דוכסות לורן
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | דוכסות | ||
| עיר בירה | נאנסי | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | חלוקת לותרינגיה | ||
| תאריך | 959 | ||
| פירוק | סיפוח הדוכסות לממלכת צרפת | ||
| תאריך | 1766 | ||
| ישות קודמת |
 לותרינגיה | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת צרפת | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות קתולית | ||
דוכסות לורן הייתה דוכסות באימפריה הרומית הקדושה, שהוקמה בשנת 959 בעקבות חלוקת לותרינגיה לשתי דוכסויות, והתקיימה עד לשנת 1766, לאחר מותו של סטניסלאב לשצ'ינסקי, מלך פולין שהיה הדוכס האחרון, לאחר שקיבל את הדוכסות במלחמת הירושה הפולנית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 843 חולקה האימפריה הקרולינגית בין בניו של לואי החסיד, ובנו לותאר הראשון קיבל את פרנקיה התיכונה - החלק האמצעי של הממלכה. לאחר מותו של לותאר חולקה נחלתו בין בניו, ובנו לותאר השני קיבל את לותרינגיה, שהשתרעה מבורגונדי עד הים הצפוני. לאחר מותו של לותאר השני בשנת 869 חולקה נחלתו בחוזה מרסן, ולבסוף עברה נחלתו בשנת 880 לפרנקיה המזרחית. לאחר מותו של לודוויג הצעיר בשנת 911 נכבש האזור על ידי פרנקיה המערבית, אולם בשנת 925 כבש היינריך הראשון, מלך גרמניה את האזור בחזרה. בשנת 942 ויתר לואי הרביעי, מלך צרפת שהיה שקוע בסכסוך עם איג הגדול, על כל תביעותיו על אזור לותרינגיה.
דוכסות לורן העילית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 953 מינה אוטו הראשון, מלך גרמניה את אחיו ברונו הגדול לדוכס לותרינגיה, ובשנת 959 חילק ברונו את הדוכסות ללורן התחתית וללורן העילית, שהופרדו על ידי נהר הריין, ולאחר מותו בשנת 965 הפכה החלוקה לקבועה. חתנו של ברונו - פרידריך הראשון מבאר ירש את לורן העילית, ואילו לורן התחתית עברה לגוטפריד הראשון, דוכס לורן התחתית. עד מהרה התפצלה לורן התחתית לכמה נחלות קטנות, שכללו את רוזנות לוקסמבורג, ארכיבישופות טריר, דוכסות באר ובישופויות מץ, טול, ורדן ועוד.
הגבול בין ממלכת צרפת לאימפריה הרומית הקדושה נשמר לאורך כל ימי הביניים, אך בשנת 1301 מסר פיליפ הרביעי, מלך צרפת את חלקה המערבי של הדוכסות לאנרי השלישי, רוזן באר. בשנת 1475 טען שארל הראשון, דוכס בורגונדיה על זכותו לדוכסות, אולם הוא לבסוף הובס ונהרג בקרב נאנסי בשנת 1477.
הדוכסות וממלכת צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1552 נמסרו הערים מץ, טול וורדן לממלכת צרפת בחוזה שאמבור, כתמורה לסיועה לנסיכים הפרוטסטנטים בראשות מוריץ, הנסיך הבוחר מסקסוניה במלחמתם נגד קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
במהלך מלחמת שלושים השנים כבשה ממלכת צרפת בשנת 1641 את הדוכסות, אולם היא החזירה אותה בשלום וסטפליה בשנת 1648. בשנת 1670 נכבשה הדוכסות מחדש על ידי הצרפתים, וקרל החמישי, דוכס לורן ברח לווינה, שם יצר קשרים חמים עם בית הבסבורג.
בשנת 1697 נחתם הסכם רייסווייק שסיים את מלחמת תשע השנים בין צרפת לאנגליה, ספרד והאימפריה הרומית הקדושה. אחד מתנאיו של הסכם זה היה כי דוכסות לורן ודוכסות באר, שהיו במשך שנים תחת שלטון מלך צרפת, יחזרו להיות עצמאיות תחת שלטונו של לאופולד, דוכס לורן. כדי לחתום את ההסכם בינו לבין דוכס לורן הסכים לואי הארבעה עשר, מלך צרפת לתת את אחייניתו אליזבת שארלוט, נסיכת אורליאן, בתם של פיליפ הראשון, דוכס אורליאן ואליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ ככלה ללאופולד בן ה-18.
ב-17 באוגוסט 1698 נכנס לאופולד בתהלוכה לנאנסי, בירת הדוכסות, ומיד החל לטפח את הדוכסות ולאכלסה מחדש.
במהלך מלחמת הירושה הספרדית נכבשה בירתו של לאופולד נאנסי, ולאופולד ומשפחתו עברו לשאטו דה לינוויל, שהפכה תחת חסותו לורסאי של לורן. בשנת 1715 מת לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ואחיה של אליזבת שארלוט, פיליפ השני, דוכס אורליאן הפך לעוצר בשמו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת הקטין למשך שבע שנים, במהלכן העניק אדמות נוספות לטובת גיסו, לאופולד. בשנת 1729 נפטר לאופולד באופן פתאומי, ובנו פרנץ שטפן עלה לשלטון במקומו.
בשנת 1733 פרצה מלחמת הירושה הפולנית, וצרפת ניצלה את ההזדמנות לתפוס את הדוכסות, משום שחששה מנוכחות כוחות אוסטריים סמוך כל כך לגבולה. באוקטובר 1735 נחתם הסכם שלום, שחזר ואושרר באמנת וינה בנובמבר 1738, ובו הוחלט שדוכסות לורן תעבור לסטניסלאב לשצ'ינסקי, חמיו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת, בעוד פרנץ יוכר כקיסר האימפריה הרומית הקדושה על ידי צרפת, ובנוסף, יקבל כפיצוי את הדוכסות הגדולה של טוסקנה, שאותה ירש פרנץ רק בשנת 1737, לאחר מותו של ג'אן גסטונה דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה.
בשנת 1766 מת סטניסלאב לשצ'ינסקי, והדוכסות סופחה לממלכת צרפת.
