לורנס איש ערב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תומאס אדוארד לורנס, 1918

לוטננט-קולונל תומאס אדוארד לורנס, הידוע גם בכינוי לורנס איש ערב (16 באוגוסט 188819 במאי 1935) היה ארכאולוג, הרפתקן, סופר ואיש צבא בריטי, נודע בעיקר בתפקיד שמילא כקצין קישור במרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית בשנים 1916-1918, ונחשב גיבור לאומי בבריטניה ובארצות ערב.[דרוש מקור] לורנס איש ערב הוא גם שמו של סרט קולנוע קלאסי עתיר אוסקרים, המבוסס על דמותו וסיפור חייו של לורנס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורנס נולד בצפון ויילס כבנם הבלתי-חוקי של תומאס צ'פמן, אציל אירי-אנגלי, ושרה ג'אנר, פילגשו. הם חיו יחד כזוג ואימצו לעצמם את שם המשפחה לורנס. לורנס גדל באוקספורד וסיים בהצטיינות לימודי היסטוריה באוניברסיטת אוקספורד. ב-1910 יצא למזרח התיכון כארכאולוג, בין האתרים שחפר היה האתר של העיר כרכמיש ביחד עם הארכאולוג לנרד וולי. הוא הסתובב במזרח התיכון מספר פעמים ולמד את מנהגי ערב, שפתה ותרבותה.

מלחמת העולם הראשונה והמרד הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורנס במדבריות ערב

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 גויס לצבא הבריטי והוצב כקצין מודיעין בקהיר. עקב שליטתו בערבית ובתרבות ערב נשלח ב-1916 לחיג'אז למשימת איסוף מודיעין. במהרה, התחבב על מנהיגי המרד הערבי נגד העות'מאנים והפך להיות קצין הקישור בינם לבין הבריטים, ששאפו לעודד ולארגן את המרד, והוא שרת לצדו של האמיר פייסל (לימים מלך עיראק) כידידו הקרוב ויועצו הצבאי. לזכותו נזקפת הטקטיקה של ריתוק הכוחות הטורקים לעיר אל-מדינה ולמסילת הרכבת החיג'אזית, דבר שעזר לבריטים לכבוש את ארץ ישראל.

ב-1917 הוביל לורנס את הערבים במבצע מזהיר לכיבוש עקבה. בעקבות מבצע זה היה לורנס לחוליה המקשרת בין הגנרל אלנבי, שמונה למפקד העליון של הכוחות הבריטיים במצרים, לבין צבאו של פייסל. לבריטים נסללה הדרך להמשיך את מסע הכיבוש צפונה לכיוון דמשק, עם עזרה ערבית ותוך התמוטטות מערך ההגנה הטורקי.

מידת התועלת הצבאית שבפועלו של לורנס שנויה עד היום במחלוקת עזה. יש המייחסים את יצירת אגדת לורנס איש ערב לעיתונאי והשדרן האמריקני לואל תומאס, שיצר ב-1920 את הסרט "עם לורנס בערב". הסרט, המכיל קטעים שצולמו בארץ-ישראל ב-1918, זכה לתהודה גדולה מאוד. ב-1924 פרסם לואל ספר בשם זה.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי כיבוש דמשק חזר לורנס ללונדון וניסה לקדם שם את רעיון העצמאות הערבית, בהצלחה מוגבלת ביותר. השטחים שנכבשו חולקו בין הבריטים לצרפתים תחת הסכם סייקס-פיקו. בין 1919-1922 עבד לורנס בתפקידים דיפלומטיים, תוך שהוא מחלחל לתודעת הציבור הבריטי כגיבור לאומי. הוא שימש כיועצו של שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל וסייע לו בהשלטת מידה מסוימת של שלטון עצמי בעיראק ועבר הירדן, שמאוחר יותר קיבלו עצמאות.

בשנת 1922 חזר לורנס לשרות צבאי פעיל, כשהוא מנסה לברוח מהפרסום ולהשתמש בשמות בדויים. סיבת שאיפתו לאנונימיות לא ברורה לגמרי. הוא הצטרף לחיל האוויר תחת השם "רוס", ועזב לאחר חודשים מספר כשהתבררה זהותו האמיתית. אז הצטרף לחיל השריון תחת השם "תומאס אדוארד שו", ובשנת 1924 חזר והתגייס לחיל האוויר באותו שם בדוי. הוא החליף תפקידים, מיקומים ושמות על פני השנים הבאות, ולבסוף שוחרר בשנת 1935.

מספר חודשים לאחר מכן נהרג בתאונת אופנוע, בגיל 46.

לורנס כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האנונימיות שלאחר המלחמה כתב ופרסם לורנס שני ספרים רחבי יריעה המבוססים על חייו וניסיונו. הראשון, "שבעת עמודי החוכמה" (Seven Pillars of Wisdom), עסק בשרותו במדבריות ערב. הספר יצא בתרגום עברי בשנת תרצ"א בשם "המרד במדבר", בהוצאת "מצפה" ובתרגומו של יעקב קופיליביץ. ספרו השני, "המטבעה" (The Mint) עסק בשרותו בחיל האוויר.

לורנס אף תרגם ספרים לאנגלית, בהם האודיסיאה של הומרוס. בנוסף, השאיר אחריו אלפי מכתבים. הוא נודע כמתכתב נלהב, שרכש חברים רבים ועקב סגנון חייו שכלל נדודים והעדרויות ממושכות ניהל את מרבית קשריו החברתיים בהתכתבות. חלק גדול מאסופות מכתביו יצאו לאור.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספקולציות רבות עסקו בנטיותיו המיניות של לורנס. הוא לא נישא, ולא ידוע על קשרים רומנטיים משמעותיים שניהל עם בנות המין השני. רבים טוענים שהיה הומוסקסואל, ואף מביאים לכך ראיות מכתביו, בעוד אחרים טוענים שהיה א-מיני. בזכרונותיו הזכיר לורנס מקרה של אונס אכזרי שעבר על ידי טורקים בזמן המלחמה - קצין טורקי חשב אותו לצ'רקסי וניסה לשדל אותו לשכב עמו, ומשסירב הורה לשני חיילים להכות ולאנוס את לורנס, מה שעשוי לתת הסבר חלקי להימנעותו מקשרים אינטימיים ולמצבו הרגשי בשנים שלאחר המלחמה.

כתביו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המרד במדבר ת"א לאורנס (תרגם מאנגלית: יעקב קופליביץ; עם הקדמה מאת ברנרד שאו), תל אביב: מצפה (ספרית אוניברסיטה לעם), תרצ"א.
  • לפוצץ רכבת / ת.א. לורנס (עברית: עמיהוד ארבל), תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור (תרמיל קלסיקה), תשמ"ד-1984.
  • שבעה עמודי חוכמה: חגיגת ניצחון / תומאס אדוארד לורנס (תרגמו: נינה פתאל ודויד ברקוב; ערך והוסיף הערות והארות יעקב חבקוק; הקדמה וייעוץ אקדמי: גדעון מ. קרסל), משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשס"ו-2006.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]