לוקיוס דומיטיוס אהנובארבוס (קונסול 16 לפנה"ס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוקיוס דומיטיוס אהנובארבוס
לידה 49 לפנה״ס
רומא, רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 (בגיל 73 בערך)
רומא, רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי, איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד סנטור ברומא העתיקה, קונסול של האימפריה הרומית, פראיטור, איידיל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אנטוניה הזקנה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לוקיוס דומיטיוס אהנובארבוסלטינית: Lucius Domitius Ahenobarbus;‏ ? - מת בשנת 25 לספירה) היה מגיסטראט רומאי שפעל בתחילת תקופת הקיסרות, וסבו של נירון קיסר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא היה בנו היחיד של הקונסול גנאיוס דומיטיוס אהנובארבוס, ושל אמיליה לפידה. סבתו מצד האב הייתה פורקיה קאטוניס, אחותו של קאטו הצעיר. בצעירותו, הוא נודע בכישרונו בנהיגת מרכבות.[1] בסביבות שנת 22 לפנה"ס התארס לאנטוניה הזקנה, בתם של מרקוס אנטוניוס ואוקטביה, ואחייניתו של אוקטביאנוס. האירוסין נערכו בטאראנטום, לעיניהם של אנטוניוס ואוקטביאנוס.[2]

בשנת 22 לפנה"ס הוא היה איידיל, ובשנת 16 לפנה"ס נבחר כקונסול. בין השנים 12-13 לפנה"ס שימש כמושל אפריקה, ולאחר מכן קיבל פיקוד על הצבא הרומי בגרמניה, ככל הנראה כיורשו של טיבריוס.[2] במסגרת תפקידו זה, הוא חצה את האלבה, הקים מזבח לאוגוסטוס, ו"חדר עמוק יותר לתוך גרמניה מכל רומי לפניו".[3] הוא גם היה האיש שהוציא לפועל את צוואתו של אוגוסטוס לאחר מותו של זה. סווטוניוס מתאר אותו בצורה שלילית ביותר וטוען שהוא היה "שחצן פזרן וגס רוח". עוד בהיותו איידיל הכריח קנסור לפנות לו את דרכו ברחוב, ובמהלך תקופת כהונתו כקונסול, הוא ערך מופעים ראוותניים ואכזריים של חיות פרא בכל העיר, והציג קרבות גלדיאטורים ברבריים כל כך, עד שאוגוסטוס נאלץ לנזוף בו בפרטיות, ולאחר מכן לרסן אותו באמצעות צו ציבורי.[1] הוא מת בשנת 25 לספירה.[3]

מאנטוניה היו לו שלושה ילדים: דומיטיה הזקנה, דומיטיה לפידה הצעירה (אמה של הקיסרית מסלינה), וגנאיוס דומיטיוס אהנובארבוס (אביו הביולוגי של הקיסר נירון).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 סוויטוניוס, "נירון האלוהי", 4.
  2. ^ 1 2 Smith, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, "Ahenobarbus", 1873
  3. ^ 1 2 טקיטוס, "ספרי השנים", ספר רביעי, 44.