוס אייליוס, 6, 9; חיי אנטונינוס פיוס, 4, 4–6.

[11] דוד גולן, "לוקיוס אייליוס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 70.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]