תומאס אדוארד לורנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לורנס איש ערב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "לורנס איש ערב" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט הקולנוע, ראו לורנס איש ערב (סרט).
תומאס אדוארד לורנס
Thomas Edward Lawrence
Te lawrence.jpg
לידה 16 באוגוסט 1888
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במאי 1935 (בגיל 46)
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ויילס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים גוויניד' עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים שבלייה בלגיון הכבוד
צלב המלחמה 1914–1918
חבר במסדר האמבט
אות השירות המצוין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קולונל תומאס אדוארד לורנסאנגלית Thomas Edward Lawrence‏; 16 באוגוסט 188819 במאי 1935), הידוע גם בכינוי לורנס איש ערב, היה ארכאולוג, דיפלומט, סופר ואיש צבא בריטי, אשר קנה את עיקר תהילתו בעקבות התפקידים אותם מילא במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ובמרד הערבי, פועלו במלחמה, יכולתו להיטמע בחברה הערבית על אף היותו בריטי וכן כישרונו להעלות את חוויותיו על הכתב הקנו לו את התואר "לורנס איש ערב".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורנס נולד בטרמדוג, ויילס כילד מחוץ לנישואים של תומאס צ'פמן, אציל אירי-אנגלי שנטש את אשתו לאחר שהתאהב בשרה ג'אנר, אמו של לורנס, השניים לא נישאו. הם חיו יחד כזוג ואימצו לעצמם את שם המשפחה לורנס, ללורנס היו שלושה אחים נוספים. חוקרים רבים סוברים כי העובדה שלורנס נולד מחוץ לנישואין גרמה לו להרגיש דחוי חברתית לכל אורך נעוריו.[1] לורנס טען כי בשנת 1905 הצטרף לחיל מצב מקומי אך לא נמצא לכך שום רישום צבאי.[2]

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לורנס (מימין) ולנרד וולי במהלך חפירות ארכיאולגיות באזור כרכמיש, שנת 1913 לערך

כבר בגיל 15 לורנס וחברו לספסל הלימודים, סיריל ביסון, החלו לסייר בכנסיות מקומיות ולחקור את המונומנטים והעתיקות שמצאו בהן.[3] בחודשי הקיץ של השנים 1906 ו-1907 נסעו לורנס וביסון לטיולי אופניים בצרפת, שם השניים אספו תמונות ופריטים ארכאולוגיים נוספים מכנסיות מקומיות מימי הביניים,[4] במכתב למשפחתו כתב כך:

"המקומיים החמיאו לי על הצרפתית הנפלאה שלי ופעמיים שאלו אותי מאיזה חלק של צרפת הגעתי"

ספרו של מוריס לארה The T.E. Lawrence Puzzle, עמוד 222

בין השנים 1907 ל- 1910 למד היסטוריה באוניברסיטת אוקספורד וסיים את לימודיו בהצטיינות, הוא התמקד במיוחד בהשפעה של הצלבנים על הארכיטקטורה הצבאית באירופה בימי הביניים. אחיו הצעיר של לורנס, ארנולד, סיפר במאמר מאוחר כי בשביל לורנס העיסוק בנושא היה מעין בריחה מ"המציאות הבורגנית של אנגליה".[5]

בקיץ של שנת 1909, במהלך חופשה מלימודיו, ערך לורנס טיול רגלי בן שלושה חודשים בין המצברים הצלבניים בשטחי האימפריה העות'מאנית ( בעיקר בשטח סוריה של ימינו) בו עבר כ-1,600 קילומטרים.

בשנת 1910 נסע לורנס יחד עם משלחת של המוזיאון הבריטי למחקר ארכאולוגי באזור כרכמיש. ראש המשלחת היה לנרד וולי. במהלך אותה שנה פגש לורנס את הארכאולוגית הנודעת גרטרוד בל והחל ללמוד ערבית בביירות.

שירותו במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1914, כ-8 חודשים טרם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויסו לורנס ולנרד וולי לחיל המודיעין של הצבא הבריטי, מטרת הגיוס הייתה לערוך מחקר מקיף על אזור הנגב, אזור שהיה חשוב במיוחד לבריטניה מאחר שהבינו כי בשעת מלחמה, הצבא האימפריה העות'מאנית יהיה חייב לעבור באזור זה בדרך למצרים, המחקר מומן על ידי הקרן לחקר ארץ ישראל. באוקטובר אותה שנה, כשלושה חודשים לאחר פרוץ המלחמה צורף לורנס למודיעין של המשרד לענייני ערבים אשר שכן בקהיר, מפקדיו היו גילברט קלייטון והנרי מקמהון.

הלאומיות הערבית החלה להתעצם במהלך המלחמה ורבים מן הערבים שאפו לקבל עצמאות מהאימפריה העות'מאנית הגוססת, בשנת 1915 השריף של מכה, חוסיין בן עלי החל לנהל משא ומתן והציע לבריטים להוביל מרד ערבי כנגד האימפריה העות'מאנית בתמורה למדינה ערבית עצמאית בשטחי החג'אז, מסופוטמיה וסוריה הגדולה,[6] דבר אשר יכול היה מאוד להשתלם לבריטים, ששאפו לצמצם את הפגיעה באזור תעלת סואץ. הרעיון זכה להתנגדות מצד צרפת אשר ראתה בסוריה הגדולה שטח מנדט עתידי שלה[7] וכן מהממשל המקומי ההודי אשר ראה במסופוטמיה אזור השפעה עתידי של הודו.[7]

לורנס עצמו היה תומך נלהב של רעיון מדינה ערבית עצמאית.[7]

באוקטובר 1915 חל משבר של ממש בעמדה הערבית ובן עלי שלח מסר מאיים לשלטונות הבריטים לפיו אם בריטניה לא תבטיח את תמיכתה במרד ערבי כנגד האימפריה העותמאנית הוא יעביר את תמיכתו אליה,[7] דבר אשר עלול היה לאיים מאוד על גורל בריטניה במלחמה. מקמהון הגיב למסרו של בן עלי וענה לו שהשלטון הבריטי תומך ברעיון של מרד ועצמאות ערבית אך מסריו לגבי שטחים מסוימים במזרח התיכון שכביכול היו אמורים להיות חלק מהמדינה הערבית העתידית היו עמומים (שטחים שחולקו מאוחר יותר עם צרפת וכן שטח של ארץ ישראל שהובטח בהצהרת בלפור.)

לורנס במדבריות ערב

באביב של שנת 1916 נשלח לורנס לאזור מסופוטמיה על מנת לנסות ולסיים את המצור על כות על ידי ניסיונות לשחד קצינים עותמאנים והמרדה של הערבים המקומיים, ניסיונות אלו לא נשאו פרי.[7] באותה עת החל להתגבש הסכם סייקס-פיקו אשר בדיעבד הרג את הרעיון של המדינה הערבית המאוחדת במזרח התיכון. על אף המרד הערבי, בו לורנס עתיד לשמש דמות מפתח, הוא ככל הנראה ידע על ההסכם שמשמעותו הייתה למעשה חיסול הרעיון של מדינה ערבית מאוחדת במזרח התיכון.[8][9]

המרד הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – המרד הערבי

לאחר שמספר ניסיונות מקומיים בקרב הערבים לא נשאו פרי, נשלח לורנס באוקטובר 1916 על ידי רונלד סטורס, שלימים יהפוך למושל הראשון של ירושלים בימי המנדט הבריטי[7] להיוועד עם מנהיגים ערבים באזור החג'אז ולאסוף מודיעים אודות המרד המתגבש הבא, לורנס נועד עם שלושת בניו של השריף עלי, עלי ,פייסל ועבדאללה, לורנס התרשם במיוחד מפייסל וסבר כי הוא המתאים ביותר להנהיג מרד גדול בתמיכת הבריטים.[7]

אל לורנס הוחלט לצרף את סטיוארט פרנסיס ניוקומב כמקשר לכוחותיו של פייסל,[7] אך זה התעכב והגיע לאזור החג'אז רק מספר חודשים מאוחר יותר. בדצמבר אותה שנה החלו לורנס ופייסל החלו לתכנן כיצד להעמיד את כוחותיו של פייסל במטרה למנוע מהחיילים העותמאנים לכבוש את אזור מדינה ולחבל במסילת הרכבת החיג'אזית, כאשר ניוקומב הגיע לורנס תכנן לעזוב את החג'אז, אך פייסל התנגד לכך נמרצות,[7] בסופו של דבר נשאר לורנס לצד פייסל וכוחותיו עד שאלו כבשו את דמשק בדצמבר 1918.

על אף שעיקר תהילתו של לורנס היא כאסטרטג ומקשר במהלך המרד, הוא עצמו השתתף בפעולות וקרבות רבים לאורך שהותו לצד כוחותיו של פייסל, ביניהם חבלות רבות במסילת הרכבת החג'אזית באזור החג'אז ועקבה במטרה להביס את הכוחות העותמאנים.

אחד הקרבות המשמעותיים בהם לורנס נטל חלק התרחש ב-23 בינואר 1918 באזור טפילה, באותו קרב אשר הונהג על ידי לורנס יחד עם ג'פאר אל אשקארי (לימים ראש ממשלת עיראק), הצליחו הכוחות להדוף כוח של 900 חיילים עותמאנים, כאשר 400 מהם נהרגו ו-200 נלקחו בשבי. בעקבות אותו קרב עוטר לורנס באות השירות המצוין והועלה לדרגת לוטייננט קולונל, אשר מקבילה לדרגת סגן אלוף בישראל.

במהלך המלחמה לורנס עבר מרחקים ארוכים ונפגש עם שבטים ערבים רבים ושכנע אותם להצטרף לכוחותיו של פייסל. הוא היה בקשר קבוע עם המפקדה הבריטית בקהיר ומסר לה מידע מודיעיני חשוב על מהלכי המרד, דבר שהיה בעל ערך רב לתבוסת האיפריה העותמאנית בחזית המזרח תיכונית במלחמת העולם הראשונה.

עד לסוף המלחמה הועלה לורנס לדרגת מייג'ור ( המקבילה לאלוף-משנה בישראל) ועוטר בעיטור צלב ויקטוריה.

בקיץ 1918 העותמאנים הציעו פרס של 5,000 לירות שטרלינג (אשר שווי ערך ל 1.7 מיליון ליש"ט ב-2017) על ראשו של לורנס, מאוחר יותר גובה הפרס תפח ל-20,000 ליש"ט. בעקבות ההצעה, אחד מהקצינים הבריטים אשר לחמו לצד לורנס כתב כך :

"על אף שפרס בגובה 15,000 ליש"ט הובטח למי שיביא את ראשו של לורנס לטורקים, אף ערבי לא העז לבגוד בו, השריף של מכה ראה בלורנס את אחד מבניו, הוא זה שאחראי להשפעה שלנו בחצי האי ערב, הוא הרפתקן מעורר השראה"

A Prince of Our Disorder: The Life of T. E. Lawrence מאת ג'ון מאק

קרב עקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב: קרב עקבה

קרב עקבה התרחש בתחילת יולי 1917, הקרב הונהג על ידי לורנס ובו השתתפו גם כוחותיו של המנהיג הבדואי רב ההשפעה עאודה אבו טאי אשר עד לאותה עת תמך בעותמאנים. עקבה, אשר באותה עת הייתה כפר נידח שלידו עמד חיל מצב עותמאני של 300 חיילים הייתה חשובה מבחינה אסטרגטית לבריטים עקב הנמל ששכן בה. לאחר ארבעה ימים של לחימה חיל המצב העותמאני וכמה ממגיני העיר נכנעו והקרב הוכתר כהצלחה. לורנס עצמו נפצע קלות במהלך הקרב.

הצלחת הקרב הקנתה ללורנס את אמונו של המפקד החדש של חיל המשלוח המצרי, סר אדמונד אלנבי.[10]

לורנס בירושלים בתצלום מאת לואל תומאס, 28 בפברואר 1918

דרעא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו שבעת עמודי החכמה וכן במכתב ששלח לידידו לשירות[11] מתאר לורנס כיצד ב-20 בנובמבר הגיע לעיר דרעא בסוריה, שם תפסו אותו חיילים עותמאנים (אשר לא זיהו אותו) ובהוראת ביי החלו להתעלל בו פיזית מינית, תקיפה שבעקבותיה הופנה לבית חולים. עם זאת, לורנס לא מתאר את התקיפה בצורה מפורטת. חוקרים וביוגרפים של לורנס חלוקים בדעותיהם לגבי אופי התקיפה, אמינותה והשפעתה המאוחרת על חייו (ראו פסקה חייו האישיים ).[12] לורנס חותם בספרו את חוויתו הטראומתית בדרעא במשפט "באותו לילה בדרעא מבצר תמימותי אבד לנצח".

נפילת דמשק ותום המלחמה

לורנס היה מן האסטרטגים העיקריים של קרב דמשק בשבועות האחרונים למלחמה. הוא ראה בדמשק, שנפלה לידי המורדים ב-1 באוקטובר 1918, את עיר הבירה של המדינה הערבית העצמאית העתידה לקום בהנהגתו של המלך פייסל. אך החלום נגוז סופית בקרב מייסלון בו כבשו הכוחות הצרפתים של דמשק מידי הממלכה הערבית של סוריה, קרב אשר סימל את תחילת האימפריאליזם הצרפתי במזרח התיכון.

במהלך שנות המלחמה, בעת גיבושו של הסכם סייקס פיקו, ניסה לורנס לשכנע את השלטונות הבריטים לסגת מההסכם בטענה שזוהי הפרה בוטה של ההבטחה שהעניקו לערבים וכן שמדינה ערבית עצמאית משרתת את האינטרסים הבריטים.[13]

לורנס נותר דמות שנויה במחלוקת ומעוררת עניין עד היום. בעוד שיכולתיו כאסטרטג, איש צבא והשפעתו על המרד הערבי אינן מוטלות בספק, יש המטילים ספק את תמיכתו הכנה בהקמת מדינה ערבית עצמאית במזרח התיכון וטוענים שהיה לא יותר מעלה תאנה ששימש את ההאינטרסים של המעצמות האירופאיות במזרח התיכון.[8]

בשלהי המלחמה פגש לורנס בלואל תומאס אשר עתיד להפוך אותו לידוען וגיבור מלחמה. תומאס אשר לווה בצלמו, הארי צ'ייס התלהב מדמותו של לורנס הבריטי לבוש בבגדים בדואים וצילם סרט תעודה אודותיו בשם "עם לורנס בערב" אשר היה מבין סרטיו היחידים של תומאס אשר נחלו הצלחה (הכנסותיו עמדו על 1.5 מיליון דולרים ובלונדון לא ירד מאקרנים במשך 6 חודשים), לואל המשיך להעריץ ולרכוש כבוד ללורנס והגן על מורשתו לאחר המלחמה. לואל היה זה שהעניק הלכה למעשה ללורנס את הכינוי "לורנס איש ערב".

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי כיבוש דמשק חזר לורנס ללונדון. עבודתו הראשונה הייתה במשרד החוץ וחבר העמים, והוא שימש בחבר במשלחתו של המלך פייסל לועידת השלום בפריז (1919), במאי אותה שנה מסוק שהוא טס בו בדרך לקהיל התרסק, שניים הטייסים נהרגו ולורנס עצמו סבל משברים רבים.[14] בהמשך שימש כיועצו של שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל, עבודה אותה לורנס לא אהב.[5]

בשנת 1922 חזר לורנס לשרות צבאי פעיל, כשהוא מנסה לברוח מהפרסום ולהשתמש בשמות בדויים. סיבת שאיפתו לאנונימיות לא ברורה לגמרי. הוא הצטרף לחיל האוויר בשם "רוס", ועזב לאחר חודשים מספר כשהתבררה זהותו האמיתית. אז הצטרף לחיל השריון תחת השם "תומאס אדוארד שו", ובשנת 1924 חזר והתגייס לחיל האוויר באותו שם בדוי. הוא החליף תפקידים, מיקומים ושמות על פני השנים הבאות, ולבסוף שוחרר בשנת 1935.

לורנס היה חובב אופנועים נלהב והחזיק בבעולותו 8 אופנועים בתקופות שונות, אחד מהם מוצג כיום במוזיאון המלחמה האימפריאלי.

כחודשיים לאחר מכן נהרג לורנס בתאונת אופנוע, בגיל 46. לאחר מותו נוירוכירורג בשם יו קריינס החל מחקר על תאונות אופנוע, דבר אשר הוביל לשימוש נרחב בקסדות בקרב רוכבי האופנועים[15]

לורנס כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האנונימיות שלאחר המלחמה כתב ופרסם לורנס שני ספרים רחבי יריעה המבוססים על חייו וניסיונו. הראשון, "שבעת עמודי החוכמה" (Seven Pillars of Wisdom), עסק בשרותו במדבריות ערב. הספר יצא בתרגום עברי בשנת תרצ"א בשם "המרד במדבר" (ר' להלן). ספרו השני, "המטבעה" (The Mint) עסק בשרותו בחיל האוויר.

לורנס אף תרגם ספרים לאנגלית, בהם האודיסיאה של הומרוס. בנוסף, השאיר אחריו אלפי מכתבים. הוא נודע כמתכתב נלהב, שרכש חברים רבים ועקב סגנון חייו שכלל נדודים והעדרויות ממושכות ניהל את מרבית קשריו החברתיים בהתכתבות. חלק גדול מאסופות מכתביו יצאו לאור.

יחסו לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספקולציות רבות עסקו בנטיותיו המיניות של לורנס. הוא לא נישא, ולא ידוע על קשרים רומנטיים משמעותיים שניהל עם בנות המין השני. חלק מחבריו טענו כי היה א-מיני.[16] לורנס עצמו הכחיש במכתביו קשר מיני כלשהו במהלך חייו.[17] יש המסבירים את הימנעותו של לורנס מיצירת קשרים אינטימיים בצלקת שהותירה בו התקיפה המינית בדרעא. יש הטוענים כי לורנס קיים קשרים אינטימיים עם נער ערבי בשם סלים אחמד, אשר נפטר ב-1919 ממחלת הטיפוס, במהלך החפירות הארכאולוגיות בכרכמיש.

אף על פי שהומוסקסואליות לא הייתה מקובלת כלל הן בחברה הבריטית והן בחברה ערבית בתקופת חייו, לורנס תיאר בכתביו קשרים חד מיניים שהתקיימו במהלך המלחמה בין הגברים הערבים, במכתב שכתב לשרלוט שו, רעייתו של ג'ורג' ברנרד שו, שהיה ידיד קרוב של לורנס, כתב כך: "ראיתי הרבה אהבות רומנטיות בין גברים, חלקם היו ממש בני מזל".[18]

במשך שנים הועלו טענות שללורנס היו יחסים רומנטיים עם שרה אהרנסון. עזיז ביי, שהיה מראשי הביון העותמאני אשר בין השאר היה אחראי לתפיסת מחתרת ניל"י כתב בזיכרונותיו שהוא ראה את השניים נפגשים בעתלית ב-1916, אחיו של לורנס, ארנולד, הכחיש את הטענות.[19]

מורשת והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות שירותו עוטר לורנס באות השירות המצוין ובעיטור לגיון הכבוד, כמו כן היה חבר במסדר האמבט.

פסלו של לורנס מופיע בקתדרלת סנט פול.

בסקר 100 הבריטים הגדולים של רשת BBC בשנת 2002 הגיע לורנס למקום ה-53.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו ההרפתקנית של לורנס היוותה השראה ליצירות רבות ביניהן:

כמו כן לורנס מופיע על עטיפת האלבום Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של הביטלס.

בנוסף דמותו של לורנס מופיעה במשחקי המחשב Battlefield 1 ו-Uncharted 3: Drake's Deception.

כתביו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המרד במדבר ת"א לאורנס (תרגם מאנגלית: יעקב קופליביץ; עם הקדמה מאת ברנרד שאו), תל אביב: מצפה (ספרית אוניברסיטה לעם), תרצ"א.
  • לפוצץ רכבת / ת.א. לורנס (עברית: עמיהוד ארבל), תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור (תרמיל קלסיקה), תשמ"ד-1984.
  • שבעה עמודי חוכמה: חגיגת ניצחון / תומאס אדוארד לורנס (תרגמו: נינה פתאל ודויד ברקוב; ערך והוסיף הערות והארות יעקב חבקוק; הקדמה וייעוץ אקדמי: גדעון מ. קרסל), משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשס"ו-2006.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ T. E Lawrence studies
  2. ^ T.E Lawrence Studies
  3. ^ Beeson, C.F.C., Simcock, A.V., 1989
  4. ^ Simcock, A.V, Simcock, A.V, 1989
  5. ^ 5.0 5.1 The T.E. Lawrence Puzzle, University of Georgia Press,
  6. ^ King HUssein
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 7.8 Lawrence of Arabia: The Authorized Biography of T.E. Lawrence, William Heinemann
  8. ^ 8.0 8.1 אריה אלדד100 שנות צביעות: הלקח שכולנו יכולים ללמוד מהסכם סייקס - פיקו, מעריב, ‏20 במאי 2016
  9. ^ רונן דורפן, בביתו במדבר, ישראל היום, ‏8 ביוני 2017
  10. ^ Strategist of the Desert Dies in Military Hospital
  11. ^ המכתב נשלח לקצין בשם וו.פ. סטרלינג אשר שהה בקהיר באותה עת ב-28 ביוני 1919, הוא פורסם בספר T.E. Lawrence in War and Peace: An Anthology of the Military Writings of Lawrence of Arabia מאת מלקולם בראון.
  12. ^ Elizabeth Day, Lawrence of Arabia 'made up' sex attack by Turk troops, The Telegraph, ‏14 במאי 2006
  13. ^ The Legacy of Lawrence of Arabia
  14. ^ WebCite query result, www.webcitation.org (באנגלית)
  15. ^ Lawrence of Arabia, Sir Hugh Cairns, and the Origin of Motorcycle Helmets
  16. ^ T.E. Lawrence, Garden City, N.Y. : Doubleday, Doran & Company, 1937
  17. ^ מכתב אחד נשלח לא.מ. פורסטר ב-1927 ומכתב שני עם אזכור לנושא נשלח לרוברט גרייבס כשנה מאוחר יותר. שני המכתבים פורסמו ב-1988 בספר T.E. Lawrence in War and Peace: An Anthology of the Military Writings of Lawrence of Arabia
  18. ^ A Prince of Our Disorder: The Life of T E. Lawrence, הוצאת אוניברסיטת הארוורד
  19. ^ אלי אשדלורנס איש ערב, המולטי יקום של אלי אשד, ‏2006