דחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לחץ נפשי)
המונח "מועקה" מפנה לכאן. לערך העוסק בסיפור מאת צ'כוב, ראו יגון (סיפור קצר).
דחק
האיברים המשתתפים בתגובה הנוירו-הורמונלית לדחק, וההורמונים אותם הם מפרישים
האיברים המשתתפים בתגובה הנוירו-הורמונלית לדחק, וההורמונים אותם הם מפרישים
גורם גורם מעיק עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D013312
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מצבים מלחיצים יכולים לעורר כאבי ראש.

דְּחָק (המונח הרשמי – עָקָה;[1] העממי – לחץ; באנגלית: stress ובעקבותיו נפוץ גם התעתיק סטרס) הוא מונח מתחום הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה המציין תחושת מצוקה הנובעת מפגיעה במצב האיזון (הומאוסטזה, Homeostasis) של האורגניזם[2].

את המונח הלועזי טבע הנס סלייה (Hans Selye), אנדוקרינולוג אוסטרו-קנדי, כחלק מפרדיגמה שפורסמה ב־1936 תחת השם (GAS) [3] General Adaptation Syndrome. המונח דחק בעברית, בהקשר דומה למונח הפסיכולוגי, נזכר כבר במקורות קדומים, "וְאֶת לַחֶצֵנוּ - זֶה הַדְּחַק, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַים לֹחֲצִים אֹתָם" (הגדה של פסח), וייתכן שהוא שימש מקור השראה לקובעי המונח הפסיכולוגי בעברית.

במצב של דחק מתמשך עלול להיווצר קושי בהתמודדות וחוסר הסתגלות התנהגותי, פסיכולוגי (כגון תחושות פחד, דאגה וחרדה) או פיזיולוגי (כגון פגיעה במערכת העיכול, לחץ דם גבוה ודיכוי המערכת החיסונית).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תגובת הילחם או ברח

בשנת 1915 טבע וולטר קנון את המושג "הילחם או ברח" המתאר את תגובתם של חיות לאיומים. הוא טען שמצבים של סכנה או פציעה מעוררים את תגובת "הילחם או ברח" ומזרימים אדרנלין לגוף.

מודל התגובה הרב שלבית המוכללת

בשנת 1946 פרסם הנס סלייה ספר על לחץ, בו הוא תיאר ממצאים מסדרת ניסויים שערך על חיות מעבדה, תוך חשיפתן לגירויים שליליים כמו כאב. בניסוייו מצא סלייה שתגובות בעלי החיים לגירויים השונים יצרו דפוס עקבי, לו קרא תסמונת ההסתגלות הכללית General Adaptation Syndrome. סלייה זיהה שהתסמונת בנויה משלושה שלבים מובחנים: מצוקה, התנגדות ואפיסת כוחות.

בשלב הראשון (מצוקה) כאשר מזוהה גירוי חיצוני כמאיים, נכנס הגוף למצב מוכנות, על מנת להתמודד פיזית עם איום או סכנה מיידית.

בשלב השני (התנגדות), ישנה התמודדות מול הגירוי האברסיבי וניסיון להכריעו. מנגנוני ההישרדות ממשיכים להזרים משאבי גוף כדי להתמודד עם האיום הנתפס, כל עוד זה לא הוכרע או עד שמשאבי הגוף אוזלים.

השלב האחרון (אפיסת הכוחות), מוגדר כשלב בו אוזלים משאבי הגוף להתמודד עם מצב הסכנה ובפרט לתפקד כראוי. לרוב מופיעים מחדש סימפטומים פיזיולוגיים של מערכת העצבים האוטונומית, כמו הזעה ועלייה נוספת בדופק, בניסיון נואש ואחרון של הגוף להכרעה. אם שלב זה מתארך והגירוי האברסיבי מתמיד, מתחיל ומצטבר נזק ארוך-טווח למערכות הגוף,[4]

גישות תאורטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישות התאורטיות המתייחסות לדחק, מתחלקות לשלוש קבוצות לפי השלב אותו הן מדגישות בתהליך הדחק.[5]

הגישה האפידמיולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה האפידמיולוגית מדגישה את האירועים החיצוניים היוצרים את תחושת הדחק. אירועים אלה נקראים אירועי דחק או סטרסורים (אנ'). בין אירועי הדחק ניתן למנות טראומות, אירועים מְשָנֵי חיים כגון שכול וגירושים, ומצב כרוני של קושי ואי שביעות רצון, כמו בעבודה מתסכלת ובנישואים לא מאושרים. גם חוויות דרמטיות פחות מאירועים משני חיים, כמו פקקי תנועה או בעיות חנייה יכולות לגרום ללחץ. שניים ממייסדי הגישה האפידמיולוגית הם הולמס Holmes וריי Rahe אשר בנו שאלון אירועי חיים המודד את רמת החשיפה לאירועי לחץ בשנה האחרונה.[6] בשאלון ישנה רשימה של אירועי חיים, כאשר לכל אירוע יש משקל שונה, לפי רמת ההיערכות מחדש שהוא דורש. האירועים שדורגו כמלחיצים ביותר, לפי רמת ההיערכות המחודשת שהם דורשים, היו מוות של בן או בת זוג, גירושין, פרידה מבן או בת זוג, מעצר בכלא או במתקן אחר ומוות של בן משפחה קרוב.

הגישה הפסיכולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הפסיכולוגית מדגישה את התהליך התפיסתי הפסיכולוגי המקשר בין האירוע החיצוני לבין התגובה הפיזיולוגית. שניים ממייסדי הגישה הזו הם סוזן פולקמן (אנ') וריצ'רד לזרוס (אנ'). לטענתם, לחץ נוצר כאשר האדם חש פער בין דרישות המצב לבין המשאבים העומדים לרשותו.[7] גישה זו מתייחסת לדחק כאל תפיסה סובייקטיבית, ולא כאל אירוע אובייקטיבי. אם אדם מעריך הערכת חסר את המשאבים העומדים לרשותו, או מעריך הערכת יתר את דרישות המצב, הוא יחוש בדחק, גם אם מבחינה אובייקטיבית המשאבים מספיק גבוהים כדי להתמודד עם הדרישות. לטענת פולקסמן ולזרוס, לחץ נוצר גם כאשר הפער הוא חיובי, כלומר המשאבים הם גבוהים יותר מאשר הדרישות. מקגראת' הדגיש את חשיבות ההשלכות (בעיני האדם) של אי עמידה בדרישות המצב, אשר בלעדיה לא צפוי להתרחש דחק[8].

האמיגדלה - מרכז הפחד והלחץ

הגישה הביולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הביולוגית מדגישה את התגובה הפיזיולוגית הנוצרת לאחר החשיפה למצב הדחק. שניים ממייסדי הגישה הם הנס סלייה Selye שטבע את המושג "תסמונת ההסתגלות הכללית" ו־וולטר קנון Cannon שטבע את המושג "הילחם או ברח". מושג זה הורחב מאוחר יותר ל־ "הילחם או ברח, קפא, התעלף או היבהל" (Freeze, Flight, Fight, Fright, Faint).[9] תגובות אלה, שיחד נקראות תגובת הדחק, נבררו באופן אבולוציוני כדי להגביר את סיכויי ההישרדות של האורגניזם העומד בפני איום קיומי.[10][9] תגובת הדחק אדפטיבית רק לפרקי זמן קצרים, כאשר היא מגינה מפני איום חריף. כפי שכאב מגן על האדם מפני מצבים מסוכנים, כך עושה גם תגובת הדחק. כפי שכאב מתמשך עלול לפגוע באיכות החיים, כך גם תגובת דחק מתמשכת, המתבטאת בחרדה ודחק מתמשכים, עלולה לפגוע באיכות החיים.

תגובת הדחק הפיזיולוגית מתחילה במוח, כאשר ישנה הערכה של גורם הדחק והמשאבים העומדים לרשותו של האדם. כאשר הניתוח הקוגניטיבי במוח מוביל למסקנה שהמצב הוא מצב מאיים, האמיגדלה מגיבה בהפעלת שתי מערכות הקשורות זו לזו: מערכת העצבים הסימפתטית וציר ה־HPA.[11][12] לפי הגישה הביולוגית, ניתן לבחון את השפעתם של אירועי דחק בעזרת מדדים פיזיולוגיים של סטייה מההומאוסטזה (איזון) בשני המישורים הללו.[5][2]

מערכת העצבים הסימפתטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מערכת העצבים הסימפתטית

מערכת העצבים הסימפתטית (Sympathetic) פעילה במצבי עוררות, ואינה יכולה להישאר פעילה לאורך זמן רב. מערכת העצבים הסימפתטית מעוררת על־ידי ההיפותלמוס, וגורמת להפרשה של אדרנלין ונוראדרנלין מבלוטת האדרנל אל הדם. חומרים אלה מגבירים את קצב הלב והנשימה, גורמים להזעה ולתחושה של דחק.[12] הפעילות הסימפתטית יוצרת גם שינויים בזרימת הדם ממרכז הגוף לעבר שרירי השלד, הפסקה של תהליכי עיכול, כיווץ של כלי דם בעור למניעת דימום מפגיעה, הרחבת אישונים ועוד.[דרוש מקור] פעילות זאת באה על חשבון מערכת העצבים הפאראסימפתטית (Parasympathetic) האחראית בעיקר על פעילות של שימור, עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים ובנייה עצמית והתחזקות.

ציר ה־HPA[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ציר ה-HPA

ציר ה־HPA מעורר גם הוא על־ידי ההיפותלמוס הגורם לשחרור ACTH מבלוטת יותרת המוח. ACTH גורם להפרשה של קורטיזול מקליפת בלוטת האדרנל (אנ').[12] הפעלת תגובת הדחק יוצרת תגובות גופניות רבות שנועדו להכין את הגוף לפעולה אקטיבית להתמודדות עם האיום. תגובות אלה כוללות עלייה בקצב הלב, קצב הנשימה, לחץ הדם, רמות הסוכר בדם, ומתח השרירים. קיימות גם הזעה, הזרמת דם לפריפריה, הגדלת אישונים וירידה בכאב.

כאשר הגוף יוצא ממצב של הומאוסטזה ועובר למצב של אלוסטזיס עלולים להיגרם נזקים, בטווח הקצר או הארוך.[2]

מאפיינים של מצבי דחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר מאפיינים ההופכים מצבים בחיים למצבי דחק. המאפיינים הבולטים הם איום, חוסר היכרות, חוסר ודאות וחוסר שליטה. ראשית, לחץ מתרחש כאשר קיים איום על ההומאוסטזה, או שחושבים שקיים איום שכזה.[2] לכן, אחד המאפיינים המהותיים ביותר של מצבי דחק הוא שהם מאיימים על האדם או על הקרובים לו. האיום יכול להיות איום פיזי, איום כלכלי, איום חברתי, איום משפחתי, או כל איום אחר.[5] למעשה, תגובת הדחק נבררה באופן אבולוציוני כדי להכין את הגוף להתמודדות עם איומים. בהתאם לכך, יש הטוענים שהמושג דחק מתייחס רק למצבים בהם קיים איום משמעותי על רווחתו של האורגניזם.[13]

מאפיין שני של מצבי דחק הוא חוסר היכרות. לפי המודל של הולמס וריי, אירועים שאינם מוכרים, דורשים היערכות מחודשת ולכן הם מעוררי לחץ.

המאפיין השלישי של מצבי דחק, חוסר ודאות, קשור לחוסר היכרות, אך מעט שונה ממנו. היכולת לנבא התרחשות מעוררת דחק מקלה על ההתמודדות עימה. לכך ניתן לתת שני טעמים: ראשית, אם יודעים על בואו המתקרב של המצב הלא נעים, ניתן להיערך לקראתו נפשית או פיזית וממשית. שנית, אפשר לחוש רגיעה וביטחון בתקופה שבה יודעים שהדחק אינו צפוי לבוא. עכברים שהוכנסו לתוך מערך ניסויי מתאים הפגינו העדפה לדחק בר ניבוי על פני דחק שאינו בר ניבוי.[14]

המאפיין האחרון של מצבי דחק, הוא חוסר שליטה. ככל שמאורע פחות נשלט, כך הוא יוצר תחושת דחק גבוהה יותר. ניסויי מעבדה הראו כי נבדקים שנחשפו לאירוע מעורר לחץ הגיבו טוב יותר, אם ניתנה להם האפשרות להפסיק את החשיפה, גם אם לא עשו בפועל שימוש באופציה זו וגם אם תחושת השליטה הייתה נתפסת בלבד, ובפועל לפעולתם לא הייתה השפעה אמיתית על החשיפה.[15]

תנאים לדחק מועיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחץ יכול להועיל אם הוא קצר, בעוצמה מתונה ומהסוג הנכון.[16] ראשית, בעוד שללחץ ממושך ישנן השלכות בריאותיות שליליות, לחץ קצר טווח פחות מזיק לבריאות ויכול אף להועיל לה.[16]

הקשר בין מידת הדחק לרמת הביצוע
ערך מורחב – חוק ירקיז-דודסון

שנית, לחץ אינו שלילי במהותו. יצורים חיים זקוקים למידה מסוימת של לחץ כדי לתפקד. אך כאשר עוצמת הלחץ גבוהה מדי, התפקוד נפגע. הקשר הזה בין לחץ לתפקוד מתבטא בחוק ירקיז-דודסון[17] המיוצג בגרף בצורת U הפוך. ללא שימור רמות תקינות של עוררות, לא תתאפשר יציאה מההומאוסטזה שכופה מערכת העצבים הפאראסימפתטית (Parasympathetic nervous system) על הגוף. רמות מוגזמות של עוררות, מצד שני, יכולות לפגוע בתפקוד.

לבסוף, ניתן לחלק מצבי דחק לדחק חיובי או שלילי. הנס סלייה (Hans Selye) הציע ב־1974, שכאשר דחק מניע לפעולה, יש לראות בו "לחץ חיובי" או "מתח טוב" (Eustress) (אנ'). לעומת זאת, כאשר דחק אינו נפתר בדרך של תגובה, שינוי או התרגלות והתאמה - הוא נחשב ל"לחץ שלילי" (Distress) מאחר שאינו מניע לפעילות אלא דווקא להתנהגויות נסיגה קליניות כמו דיכאון וחרדה.[18]

השפעות הדחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעות בריאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחק ובפרט דחק מתמשך עלולים לפגוע בבריאות. במצב של דחק מתמשך, השמירה על האיזון בגוף דורשת שינויים פיזיולוגיים חוזרים ונשנים. תהליך זה של שמירה על האיזון נקרא אלוסטזיס. השינויים התכופים הנדרשים במצב של דחק יוצרים עומס על מערכות הגוף הנקרא עומס אלוסטטי. לאורך זמן, העומס האלוסטטי מצטבר, פוגע במערכות הגוף ויוצר נזקים רפואיים.[19] ניתן להעריך את העומס האלוסטטי של הגוף בעזרת מדדים ביולוגיים כמו רמת הקורטיזול בשתן, לחץ הדם, יחס מותן אל ירך, רמות כולסטרול, A1C ועוד.[20] סיבה נוספת לקשר בין לחץ מתמשך לנזקים רפואיים, היא הרגלי חיים לא בריאים בקרב אנשים הנמצאים בדחק. הרגלי חיים אלה יכולים לכלול צריכה מוגברת של משקאות חריפים, עישון, חוסר שינה והזנחת הכושר הגופני.

דחק מתמשך עלול לפגוע במערכות רבות בגוף. דחק מתמשך מגביר את הסיכון למחלות לב,[21] שבץ מוחי,[22] תסמונת מטבולית,[23] סוכרת בקרב נשים,[24] ופיברומיאלגיה.[25] בקרב נשים העוברות טיפולי הפריה, נמצא קשר חלש בין רמת הדחק והחרדה לבין הסיכוי להיכנס להריון.[26] דחק בזמן ההריון מגביר גם את הסיכון לסיבוכים בלידה.[27][28] בקרב גברים, לחץ עלול להשפיע לרעה על איכות הזרע.[29]

קיים קשר מורכב בין דחק לבין מערכת החיסון. נראה כי לחץ מתון יכול לשפר את התפקוד החיסוני, בעוד שלחץ מתמשך או קיצוני עלול לפגוע בו.[16] בניגוד למקובל בציבור הרחב, אין עדיין הסכמה לגבי התפקיד של לחץ במחלת הסרטן. ישנם מחקרים המראים שלחץ מהווה גורם סיכון לסרטן,[30] וישנם כאלה שמראים שהקשר בין השניים חלש או לא קיים.[31][32]

השפעות קוגניטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחק עלול לצמצם את הקיבולת של זיכרון העבודה.[33] זיכרון העבודה משמש כמעין "פנקס רישום מנטלי" (Mental Sketch Pad).[34] ניתן להתייחס לזיכרון העבודה כאל תהליך מנטלי פעיל, שבו גירויים או ייצוגים פנימיים מאוחסנים בצורה מקוונת נגישה וזמינה אונליין, כדי למנוע דעיכה זמנית או פלישה של מסיחים או גירויים מתחרים הנמצאים מחוץ למוקד הקשב הנוכחי.[35] היכולת ליצור ולשמר חוט מחשבה פנימי ללא תלות במציאות החיצונית, משחררת את האדם מהמגבלות של תגובה לאירועים סביבתיים מידיים בלבד.[36] באופן זה, זיכרון העבודה מאפשר לאדם לפעול למען הגשמת מטרות עתידיות מעבר לכאן ולעכשיו.[37] הנמכה בקיבולת של זיכרון העבודה עלולה לפגוע בתפקודים קוגניטיביים אלו.

השפעות רגשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדחק ישנן גם השפעות רגשיות. תגובה אפשרית אחת היא תוקפנות, האופיינית במיוחד לתחושת תסכול. "זעם הדרכים", שגילוייו הם התפרצויות אלימות הקורות בתנאים של פקקי תנועה, הוא ביטוי שלה. תיתכן גם תגובה הפוכה, של אדישות ודיכאון. תגובה זאת קשורה על-פי רוב לתופעה אחרת, הנקראת חוסר אונים נרכש.[38] מרטין זליגמן (Martin Seligman) גילה שניתן בדרך של התניה ליצור באורגניזם תפיסה של חוסר-אונים. חיות שהוכנסו לכלוב וקיבלו נזעי חשמל (שוקים חשמליים) (בצמוד לגירוי נייטרלי), בלי שניתנה להם דרך לשלוט או להימנע מהם, פיתחו אפתיה לנזעי החשמל ולגירוי הנייטרלי הנלווה. כאשר מאוחר יותר ניתנה להם הזדמנות לנסות וללמוד כיצד להימנע מהגירוי השלילי או להפסיקו, הן לא ניסו לעשות כן.[39] יש הטוענים שתחושת חוסר-ישע זו פוגעת בין השאר גם ברבות מהנשים הסובלות מאלימות מצד בני זוגן, שלעיתים נטען שאינן מנסות לשפר את תנאי גורלן.[40]

דחק קשור גם להפרעות פסיכיאטריות כמו חרדה, דיכאון ופוסט־טראומה.

השפעות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפשר לחלק את ההשפעה החברתית של הלחץ לארבע רמות חברתיות שונות[41]:

  • Individual Level - ברמה האישית: שינוי התנהגות והימנעות מביצוע משימות. חוויה של תחושת לחץ עשויה לגרום לפרט להימנע מפעילות שעומדת בפניו או לחוש רצון לוותר על מעשה כדי להימנע מתחושת הלחץ שמאפיינת פעולה זו.
  • Dyadic Level - ברמה הזוגית: לחץ הוא רגש בעל רמות גבוהות של הדבקות רגשית, אך מנגד אדם קרוב יכול לסייע לפרט החווה תחושות לחץ להפיגן. אם יוצרים שיחה של פנים מול פנים זה יכול לעזור, דבר כזה מוריד את סף הלחץ ומרגיע. בנוסף, האחר יכול להרגיע האדם הלחוץ שעומד בפניו ועוזר לו.
  • Group Level - ברמה הקבוצתית: דומה להשפעות הרגש ברמה הזוגית, רק בהרחבה למערכת יחסים של יותר משני אנשים.
  • Cultural Level - ברמה התרבותית: אירועי משבר אינם קשורים לשינוי התרבויות, הם מלחיצים ונמדדו למספר תרבויות. יש לחץ משותף לכל בני האדם ויש שינויים חשובים להגדרתו התרבותית של הלחץ. תחושת לחץ משינויים או מביצוע פעולה מסוימת של הפרטים בתרבות עשויים להשפיע עליה ועל עתידה, לדוגמה במשאל עם לפני מבצע או שינוי גדול. כמו כן, גם אירועים מסכני חיים דוגמת אסונות טבע יכולים להוביל ללחץ תרבותי של אומה או אזור גאוגרפי ולעורר התנהגות חברתית בעייתית.

השפעות ארגוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שחיקה (פסיכולוגיה)
בעולם העבודה מקובל לחלק את גורמי הלחץ למכשולים (לדוגמה, פוליטיקה ארגונית, חוסר ביטחון תעסוקתי) ואתגרים (לדוגמה, אחריות, לחץ זמן). נראה שאחד המאפיינים ההופכים מצב לחץ לאתגר הוא רמת השליטה הנמצאת בידי האדם. כאשר האדם חש שאין לו שליטה על המצב, עולה הסיכוי שמצב הדחק יוגדר כמכשול, וכאשר הוא חש שיש לו שליטה על המצב, עולה הסיכוי שמצב הדחק יוגדר כאתגר. מחקרים מוקדמים הראו שבעוד שמכשולים פוגעים בתפקוד בעבודה, אתגרים יכולים גם לקדם את התפקוד בעבודה.[42] עם זאת, יש הטוענים כי קיימות השלכות שליליות גם ללחץ מסוג אתגר.[43]

גורמי חוסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסן נפשי Resilience הוא היכולת לנתר חזרה ממצב שלילי, ולהסתגל באופן גמיש.[44] החוסן הנפשי של האדם מושפע מהמטען הגנטי שלו, מהסביבה המוקדמת בה גדל, ומהסביבה הבוגרת בה הוא נמצא. גורמים אלה משפיעים על החוסן הנפשי גם בנפרד וגם באופן אינטראקטיבי.[45]

גורמי חוסן פיזיולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתגובת הדחק ולהפרעות חרדה ישנו מרכיב משפחתי וגנטי.[46] לדוגמה, מקדם התורשתיות של הפרעות חרדה הוא 40%,[47] מקדם התורשתיות של פוביה מפני בעלי-חיים הוא 45%, וזה של פוביה מפני דם וזריקות הוא 33%.[48] גם לחוסן נפשי יש מרכיב גנטי, ומקדם התורשתיות שלו נע בין 30%[49] ל־60%.[50] קיימים גם סמנים גנטיים להפרעות חרדה.[51]

אחד המדדים העקיפים לחוסן נפשי ולהתמודדות גמישה עם דחק הוא השונות בקצב הלב (אנ'). מחקרים רבים הראו שאנשים עם שונות גבוהה בקצב הלב שלהם מתמודדים טוב יותר עם דחק.[52]

גורמי חוסן התפתחותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מודלים של תורשה, סביבה והתפתחות

לדחק ישנן השפעות ניכרות על המוח, המתבטאות בתוצאות התנהגותיות. ההשפעות האלה חריפות במיוחד כאשר החשיפה לדחק מתרחשת בתקופות רגישות בהן המוח מתעצב.[53] דחק בגיל צעיר יכול לשנות את ההתפתחות העצבית ולגרום לשינוים אפיגנטיים בביטוי של גנים. שינויים אלה מתבטאים במאפינים קוגניטיביים, רגשיים ומוטיבציוניים בגיל מאוחר יותר.[53] השערה אבולוציונית בשם Adaptive Calibration Model טוענת שמי שנחשף ללחץ בגיל צעיר מפריש יותר קורטיזול. הקורטיזול מעצב את מוחו אחרת, כך שיהיה מותאם למצבי סכנה. התאמה זו יוצרת רגישות יתר לדחק ולחרדה בגיל מבוגר יותר, ולכן מעלה את הסיכון להפרעות נפשיות בבגרות.[10] מחקרים רבים אכן מראים שלחץ בגיל צעיר מגביר את התגובתיות ללחץ,[54] את הסיכון לדיכאון[55] ולהפרעות פסיכיאטריות נוספות.[16] בישראל, לדוגמה, נמצא שילדים שחוו בילדותם אירועים קשים או התעללות, נמצאים בסיכון גבוה פי 1.5 לסבול מהפרעות דיכאון בבגרותם.[56]

גישה אלטרנטיבית טוענת שלחשיפה ללחץ בגיל צעיר ישנם גם יתרונות.[57] חשיפה כזו מכינה את הילד (או חיות צעירות אחרות) לחיים בסביבה קשה, וכך משפרת אצלו תכונות קוגניטיביות ורגשיות מסוימות הנדרשות בסביבה שכזו.[58] ישנם מחקרים המראים שדווקא מי שנחשפו בילדותם למצבי לחץ רבים, עמידים יותר בפני מצבי לחץ בגיל מבוגר.[59] נראה כי קיים קשר בצורת U לא סימטרי בין מספר האירועים הקשים שאדם עבר במהלך חייו, לבין מצוקה נפשית. כלומר, מי שכלל לא חווה אירועים קשים יסבול ממצוקה נפשית ממוצעת, מי שחווה מעט אירועים קשים יסבול ממצוקה נפשית נמוכה מהממוצע ומי שחווה הרבה אירועים קשים יסבול ממצוקה נפשית גבוהה מהממוצע.[60][61] מתוך כך ניתן ללמוד כי מעט לחץ ואירועים קשים לאורך החיים מסייע בבנייה של חוסן נפשי. ייתכן שההשפעה של לחץ על החוסן הנפשי תלויה גם בתגובתיות ההתחלתית של האדם. ישנה טענה שאנשים עם תגובתיות נמוכה לסביבה (החוקרים קוראים להם סביונים, בשל יכולתם לצמוח בכל תנאי) מושפעים מעט מאוד מרמת הלחץ אליה הם נחשפים. לעומת זאת, אנשים עם תגובתיות גבוהה לסביבה (החוקרים קוראים להם סחלבים, בשל הרגישות הגבוהה שלהם) מושפעים במידה רבה מרמת הלחץ אליהם הם נחשפים. כשהסחלבים נחשפים למעט לחץ הם פורחים, וכאשר הם נחשפים להרבה לחץ מצבם הפסיכולוגי נפגע באופן משמעותי.[62]

קיימת הסכמה רחבה יותר לגבי ההשפעה של דחק בתקופה הפרה-נטלית (אנ'), כאשר העובר עדיין נמצא ברחם. עוברים שאמם נמצאת בדחק במהלך ההריון, נמצאים בסיכון לפתח בעיות פסיכולוגיות רבות.[63] דחק פרה-נטלי מגביר את הסיכון לסבול מחרדה,[63] דיכאון,[63] לקויות למידה,[63] הפרעות קשב, אימפולסיביות והתמכרות. מי שחווה דחק פרה־נטלי נוטה להיות עם רמות נמוכות יותר של סרוטונין ורמות גבוהות יותר של קורטיזול. תיתכן גם פגיעה קוגניטיבית, אם כי גודל האפקט (אנ') קטן.[64]

גורמי חוסן אישיותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים קשר בין תכונות אישיות של אנשים וחיות אחרות לבין אופן התמודדותם עם דחק. מחקר מטא-אנליזה שכלל 51 מחקרים מצא קשר חזק בין תחושת השליטה הנתפסת של האדם, לבין מדדי חרדה והפרעות חרדה.[65] פרטים עם סגנון אישיות נועז, אגרסיבי, אקטיבי ומסתכן נוטים להגיב לדחק בתגובה סימפתטית חזקה וסימפטומים קרדיו־וסקולריים. לעומת זאת, פרטים עם סגנון אישיות פאסיבי, זהיר וביישן נוטים להגיב לדחק בתגובה חזקה של ציר ה־HPA והפרשת קורטיזול.[66]

יש כמה סגנונות התמודדות עם דחק. סגנון אחד הוא מוכוון בעיה - האדם מתכנן את הטכניקות שבאמצעותן יתגבר על הקושי שלפניו. החיסרון בשיטה זו הוא שלא לכל בעיה יש פתרון פשוט. גם מצב רוחו הירוד של האדם שבדחק מכביד על סיכויי הצלחתו למצוא תשובה לבעייתו. אלו המנסים לנקוט בהתמודדות מוכוונת רגש, מתמקדים בניסיון להקל על הרגשות השליליים המתלווים לדחק. שיחה עם חברים והיעזרות בהם, וכן העלאת הדברים על הכתב הן שיטות יעילות ואף תורמות לבריאות. מנגד, שקיעה בהרהורים אודות הצרה רק מפחיתה מרווחתו של הפרט.

גורמי חוסן חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה נוספת של גורמי חוסן עוסקת בקשרים החברתיים של האדם. אנשים בעלי רשת חברתית, סטטוס גבוה, נשואים[67] ודתיים נוטים לסבול פחות מדחק ומהשלכותיו השליליות.

התמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין גישות הטיפול הפסיכולוגי, הגישה שנחקרה הכי הרבה בהקשר להפחתת לחץ היא הגישה הקוגניטיבית התנהגותית. נמצא שטיפול בגישה זו מפחיתה לחץ וחרדה בקרב סטודנטים,[68] מורים[69] וחולי לב.[70]

הקנייה של מיומנויות התמודדות או הגברת תמיכה חברתית מפחיתות אף הן לחץ וחרדה בקרב סטודנטים.[68]

נראה שתוכניות בית־ספריות לא מצליחות להפחית לחץ, אף על פי שהן כן מצליחות להפחית חרדה ודיכאון לטווח קצר.[71]

פעילות גופנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השיטות היעילות נגד דחק נמצאות גם פעילות גופנית, המפחיתה הן את הדחק עצמו והן את סכנותיו הבריאותיות,

טכניקות הרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקות הרפיה מנסות להפחית את הפעילות הסימפתטית ולהגביר את הפעילות הפאראסימפתטית. קיימות דרכים שונות לתרגל טכניקות הרפיה, אחת הפופולריות ביותר בעולם המערבי היא קשיבות mindfulness. נערכו מחקרים רבים המעידים על האפקטיביות של קשיבות בהפחתת לחץ וחרדה גם בציבור הרחב[72] ונגם בקרב אוכלוסיות ספציפיות כמו צעירים,[73] סטודנטים,[68] עובדים[74][75][76] וחולות בסרטן השד.[77] נראה שהאפקטיביות של התערבויות מבוססות קשיבות נשמרת גם כאשר הן מתקיימות באופן מקוון.[78]

גם תרגול שיטות הרפיה אחרות יכול להפחית חרדה ולחץ.[68][69]

עזרה עצמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להתמודד עם דחק גם על־ידי עזרה עצמית. מטא אנליזה על 1,390 מחקרים שנעשו בתקופת הבידוד במגפת הקורונה מצאו ששיטות של עזרה עצמית היו אפקטיביות ובראו גודל אפקט קטן עד בינוני בהשוואה לקבוצת הביקורת.[79] שיטות אלה כוללות תרגול קשיבות, טיפול עצמי בשיטה קוגניטיבית התנהגותית או קבלה עצמית וכן פעילויות כמו האזנה למוזיקה ופעילות גופנית.[79] ייתכן שגם משחקי וידאו קצרים יכולים להפחית לחץ וחרדה.[80]

שיטות אפקטיביות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שהייה בטבע יכולה אף היא להפחית לחץ. ביפן קיים מנהג אמנותי מדיטטיבי בשם shinrin-yoku שמשמעותו "רחצת יער". לפי המנהג המסורתי, הולכים בסביבה מיוערת, צופים בה ונושמים את האוויר שבה. מטא אנליזה על 8 מחקרים מצאה שרחצת יער מפחיתה את רמת הקורטיזול, בין השאר כתוצאה מהציפייה לאפקט (פלצבו).[81]

התערבויות בעזרת מוזיקה יכולות גם הן להפחית את הלחץ גם במדדים פיזיולוגיים וגם במדדים פסיכולוגיים.[82]

שיטות לא מוכחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני מחקרי מטא אנליזה לא הצליחו להראות את האפקטיביות של טיפול פרוביוטי בהפחתת לחץ[83] או חרדה.[84]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעל להב וזהבה סולומון (עורכות), משחזור לזיכרון, טיפול בטראומה נפשית, רסלינג, 2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המונחים במילוני האקדמיה | מונחי האקדמיה, באתר terms.hebrew-academy.org.il
  2. ^ 1 2 3 4 George P. Chrousos, Stress and disorders of the stress system, Nature Reviews Endocrinology 5, 2009-07, עמ' 374–381 doi: 10.1038/nrendo.2009.106
  3. ^ Seyle, Hans (1936). "A syndrome produced by diverse nocuous agents". Nature 138 (July): 32
  4. ^ Seyle, Hans (1950). "Diseases of adaptation". Wisconsin medical journal 49 (6).
  5. ^ 1 2 3 Sheldon Cohen, Peter J. Gianaros, Stephen B. Manuck, A Stage Model of Stress and Disease, Perspectives on Psychological Science 11, 2016-07, עמ' 456–463 doi: 10.1177/1745691616646305
  6. ^ Holmes, T.H. and Rahe, R.H. (1967). The social readjustments rating scales. Journal of Psychosomatic Reasearch 11:213-218
  7. ^ R. S. Lazarus, & S. Folkman, Stress, appraisal, and coping, Springer, 1984
  8. ^ McGrath, Joseph E., Handbook of Industrial Organizational Psychology, 8770 W Bryn Mawr Ave, Chicago, United States: Rand McNally Co., Inc., 1976, עמ' 1351-1395
  9. ^ 1 2 H. Stefan Bracha, Freeze, Flight, Fight, Fright, Faint: Adaptationist Perspectives on the Acute Stress Response Spectrum, CNS Spectrums 9, 2004-09, עמ' 679–685 doi: 10.1017/s1092852900001954
  10. ^ 1 2 Marco Del Giudice, Bruce J. Ellis, Elizabeth A. Shirtcliff, Making Sense of Stress: An Evolutionary—Developmental Framework, New York, NY: Springer New York, 2012-12-12, עמ' 23–43, מסת"ב 978-1-4614-5604-9
  11. ^ Wen-Hua Zhang, Jun-Yu Zhang, Andrew Holmes, Bing-Xing Pan, Amygdala Circuit Substrates for Stress Adaptation and Adversity, Biological Psychiatry 89, 2021-05, עמ' 847–856 doi: 10.1016/j.biopsych.2020.12.026
  12. ^ 1 2 3 Gesa Berretz, Julian Packheiser, Robert Kumsta, Oliver T. Wolf, The brain under stress—A systematic review and activation likelihood estimation meta-analysis of changes in BOLD signal associated with acute stress exposure, Neuroscience & Biobehavioral Reviews 124, 2021-05, עמ' 89–99 doi: 10.1016/j.neubiorev.2021.01.001
  13. ^ Jerome Kagan, An Overly Permissive Extension, Perspectives on Psychological Science 11, 2016-07, עמ' 442–450 doi: 10.1177/1745691616635593
  14. ^ Jay M. Weiss, Influence of Psychological Variables on Stress‐Induced Pathology, Novartis Foundation Symposia, 1972-01, עמ' 253–279 doi: 10.1002/9780470719916.ch12
  15. ^ M E P Seligman, Learned Helplessness, Annual Review of Medicine 23, 1972-02, עמ' 407–412 doi: 10.1146/annurev.me.23.020172.002203
  16. ^ 1 2 3 4 Robert M Sapolsky, Stress and the brain: individual variability and the inverted-U, Nature Neuroscience 18, 2015-09-25, עמ' 1344–1346 doi: 10.1038/nn.4109
  17. ^ Anderson, K. J., Revelle, W., & Lynch, M. J. (1989). Caffeine, impulsivity, and memory scanning: A comparison of two explanations for the Yerkes-Dodson Effect. Motivation and Emotion 13:1-20
  18. ^ Hans Selye, Stress without Distress, Boston, MA: Springer US, 1976, עמ' 137–146, מסת"ב 978-1-4684-2240-5
  19. ^ Bruce S. McEwen, The Brain on Stress: Toward an Integrative Approach to Brain, Body, and Behavior, Perspectives on Psychological Science 8, 2013-11, עמ' 673–675 doi: 10.1177/1745691613506907
  20. ^ Teresa Seeman, Elissa Epel, Tara Gruenewald, Arun Karlamangla, Socio-economic differentials in peripheral biology: Cumulative allostatic load: SES peripheral biology, Annals of the New York Academy of Sciences 1186, 2010-02, עמ' 223–239 doi: 10.1111/j.1749-6632.2009.05341.x
  21. ^ Safiya Richardson, Jonathan A. Shaffer, Louise Falzon, David Krupka, Meta-Analysis of Perceived Stress and Its Association With Incident Coronary Heart Disease, The American Journal of Cardiology 110, 2012-12, עמ' 1711–1716 doi: 10.1016/j.amjcard.2012.08.004
  22. ^ Joanne Booth, Lesley Connelly, Maggie Lawrence, Campbell Chalmers, Evidence of perceived psychosocial stress as a risk factor for stroke in adults: a meta-analysis, BMC Neurology 15, 2015-12, עמ' 233 doi: 10.1186/s12883-015-0456-4
  23. ^ Wan‐chin Kuo, Lisa C. Bratzke, Linda D. Oakley, Fanglin Kuo, The association between psychological stress and metabolic syndrome: A systematic review and meta‐analysis, Obesity Reviews 20, 2019-11, עמ' 1651–1664 doi: 10.1111/obr.12915
  24. ^ Hua Sui, Nijing Sun, Libin Zhan, Xiaoguang Lu, Association between Work-Related Stress and Risk for Type 2 Diabetes: A Systematic Review and Meta-Analysis of Prospective Cohort Studies, PLOS ONE 11, 2016-08-11, עמ' e0159978 doi: 10.1371/journal.pone.0159978
  25. ^ Yarden Yavne, Daniela Amital, Abdulla Watad, Shmuel Tiosano, A systematic review of precipitating physical and psychological traumatic events in the development of fibromyalgia, Seminars in Arthritis and Rheumatism 48, 2018-08, עמ' 121–133 doi: 10.1016/j.semarthrit.2017.12.011
  26. ^ S.M.S. Matthiesen, Y. Frederiksen, H.J. Ingerslev, R. Zachariae, Stress, distress and outcome of assisted reproductive technology (ART): a meta-analysis, Human Reproduction 26, 2011-10, עמ' 2763–2776 doi: 10.1093/humrep/der246
  27. ^ Whitney P. Witt, Kristin Litzelman, Erika R. Cheng, Fathima Wakeel, Measuring Stress Before and During Pregnancy: A Review of Population-Based Studies of Obstetric Outcomes, Maternal and Child Health Journal 18, 2014-01, עמ' 52–63 doi: 10.1007/s10995-013-1233-x
  28. ^ Paula J Brunton, Effects of maternal exposure to social stress during pregnancy: consequences for mother and offspring, REPRODUCTION 146, 2013-11, עמ' R175–R189 doi: 10.1530/REP-13-0258
  29. ^ Ying Li, Hui Lin, Yafei Li, Jia Cao, Association between socio-psycho-behavioral factors and male semen quality: systematic review and meta-analyses, Fertility and Sterility 95, 2011-01, עמ' 116–123 doi: 10.1016/j.fertnstert.2010.06.031
  30. ^ Joanna Kruk, Basil Hassan Aboul-Enein, Joshua Bernstein, Magdalena Gronostaj, Psychological Stress and Cellular Aging in Cancer: A Meta-Analysis, Oxidative Medicine and Cellular Longevity 2019, 2019-11-13, עמ' 1–23 doi: 10.1155/2019/1270397
  31. ^ K. Heikkila, S. T. Nyberg, T. Theorell, E. I. Fransson, Work stress and risk of cancer: meta-analysis of 5700 incident cancer events in 116 000 European men and women, BMJ 346, 2013-02-07, עמ' f165–f165 doi: 10.1136/bmj.f165
  32. ^ for the IPD-Work Consortium, Katriina Heikkila, Solja T Nyberg, Ida E H Madsen, Long working hours and cancer risk: a multi-cohort study, British Journal of Cancer 114, 2016-03, עמ' 813–818 doi: 10.1038/bjc.2016.9
  33. ^ Ranganath, A., & Jacob, S. N. (2016). Doping the mind: dopaminergic modulation of prefrontal cortical cognition. The Neuroscientist, 22(6), 593-603.
  34. ^ Arnsten, A. F., Wang, M. J., & Paspalas, C. D. (2012). Neuromodulation of thought: flexibilities and vulnerabilities in prefrontal cortical network synapses. Neuron, 76(1), 223-239
  35. ^ Thiele, A., & Bellgrove, M. A. (2018). Neuromodulation of attention. Neuron, 97(4), 769-785
  36. ^ Smallwood, J., Brown, K., Baird, B., & Schooler, J. W. (2012). Cooperation between the default mode network and the frontal–parietal network in the production of an internal train of thought. Brain research, 1428, 60-70
  37. ^ Eriksson, J., Vogel, E. K., Lansner, A., Bergström, F., & Nyberg, L. (2015). Neurocognitive architecture of working memory. Neuron, 88(1), 33-46
  38. ^ Petersen, C., Maier, S.F., Seligman, M.E.P. (1995). Learned Helplessness: A Theory for the Age of Personal Control. New York: Oxford University Press. מסת"ב 0-19-504467-3
  39. ^ Seligman, M.E.P. (1975). Helplessness: On Depression, Development, and Death. San Francisco: W.H. Freeman. מסת"ב 0-7167-2328-X
  40. ^ Asha Bhandary, Serene J. Khader, Adaptive Preferences and Women's Empowerment, OXFORD AND NEW YORK: OXFORD UNIVERSITY PRESS, 2011, Hypatia Reviews Online 2013, 2013 doi: 10.1017/s2753906700003648
  41. ^ Spradley, J. P., & Phillips, M. (1972). Culture and Stress: A Quantitative Analysis 1. American Anthropologist, 74(3), 518-529.
  42. ^ Nathan P. Podsakoff, Jeffery A. LePine, Marcie A. LePine, Differential challenge stressor-hindrance stressor relationships with job attitudes, turnover intentions, turnover, and withdrawal behavior: A meta-analysis., Journal of Applied Psychology 92, 2007, עמ' 438–454 doi: 10.1037/0021-9010.92.2.438
  43. ^ Joseph J. Mazzola, Ryan Disselhorst, Should we be “challenging” employees?: A critical review and meta‐analysis of the challenge‐hindrance model of stress, Journal of Organizational Behavior 40, 2019-10, עמ' 949–961 doi: 10.1002/job.2412
  44. ^ Bruce W. Smith, Jeanne Dalen, Kathryn Wiggins, Erin Tooley, The brief resilience scale: Assessing the ability to bounce back, International Journal of Behavioral Medicine 15, 2008-09, עמ' 194–200 doi: 10.1080/10705500802222972
  45. ^ Nikolaos P. Daskalakis, Rosemary C. Bagot, Karen J. Parker, Christiaan H. Vinkers, The three-hit concept of vulnerability and resilience: Toward understanding adaptation to early-life adversity outcome, Psychoneuroendocrinology 38, 2013-09, עמ' 1858–1873 doi: 10.1016/j.psyneuen.2013.06.008
  46. ^ Mihoko Shimada-Sugimoto, Takeshi Otowa, John M. Hettema, Genetics of anxiety disorders: Genetic epidemiological and molecular studies in humans: Genetics of anxiety disorders, Psychiatry and Clinical Neurosciences 69, 2015-07, עמ' 388–401 doi: 10.1111/pcn.12291
  47. ^ MaTCH, match.ctglab.nl
  48. ^ C.M.H.H. Van Houtem, M.L. Laine, D.I. Boomsma, L. Ligthart, A review and meta-analysis of the heritability of specific phobia subtypes and corresponding fears, Journal of Anxiety Disorders 27, 2013-05, עמ' 379–388 doi: 10.1016/j.janxdis.2013.04.007
  49. ^ Ananda B. Amstadter, John M. Myers, Kenneth S. Kendler, Psychiatric resilience: longitudinal twin study, British Journal of Psychiatry 205, 2014-10, עמ' 275–280 doi: 10.1192/bjp.bp.113.130906
  50. ^ Jason D. Boardman, Casey L. Blalock, Tanya M. M. Button, Sex Differences in the Heritability of Resilience, Twin Research and Human Genetics 11, 2008-02-01, עמ' 12–27 doi: 10.1375/twin.11.1.12
  51. ^ John M. Hettema, Michael C. Neale, Kenneth S. Kendler, A Review and Meta-Analysis of the Genetic Epidemiology of Anxiety Disorders, American Journal of Psychiatry 158, 2001-10, עמ' 1568–1578 doi: 10.1176/appi.ajp.158.10.1568
  52. ^ Julian F. Thayer, Fredrik Åhs, Mats Fredrikson, John J. Sollers, A meta-analysis of heart rate variability and neuroimaging studies: Implications for heart rate variability as a marker of stress and health, Neuroscience & Biobehavioral Reviews 36, 2012-02, עמ' 747–756 doi: 10.1016/j.neubiorev.2011.11.009
  53. ^ 1 2 Jessica L Bolton, Jenny Molet, Autumn Ivy, Tallie Z Baram, New insights into early-life stress and behavioral outcomes, Current Opinion in Behavioral Sciences 14, 2017-04, עמ' 133–139 doi: 10.1016/j.cobeha.2016.12.012
  54. ^ Ryan C. Brindle, Alexandra Pearson, Annie T. Ginty, Adverse childhood experiences (ACEs) relate to blunted cardiovascular and cortisol reactivity to acute laboratory stress: A systematic review and meta-analysis, Neuroscience & Biobehavioral Reviews 134, 2022-03, עמ' 104530 doi: 10.1016/j.neubiorev.2022.104530
  55. ^ Joelle LeMoult, Kathryn L. Humphreys, Alison Tracy, Jennifer-Ashley Hoffmeister, Eunice Ip, Ian H. Gotlib, Meta-analysis: Exposure to Early Life Stress and Risk for Depression in Childhood and Adolescence, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry 59, 2020-07-01, עמ' 842–855 doi: 10.1016/j.jaac.2019.10.011
  56. ^ משרד הבריאות, הפרעות דכאון וחרדה בישראל: ממצאים עיקריים מסקר בריאות הנפש בעולם, ‏2012
  57. ^ Camelia E. Hostinar, Megan R. Gunnar, The Developmental Effects of Early Life Stress: An Overview of Current Theoretical Frameworks, Current Directions in Psychological Science 22, 2013-10, עמ' 400–406 doi: 10.1177/0963721413488889
  58. ^ Bruce J. Ellis, JeanMarie Bianchi, Vladas Griskevicius, Willem E. Frankenhuis, Beyond Risk and Protective Factors: An Adaptation-Based Approach to Resilience, Perspectives on Psychological Science 12, 2017-07, עמ' 561–587 doi: 10.1177/1745691617693054
  59. ^ Albertine J. Oldehinkel, Johan Ormel, Frank C. Verhulst, Esther Nederhof, Childhood adversities and adolescent depression: A matter of both risk and resilience, Development and Psychopathology 26, 2014-11, עמ' 1067–1075 doi: 10.1017/S0954579414000534
  60. ^ Mark D. Seery, E. Alison Holman, Roxane Cohen Silver, Whatever does not kill us: Cumulative lifetime adversity, vulnerability, and resilience., Journal of Personality and Social Psychology 99, 2010-12, עמ' 1025–1041 doi: 10.1037/a0021344
  61. ^ Mark D. Seery, Raphael J. Leo, Shannon P. Lupien, Cheryl L. Kondrak, An Upside to Adversity?: Moderate Cumulative Lifetime Adversity Is Associated With Resilient Responses in the Face of Controlled Stressors, Psychological Science 24, 2013-07, עמ' 1181–1189 doi: 10.1177/0956797612469210
  62. ^ Bruce J. Ellis, W. Thomas Boyce, Biological Sensitivity to Context, Current Directions in Psychological Science 17, 2008-06, עמ' 183–187 doi: 10.1111/j.1467-8721.2008.00571.x
  63. ^ 1 2 3 4 Marta Weinstock, The long-term behavioural consequences of prenatal stress, Neuroscience & Biobehavioral Reviews 32, 2008-08, עמ' 1073–1086 doi: 10.1016/j.neubiorev.2008.03.002
  64. ^ George M. Tarabulsy, Jessica Pearson, Marie-Pier Vaillancourt-Morel, Eve-Line Bussières, Meta-Analytic Findings of the Relation Between Maternal Prenatal Stress and Anxiety and Child Cognitive Outcome, Journal of Developmental & Behavioral Pediatrics 35, 2014-01, עמ' 38–43 doi: 10.1097/DBP.0000000000000003
  65. ^ Matthew W. Gallagher, Kate H. Bentley, David H. Barlow, Perceived Control and Vulnerability to Anxiety Disorders: A Meta-analytic Review, Cognitive Therapy and Research 38, 2014-12, עמ' 571–584 doi: 10.1007/s10608-014-9624-x
  66. ^ Claudio Carere, Doretta Caramaschi, Tim W. Fawcett, Covariation between personalities and individual differences in coping with stress: Converging evidence and hypotheses, Current Zoology 56, 2010-12-01, עמ' 728–740 doi: 10.1093/czoolo/56.6.728
  67. ^ Theodore F. Robles, Richard B. Slatcher, Joseph M. Trombello, Meghan M. McGinn, Marital quality and health: A meta-analytic review., Psychological Bulletin 140, 2014-01, עמ' 140–187 doi: 10.1037/a0031859
  68. ^ 1 2 3 4 Miryam Yusufov, Jennifer Nicoloro-SantaBarbara, Natalie E. Grey, Anne Moyer, Marci Lobel, Meta-analytic evaluation of stress reduction interventions for undergraduate and graduate students., International Journal of Stress Management 26, 2019-05, עמ' 132–145 doi: 10.1037/str0000099
  69. ^ 1 2 Buddhini Denuwara, Nalika Gunawardena, Madhubhashinee Dayabandara, Dulani Samaranayake, A systematic review and meta-analysis of the effectiveness of individual-level interventions to reduce occupational stress perceptions among teachers, Archives of Environmental & Occupational Health 77, 2022-08-09, עמ' 530–544 doi: 10.1080/19338244.2021.1958738
  70. ^ Yan-Ni Li, Nicholas Buys, Samantha Ferguson, Zhan-Jiang Li, Jing Sun, Effectiveness of cognitive behavioral therapy-based interventions on health outcomes in patients with coronary heart disease: A meta-analysis, World Journal of Psychiatry 11, 2021-11-19, עמ' 1147–1166 doi: 10.5498/wjp.v11.i11.1147
  71. ^ Robyn Feiss, Sarah Beth Dolinger, Monaye Merritt, Elaine Reiche, Karley Martin, Julio A. Yanes, Chippewa M. Thomas, Melissa Pangelinan, A Systematic Review and Meta-Analysis of School-Based Stress, Anxiety, and Depression Prevention Programs for Adolescents, Journal of Youth and Adolescence 48, 2019-09, עמ' 1668–1685 doi: 10.1007/s10964-019-01085-0
  72. ^ Dawn Querstret, Linda Morison, Sophie Dickinson, Mark Cropley, Mindfulness-based stress reduction and mindfulness-based cognitive therapy for psychological health and well-being in nonclinical samples: A systematic review and meta-analysis., International Journal of Stress Management 27, 2020-11, עמ' 394–411 doi: 10.1037/str0000165
  73. ^ Xiang Zhou, Jieyu Guo, Guangli Lu, Chaoran Chen, Zhenxing Xie, Jiangmin Liu, Chuning Zhang, Effects of mindfulness-based stress reduction on anxiety symptoms in young people: A systematic review and meta-analysis, Psychiatry Research 289, 2020-07, עמ' 113002 doi: 10.1016/j.psychres.2020.113002
  74. ^ Larissa Bartlett, Angela Martin, Amanda L. Neil, Kate Memish, Petr Otahal, Michelle Kilpatrick, Kristy Sanderson, A systematic review and meta-analysis of workplace mindfulness training randomized controlled trials., Journal of Occupational Health Psychology 24, 2019-02, עמ' 108–126 doi: 10.1037/ocp0000146
  75. ^ Tim Lomas, Juan Carlos Medina, Itai Ivtzan, Silke Rupprecht, Francisco José Eiroa-Orosa, Mindfulness-based interventions in the workplace: An inclusive systematic review and meta-analysis of their impact upon wellbeing, The Journal of Positive Psychology 14, 2019-09-03, עמ' 625–640 doi: 10.1080/17439760.2018.1519588
  76. ^ Sarah Angela Kriakous, Katie Ann Elliott, Carolien Lamers, Robin Owen, The Effectiveness of Mindfulness-Based Stress Reduction on the Psychological Functioning of Healthcare Professionals: a Systematic Review, Mindfulness 12, 2021-01, עמ' 1–28 doi: 10.1007/s12671-020-01500-9
  77. ^ Qiuxiang Zhang, Heng Zhao, Yaning Zheng, Effectiveness of mindfulness-based stress reduction (MBSR) on symptom variables and health-related quality of life in breast cancer patients—a systematic review and meta-analysis, Supportive Care in Cancer 27, 2019-03, עמ' 771–781 doi: 10.1007/s00520-018-4570-x
  78. ^ Yun Zhang, Jiaming Xue, Ying Huang, A meta-analysis: Internet mindfulness-based interventions for stress management in the general population, Medicine 99, 2020-07-10, עמ' e20493 doi: 10.1097/MD.0000000000020493
  79. ^ 1 2 Ronald Fischer, Tiago Bortolini, Johannes Alfons Karl, Marcelo Zilberberg, Kealagh Robinson, André Rabelo, Lucas Gemal, Daniel Wegerhoff, Thị Bảo Trâm Nguyễn, Briar Irving, Megan Chrystal, Paulo Mattos, Rapid Review and Meta-Meta-Analysis of Self-Guided Interventions to Address Anxiety, Depression, and Stress During COVID-19 Social Distancing, Frontiers in Psychology 11, 2020-10-28, עמ' 563876 doi: 10.3389/fpsyg.2020.563876
  80. ^ Russell Pine, Theresa Fleming, Simon McCallum, Kylie Sutcliffe, The Effects of Casual Videogames on Anxiety, Depression, Stress, and Low Mood: A Systematic Review, Games for Health Journal 9, 2020-08-01, עמ' 255–264 doi: 10.1089/g4h.2019.0132
  81. ^ Michele Antonelli, Grazia Barbieri, Davide Donelli, Effects of forest bathing (shinrin-yoku) on levels of cortisol as a stress biomarker: a systematic review and meta-analysis, International Journal of Biometeorology 63, 2019-08-01, עמ' 1117–1134 doi: 10.1007/s00484-019-01717-x
  82. ^ Martina de Witte, Anouk Spruit, Susan van Hooren, Xavier Moonen, Geert-Jan Stams, Effects of music interventions on stress-related outcomes: a systematic review and two meta-analyses, Health Psychology Review 14, 2020-04-02, עמ' 294–324 doi: 10.1080/17437199.2019.1627897
  83. ^ Ning Zhang, Yanan Zhang, Menglin Li, Weiguang Wang, Zhenzhu Liu, Chongcheng Xi, Xunying Huang, Jintao Liu, Junwei Huang, Dong Tian, Jie Mu, Xing Liao, Shuangqing Zhai, Efficacy of probiotics on stress in healthy volunteers: A systematic review and meta‐analysis based on randomized controlled trials, Brain and Behavior 10, 2020-09 doi: 10.1002/brb3.1699
  84. ^ Bangshan Liu, Yunan He, Mi Wang, Jin Liu, Yumeng Ju, Yan Zhang, Tiebang Liu, Lingjiang Li, Qi Li, Efficacy of probiotics on anxiety-A meta-analysis of randomized controlled trials, Depression and Anxiety 35, 2018-10, עמ' 935–945 doi: 10.1002/da.22811



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.