לורנס ויינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

לורנס ויינר
Lawrence Weiner
צילום בלונדון בשנת 2008
צילום בלונדון בשנת 2008
לידה 10 בפברואר 1942
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בדצמבר 2021 (בגיל 79)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תקופת הפעילות 1960–2015 (כ־55 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אינסטלציה, אמנות וידאו, קולנוע, גרפיקה, פיסול, סואנד-ארט
זרם באמנות אמנות מושגית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות (Put) on a fixed point (taken) from a fixed point (Lawrence Weiner), Staples, Stakes, Twine, Turf עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לורנס ויינראנגלית:Lawrence Weiner;‏ 10 בפברואר 19422 בדצמבר 2021) היה אמן יהודי-אמריקאי שהתפרסם כנציג זרם האמנות המושגית שהתפתח בשנות ה-60 מן המינימליזם. יצירותיו שהיו משתמשות תכופות בטקסטים עם אותיות דפוס מוצבות תכופות על קירות בהקשר אמנותי של עיר או של נוף ומעבירים דרכם מסרים בעלי ממד הומניסטי, אוניברסלי ופוליטי.[1] ויינר חילק את זמנו בעיקר בין ניו יורק ואמסטרדם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורנס ויינר נולד בשנת 1942 ברובע ברונקס של ניו יורק כבן לבעל חנות ממתקים יהודי. אחרי שסיים בגיל 16 את התיכון סטייווסנט עבד בעבודות שונות: על מכלית נפט, כסוור בנמל, בפריקת קרונות רכבת. למד פחות משנה במכללת האנטר ואחר כך טייל בטרמפים ברחבי צפון אמריקה. בדרך בנה מבנים קטנים אותם נטש בשולי הדרך.

הקריירה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויינר היה אוטודידקט. נחשב לאחד ממייסדי האמנות המושגית הפוסטמינימליסטית, לצד אמנים כמו דאגלס הובלר, רוברט בארי, ז'וזף קוסוט וסול לוויט. [2] ויינר החל בקריירה האמנותית שלו בימי שיאו של האקספרסיוניזם המופשט. בגיל 19 הציג את יצירתו הראשונה: Cratering Piece (חפץ מכתשי). זאת הייתה "יצירת פעולה" מורכבת מחומרי נפץ TNT שפוצצו בו זמנית בארבע פינות של שדה בעיר מיל ואלי על יד סן פרנסיסקו, במחוז מרין של קליפורניה. [3] בהמשך בשנות ה-1960 המוקדמות יצר ויינר למשך שש שנים מספר מכתשים כאלה כפסלים אינדיבידואליים בעזרת פיצוצים בנוף הקליפורני. ב-1964 בניו יורק גילה האמן חוסר עניין הולך וגובר בציור כחפץ יחיד, וביצע שורת ציורים שחיקו את מוטיב אות הכוונון של הטלוויזיה. קרא להם "ציורי פרופלור" ויצר אותם בפורמטים ובטכניקות מגוונות מאוד. בתערוכה בגלריה של סת זיגלאוב בניו יורק ב-1964 תמחר אותם באותו מחיר. מה שעניין אותו הייתה האידיאה של ציור ולא הציור כחפץ.

הוא החל ליצור סדרת יצירות שבהן חוסר עניינו בחפצים בלט עוד יותר. אלו נקראו "Removals" (הסרות). "על מנת ליצור תמונה מתוך בד, הספיק לי לקחת מלבן, להסיר מלבן מתוך הבד, בדרך כלל בפינה, מה שנראה לי הכי נוח, אחר כך להעביר אותו בתרסיס צבע, ולשים עליו רצועה אחת למעלה ואחרת למטה.... אחר כך ביקשתי מהלקוח לבחור בצבע, בגובה, בממדי המלבן שגזרתי, מכיוון שאלו דברים ללא חשיבות אמיתית. עם שיטה חדשה זו התפקידים התבהרו: ויינר הציע מבנה והלקוח בחר בצורה הסופית של הציור. [4]

בסוף אפריל 1968 הוזמן ויינר יחד עם רוברט בארי ועם קרל אנדרה להשתתף בתערוכה משותפת במכללת וינדהם בפאטני במדינת ורמונט. ויינר הציג "מהדקים, יתדות, חבל, דשא". הסטודנטים זעמו על אי הבנת הפסל והרסו אותו. ויינר קיבל בהבנה את תגובתם. הוא שם לב ששכח די מהר, במה החליף את החלקים ה"מוסרים".

כשסול לוויט ניסח ב-1968 את "הסעיפים על האמנות המושגית", גם ויינר שהחליט לא להעמיד את עצמו בעמדה דומיננטית, כתב "הצהרת הכוונות" משלו.

1. האמן יכול לבנות את היצירה

2.היצירה יכולה להיות מיוצרת

3. היצירה יכולה לא להתגשם

כשכל משפט הוא שווה ותואם את כוונת האמן בחירת תנאי ההצגה של היצירה תלויה בלקוח בעת קבלתה

מכאן ואילך הציג ויינר, בלי שיהיה לא משנה, או את הפסל, שיצר הוא עצמו (או מישהו אחר) או את ה"מבע" (énoncé) שלו. הטקסט המוצג על ידי ויינר איננו לדבריו ה"מבע" של מיזם, אלא הצורה הטקסטואלית של יצירות שכבר התגשמו. הטקסט הופך בעיני ויינר לצורה המיטבית, מכיוון שהיא היחידה המבטיחה ללקוח שיגשים מחדש או לא, את מה שתואר.

הטקסט הפך לחומר הגלם עצמו של העבודה של ויינר, וכל דבר שעליו ניתן להדביק טקסט הפך לכשיר להצגה בפני הקהל. ברוח הדברים האלה, הספר הפך אצל ויינר לאחד השיטות העיקריות להצגת עבודתו. בשנת 1968 יצר את ספרו הראשון "Statements" (משפטים), ספר קטן בכריכה רכה בן 64 עמודים ובו תיאור העבודות שביצע ויינר בעבר. הוא הוצא בהוצאה לאור לואי קלנר וסת זיגלאוב. ויינר השתתף בזירוקסבוק Xeroxbook שהוצא לאור גם הוא על ידי זיגלאוב בשנת 1968. החל מתחילת שנות ה-1970 המדיום הראשי של אמנותו היו העתקים על הקירות של ה"מבעים" שלו. עם זאת הוא עבד גם עם וידאו, קולנוע, ספרים, פסקולים, פיסול, מיצג, אינסטלציה ורישום יצירותיו מוצגות בגלריות לאו קסטלי בניו יורק ואיבון לאמבר בפריז. כיום הוא מיוצג על ידי גלריית מריאן גודמן

יצירת טקסט של לורנס ויינר ב"פלאקטורם" שנבנה בפרק אסטרהאזי בווינה בשנים 1943-1942.הכתובת משנת 1991 אומרת:Zerschmettert in Stücke im Frieden der Nacht - "מרוסק ברסיסים בשתיקת הלילה"

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שלושים שנה התגורר לורנס ויינר עם אשתו לאליס ברחוב בליקר בניו יורק. מאוחר יותר עברו לדירה וסטודיו בווסט וילג'.

נפטר ב-2 בדצמבר 2021.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1960 : CRATERING PIECES,. מיל ואלי, קליפורניה
  • 1962 : THE STONE ON THE TABLE,. (האבן על הלוח) באטלייה בניו יורק
  • 1964 : Propeller paintings (ציורי פרופלור)
  • 1965 : Removals (הסרות)
  • 1968 : Staples, Stakes, Twine,Turf (מהדקים, יתדות, חבל, דשא)
  • 1971 : Œuvre n° 352 Sections contrastées, .(יצירה מס. 352 מגזרים מנוגדים) ציור בגיר כחול על קיר, במוזיאון לאמנות של טולון
  • 1971 : IN AND OUT - OUT AND IN - AND IN AND OUT - AND OUT AND IN , (פנימה והחוצה - החוצה ופנימה - ופנימה והחוצה - והחוצה ופנימה) באוסף ז'ילסן -מולה -וייאוויל (Ghislain Mollet-Viéville) המופקד במוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית MAMCO בז'נבה, מאז פתיחתו ב-1994
  • 1988 : A HANDFUL OF CHALK - UNE POIGNÉE DE CRAIE, MAGASIN - CNAC, Grenoble. (קומץ גיר) ב"חנות CNAC"

(המרכז הלאומית לאמנויות ולתרבויות) בגרנובל

  • 2008 : STRAIGHT IS THE GATE BUT WATER FINDS ITS OWN LEVEL, . (צר השער אולם המים מוצאים את רמתם) במוזיאון Grand Curtius (גראן קורטיוס) בליאז',
  • 1992 - Placé) sur un point fixe (Pris) depuis un point fixe. n° 717)

(מונח) על נקודה קבועה (נלקח) מנקודה קבועה מס. 717 - אינסטלצית-קיר באותיות לבנות מאפוקסי שנקנתה בשנת 2000 על ידי ממשלת צרפת ונמצאת בפריז, בגני טווילרי

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ספר רישומים)

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1968 - Statements
  • Having been said : writings & interviews of Lawrence Weiner, 1968-2003
  • Lawrence Weiner : as far as the eye can see.with Donna M De Salvo, Ann Goldstein - Whitney Museum of American Art
  • GREEN AS WELL AS BLUE AS WELL AS RED (ירוק, כמו גם כחול, כמו גם אדום)

2012 : Brest, Zédélé éditions collection Reprint. (מהדורה ראשונה : ג'ק ונדלר, לונדון 1972.)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dieter Schwarz. ed. Lawrence Weiner: Books 1968-1989. Köln / Villeurbanne: Verlag der Buchhandlung Walther König / Le Nouveau Musée, 1989.
  • Bartomeu Mari & Alice Weiner. ed. Show & Tell: The Films and Videos of Lawrence Weiner. Ghent: Imschoot, 1992.
  • Lawrence Weiner, Specific and general works, Villeurbanne : Le nouveau musée / Institut d'art contemporain, 1993.
  • Alexander Alberro et al. Lawrence Weiner. London: Phaidon, 1998.
  • Gerti Fietzek & Gregor Stemmrich. ed. Having Been Said: Writings & Interviews of Lawrence Weiner 1968-2003. Ostfildern-Ruit: Hatje Cantz, 2004.
  • [Collectif], Ceci n'est pas un parc, éditions Libel, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לורנס ויינר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלני שטרן - פרס וולף באמנות- כתבה במוסף גלריה של העיתון"הארץ" 4 בינואר 2017
  2. ^ Roberta SmithThe Well-Shaped Phrase as Art New York Times 16.11./2007
  3. ^ Lawrence Weiner: En Route February 24 – April 2, 2005 Marian Goodman Gallery, New York
  4. ^ Lawrence Weiner, entretien avec Willoughby Sharp, « At Amsterdam » dans Avalanche, no 3, New York : Lenz, האביב 1972, מצוטט ב « Lawrence Weiner : biographie », dans Art Conceptuel 1, Bordeaux : CAPC Musée, 1988, p. 117