לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס
Lucius Tarquinius Superbus
Tarquinius-Superbus.jpg
'
לידה 535 לפנה"ס
רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 495 לפנה"ס (בגיל 40 בערך)
קימה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא
שושלת אטרוסקים
אב לוקיוס טארקוויניוס פריסקוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם טנקויל עריכת הנתון בוויקינתונים

לוקיוס טארקוויניוס סופרבוסלטינית: Lucius Tarquinius Superbus; ‏535 - 495 לפנה"ס) היה מלך רומא השביעי והאחרון לפי המסורת הרומית. המידע עליו, כמו המידע על כל תקופת המלוכה ועל ראשית התקופה הרפובליקנית, הוא שילוב של מיתוס והיסטוריה.

הוא היה בנו של לוקיוס טארקוויניוס פריסקוס, נישא לטוליה, בתו של סרוויוס טוליוס. הוא ירש את טוליוס ללא בחירות ומיד פעל למען ביטול הרפורמות במטרה להחזיר את הרודנות המלאה לרומא. במהלך שלטונו ניהל מלחמות עם העמים הלטינים והאטרוסקים, והמשיך בבניית מקדשים וביצורים בעיר. על פי המסורת הרומית שלטונו נשא אופי רודני, הוא לא התייחס לדעתו של הסנאט, רצח וגירש אזרחים רומיים. כל הדברים הללו הובילו לגירושו של טארקוויניוס סופרבוס מהשלטון ולהקמת הרפובליקה הרומית. כלומר, שלטונו מתואר כעריצות המצדיקה את ביטול המלוכה.

ראשית חייו ועלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טארקוויניוס סופרבוס מכתיר עצמו כמלך

אביו של טארקוויניוס סופרבוס היה המלך החמישי של רומא – לוקיוס טארקוויניוס פריסקוס. לאחר הירצחו ב-578 לפנה"ס בידי בניו של אנקוס מארקיוס עבר השלטון לידיו של סרוויוס טוליוס. הבנים של טארקוויניוס פריסקס, לוּקיוס ואָרוּנְס היו באותה עת עדיין צעירים מדי כדי לעלות לשלטון. על מנת למנוע את אפשרות הפלתו מהשלטון בידי בניו של טארקוויניוס פריסקס, ניסה סרוויוס טוליוס לקרב אותם אליו. המלך החליט לחתן אותם עם בנותיו. את העדינה ומלאת חיבה עבור טארקוויניוס סופרבוס, ואת הצעירה יותר עבור הבן השני. עם זאת בניגוד לרצונו של האב נישאה הבת הצעירה טוליה לטארקוויניוס סופרבוס, והשנים הרגו את הבת השנייה ואת האח של סופרבוס.

אי שביעות רצונם של הפטריקים מהרפורמות של סרוויוס טוליוס הובילה לכך שהמלך איבד את תמיכתו של הסנאט. לוקיוס ניצל זאת וניסה לתפוס את השלטון. בפעם הראשונה ניסיונותיו לא צלחו, לפי המסורת הרומית. להגנתו של המלך קמו אזרחי רומא ולוקיוס טארקוויניוס סופרבוס נאלץ לברוח. אך בפעם השנייה הוא למד לקח והחליט לנקות בפעולה כאשר כל העם היה עסוק בשדות. לוקיוס זימן את הסנאט ( אף על פי שזאת הייתה פריבילגיה של המלך) והודיע כי הוא היורש החוקי של הכתר ולא סרוויוס טוליוס. כאשר סרוויוס טוליוס (באותו זמן כבר איש מבוגר מאוד) הגיע לסנאט על מנת לגרש את המתחזה, לוקיוס הפיל את טוליוס מהמדרגות ותומכיו רצחו את המלך הפצוע בזמן שניסה להימלט. כך לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס תפס את השלטון והפך למלכה השביעי של רומא.

שלטונו הטירני של לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר עלייתו לשלטון כמלך רומא ניהל מדיניות של דיכוי כנגד חסידי סרוויוס טוליוס המנוח. כך עלה לוקיוס סופרבוס באכזריות לשלטון, אותו תפס בעזרת שותפיו הפטריקים מאביו ומתומכיו. הוא לא שאל את הסכמתו של העם או של הסנאט ושמר את השלטון בידיו באמצעי דיכוי. במהלך שלטונו ביטל סופרבוס את כל הזכויות שניתנו לעם במהלך כינונו של סרוויוס טוליוס. אסר על האזרחים להתאסף בחגים דתיים, ביטל את השוויון בין האזרחים והחזיר את העבדות עקב אי תשלום חובות. הוא שיפר את מצבם הכלכלי של הפטריקים בעזרת מסים שרירותיים, ואת המעמד העני הנמוך לקח לעבודה תמורת שכר דל. רבים מיואשים מהמצב התאבדו, ועל מנת למנוע זאת מאחרים טארקוויניוס ציווה לצלוב את גופם של המתאבדים. החשש מהשפלה כזאת מנע מעוד אנשים מלנסות להתאבד. בכל מקום היו למלך מרגלים והעם חשש מהלשנות.

הפטריקים תחילה שמחו כי ננקטו צעדים שהובילו לביטול זכויותיהם של המעמדות הנמוכים והחזירו המעמד הפטריקי לעליון. אך עם הזמן החלו להרגיש את כובד ידו של המלך גם על עצמם. בדומה לרודנים יוונים, הקים טארקוויניוס סופרבוס חוליית שומרי ראש ובהסתמך עליהם החל לשלוט באופן שרירותי. טארקוויניוס פתח במלחמות וכונן שלום, כרת בריתות עם מדינות אחרות, וכל זאת מבלי להתייעץ עם הסנאט ומבלי לקבל את הסכמת העם. הוא ניצל את סמכותו כשופט עליון, הרג וגירש סנאטורים עוינים או שנראו לו חשודים וגם פטריקים אחרים. הוא לא החליף את הסנאטורים שהרג באחרים חדשים.

ניצחונותיו של טארקוויניוס סופרבוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת הרומית משל טארקוויניוס סופרבוס באופן שרירותי ואלים, אך גם הצליח להשיג בשביל המדינה הרומית כוח ועושר שהיו חסרי תקדים עד אז. הוא השיג השפעה רבה באיחוד הלטיני, בעזרת גיסו אוקטביוס ששׂרר בTusculum ואילץ את העם הלטיני לקבל את כוחו ושלטונו של מלך רומא. טוּרנוּס הֵרדוֹניוּס, שניסה למנוע את כניסת הלטינים לברית עם טארקוויניוס הופלל בהבאת כלי-נשק אסורים לאספה ובתכנון הפיכה צבאית, והוצא להורג בהטבעה.

העיר Gabii לאחר התנגדות ארוכה נכבשה על ידי טארקוויניוס סופרבוס בעזרת בגידה. טארקוויניוס סקסטיוס הבן הצעיר של המלך הגיע לעיר וטען שהתרחק מהאלימות של אביו והראה את הסימנים המופיעים על גופו. במהירות הוא זכה באימון האזרחים, ובעצת אביו הוא הרג וגירש את האנשים המשפיעים ביותר בעיר וחילק את רכושם לפשוטי העם. ובזאת הוא רכש את אמונת האזרחים וחיזק את שלטונו, לאחר מכן מסר את העיר לאביו. ככה כבש טארקוויניוס סופרבוס את העיר במקדש של יופיטר על הר התלבן כאשר התרחש החג לאיחוד הלטיני ומלך רומא הקריב שור בשם כל האזרחים של העם הלטיני וחילק לכל הערים חלקים מבשרו של הקורבן.

גרניקה וחלק מהערים הוולסקים גם נאלצו להיכנע לרומא, וכאשר טארקוויניוס כבש את העיר העשירה של העמים הוולסקים הוא מכר לעבדות את כל אזרחיה של העיר והעשירית של הרווח שימשה אותו לבניית המקדש הקפיטול. ההתנהלות שלו בעיר הכניסה פחד אצל ערים אחרות וולסקים והם נכנעו לטארקוויניוס. הוא החרים מהם חלק מהאדמה והקים בהם שתי קולוניות שהפכו לעמוד התווך של הכוח שלו.

המבנים של טארקוויניוס סופרבוס ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הרחבת הגבולות טארקוויניוס יצר ברומא מבנים ענקיים על מנת להפוך את העיר עצמה ראויה לכוחה העולה. הוא סיים את בנייתה של קשת ביוב תת-קרקעית וסלל את המבנה המרכזי לניקוז מים, אבני יסוד של הקלואקה מקסימה, תוך שימוש באבני טוף ענקיות, ללא מלט. מערכת ניקוז זו העקיפה בצורת חצי עיגול את העיר עד שהגיעה לטיבר.

טארקוויניוס סופרבוס השלים את בניית המקדש ליופיטר אופטימוס מקסימוס קפיטולינוס, אשר החלה עוד בתחילת כהונתו של אביו. על מנת לסיים את המקדש סופרבוס גבה מעמו כסף או הכריח את אזרחי רומא להשתתף בבנייתו של המקדש. לפי המסורת הרומית קיבלה גבעת הקפיטולין (mons Capitolinus) את שמה, מראש אדם שנמצא לכאורה בזמן עבודת חריש, ושמסמלת את הפיכתה העתידית של רומא לראש לאיטליה ולעולם כולו.

המקדש נבנה על יסודות גבוהים בסגנון אטרוסקי. הוא הכיל שלושה חדרים, בצד הפונה אל הפורום כלל עמודים גבוהים. המקדש הפך למרכז של חיים פוליטיים ודתיים ברומא. בתוכו שמרו קדושות ומסמכים יקרי ערך של המדינה. בנוסף לכך, בתוך המקדש התרחשו חגיגות חשובות ודנו על עניינים מהותיים הנוגעים לעיר.

בקריפטה מתחת לאדמה נישמרו ספרי הסיבילות בשפה היוונית. טארקוויניוס סופרבוס קנה אותם במחיר יקר מאוד מאישה זקנה שבעת הוויכוח על המחיר שרפה חלק ניכר מהספרים ולכן החלק שנשמר היה קטן מאוד. ספרי הנביאות הללו היוו חשיבות גדולה בחיים הציבוריים הרומים, כאשר התקשו לתת תשובה למקרה מסוים פנו לספרי הסיבילות, לפי הוראתו של הסנאט הרומי הכוהנים היו צריכים לשמור את המלל של הספרים בסודיות מוחלטת בגין הפרת הסודיות הם נענשו בעונש כבד מאוד שמשתווה לעונש של רצח אב.

המוות של טארקוויניוס סופרבוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון הטירני של טארקוויניוס סופרבוס גרם לאזרחי רומא לרצות לנקום בו. עונשי מוות וגירושים שננקטו כלפי הסנאטורים והאזרחים, מסים כבדים, נטל של צעדות מלחמה ועבודות בנייה אשר טארקוויניוס חייב את הפלבס לעשות, הולידו חוסר שביעות רצון משלטונו בכל שכבות האוכלוסייה הרומית. בנוסף לכך, המעשה הנורא שביצע בנו הצעיר סקסטוס אשר אנס את לוקרטיה, בת האצולה הרומאית שהתאבדה בעקבות המאורע גרמו לאזרחי רומא לרצות לגרש את כל משפחת טארקוויניוס מהעיר. את המרד הוביל לוקיוס יוניוס ברוטוס, אשר היה קרוב משפחתה של לוקרטיה. יחד עם פובליוס ולריוס פובליקובה נשׂאו השניים את גופתה של לוקרטיה לפורום ושיכנעו את אזרחי רומא לגרש את המלך, לבטל כליל את השלטון המלוכני, ולכונן רפובליקה. המהפכה המוצלחת סיימה את שלטונו בן עשרים וחמש שנים של סופרבוס, ובהמשך אף הובילה לגירוש משפחתו מהעיר. על אף ניסיונותיו של שליט אטרוסקי חזק לארס פורסנה להחזיר את טארקוויניס סופרבוס לכס המלוכה, רומא לא הסכימה לקבל חזרה על עצמה רודן מרגע זה ועד לדיקטטורות של לוקיוס קורנליוס סולה ושל יוליוס קיסר במאה הראשונה לפנה"ס. לאחר הריגת בנו, כנקמה על אונס לוקרטיה, המשיך טארקוויניוס לנוע ולנוד, עד שמצא את מותו באטרוריה.

מלכי רומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות עתיקים
  • ליוויוס, 1.40-60, 2.2-20.
  • דיוניסיוס מהליקרנסוס, ארכאולוגיה של רומא, 4.62.
מחקר מודרני
  • Carlo Maria Franzero, The life and times of Tarquin the Etruscan, New York:John Day, 1961
  • Chislom, "Tarquinius Superbus Lucius", 26(11th.ed) Cambridge University Press
  • A.J . Epstein,Tarquinius Superbus, New York: Mutual Publishing Company, 1901

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]