לוקיוס מומיוס אכאיקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לוקיוס מוּמיוס אַכָאיקוּס (Lucius Mummius Achaicus, נולד ונפטר במאה ה-2 לפני הספירה), היה מדינאי ומצביא רומי, כובש קורינתוס ומחריבהּ בשנת 146 לפנה"ס, קנסור ב-142/1.

רקע וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של לוקיוס מומיוס, ששמו אף הוא לוקיוס מומיוס, היה הראשון במשפחתו שנשׂא במשׂרה פוליטית או צבאית בכירה. בשנת 187 כהן כטריבון של הפלבס, והתעמת עם קאטו הזקן. בשנת 177 כהן כפראיטור באי סרדיניה.

לוקיוס מומיוס עצמו כהן כפראיטור בפרובינקיה היספניה אולטריור (אנ') (ספרד המרוחקת יותר), לשם נשלח כדי לדכא מרד שפרץ בקרב הלוסיטאנים. זמן קצר לאחר הגיעו לפרובינקיה פגש בשׂדה הקרב את הצבא היריב והניס אותו, אבל הוכה לאחור בזמן רדיפה חסרת סדר. לאחר כישלון ראשון זה עבר לנקוט זהירות רבה יותר, לכד קבוצות מורדים קטנות, ולבסוף התעמת גם עם צבא גדול והכה אותו. בתום שנת כהונתו חזר לרומא וחגג טריוּמף.[1] למרות זאת, מרד הלוסיטאנים (אנ') לא דוכא סופית, והמשיך לתסוס עוד מספר שנים לאחר מכן.[2]

קונסולאט ביוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומיוס נבחר לקונסולאט של שנת 146 בצותא עם גנאיוס קורנליוס לנטולוס (אנ'), ובכך היה לראשון במשפחתו שהגיעה למשׂרה זו, נובוס הומו בעגה הפוליטית של רומא. במסגרת תפקידו קבל את הפיקוד על הצבא הרומי במלחמתו כנגד צבא הליגה האכאית. אחיו סְפּוּריוּס יצא עמו ליוון כלגאטוס.[3] בקרב קורינתוס הביס ללא תנאי את הצבא שמולו, וכבש את העיר עצמה. כיבוש העיר לווה בטבח המוני, ושארית אוכלוסייתה נמכרה לעבדות.[4] העיר נבזזה, ולאחר הגעת חבר-העשׂרה מרומא (אחד מהם היה אביו), נהרסה העיר בצו הסנאט.[5] בשל הישׂגיו זכה לכינוי (Cognomen) אכאיקוס (Achaicus), על שם האויב שהביס. הוא היה האדם החדש הראשון שזכה לכינוי באופן זה.[6]

עם סיום תפקידו קבל מומיוס סמכות פּרוֹקוֹנסוּלארית מן הסנאט כדי לארגן מחדש את הפרובינקיה. במשׂימה זו סייע לו ההיסטוריון היווני פוליביוס, אזרח הליגה האכאית המובסת.[7] משהשלים את מלאכתו יצא לסיור ברחבי יוון, ובמהלכו הציב כתובות במספר מקדשים,[8] וזכה לכבוד בערים שונות, בין השאר באולימפיה:[9]

Ἡ πόλις ἡ τῶν Ἠλείων Λεύκιον Μόμμιον Λευκίου στρατηγὸν / ὕπατον Ῥωμαίων ἀρετῆς ἕνεκεν καὶ εὐεργεσίας ἧς ἔχων / διατελεῖ εἴς τε αὐτὴν καὶ τοὺς ἄλλους Ἕλληνας.

הפוליס של האלאים לכבוד לוקיוס מומיוס, המצביא הקונסול של הרומאים, בשל הגבורה שהפגין והמעשׂים הנאים אשר עשׂה כלפי העיר וכלפי היוונים כולם.

מומיוס ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שובו לרומא, כנראה בשלהי 145, חגג מומיוס שוב טריומף, הפעם על אכיה ועל קורינתוס.[10] לפי ההיסטוריון טקיטוס הייתה זו הפעם הראשונה בה הוצגו הצגות תיאטרון בנוסח היווני במסגרת חגיגות הטריומף (אנ').[11] בנוסף קיים נדר שנדר בזמן המלחמה ובנה מקדש להרקולס המנצח (Hercules Victor) על גבעת קאיליוס, כפי שידוע לנו מכתובת שנמצאה באתר:[12]

L(ucius) Mummi(us) L(uci) f(ilius) co(n)s(ul) duct(u) / auspicio imperioque / eius Achaia capt(a) Corint(h)o / deleto Romam redieit / triumphans ob hasce / res bene gestas quod / in bello voverat / hanc aedem et signu(m) / Herculius Victoris / imperator dedicat

ל (וקיוס) מומ (יוס) ב (ן) ל (וקיוס), שבהובלתו בסמכותו ובפיקודו נכבשה אכיה והוחרבה קורינתוס, שב לרומא בתהלוכת ניצחון. בשל ההישׂגים הטובים הללו, וכיון שנשבע כך בזמן המלחמה, מקדיש האימפראטור מקדש זה ופסל זה של הרקולס המנצח.

את יצירות האמנות הרבות שלקח כשלל בקורינתוס תרם בנדיבות לקישוטה של רומא, לערים שונות ברחבי איטליה, בפרגמון ואפילו בספרד.[13] ולעצמו לא הותיר דבר. כתוצאה מכך, נותרה בתו חסרת כל, והסנאט קצב לה סכום כסף כנדוניה.[14]

בשנת 142/1 כהן מומיוס כקנסור בצותא עם סקיפיו אמיליאנוס, והתעמת אתו בנושׂאים שונים.[15] הלך לעולמו כנראה זמן קצר לאחר כהונתו האחרונה. נאומיו של מומיוס השתמרו לפחות עד לימיו של קיקרו, שראה במומיוס נואם בעל כשרון בינוני.[16] המשפחה המומיית (gens Mummia) לא העמידה עוד אנשים ידועי שם אחריו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gordon, Arthur E. 1983. Illustrated Introduction to Latin Epigraphy. Berkeley, University of California Press. pp. 86–87.
  • Kierdorf, Wilhelm. 2006. “Mummius”, Brill’s New Pauly, Antiquity. (eds.) Hubert Cancik, Helmuth Schneider. 
  • Pietilä-Castrén, L. 1978. "Some Aspects of the Life of Lucius M. Achaicus", Arctos 12: 115-123. 
  • Tzifopoulos, Yannis Z. 1993. "Mummius’ Dedications at Olympia and Pausanias’ Attitude to the Romans", Greek, Roman and Byzantine Studies 34: 93–100.
  • Wiseman, J. 1979. "Corinth and Rome I", Aufstieg und Niedergang der römischen Welt II 7.1, 438-548. 
  • Yarrow, L. 2006. "Lucius Mummius and the Spoils of Corinth", Scripta Classica Israelica 25: 57-70. 
  • Ziolkowski, Adam. 1988. "Mummius' Temple of Hercules Victor and the Round Temple on the Tiber", Phoenix 42.4: 309-33.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפיאנוס, מלחמות ספרדיות, 56-57
  2. ^ שצמן, 1989, 199-200.
  3. ^ קיקרו, מכתבים לאטיקוס 13.5.1
  4. ^ פאוסניאס 7.16, יוסטינוס (תקציר של פומפיוס טרוגוס, 34.2.
  5. ^ ליוויוס, פריאוכה 52.1.4.
  6. ^ וליוס פטרקולוס 1.13.1. לפי קירדורף 2006 ייתכן שכינוי זה דבק בו בדיעבד רק אחרי מותו, כחלק ממאמצי ההנצחה המשפחתיים.
  7. ^ כך, לפחות, לפי עדותו של פוליביוס עצמו (39.2-6).
  8. ^ Inscriptiones Graecae V 2, 77; VII 1808, 2478
  9. ^ Dittenberger, Wilhelm. 1915-1924. Sylloge Inscriptionum Graecarum, 4 vols., Leipzig, 3.676.
  10. ^ קיקרו, מורנה 31; ליוויוס, פריאוכה 52
  11. ^ טקיטוס, ספרי השנים, 14.21.
  12. ^ Dessau, Hermann. 1982-1916. Inscriptiones Latinae Selectae, 3 vols. Berlin. 20 = Degrassi, Attilio. 1957-1963. Inscriptiones Latinae Liberae Rei Publicae. 120.
  13. ^ ליוויוס, האפיטומה מאוקסירינכוס, 53; סטראבון 8.6.23. לרשימת הערים שזכו למתנות מאת מומיוס, כולל העדויות האפיגרפיות, ראו Yarrow 2006.
  14. ^ פרונטינוס, סטראטגמאטה, 4.3.15.
  15. ^ קסיוס דיו, פרגמנט 76; ולריוס מקסימוס 6.4.2
  16. ^ קיקרו, ברוטוס 94. אצל אחיו של לוקיוס, ספוריוס מומיוס, זיהה קיקרו כשרון רב מעט יותר, ויחס אותו להיכרותו עם הפילוסופים הסטואיים.